ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
זה הזמן להצטרף להגרלת הפרסים הגדולה של אתר ישיבה
בית המדרש

מצות דין עבד עברי

לחץ להקדשת שיעור זה
פרשת משפטים
חכמת החינוך
הרב אלחנן פופקו
1 - אגרת מחבר ספר החינוך
2 - מצות פריה ורביה
3 - מצוות ברית מילה
טען עוד
לדון בדין עבד עברי כמו שכתוב בפרשה, שנאמר (שמות כ''א, ב') כי תקנה עבד עברי וגו'. כלומר שנעשה לו הדברים שנצטוינו בהן, כגון (קדושין י''ד, י''ז) לשלחו בשביעית, או בתוך שש אם פגע בו יובל, או בגרעון כסף, או במיתת אדון שלא הניח בן זכר. ולנרצע גם כן כדינו הכתוב בו, הכל כמו שלמדונו רבותינו ז''ל מתוך הכתוב, כמו שמפרש בפרק ראשון מקדושין (שם).
משרשי מצוה זו, שרצה האל שיהיה עמו ישראל אשר בחר עם קדוש מלא ומעטר בכל מדות טובות ומעלות, כי מתוך כך תחל הברכה עליהם, והחסד והרחמים מן המדות המשבחות שבעולם, ועל כן הזהירנו לרחם על אשר הוא תחת ידינו ולגמל לו חסד, כאשר כתוב בפרשה, וכמו שידענו גם כן בקבלה. (ספרא בהר).
דיני המצוה, כגון החלוקין שבין מוכר עצמו למכרוהו בית דין, והדברים שהוא נקנה בהם, ושהוא יוצא בהן לחרות, ושאר דיניו, מבוארין שם בקדושין. (ט''ז א') (י''ד רס''ג)
ונוהגת מצוה זו בזכרים אבל לא בנקבות, שאין האשה קונה עבד עברי. (ב''מ ע''א.) ודוקא בזמן שישראל שרוין על אדמתן, שכן בא הפרוש המקבל (ערכין כט.) שאין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ומפרש הוא (שם ל''ב, ב') שדין היובל אינו אלא בארץ. והעובר עליה ולא עשה לעבד מה שכתוב בו, בטל עשה, וגם מלמד נפשו להיות אכזרי, וכמעט שמעיד על עצמו שאינו מבני ישראל כי הם רחמנים בני רחמנים (שבת צ''ז. , יבמות ע''ט.).

מצוה מב - מצות דין עבד עברי
הנה המצווה המ''ב היא לדון בדיני עבד עברי כמו שכתב בתורה ''כי תקנה עבד עברי וגו' (שמות כ''א, ב) ובכלל זה לשלחו בשביעית או בתוך שש אם פגע בו יובל, או בגירעון כסף או במיתת אדון שלא הניח בן זכר (חינוך).
והנה יש לחקור בגדר עבד עברי האם הוא מציאות של דבר שאפשר לקנות, דהיינו: כמו שאפשר לקנות חפצים מסויימים, כמו כן ניתן לקנות עבד עברי במצבים מסויימים (ובדומה לקנייני עבד כנעני), וזה נראה ממה שע''ע יכול להקנות עצמו בכללי קנינים שדומים לקנינים אחרים, וכמה שכתב הר''מ בהלכות עבדים (ריש פ''ב) ''עבד עברי שמכרוהו בית דין, נקנה בכסף; והמוכר עצמו, נקנה בכסף ובשווה כסף ובשטר''. ואם כן נראה מזה שדין ע''ע דומה לשאר קנייני ממון.
מאידך ניתן לצדד, דדין עבד עברי הוא דין מיוחד של איסורים וכדין נדרים, נזירות, וקנין אישות שהוא קנין שאין לך בו אלא מה שנתחדש בו, ואין לו ולקנייני ממון דבר במשותף. וראיה לצד זה נראה מזה שאסור לאדון למכור ע''ע לאדם אחר (הל' עבדים פ''ד, ה''י) ומזה שמצריכים לימוד מיוחד שעבד עברי נקנה בכסף ולא מספיק ללמוד זאת מעבד כנעני או שאר קניינים (וכעין מה שכתב הפנ''י קידושין י''ד:). עוד ראיה לזה נראה, מזה שדין עבד עברי אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג, ואם הוא דין ממון ככל קנייני ממון לכאו' יוכל למכור עצמו אף אחר שבטל היובל.
