ויגש התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל | הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

פרשת שבוע ותנ"ך
חומש בראשית
ויגש

קטגוריה משנית

201

9 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

כשהאמת יוצאת לאור
בבת אחת, ברגע אחד, התגלה יוסף לאחיו. באותו רגע ממש, קיבלו האחים הסבר לכל כך הרבה דברים שהיו תמוהים בעיניהם. פתאום הם הבינו את החלומות של יוסף בצעירותו. פתאום הם הבינו למה הם נחשדו כמרגלים ולמה הכסף הושב בפי אמתחותיהם. הם הבינו איך הגביע הגיע לאמתחתו של בנימין. פתאום הם גם הבינו איך ידע 'השליט על הארץ' להושיב אותם ליד שולחנו על פי הסדר מהבכור ועד הצעיר. לפתע הבינו למה בכל פעם מחדש הם נשאלו על אביהם, ואף למה היה כל כך חשוב ל'משביר לכל עם הארץ' לראות את בנימין אחיהם הקטן. פתאום, ברגע אחד קטן, ללא כל הכנה מראש, הכל התברר. הוסרו כל הספיקות והאמת יצאה לאור.
מסופר בגמרא במסכת חגיגה, שכשרבי אלעזר היה מגיע לפרשה הזו בקריאת התורה, הוא לא היה יכול להתאפק והיה בוכה כמו יוסף. ולמה? היה אומר רבי אלעזר, שההבנה הזאת של אחי יוסף היא מעין ההבנה שנבין כשנגיע אחרי מאה ועשרים לבית-דין של מעלה. פתאום יתבררו לנו שם כל השאלות שהיו לנו על העולם ועל הנהגת אלוקים. כל השאלות יפתרו ברגע אחד קטן. פתאום יתבררו לנו התשובות. ואז, כשתהיה לנו התובנה הזאת, באותו רגע ממש, נגיב כמו האחים של יוסף "ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נִבהלו מִפניו". פתאום אנחנו נתבייש על כל הדברים שעשינו בגלל קוצר הבנתנו או משום שוויתרנו לעצמנו. פתאום כשנראה את המציאות כמות שהיא, ניבהל כל כך, לפחות כמו אחי יוסף. שהרי אם תוכחה של בשר ודם כל-כך עוצמתית היא, של הקדוש ברוך הוא – לא כל שכן?
אך אם נתבונן בכל המהלך של הקשר בין יוסף לאחיו, נראה כי למען האמת אין כאן שום תוכחה. מה שיש כאן זה רק אהבה. אנחנו רואים כי לאורך כל הדרך יוסף שומר על כבוד האחים שלו במאוד מאוד. וכך, גם כשהוא מתגלה אליהם – "ולא יָכֹל יוסף להתאפק לכל הנִצָבים עליו" – "לא היה יכול לסבול שיהיו מצרים נצבים עליו ושומעין שאחיו מתביישין" (רש"י), והוא קורא: "הוציאו כל איש מעָלָי". הוא נותן את קולו בבכי מרוב אחווה. בכי חזק כל כך – "וַיִשְׁמְעוּ מִצרַיִם וַיִשְׁמַע בית פַרְעהֹ". הוא אומר לאחיו: "גשו נא אלַי". אני אוהב אתכם. אני אח שלכם. "אני יוסף אחיכם!". אל תעצבו, "לא אתם שלחתם אֹתי הֵנה, כי האלקים". זה אלוקים ששלח אותי לפניכם, "לָשׂוּם לכם שארית בארץ וּלהחֲיות לכם לפליטה גדֹלה". איזה עוד מילים של אהבה הוא יכול לומר להם בשביל שיחושו בה?
כל העניין הוא שאין פה בכלל תוכחה, אלא רק אהבת אחים. אהבה שהיא בעצם התוכחה הכי גדולה שיש. פתאום מתברר שיוסף לא חטא בגאווה והמציא להם חלומות של גדלות, אלא הוא חלם חלומות אמת. זה הם שהתכחשו עד כה לאמת וברגע אחד פתאום הם הבינו זאת ועל כן התביישו כל כך. האח שלהם אהב אותם כל-כך, איך בתחילה הם יכלו לסלוד ממנו עד לכדי – "וישנאו אֹתו ולא יכלו דַבְּרוֹ לשָׁלֹם" (לז, ד)? איך הם לא הבחינו באהבה הזאת? וכך לבסוף כיסתה את פניהם בושה כל כך גדולה, עד לכדי – "ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו".
עתה, אחרי שהתבררה לאחים האמת, בודאי הם שאלו את עצמם, איך לא ראינו את זה קודם? הרי יוסף דיבר על כך שהוא יהיה מלך. הוא אף כל כך מיוחד במראהו, כל כך שונה מהמצרים המכוערים (רש"י, יב, יא). אבא הראה לנו שהוא חביב עליו כל-כך. כל כך הרבה סימנים היו לנו. איך לא ראינו?
כנראה שזה מה שקורה למי שלא רוצה לראות. כך אומר רבי אלעזר, שגם עתה, מי שלא רוצה לראות את השגחתו הפרטית של ה', לעתיד לבא גם הוא יחוש בושה כל כך גדולה. כשנראה שאלוקים אהב אותנו כל כך הרבה זמן, מיום הלידה ועד יום הפטירה, נתבייש כל כך. כשנראה שלאורך כל הדרך היתה לו סבלנות לכל מה שעשינו, גם אם זה לא בדיוק עשה לו נחת רוח, לא יהיה לנו פה להשיב ובודאי שלא יהיה לנו מצח להרים ראש. כשנראה פתאום כמה טוב הוא השפיע עלינו, לא נוכל שלא לשאול את עצמינו, איזה סומים היינו? איך יכולנו להיות כאלה חשדנים? איך המצאנו משפט כמו "בשִׂנאת ה' אֹתנו הוציאנו מארץ מצרים"? והרי הכל היה אהבה גמורה. אהבת עולם!

