ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- ספריה
- חכמת החינוך
- חכמת החינוך א'
משרשי מצוה זו, מה שכתוב בקרבן הפסח.
דיני המצוה, כגון שמור הצריך למצות, (שם מ.) וענין לישתן, (שם מ''ב.) ובאיזה מים נלושות, ושעור אכילתן לכל הפחות, ויתר פרטיה, מבוארים בפסח ראשון (אורח חיים תנ''ג עד תס''ו)
ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות, והעובר עליה, בטל עשה. וכבר אמרנו, שבית דין כופין על בטול עשה.
מצווה י'–מצוות אכילת מצה
חכמת החינוך א' (49)
הרב אלחנן פופקו
10 - מצוות השבתת חמץ
11 - מצות אכילת מצה.
12 - שלא ימצא חמץ ברשותנו בפסח.
טען עוד
והנה ידוע דנחלקו גדולי הדורות, ראשונים ואחרונים, בגדר חיוב אכילת מצה בשאר ימות הפסח אי יש בזה מצווה, דהנה איתא בגמ' פסחים (ק''כ.) ''...ששת ימים תאכל מצות, וביום השביעי עצרת לה' אלוקיך, מה שביעי רשות, אף ששת ימים רשות, מאי טעמא, הוי דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל, לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא. יכול אף לילה הראשון רשות, תלמוד לומר, על מצות ומרורים יאכלוהו, אין לי אלא בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מנין, תלמוד לומר בערב תאכלו מצות, הכתוב קבעו חובה".
ובפשטות משמע בגמרא שאכילת מצה בשאר ימי הפסח היא רשות ואין בה קיום מצוה כלל, אמנם עי' בתשובות הרא''ש (כלל כ''ג אות ג') שכתב שהטעם שאין להניח תפילין בחול המועד הוא משום שימים אלו אסורים בעשיית מלאכה בדבר שאינו אבד, ועוד, דכיוון דחייב בכל רגל במצוה, בסוכות בסוכה, ובפסח במצה, הרי זה אות, ומשמע מדבריו שיש קיום מצוה באכילת מצה בשאר ימי הפסח ומשום כך נחשב הוא לאות, ולא בעינן לאות של תפלין. ונמצא דדעת הרא''ש שמקיים מצוה באכילת מצה לא רק ביום הראשון של פסח אלא בכל יום מימות הפסח . ובאמת כך דעת החזקוני וכן ידוע שזוהי שיטת הגר''א (מעשה רב אות קפ''ה) , ומאידך שיטת בעל העיטור (עשרת הדברות דף קל''ה א') שאכילת מצה בשאר ימי הפסח רשות ואין בה קיום מצוה , וכ''פ השולחן ערוך (או''ח סימן תע''ה סעיף ז' ובמשנ''ב שם ס''ק מ''ד) .
ויש לחקור לסוברים שאף שאין חיוב לאכול מצה בשאר ימות הפסח מכל מקום יש בכך קיום מצוה, האם מצוה זו היא המשך והארכה של חיוב אכילת מצה בליל ט''ו אלא שזו חובה וזו אינה אלא רשות, או שהם שני מצוות נפרדות (דהיינו האם הפסוקים ד''בערב תאכלו מצות'' ו''שבעת ימים מצות תאכלו'' הם ענין אחד או שהם שני ענינים נפרדים) וכפי שיתבאר בהמשך . והנה ידועה היא שיטת הגר''א המובאת במעשה רב (אות קפ''ה) דיש מצוה באכילת מצה גם בשאר ימות הפסח, וזה לשונו: ''שבעת ימים תאכל מצות, כל שבעה מצווה ואינו קורא לה רשות, אלא לגבי לילה ראשונה, שהיא חובה, ומצוה לגבי חובה רשות קרי לה, אעפ"כ מצוה מדאורייתא היא... והיה מחבב מאוד אכילת מצה כל שבעה וכו' ", עיי''ש.
ובשדי חמד (מערכת חמץ ומצה, סימן י''ד אות י') הסתפק האם כוונת הגר''א היא שאכילת מצה בפסח היא מצוה עד כדי כך שמברכים עליה או לא, והביא שם את תשובת הר' יעקב זלמן ליפשיץ מוילנא שביאר דלשיטת הגר''א אין מברכים על אכילת מצה בשאר ימות הפסח, כיון שקיים הבדל יסודי בין סיבת אכילת מצה בלילה הראשון ובין סיבת אכילת מצה בשאר ימות הפסח.
שבלילה הראשון זוהי מצוה מצד עצם טעם המצה, ורצון התורה שיטעם טעם מצה זכר ליציאת מצרים. אבל בשאר הימים המצוה אינה כדי שיטעם טעם מצה אלא להראות שהחמץ נאסר עליו ולכן הוא אוכל מצה שהיא הדבר הנגדי לחמץ. ובאמת במעשה רב נמסר כי הגאון היה משתדל לאכול מיד במוצאי פסח חמץ להיכרא לעשיית המצוה שאין עושין אותה להנאה אלא מפני גזירת הבורא שאסר אכילת חמץ בפסח, וטעם אכילה זו היא כטעם אכילת מצה בכל ימות הפסח, להראות שאינו אוכל חמץ מחמת גזירת הבורא.