ולכאו' ניתן לתלות חקירה זו בדין דלהלן:
הרמב''ם (פ''א מהל' עבדים ה''א) כ' לגבי עבד עברי: " מוכר עצמו כיצד: ישראל שהעני ביותר-נתנה לו תורה רשות למכור את עצמו, שנאמר וכי ימוך אחיך עימך, ונמכר לך (ויקרא כה,לט)ואינו רשאי למכור את עצמו ולהצניע דמיו, או לקנות בהם סחורה או כלים, או ליתנם לבעל חובו, אלא אם כן צריך לאוכלן בלבד. ואין אדם רשאי למכור את עצמו עד שלא יישאר לו כלום, ואפילו כסות לא תישאר לו; ואחר כך ימכור עצמו''.
והנה יש לעיין, באופן שאיש ישראלי רוצה למכור עצמו לעבד עברי אף שלא ירד מנכסיו ושלא כדין, האם חל המכר אף שאינו רשאי או דלמא, כיון שלא נתחדש מוכר עצמו ביש לו נכסים, המכר לא חל כלל וכלל.
ולכאו' ניתן לתלות שאלה זו בחקירה הנ''ל, דאם נאמר שקנין עבד עברי הוא מציאות בקניינים, אז אף שאמרה תורה שאינו רשאי למכור עצמו אא"כ העני, מכל מקום כיון שעשה מעשה ממכר חלה המכירה. אבל אם נאמר שדין עבד עברי הוא לא דין של חושן משפט ושל מקח וממכר, אם כן המכירה לא חלה בכה''ג אם הוא מוכר עצמו כיון שלא נתחדש בכה''ג מכירה ולא שייך על אדם תורת מכר.

ונ' לכאו' דבשאלה זו נחלקו האחרונים, דהמנחת חינוך (מצווה מ''ב אות י''ז) כ' שעשיר שמוכר עצמו אין המכר חל כלל וכלל-דכיון שאינו בעלים על עצמו ודאי שאינו יכול למכור את עצמו ואין המכר חל כלל, וכ''ד המקנה בקידושין (ט''ו. תוד''ה 'ואידך' אבל לא מטעמי' אלא דעתו שהמכר לא חל משום 'כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני).
אבל בערוה''ש כ' (יורה דעה סימן רס''ז אות קל''ח וכ''ד המל''מ הל' עבדים פ''ד ה''ב ד''ה 'ועתה', וכן הוא מפורש בתוספתא ערכין פ''ה ה''ג ונחלקו האחרונים איך פסק הרמב''ם בדבר ואכמ''ל) שהמכר חל אפילו בעשיר שמוכר עצמו.
ונראה שמחלוקתם תלויה בשאלה הנ''ל, והיא האם אדם הוא בעלים על עצמו למכור עצמו בעבד עברי או לא, דאם נאמר שנתחדש בפרשת עבד עברי שאדם יכול למכור עצמו ככל נכסים שבעולם ושיש בכל אדם דין ממון, אם כן באופן שאינו רשאי למכור את עצמו, אם עבר ומכר את עצמו הרי המכר חל אבל אם נימא שאין באדם מישראל דין ממון אף פעם ורק נתחדש שבאין לו ובנמכר בגניבתו ה''ז נמכר לעבד עברי, אם כן עשיר שמכר עצמו וודאי שאין המכר חל.
אבל בערוה''ש שם הביא ראיה אלימתא שעשיר שמכר עצמו המכר חל אף שעשה שלא כדין מהא דהמוכר עצמו לעכו''מ ואפילו המוכר עצמו לעבודת כוכבים עצמה, המכר חל אף שאסור לעשות כן וכמו שכתוב (ויקרא כ''ה מ''ז) ''או לעקר משפחת גר'' וזהו הנמכר לעבודת כוכבים עצמה. והנה אף שאינו רשאי למכור עצמו (ר''מ פ''א, ה''ג מהל' עבדים) המכר חל. ורואים מזה שיש לאדם כח למכור את עצמו אף כשהוא שלא כדין.
ועתה צריך עיון, מה יאמר החינוך הסובר שאין המכר חל בישראל עשיר המוכר עצמו, מול ראיה ברורה זו דאל''כ מצאנוהו טועה בדבר מקרא חלילה.