מתאבלים על הבית הראשון או על השני?
כל שנה שחלילה לא נבנה בה בית-המקדש, חובה עלינו להתענות בי' בטבת, בי"ז בתמוז ובט' באב. חלק מהצומות הללו נתקנו על ידי הנביאים – על חורבן בית ראשון, וחלק מהם על ידי חכמים – על חורבן בית-שני.
על מה אנו מתאבלים בעשרה בטבת – על חורבן בית ראשון או על חורבן בית שני?
כשאנו מסתכלים בדברי ה'שולחן ערוך' (או"ח תקמט), רואים אנו כי מרן הבית-יוסף אומר שלמרות שבחורבן הבית הראשון הובקעה העיר בט' בתמוז, תיקנו להתענות דוקא בי"ז בתמוז, משום שבתאריך זה הבקיעו בו הרומאים את חומות ירושלים בחורבן בית-שני (תענית כ"ח). ואנו מתענים דוקא על מה שאירע בחורבן בית-שני – משום שחורבן בית-שני חמור בעבורנו, שבעקבות חורבנו של בית שני זה, חסר לנו כיום בית–מקדש.
יש שואלים – אם חורבן הבית השני חמור יותר, אז למה צמים בעשרה בטבת? הרי הנביאים קבעו את עשרה בטבת ליום תענית משום שבו החל המצור על ירושלים על-ידי נבוכדנאצר, קודם חורבן הבית הראשון! אם חורבן הבית השני חמור יותר בעבורנו – למה איננו צמים ביום שבו החלו הרומאים לצור על ירושלים בחורבן השני?
התשב"ץ מסביר, שעיקר התענית הוא אכן מתקנת נביאים בימי חורבן הבית הראשון, אך בזמן שהבית השני היה קיים על תִלו לא נהגו להתענות עוד ביום זה. כשחרב הבית השני, חזרנו לצום על–פי תקנת נביאים זו. ואף–על–פי שעל הבית השני נאמר (חגי ב', ט'): "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון", צריך לזכור שגדולתו היתה מצד הכבוד – יותר גבוה מהבית הראשון וגם האריך להתקיים עשר שנים יותר מהראשון. אמנם מצד הפנימיות, הבית הראשון היה קדוש יותר, משום שהיה לו יתרון בכמה דברים שהיו חסרים בבית השני – "אלו חמשה דברים שיש בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון, כפֹרת, וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקֹדש. אורים ותֻמים" (יומא כ"א. ועיין יומא נ"ב).
למעשה, אנו מתאבלים בכל הצומות הללו על שניהם. גם על הפנימיות של הקדושה העילאית שהיתה בבית הראשון וגם על הכבוד של הבית השני. אנו מתאבלים גם על איבוד הנבואה והנִסים הגלויים שהיו בבית הראשון, וגם על הכבוד הגדול שהיה לבית השני בעיני העמים כולם. לכן, אף–על–פי שרובו של היכל הבית הראשון נשרף בעשרה באב, אנו צמים בתשיעי בו – גם בגלל שתחילת השריפה של הראשון היתה בתשיעי, וגם בגלל שההיכל של הבית השני נשרף בתשיעי (אור שמח תענית פ"ה, ה"ו). אנו מעדיפים לצום בתשיעי באב על שני בתי–המקדש יחדיו.

