ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
שבת בקראון פלזה עם הרב שמואל אליהו והרב יוני לביא ושבת שירה עם הרב סבתו
בית המדרש מדורים חמדת האנציקלופדיה התלמודית

מצות אהבת ה'

מבוסס על הערך: אהבת ה', מתוך האנציקלופדיה התלמודית כרך א'
לחץ להקדשת שיעור זה
"וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ" (ו ה)

המצוה ומהותה. מצות עשה לאהוב את ה', שנאמר כאן: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ (רמב"ם יסודי התורה פ"ב ה"א, ותשובה פ"י ה"ב). וכתב הרמב"ם (תשובה שם ה"ג וסוף פ"י): האהבה הראויה היא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה', ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה, שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה, והוא שוגה בה תמיד, בין בשבתו בין בקומו, בין בשעה שהוא אוכל ושותה. יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו, שוגים בה תמיד כמו שציונו: בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ. והוא ששלמה אמר דרך משל: כִּי חוֹלַת אַהֲבָה אָנִי (שיר השירים ב ה), וכל שיר השירים משל הוא לענין זה. ודבר ידוע וברור הוא שאין אהבת הקב"ה נקשרת בלבו של אדם עד שישגה בה תמיד כראוי, ויעזוב כל מה שבעולם חוץ ממנה. והחינוך (מצוה תיח) כתב: מדיני המצוה שראוי לו לאדם שישים כל מחשבתו וכל מגמתו אחר אהבת השם יתברך, ויערוך בלבו תמיד כי כל מה שהוא בעולם מעושר ובנים וכבוד וממשלה, הכל כאין ואפס ותוהו כנגד אהבתו יתברך. והסמ"ג (עשה ג) הוסיף, שכל התורה כלולה במצות ואהבת, כי מי שאוהב את המלך כל מחשבותיו לעשות הטוב והישר בעיניו.

הדרך לאהבת ה'.ומה היא הדרך להגיע לאהבת ה'? כתב הרמב"ם (יסודי התורה שם ה"ב): בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהן חכמתו שאין לה ערך ולא קץ, מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאוה תאוה גדולה לידע השם הגדול, כמו שאמר דוד (תהלים מב ג): צָמְאָה נַפְשִׁי לֵאלֹקִים לְאֵל חָי. ואמרו בספרי (דברים ו ו): לפי שנאמר וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ איני יודע באיזה צד - דרך - אוהבים את הקב"ה, תלמוד לומר: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ - תן הדברים האלה על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. וביאר החינוך (שם) שעם ההתבוננות בתורה תתיישב האהבה בלב בהכרח. לכן כתב הרמב"ם (ספר המצוות עשה ג) שחיוב המצוה הוא שנחשוב ונתבונן במצוותיו ומאמריו ופעולותיו, עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה.

עבודה מאהבה.
נאמר: לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ לִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ וּלְדָבְקָה בוֹ (דברים ל כ) - שלא יאמר אדם: אקרא כדי שיקראוני חכם, אשנה כדי שיקראוני רבי, אשנן כדי שאהיה זקן ויושב בישיבה. אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבוא (נדרים סב א, וכן הוא בספרי סוף פרשת עקב על הפסוק לאהבה את ה' אלקיכם ללכת בכל דרכיו וגו'). וכתב הרמב"ם (תשובה שם ה"א וה"ב): אל יאמר האדם: הריני עושה מצוות התורה ועוסק בחכמה כדי שאקבל כל הברכות הכתובות בה, או כדי שאזכה לחיי העולם הבא, ואפרוש מן העבירות כדי שאנצל מן הקללות הכתובות בתורה, או כדי שלא אכרת מחיי העולם הבא. כי העובד מאהבה עוסק בתורה ובמצוות והולך בנתיבות החכמה, לא מפני דבר בעולם, ולא מפני יראת הרעה, ולא כדי לירש הטובה; אלא עושה האמת מפני שהוא אמת. ומעלה זו מעלה גדולה מאוד, ואין כל חכם זוכה לה. והיא מעלת אברהם אבינו שקראו הקב"ה אוהבו, לפי שלא עבד אלא מאהבה. והיא המעלה שציונו הקב"ה, שנאמר: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ. ובזמן שיאהוב אדם את ה' אהבה הראויה, מיד יעשה כל המצוות מאהבה.

להאהיבו על אחרים.
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ - אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך, כענין שנאמר (בראשית יב ה): וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן (ספרי דברים ו ד). וביאר הרמב"ם (ספר המצוות שם) שכמו שאברהם, מפני שהיה אוהב, כמו שהעיד הכתוב: אַבְרָהָם אֹהֲבִי (ישעיה מא ח), בעוצם השגתו קרא לבני אדם להאמין בשם מרוב אהבתו, כן אתה אהוב אותו עד שתקרא אליו בני האדם. ולכן, מכלל מצות האהבה שנהיה קוראים לבני האדם כולם לעבודתו יתעלה ולהאמין בו, כמו כשאנחנו אוהבים איש אחד נספר בשבחיו ונקרא לבני אדם אחרים לאהוב אותו.

אף כשהוא לעצמו צריך אדם להתנהג באופן שיהיה ה' מתאהב על ידו. וכן אמרו: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ - שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה, ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו באמונה, ודיבורו בנחת עם הבריות - מה הבריות אומרות עליו: אשרי אביו שלמדו תורה, אשרי רבו שלמדו תורה (יומא פו א).

אהבה בעת צרה. בכלל האהבה היתירה שנצטוינו בה, שאפילו בשעה שייצר לו, יודה וישבח בשמחה (רמב"ם ברכות פ"י ה"ג). ולכן חייב אדם לברך על הרעה בשמחה ובלב שלם, כשם שמברך על הטובה, שנאמר: וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹקֶיךָ וגו' וּבְכָל מְאֹדֶךָ - בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו מאוד מאוד (משנה ברכות נד א וגמ' שם ס ב ורש"י). הטעם - כתב הרמב"ם (בפירוש המשניות שם) לפי שיש דברים רבים נראים בתחילתם טובה ויהיה אחריתם רעה רבה, ועל כן אין ראוי למשכיל להשתומם כשתבוא עליו צרה גדולה מפני שאינו יודע סופה. והערוך (ערך טב) ורבנו יונה (ברכות שם) כתבו הטעם, שיחשוב שהיסורים באו עליו לכפרת עוונותיו.

אהבה במסירות נפש.
וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ - רבי אליעזר אומר: אם נאמר בכל נפשך, למה נאמר בכל מאדך? ואם נאמר בכל מאדך, למה נאמר בכל נפשך? אם יש אדם שגופו חביב עליו מממונו, לכך נאמר בכל נפשך. ואם יש אדם שממונו חביב עליו מגופו, לכך נאמר בכל מאדך (ברכות סא ב) - לומר, אהוב את בוראך יותר מן החביב עליך (רש"י פסחים כה א וסנהדרין עד א). ואמרו: בכל נפשך - אפילו הוא נוטל את נפשך (משנה ברכות נד א). מכאן למדו, שאם אומרים לאדם עבוד עבודה זרה ואל תיהרג, ייהרג ואל יעבור (פסחים וסנהדרין שם), כי ואהבת את ה' אלקיך מורה שלא תמירנו בעבודה זרה (רש"י סנהדרין שם), שבזה תלוי עיקר אהבתו של הקב"ה (ר"ן עבודה זרה כז ב).

עוד בנושא חמדת האנציקלופדיה התלמודית
שאל שאלה

לא ניתן להעביר הודעה לרבנים באמצעות מערכת התגובות.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il