אבל כבר העיר ע''ז הגר''ש קוק דאם כן מדוע צריך לאכול מצה שמורה דוקא וכמו שכבר כתב המעשה רב (אות קפ''ו) .
והנה כתב בעל המאור (פסחים כ''ח: מדפי הרי"ף) ''ויש ששואלין באכילת מצה מה טעם אין אנו מברכים עליה כל ז' כמו שמברכים על הסוכה כל ז', דהא גמרינן מהדדי, שלילה הראשון חובה מכאן ואילך רשות בין במצה בין בסוכה כדאיתא בפרק הישן. ויש להשיב לפי שאדם יכול בשאר הימים לעמוד בלא אכילת מצה ויהיה ניזון באורז ודוחן וכל מיני פירות מה שאין כן בסוכה שאין יכול לעמוד בלא שינה ג' ימים והוא חייב לישן בסוכה ולטייל בה...זהו טעם שמברכין על הסוכה כל ז' ואין מברכין על מצה כל שבעה וטעם נכון הוא.
וכבר נחלקו האחרונים אי כוונת בעל המאור לומר שיש מצוה באכילת מצה או לא, והסכימו רוב האחרונים (כ''א על פי שיטתו עי' ברכי יוסף סימן תע''ה סעי' ו', והאבני נזר או"ח סימן שע''ז וגליוני הש"ס פסחים ל''ח.) ששיטת הבעל המאור היא שיש מצווה של אכילת מצה גם בשאר ימות הפסח אלא שאין מברכים על מצווה זו . ושמעתי ממו''ר הגאון ר' קלמן עפשטייין שליט''א בביאור שי' הבעל המאור, שדעתו היא שאכילת מצה בפסח היא ממש כעין מצות ישיבה בסוכה בסוכות, דכמו דלענין מצות סוכה אינו חייב לשבת בסוכה בשאר ימי החג רק שאם רוצה לאכול או לישון ולעשות שאר מעשי דירה ה''ז מצווה שיעשה זאת בסוכה, ה''נ מצוות מצה בשאר ימי החג המצווה היא שאם רוצה לאכול מין דגן ולחם צריך שיאכל לחם הקרוי מצה , ולזה ביאר הבעל המאור שהחילוק מדוע מברך על סוכה ולא על אכילת מצה הוא משום דבסוכה לא סגי ליה שיהא בלא סוכה דאינו יכול שלא לישון משא"כ במצה, אבל וודאי תרוויהו מצוה הוו .
ומעתה יש לומר, דמצות אכילת מצה בפסח ומצות ישיבה בסוכה בסוכות גדר אחד להם, והוא שביום הראשון חובה שיעשה את המצווה ובשאר הימים מצווה להמשיך את המצווה הראשונית אך אינו חייב לעשות כן אלא אם רוצה לעשות מעשה מסויים אומרת התורה שצריך שיעשה זאת באופן האמור, והיינו שמעשה דירה בסוכות יהיה בסוכה ומעשה אכילת פת בפסח יהיה על ידי אכילתו כמצה. לא שנא מצוות אכילת מצה בליל פסח לא שנא מצוות אכילת מצה בשאר ימות הפסח דין וטעם אחד להם ולכן בעינן לשמה בתרוויהו.
ועל פי זה יש לבאר היטב מה דנחלקו הרמ''א והגר''א בענין אכילה בסוכה בליל ראשון של חג הסוכות, דהנה כתב הרמ''א (או''ח סימן תרל''ט סימן ה') דבלילה הראשון אף אם ירדו גשמים יאכל את הכזית הראשון בסוכה, אף דבשאר ימים אמרינן דמצטער פטור מן הסוכה, מכל מקום בלילה הראשון כיון דילפינן בגזירה שווה ט''ו ט''ו ממצה צריך שיאכל כזית ראשון בסוכה אף כשיורד גשם ומצטער. ויעוי"ש בביאור הגר''א שחולק וסובר דצריך שימתין עד שיפסקו גשמים אבל אם עדיין יורד גשם לא מקיים את המצווה דהוי מצטער. ולכאו' י''ל דהגר''א לשיטתו, וכשיטתו במצה כך שיטתו בסוכה, דהמצווה בכל שבעת הימים מצווה אחת היא ולא מחלקים בין ענין המצווה ודרך קיומה בין שאר הימים ובין כזית ראשון (אף שדרגת חיובם שונה) וכשם שבשאר הימים אינו מקיים את המצוה כשיורדים גשמים כך אינו מקיים את המצוה של כזית ראשון כשיורדים גשמים , אבל הרמ''א שלא כתב שיש חיוב מצה כל ז' דעתו דאין לדמות את החיוב של כזית ראשון לחיוב של שאר ימים ולכן יתכן לאכול כזית ראשון באופן שמצטער אף שבשאר ימים אינו יוצא בכה''ג.
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
איך נהנים כשעובדים קשה?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
יום כיפור - איך נדע מי פטור מהצום?
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
האם מותר לפנות למקובלים?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