נחמה
הנביא ישעיה אומר: "שִׂמחוּ את ירושלִַם וגילו בה כל אֹהביהָ, שׂישׂוּ אִתה מָשׂושׂ כל המתאבלים עליה" (ס"ו). מכאן אמרו, שכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה (תענית ל'). אנו, שמתאבלים על שני הבתים, בעזרת ה' נראה את הבית השלישי שיש בו את המעלות של שניהם. ואומר גאון עוזנו ותפארתנו הבן איש חי זיע"א בספרו 'ברכת חיים' (הפטרת תצוה), כי דבר זה רמוז במספר השנים בהם היו קיימים שני בתי המקדש. הראשון היה קיים ת"י (410) שנים, והשני היה קיים ת"ך (420) שנים. אם נחבר את שני המספרים הללו, נקבל גימטרייה של המילה 'תלת', שתרגומה מארמית הוא – שלוש. היינו שמהחיבור של שני בתי-המקדש – נזכה לראות בבניינו של בית-המקדש השלישי. הבית השלישי הוא שיחבר את הקדושה העליונה של הבית הראשון עם הכבוד הגדול של הבית השני גם יחד, ובמיוחד שהבית הזה ייבנה על–ידי הקב"ה, שנאמר: "מקדש ד' כוננו ידיך" (עיין סוכה מ"א. רש"י ותוספות שם), ולכן הוא יתקיים לעד. יהי רצון שנזכה לראות בית שלישי על מכונו, במהרה בימינו אמן.

