ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת האנציקלופדיה התלמודית
האם בגד עשוי כותנה חייב בציצית מן התורה?
מהו השיעור המינימלי של הסודר שעושים בו קנין?
מהותו של בגד. כל בגד האמור בתורה סתם אינו אלא של צמר או של פשתים. הואיל ונאמרו בתורה בגדים סתם - בלי לפרט ממה נעשו - ופרט לך הכתוב באחד מהם צמר ופשתים, שנאמר בנגעים: וְהַבֶּגֶד כִּי יִהְיֶה בוֹ נֶגַע צָרָעַת בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים (כאן), הרי זה בנין אב לכל הבגדים שנאמרו בתורה סתם (תנא דבי רבי ישמעאל שבת כו ב ורש"י; רמב"ם ציצית פ"ג ה"ב). ולכן הבגד האמור בטומאת שרצים: אוֹ בֶּגֶד אוֹ עוֹר (ויקרא יא לב), ובטומאת מת: וְכָל בֶּגֶד וְכָל כְּלִי עוֹר (במדבר לא כ), אין מטמא אלא בגד של צמר או של פשתים (רש"י שבת שם ד"ה הואיל לדעת אביי שם). ואפילו החולקים וסוברים שבשאר הטומאות, מלבד נגעים, אף שאר בגדים מטמאים, כגון צמר גמלים וארנבים ונוצה של עזים ומשי וכיוצא (תנא דבי ר' ישמעאל שבת כז א, ועי"ש דעות האמוראים אם חולק על התנא דבי ר' ישמעאל הראשון), הרי זה לפי שלמדו מריבוי מיוחד שנאמר בשרצים: אוֹ בֶּגֶד, ו"או" בא לרבות שאר בגדים (שבת שם); אבל משמעות של "בגד" האמור שם, הוא צמר ופשתים, ושאר המינים נתרבו מ"או" (תוס' יומא עא ב ד"ה ואימא ומנחות לט ב ד"ה אף). וכן בדם חטאת שניתז על הבגד, הוצרכו לריבוי מיוחד ללמד שאף אם ניתז על שאר מיני בגדים טעון כיבוס (זבחים צד א), לפי שלולא זה הכתוב: וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ עַל הַבֶּגֶד (ויקרא ו כ), היינו מפרשים דווקא בגד של צמר או של פשתים, שהם סתם בגד שבתורה (רש"י זבחים צג ב ד"ה אין לי ותוס' שם ד"ה מנין).
חמדת האנציקלופדיה התלמודית (84)
רבנים שונים
53 - איסור אכילת דם
54 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית- תזריע
55 - הפרשה באנציקלופדיה התלמודית - אחרי מות
טען עוד
ואף להלכה נחלקו הראשונים: הרמב"ם (ציצית פ"ג ה"א וה"ב) והשולחן ערוך (אורח חיים ט א) פסקו שאין חייבים בציצית מן התורה, אלא בגד של צמר או של פשתים, שבגד סתם הוא צמר או פשתים. והתוספות (מנחות לט ב ד"ה אף) בשם רש"י ורבנו תם, והכסף משנה (שם) בדעת הראב"ד, והרמ"א (בשו"ע שם בשם יש אומרים) פסקו שכל הבגדים חייבים בציצית מן התורה, שסתם בגד כל מיני בגדים במשמע (ארצות החיים ט א).
שיעורו, שלש אצבעות על שלש אצבעות מבגד נתרבה לקבלת טומאה מהטומאות שנאמר בהן בגד (כלים פכ"ז מ"ב; רמב"ם כלים פכ"ב ה"א), שנאמר בנגעים: וְְהַבֶּגֶד (כאן), לרבות אפילו שלש על שלש, שראוי לעניים להשתמש בו (שבת כו ב), לתופרו לטלאי בבגדו (רש"י שבת כט א ד"ה חוץ); אבל פחות משיעור זה אינו בכלל בגד (רש"י בבא מציעא ז א ד"ה כמאן), שאין לו חשיבות של תשמיש בגד (עי' שו"ת דבר אברהם ח"א סי' ב בהגהה). ואין הבדל בין בגדי עניים לבגדי עשירים, שכיון ששלש על שלש ראוי לעני, הרי הוא בגד לקבלת טומאה אף בעשיר (תוס' שבת מז א וערובין כט ב; ר"ש כלים פכ"ח מ"ח). אולם לדעת רש"י (שבת שם וערובין שם) דווקא בגדי עניים מקבלים טומאה בשלש על שלש, אבל בגדי עשירים אינם מטמאים אלא בשלשה טפחים על שלשה טפחים.