ונראה לבאר עפ"י יסודו של הריטב''א בקידושין (ט''ז. 'אלא שטר שחרור למה לי שטרא לימא ליה באפיה תרי זיל אמר רבה זאת אומרת עבד עברי גופו קנוי והרב שמחל על גרעונו אין גרעונו מחול') 1 שחידש שיש בקנין של האדון על עבד עברי שני חלקים. יש את הקנין ממון על העבד, ויש את הקנין על האיסורים שבעבד (שמתירו בשפחה כנענית, עי''ש בריטב''א), והבעלים יכול להפקיר את הקנין ממון שלו על העבד ועדיין יישאר הקנין איסור שיש לו. 2
ומבואר מד' הריטב''א בפירוש שדין קנין עבד עברי הוא קנין כקניני ממונות שיש בו, וגם קניני איסור.
ונראה דכו''ע סבירא להו שקנין עבד עברי הוא קניין של ממון ושיש בו גם מקנייני האיסור, אבל מכל מקום גם אם נאמר שיש בו שני קניינים אלו, דבר פשוט הוא שהקנין איסור הוא תוצאה של הקניין ממון. דאין אופן ששייך לומר שהקניין איסור יחול מתחילה בלא הקניין ממון אבל כן שייך לומר שהקניין ממון שהוא המחיל את הכל, יחול בלא הקניין איסור.
וכן מפורש בשולחן ערוך הל' עבדים (סימן רס''ז סעי' י''ד) שכתב: '' אין עבד עברי נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג. והני מילי למקנייה גופיה לשאר דיני עבד עברי; אבל היכא דקנייה שבאי למעשה ידיו בדינא דמלכותא -- כגון שנשבה במלחמה שמכרוהו גובי המס -- הדר מצי לזבוני ישראל למעשה ידיו ומצי האי עבד למיהב לרביה ישראל דמי מקנתו או דמי שוויו ונפיק ויד האדון על התחתונה ליקח הפחות.''
הרי שיש לאדם קנין ממוני על עצמו אשר בו האדם הוא בעלים על עצמו וקניין זה יכול להיות נפרד לגמרי מקנייני האיסורים שבו 3 .
ולאור כל זאת צריכים אנו לומר שדעת החינוך שסובר שאם עשיר מכר את עצמו אין המכר חל כלל היא שאף שקנין עבד עברי הוא קנין ממוני מכל מקום ע''מ להפוך אותו לקנייני ממוני ולהחיל את החלות קניין צריך שיהיה זה באופן המועיל והמותר ולכן באופן שמכר את עצמו מחמת עניותו או שמכרוהו בית דין או אפילו שנתפס ביד השבאי שקנאו מדינא דמלכותא שכבר חל הקניין והוא נהיה עבד כדין 4 ה''ז עבד שהוא קניין ממון. אבל אם הוא מוכר עצמו והוא עשיר אין המכר כלל כיון שאינו יכול להחיל על עצמו קנין עבד שלא כדין. וצ''ל 5 שהסיבה שהמכר חל במוכר עצמו לעכו''מ אף שהוא שלא כדין י''ל שמוכר עצמו לעכו''מ הוא דבר שאסור דוקא כשיש ישראל שם שמוכן לקנותו ולכן חייב להקדים ולמכור עצמו לישראל שלא יטמע בין הגויים אבל אם הוא העני ואין לו מה לאכול ואין שם ישראל שמוכן לקנותו ודאי שהמכר חל.
ועוד י''ל בשי' החינוך דיש לכל אחד מישראל בעלות על הדין ממון שיש לו אבל אין לו בעלות על האיסורים שבו ולכן במוכר עצמו שלא כדין לגוי, כיון שאין שם אלא דין ממון אבל אין לגוי בעלות עליו לענין איסורים לכן המכר חל דאדם הוא בעלים על הזכות ממון שבו. אבל במוכר עצמו לישראל שלא כדין, כיון שיש שם בעלות גם על האיסורים שבו שכן הוא ניתר בשפחה כנענית (לריטב''א הנ''ל) לכן אין המכר חל כל עיקר 6 .
ועכ''פ נמצאנו למדים שכו''ע מודים שקנין עבד עברי הוא קנין ממוני ושהאדם הוא הבעלים למכור את עצמו, רק שנחלקו המנחת חינוך והערוה''ש וההולכים בשיטתם האם יכול האדם להחיל על עצמו את השם וקנין עבד שלא כדין או שצריך שיחול עליו שם עבד כדין 7 בכדי שיהיה לו דין עבד או לא.