לקראת י' בטבת - מתוך הלכות חגים
א. "יש שם ימים שכל ישראל מתענים בהם מפני הצרות שאירעו בהן כדי לעורר הלבבות לפתוח דרכי התשובה. ויהיה זה זכרון למעשינו הרעים, ומעשה אבותינו שהיה כמעשינו עתה, עד שגרם להם ולנו אותם הצרות. שבזכרון דברים אלו נשוב להיטיב שנאמר: 'והתודו את עונם ואת עון אבתם'".
ג. עשרה בטבת - בו צר נבוכדנצר מלך בבל על ירושלים וסגר אותה מכל עבר במצור ובמצוק, ומזה נמשך חורבן הבית ראשון וגלות העם.
ט. חשיבות הצומות - יש אומרים שתעניות אלו הם מצות עשה מדברי נביאים, ויש אומרים שכיום הם מדרבנן. \עיין מ"ב תקמט ס"ק א.
י. בימים אלו חייב כל איש לפשפש במעשיו, כי אין העיקר בצום, אלא בשינוי המעשים. ושינוי המעשים קורע גזירות רעות. כמו שקרה עם אנשי נינוה כאשר הכריז יונה הנביא "עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת" צמו אנשי נינוה, התענו ושינו את מעשיהם הרעים ובעקבות כך בטלה הגזירה. וחכמינו זכרונם לברכה לימדונו כי ביטול הגזירה היה בגלל שינוי מעשיהם הרעים, ולא בגלל הצום. שהרי כתוב "וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה", ולא כתוב "וירא את שקם ואת תעניתם", ללמדך כי שינוי המעשים הוא הגורם ביטול הגזירה, והתענית היא הכנה לתשובה \תענית טז א\. ולכן אותם אנשים המבלים יום צום בטיול או עסוקים בדברים בטלים, תפסו את הטפל והניחו את העיקר.
יא. כשחוזר אדם בתשובה על חטאיו הפרטים, לפעמים צריך הוא להתענות כדי לשבור את המידות והתאוות, ולפעמים יכול הוא לתקן עצמו בלימוד תורה או בדרכים אחרות. אך בחמש תעניות ובכל תעניות ציבור שבאות על צרות הציבור, אסור לאדם לפרוש מן הציבור ולומר: אחזור בתשובה ואשפר את מעשי הרעים, אך לא אתענה עם הציבור. כי הפורש מן הציבור ואינו צר בצרתם ואינו מתענה בתעניתם, אף על פי שיש בידו מצוות ומעשים טובים, אין לו חלק לעולם הבא. \תענית יא א\.
יב. כגודל הצער שיצטער אדם על חרבן ירושלים יזכה לשמוח בשמחתה, שנאמר: "שמחנו כימות עניתנו שנות ראינו רעה". \תהלים צ טו\ וכדברי הנביא: "שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה". \ישעיה סו י\.
כא. נשיאת כפים במנחה - כשמתפללים מנחה בתענית ציבור חצי שעה סמוך לשקיעה - ישאו הכהנים כפים. ויש מקילים ונושאים כפים אפילו אחרי "פלג המנחה" דהיינו שעה ורבע קודם צאת הכוכבים, ואין למחות בידם. אך אין לשאת כפיהם לפני כן. \שו"ע תקס"ו סע' ח',
כה. אם קראו מי שאינו מתענה לעלות לתורה - לא יעלה. יש אומרים שבשעת הדחק ובמקום שיש בו חילול ה' - יעלה.
כט. ספרדי שעלה לתורה בעליה שלישית בביכנ"ס אשכנזי יכול לקרוא את ההפטרה בברכותיה שנגרר אחר הקהל, ועוד שיש מהספרדים שנוהגים להפטיר.
ל. במנחה של יום תענית אומרים ב"אלוקי נצור" - קודם "יהיו רצון" השני "רבון כל העולמים גלוי וידוע לפניך שבזמן שבית המקדש קיים אדם חוטא ומקריב קרבן, ואין מקריבים ממנו אלא חלבו ודמו ומתכפר לו, ועכשיו ישבתי בתענית ונתמעט חלבי ודמי יה"ר מלפניך שיהא חלבי ודמי שנתמעט כאילו הקרבתיו לפניך ע"ג המזבח ותרצני". \ועיין לשו"ע סי' תקס"ה סעי' ד' ועיין לכה"ח שם ס"ק כא כ"ב שיאמר קודם יה"ר האחרון ואם שכח יאמר אחר כך\.
לא. רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש המטה - מותרים בצום גדליה, י' בטבת, תענית אסתר וי"ז בתמוז. מי שהוא בעל נפש ואדם בריא, יחמיר בכולן כמו בתשעה באב. אך אין להחמיר בנעילת הסנדל כיוון שעלול להראות משונה בעיני הבריות. גם בתשמיש המטה אין להחמיר בליל טבילה
לח. קטן - שיש בו דעת להתאבל מחנכים אותו לצום מעט עם הציבור, ומאחרים את שעת הארוחה שלו. וראוי לחנכו שלא יאכל מעדנים להתאבל עם הצבור. \עיין כה"ח תקן ס"ק ט. תקנד ס"ק כג\.
לט. קטן שאינו מבין - מותר להאכילו אף מעדנים.
מ. לרחוץ פיו במים - אסור בכל תענית צבור. כמו כן אסור לטעום מאכל, אפילו אם מתכווין לפולטו אחר כך. אבל בתענית יחיד שאדם מקבל על עצמו, מותר לטעום ולפלוט, ומותר לשטוף את פיו. \עיין שו"ע תקסז סע' ג והחונים עליו\.