כשם ששלש על שלש אצבעות הוא שיעור בגד לטומאה, כך יש עליו תורת בגד לענין היתר טלטול בשבת, ופחות משיעור זה אינו בכלל בגד, ואסור בטלטול משום מוקצה (שבת קכה א). וכן לענין קנין סודר - כיון שתפס המקנה שלש על שלש אצבעות מסודרו של הקונה, הרי זה בכלל שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ (רות ד ז), שבשיעור זה הוא בכלל כלי כמו נעל. אבל פחות משיעור זה אינו בכלל בגד, כשם שאינו בכלל בגד לטומאה (בבא מציעא ז א ורש"י ד"ה דכמאן). ובכל אלה אין הבדל בין צמר ופשתים לשאר מינים, שבכולם השיעור שלש על שלש אצבעות (שו"ת באר יצחק חלק חושן משפט סי' ה).
בגד לחיובו בציצית יש לו שיעור אחר, שאינו תלוי בגדר בגד עצמו, אלא בתנאי האמור בציצית (דברים כב יב): אֲשֶׁר תְּכַסֶּה בָּהּ (עי' מנחות מא א).
תזריע
חציצה
על פי הערך: חציצה שבאנציקלופדיה התלמודית כרך י"ז
וְהָיָה בַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יְגַלַּח אֶת כָּל שְׂעָרוֹ אֶת רֹאשׁוֹ וְאֶת זְקָנוֹ וְאֵת גַּבֹּת עֵינָיו וְאֶת כָּל שְׂעָרוֹ יְגַלֵּחַ וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר. (יד ט)
פלסטר המכסה על פצע - האם נחשב כחציצה לטבילה?
סתימה בשן - האם נחשבת כחציצה לטבילה?
חציצה בטבילה. כל הטעון טבילה במקוה, בין האדם הטובל להטהר מטומאתו, ובין הכלים שמטבילים אותם לטהרם מטומאתם, או בטבילת כלים הנלקחים מן הגוי, לא יהא דבר חוצץ - מבדיל (פירוש המשנה לרמב"ם מקואות פ"ט מ"א) - בינו לבין המים. ואם היה דבר חוצץ, כגון שהיה בצק או טיט מודבק בבשר האדם או בגוף הכלי, לא עלתה לו טבילה, והרי הוא טמא כפי שהיה (רמב"ם מקואות פ"א הי"ב על פי, ברייתא חולין י א), שנאמר בטבילת מצורע: וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם וְטָהֵר (כאן) - שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים (סוכה ו א; בבא קמא פב א), שמשמעות "בשרו במים" שיגע בשרו במים (רש"י ב"ק שם, ועי' תוס' סוכה שם שנראה שפירשו שהלימוד מייתור "בשרו"). והמאירי (נדה סו ב) כתב שהלימוד הוא מהאמור בבעל קרי: וְרָחַץ בַּמָּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ (שם טו טז) - שאם יש דבר החוצץ, אין זו טבילה בכל בשרו. אף חציצה בשיער פוסלת בטבילתו (מקואות פ"ט מ"א וב; ברייתא עירובין ד ב וסוכה שם א; רמב"ם פ"ב הט"ו; טוש"ע יו"ד קצח ה), שנאמר וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם - את הטפל לבשרו (ברייתא שם ושם), שהמחובר לבשרו, היינו השיער, אף הוא יהא במים (רש"י סוכה שם). ואף הצפרניים נתרבו ממקרא זה, שלא יהא בהם דבר חוצץ (תפארת למשה סי' קצח). וכן השניים (אבני נזר יורה דעה סי' רסג).
רובו ומקפיד. דבר תורה, רובו ומקפיד עליו - דבר החופה את רובו של הטובל, והוא מקפיד עליו ורוצה להעבירו מעליו (רמב"ם מקואות פ"א הי"ב) - חוצץ; שאינו מקפיד עליו, אינו חוצץ (עירובין ד ב; רמב"ם שם). ואם הדבר החוצץ לא היה חופה אלא את מיעוטו, אינו חוצץ, אפילו אם מקפיד עליו (רמב"ם שם ע"פ גמרא שם). וגזרו חכמים על רובו ואינו מקפיד עליו, משום רובו ומקפיד; וכן על מיעוט ומקפיד, משום רובו ומקפיד (עירובין שם; רמב"ם שם). אבל אם היה הדבר החוצץ במיעוטו ואינו מקפיד עליו, אינו פוסל (מקואות פ"ט מ"ג; גמ' שם ושם; רמב"ם שם).
בטעם שדבר שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ מן התורה, אפילו אם הוא על רובו, כתב רש"י (שבת נז א ד"ה הא נמי ועירובין וסוכה שם) שהוא כגופו של הטובל, הואיל ואין סופו ליטלו, ובטל לגביו. וביארו אחרונים, שדנים את הדבר החוצץ כאילו היה בשרו ממש, וכשבאים המים על גבי הדבר החוצץ, יש כאן ביאת מים על גופו (שו"ת זכרון יוסף יו"ד סי' י, הובא בסדרי טהרה קצח ס"ק כג; חזון איש יו"ד סי' צד ס"ק א). והבגדי ישע (סי' כג אות ב) פירש, שכיון שהדבר החוצץ בטל לגופו, דנים את המים שעל גביו כאילו הם על הגוף ממש.
