הנה המצווה המ''ה היא שמי שקונה אמה העבריה לא ימכרנה לאדם אחר לעולם וכמה שנאמר (שמות כ''א ח') ''לעם נכרי לא ימשל למכרה בבגדו בה'' ופירושו כתרגום אונקלוס שכתב 'לגבר אוחרן' (ספר החינוך)
ויש לחקור באיסור זה האם זהו איסור שאסור לאדון למכור את האמה העבריה אבל במציאות הוא יכול למכור אותה והמכר חל, או שזהו דין כמו ''לא יוכל לבכר'' (דברים כא) שנאמר לגבי ירושה שאם הוא מוכר את האמה העבריה המכר לא חל. עוד יש לעיין באופן שעבר ומכר אם נאמר שהמכר לא חל האם האדון עובר על איסור אף שהמכר לא חל או שכיון שהמכר לא חל לא שייך לומר שהוא עובר על האיסור כיון שהאיסור לא בא אלא להגדיר את המציאות וכמו לא יוכל לבכר.
עוד יש לעיין האם איסור מכירת אמה העבריה הוא ביסוד דומה לאיסור מכירת עבד עברי או שדיניהם חלוקים ומטעם זה לא נמנו כאחד.
והנה הרמב''ם (הל' עבדים פרק ד' ה''י) כ': ''אין האדון יכול למכור אמה עברייה, ולא ליתנה לאיש אחר, בין רחוק, בין קרוב.ואם מכר או נתן--לא עשה כלום, שנאמר "לעם נוכרילא ימשול למוכרה, בבגדו בה"(שמות כא,ח) וכן עבד עברי--אינו יכול למוכרו לאחר, ולא ליתנו.'' ומוסיף הרמב''ם לבאר '' וייראה לי שלא הוצרך הכתוב לאסור דבר זה באמה, אלא מפני שיש לו לייעדה לבנו; לכך נאמר "לעם נוכרי לא ימשול למוכרה.''
וברור מדברי הרמב''ם שאין המכר חל כלל וכן שאיסור מכירת אמה העבריה ועבד עברי שווים לכל דבריהם ונראה לכאורה דכלול בזה שאין איסור כלל כיון שאין המכר חל כלל ובפרט לפי מה שדייקו כמה וכמה אחרונים (עי' בספר המפתח לרמב''ם כאן) דמדלא מנה הרמב''ם לאו זה במנין הלוקין (בפי''ט מהל' סנהדרין) דעתו שאין לוקין על לאו זה.
ויעויין כאן בספר החינוך שכתב דאי אפשר לומר שאין איסור בדבר שכן ברור מד' הכס''מ שהביא את המכילתא שיש בדבר לאו של ממש אבל כבר העירו האחרונים שעדיין צריך מקור לזה שאין המכר חל ומנלן לומר שאינו חל אמנם כבר דייקו כמה וכמה אחרונים (עי' בספר המפתח לרמב''ם כאן) מהא דלא מנה הרמב''ם לאו זה במנין הלוקין ( בפי''ט מהל' סנהדרין) דדעתו שאין לוקין על לאו זה ונמצא לפי דברי שאין כאן מכר כלל אך אכתי יתכן שיש איסור במעשה המכירה אף שהמכר אינו חל.
ועוד דאם נאמר שאף שאין המכר חל באמה העברייה, מכל מקום יש בזה איסור וכמו שצידד במנחת חינוך, נמצא בזה דבר פלא שנמצא שיפה כחה של אמה העבריה מעבד עברי. דהרי עבד עברי אינו נמכר מדינא אך לא ברור כלל שיש לאו במכירתו ומאידך אמה העבריה, שקרא לא אתא אלא לאשמעי' שדינה כדין עבד עברי-וכדמשמע מד' הרמב''ם, יש בה לאו. וקשה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון ואם כולה קרא לא אתא אלא לאשמועי' שהיא לא נמכרת אלא היא כמו עבד עברי מדוע בה יש לאו על מכירתה ובע''ע אין לאו במכירתו?
אמנם, אם נאמר שקרא לא אשמעי' אלא שהמכר בה אינו חל כלל ואם כן הלאו בזה אינו אלא גילוי בעלמא שהמכר בה אינו חל ולא שייך שיעבור על לאו זה כיון שהמכר אינו חל וכמו שדייקו האחרונים מהא דהרמב''ם לא מנה לאו זה במנין הלוקין ולא כד' המנחת חינוך.