ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
רש"י: כי כמוך כפרעה, חשוב אתה בעיני כמלך.
האיסור ומקורו: 'ולא תחניפו את הארץ' (במדבר לה לג), זו אזהרה לחנפים (ספרי שם פיסקא קסא), שכן משמעו: לא תהיו חנפים (רבנו הלל שם). ויש שמנוה במנין הלאוין (יראים השלם סי' רמח; רמב"ן בהשגות לסהמ"צ סוף שורש ה בדעת בעל הלכות גדולות, ועוד). וביאר הרמב"ן (על התורה שם ובסהמ"צ שם) שלאחר שהזהיר הכתוב: 'ולא תקחו כפר לנפש רצח', 'ולא תקחו כפר לנוס אל עיר מקלטו' (שם לא-לב), חזר והזהיר שלא נחניף להם למעלתם או לתקפם וכבוד משפחתם.
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
41 - דברי חלומות
42 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- חנופה
43 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית - יבום
טען עוד
אף המהלל רשע, בין בפניו בין שלא בפניו, אף על פי שאינו מצדיקו על העוול שעשה, אלא אומר עליו שאיש טוב הוא, כתבו ראשונים שבכלל חונף הוא. ועל זה נאמר: 'עזבי תורה יהללו רשע' (משלי כח ד), לפי שייחשב צדיק אצל השומעים ויכבדוהו ותגבר ידו (שע"ת שם סי' קפט). ועוד, שמכשילו שלא ישוב מדרכו הרעה, כענין שנאמר: 'בפה חנף ישחית רעהו' (משלי יא ט. שע"ת שם סי' קצב). וכן מנו בכלל החנפים המחניף לאנשי זרוע כדי שיכבדוהו וינשאוהו (שם סי' קצב), או המתחבר לרשע ומקרבו כחבר, כענין שנאמר ביהושפט מלך יהודה: 'בהתחברך עם אחזיהו פרץ ה' את מעשיך' (דהי"ב כ לז ,שע"ת שם סי' קצג).
מחמת יראה וסכנה: כתבו התוספות (סוטה מא ב ד"ה אותו) שאיסור חנופה נאמר אף בחונף מחמת יראה, כל שאינו מקום סכנה (תוס' שם ד"ה כל), שכן אמרו באגריפס המלך שהיה קורא בתורה (בהקהל) וכשהגיע לכתוב: 'לא תוכל לתת עליך איש נכרי' (דברים יז טו), זלגו עיניו דמעות (לפי שהיה עבד ) ואמרו לו: אל תתירא אגריפס אחינו אתה (משנה שם מא א), ובאותה שעה נתחייבהו "שונאיהם של ישראל" כליה, שהחניפו לו לאגריפס (ברייתא שם ב) - והרבה חללים נפלו באותו היום (ירושלמי שם פ"ז ה"ז) - לפי שמלך בזרוע שלא כדין תורה והחזיקו ידיו בכך. שאף על פי שלא היו יכולים למחות, היה להם לשתוק ולא להחזיקו. וביארו התוס' (שם ד"ה אותו) שעונש החנופה בדבר עבירה, הוא מפני שמחניף לחברו מחמת יראה מפניו ואינו חושש על יראת הקב"ה, ועושה עין של מעלה כאילו אינה רואה.
במקום סכנת נפשות, כתבו ראשונים שמותר להציל עצמו על ידי חנופה (תוס' שם ד"ה כל על פי נדרים כב א), שאם ירא שמא יהרגנו מותר לומר יפה עשית (מגן אברהם סוף סי' קנו בדעת התוס' שם), אפילו עבר עבירה גדולה (שולחן ערוך הרב שם יח). אבל רבנו יונה (שם סי' קפח) ומנורת המאור (סי' מה) הוכיחו ממעשה אגריפס שחייב אדם למסור נפשו לסכנה ואל ישיא את נפשו עון אשמה כזאת, וכל שכן הדיין היושב על המשפט, שנאמר בו: 'לא תגורו מפני איש' (דברים א יז). והיד קטנה (שם) חילק שדוקא כשאין שם אלא חשש סכנה אסור, כמו במעשה של אגריפס, אבל בסכנה קרובה, מותר להציל עצמו על ידי חנופה, אלא אם כן העבירה גלויה לרבים ויש בה חלול השם (כמו במעשה אגריפס שהיה במעמד כל ישראל).
אף בחנופה שמהלל רשע, כתבו ראשונים שאסור אפילו שעושה כן מחמת יראה (שע"ת שם סי' קצט), אלא שמכל מקום מותר לכבדו כדרך שמכבדים בני אדם אנשי זרוע בקימה והידור וכיוצא (שם ע"פ סוטה מא ב). ואף זה אינו מותר אלא כשמתכוין שלא יזיקוהו, ודוקא במקום שאין חלול השם (מאירי שם). וכן אמרו: מותר להחניף לרשעים בעולם הזה, שנאמר על העתיד לבוא: 'לא יקרא עוד לנבל נדיב ולכילי לא יאמר שוע' (ישעיה לב ה), מכלל שבעולם הזה מותר (סוטה שם). וריש לקיש (סוטה שם) למד כן מעיקב שאמר לעשו: 'כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים ותרצני' (בראשית לג י), ולהחניפו נתכוין (רש"י שם). אולם רבנו בחיי (בראשית לג י) גורס שר' פדת חולק וסובר שאף מפני היראה אסור לכבדו שנאמר: 'דבר שקרים לא יכון לנגד עיני' (תהילים קא ז) וכתוב: 'כי לא לפניו חנף יבא' (איוב יג טז), ולא הותר אלא בלשון הכולל שבח וגנאי, ואם יבין הרשע לשון השבח אין חוששים.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