מיעוטו ומקפיד, שמן התורה אינו חוצץ, הסבירו רבנו יהונתן מלוניל (שבועות סוף פ"ב) והראבי"ה (כתב יד סי' תתקצא הובא באור זרוע סי' שסב) שהוא משום שרובו ככולו, והרי הוא בכלל "כל בשרו". והחזון איש (יו"ד סי' צה ס"ק ג) כתב, שאף על פי שהדבר החוצץ אינו בטל לגבי הגוף, כיון שהוא מקפיד עליו, כל שהוא על מיעוט הגוף אינו חשוב לחצוץ בין גופו למים; וכיון שכולו בתוך המים, ורובו נוגע בהם, הרי זו טבילה. ודעת הזכרון יוסף (שם) והפני אריה (סי' ז) שהטעם הוא שכל שאין הדבר החוצץ חופה אלא מיעוט הגוף, הרי הוא בטל לגבי הגוף, אף על פי שמקפיד עליו. ולפי זה כתבו הגולות עליות (מקואות פ"ח מ"ה) והצמח צדק (ליובאויטש יו"ד סי' קס) שבאופן שאין הדבר החוצץ מתבטל לגבי הגוף, כגון שאדם אחר אחזו בידו בשעת הטבילה, לא עלתה לו טבילה מן התורה, אף על פי שאין החציצה אלא במיעוט הגוף, ואינו מקפיד עליה, שהרי זה כאילו ידו חוץ למים.
ההקפדה. דבר חוצץ שרצונו להסירו, אלא שאינו יכול מפני שמשמש לרפואה, או מפני הסכנה, או משום שמצטער בהסרתו - דנו בו הפוסקים אם נחשב מקפיד או לא:
(א) בדבר שמשמש לרפואה כתבו הבינת אדם (בית הנשים אות יב) והלחם ושמלה (ס"ק ס) שכיון שרצונו להסירו אלא שאינו יכול, הרי זה נחשב מקפיד וחוצץ. ולפיכך, אשה שיש לה נקב בשיניה, וסתמו בשעוה או בעופרת כדי שלא יכנס אויר בשן, ואין הסתימה משמשת לנוי - חוצצת. אבל רבים מהאחרונים חולקים וסוברים שאינו קרוי מקפיד עליה, ואינה חוצצת (פחד יצחק ע' אשה; שו"ת צמח צדק שם; שואל ומשיב מהדורא קמא ח"ג סי' כז, ועוד, ועי' אגרות משה יו"ד סי' צז בענין סתימה זמנית).
(ב) דבר החוצץ שאי אפשר להסירו מפני הסכנה, כתב האור זרוע (סי' שסב אות יא) שאינו פוסל את הטבילה, שהרי אין אדם מקפיד להסירו (לבוש קצח ו; שו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קמז, ועוד). ואף על פי ששאר בני אדם מקפידים עליו, כיון שכל מי שיש בו חשש סכנה זו אינו מקפיד עליו, הרי זה חשוב אינו מקפיד (סדרי טהרה ס"ק יט). ועל פי זה הסביר הראבי"ה (מובא באו"ז סי' שסב אות יא) את דעת רבי (בתוספתא פ"ח) שחץ של מתכת התחוב בבשרו אינו חוצץ, לפי שסכנה להוציאו.
(ג) דבר חוצץ שהאדם מצטער בנטילתו, כתבו ספר התרומה (סי' קג בשם ר"י בתשובה), הסמ"ג (לאו קיא) והמרדכי (שבועות סי' תשמח) שאינו פוסל את הטבילה. כגון גלד שעל גבי המכה (מקואות פ"ט מ"ד) שאף על פי שמקפיד עליו, כיון שמחמת הכאב אין דעתו ליטלו עכשיו, הרי זה נחשב אינו מקפיד. וביאר הסדרי טהרה (סוף ס"ק כו) שאינו דומה לחץ התחוב בבשרו, שכל שאין סכנה להוציאו חוצץ, אף על פי שמצטער בהוצאתו ואין דעתו להוציאו, לפי שהחץ אינו מגופו; אבל גלד שהוא מגופו אינו חוצץ, כל שמצטער בנטילתו. אולם כתב הסדרי טהרה (ס"ק כג) שמדברי הר"ש מקוצי והמהרי"ק (הובאו בט"ז ס"ק יד) נראה שגלד שחוץ למכה שחוצץ (מקואות שם מ"ב), הרי זה אף כשמצטער בנטילתו. ומכל מקום מנהג הנשים להסיר מעל בשרן כל גרב וכל שחין, וכיוצא, אף על פי שמן הדין אינם חוצצים.
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
למה לשמור על הקדושה?
גאולת מצרים מאז ועד היום
הלכות קבלת שבת מוקדמת
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
אנחנו קודש למענך
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