^ 1.וז''ל: ''וקשיא לן היכי אמר דע''ע גופו קנוי דהא אית ליה יד לכל דבר ואין ידו כיד רבו לא לגבי מציאה ועירוב ופדיון מעשר דבכולן מזכה על ידו ולא בשום מידי אחרינא ואיכא למימר דאילו בעבד כנעני יש לרב בו שני קנינים קנין מעשה ידיו וקנין איסור שבו שאסור בבת ישראל ומשום קנין איסור שבו לא סגי ליה בדברים דלימא ליה זיל וצריך גט שחרור להתירו בבת ישראל דומיא דאשה שצריכה גט להתיר איסור שבה ולא סגי לה בדברים ולפיכך המפקיר עבדו אע''פ שיצא לחירות ופקע מעשה ידיו צריך גט שחרור... ומשום האי טעמא נמי אמר רבה דבע''ע נמי הא איכא צד קנין הגוף דקנין איסור שבעודו עבד מותר בשפחה כנענית. (וזוהי שי' הריטב''א שסובר בעבד עברי באופנים שאין רבו מוסר לו שפחה כנענית וכגון מוכר עצמו, מ''מ הוא עצמו תמיד מותר בשפחה כנענית, ואכמ''ל). ומפני קנין זה נדין איסור זה דרמי עליה בעודו עבד חשיב קנין הגוף להצריכו גט ולא סגי ליה בדברים והשתא דאתי' להכי כי אמרי' דלא נפיק בדברים היינו להפקיע קנין איסור זה לאסרו בשפחה אבל קנין מעשה ידיו פקע בדברים והו''ל דומיא דמפקיר עבדו שיצא לחירות וצריך גט שחרור וכו' ". עיי''ש יסודות חשובים.
^ 2.וצ''ע בזה דלפי''ז יוכל כל אחד מישראל לישא שפחה כנענית ע''י שימכור עצמו לע''ע ואז הבעלים יפקירו את החלק הממוני שיש להם בו והוא עדיין יהיה מותר.
^ 3.אמנם צ''ע ממש''כ שם בבאה''ט, דכתב הב''ח (יו"ד, רס"ז, ס"ק י"ב) דאינו יוצא בגרעון כסף כיון שאין ע''ע נוהג בזה''ז ואין זמן לעבדות וכ''כ בפרישה.
ועעי''ש בש''ך (יו"ד סי' רס"ז ס"ק כ"ט) שכ' שאינו צריך גט שחרור כשיוצא משום שאין גופו קנוי אבל עבד כנעני שנמכר בכה''ג צריך גט שחרור כיון שגופו קנוי.
^ 4.אמנם עדיין יש לפקפק בדבר זה לפי''ד החינוך.
^ 5.כך שמעתי מהגר''צ שכטר שליט''א.
^ 6.שו''ר שבשאלה יסודית זו דן החינוך גם במצווה מ''ג מצוות יעוד אמה העבריה ודעתו שם שאם עשיר מכר את בתו המכר לא חל ויש אופנים שיש לדמותם לשאלה זו ויש אופנים שבהם יש לחלק תן לחכם ויחכם עוד.
^ 7.ובדומה לזה אך דלא? כמש''כ כ' הרב גוסטמאן בקונטרסי שיעורים(קידושין טו. ד"ה 'וראיתי') שכל קניין עבד עברי הוא חידוש, שהרי קודם ההקנאה לא היה כלל עבד אלא בן חורין, ורק ע"י הקניין נעשה עבד (שלא כשאר הקניינים שהחפץ קיים גם קודם ההקנאה), ועוד, שגופו של העבד לא היה שייך לעבד עצמו קודם ההקנאה, שהרי האדם אינו בעלים על גופו (שלא כשאר קניינים שהחפץ שייך למוכר קודם ההקנאה). ולכן צריך פסוקים לחדש שכן נקנה בכסף, וכן צריך פסוק מיוחד לכל סוג עבד, שאל"כ לא היינו לומדים מסברא לשאר סוגי העבדים, שהרי חידוש הוא ואין לך בו אלא חידושו.
עוד בנושא חכמת החינוך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il