מקדש עמו ישראל- באור פניך
סיפר הרב, שפעם עתרו הרפורמים נגדו לבג"ץ, למה הוא כרב ראשי לא מתיר להם לערוך חופה וקידושין, וטענו שלאחד שנראה כמו "זבלן" הרב נתן רישיון, ואילו הם, שהופעתם נאה, מכובדת ומתורבתת, לא מקבלים רישיון. וענה להם הרב, שהם, הרפורמים, משקרים לתורה ונאמנים וישרים רק לעצמם. שאלם הרב: איך תברכו "וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות"? הרי לכם זה לא בדיוק אסור. והחלו לגמגם ואמרו לרב, שהם יברכו בשינוי, ישנו את הברכה... אמר להם הרב: הפה שלכם ענה בכם שאין לכם אמונה ואתם כופרים בתורה ובחכמים, ואיך תקדשו ותאמרו "מקודשת כדת משה וישראל"?

צדיקים ממונם חביב עליהם
על חכם ששון לוי ע"ה סיפר הרב, שכאשר התחתן חכם ששון הייתה לו כוס אחת ויחידה, אחת לו ואחת לאשתו. בה שותה קפה, בה שותה שמן זית לאחר התענית (כנזכר לעיל, צם ברציפות שבע שנים), עליה מקדש ועליה מבדיל. יום אחד הגיע חכם ששון לישיבה ופניו נפולות. שאל הרב לשלומו, וסיפר חכם ששון לרב על הכוס שלו שנשברה, ומה יהיה עכשיו? אמר לו הרב: הכוס הזאת עשתה את התיקון שלה, הייתה צריכה שלמשל יברכו עליה 3,000 ברכות ועכשיו נשלמו הברכות, עשתה את תיקונה והלכה לה. ונחה דעתו של חכם ששון.

ומקדשי תיראו
סיפר הרב על דקדוקיו של חכם צדקה הזקן בשעה שבנה את בית הכנסת שלו, "שמש צדקה". ראשית, לא הקדישו לשם בית כנסת, אלא אמר שזה בית שלו והוא נותן רשות שיתפללו בו שחרית, מנחה וערבית. והסביר טעמו, מפני שהוא יושב על "כיסא נוח" בבית הכנסת ולומד, ואם יקדישו לשם בית כנסת, מפאת כבוד המקום לא ראוי לעשות כך, ולכן רק ייעדו לתפילות ולא הקדישו. וקבע שבמקום זה יתפללו תמיד את תפילת שחרית בהנץ החמה בכל ימות השנה, ולתיבה שעליה מונח ספר התורה עשה שבע מדרגות כדברי הזוהר הקדוש.
בכל יום שישי היה חכם צדקה הזקן מוציא ספר תורה מהארון, שמו על השולחן וקורא בו "שניים מקרא", ולידו רבי יעקב מוצפי ע"ה מקריא לו את התרגום, כמנהג רבנו האר"י לקרוא ממש מספר התורה. ואמר לו הרב: שומע הרי הוא כעונה ולא עונה ממש, ואיך מוותר כבודו על קריאת התרגום ממש? וענה לרב: ומי אמר לך שאיני חוזר אחריו? וסיפר הרב, שלאחר קריאת הפרשה היה חכם צדקה יושב לבדו לסדר לימוד קבוע של חזרות על כל התורה שלמד מצעירותו, כדי שכאשר יגיע לבית דין של מעלה, תהא תורתו שגורה על לשונו. ואף הרב, כשהיה מתפלל בבית כנסת "מעשה נסים", היה עובר על הפרשה מתוך ספר תורה מדי יום שישי, קורא, מגיה ומתקן בעצמו את הצריך תיקון.

ויגש

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

הראשל"צ הרב הראשי לישראל לשעבר. לשיחות אודות הרב לחץ כאן.

הלכות ראש השנה
תפילות ראש השנה
תשס"ב
עשרת ימי תשובה
תפילות עשרת ימי תשובה
תשס"ג
מצורע
פרשת מצורע שבת הגדול- מדברי הרב מרדכי אליהו זצוק"ל
ניסן תשע"ו
הלכות תשעה באב
סדר תפילות תשעה באב שחל במוצאי שבת
"קול צופייך" – גיליון 323
אב תשס"ה

ויגש

16 דק'
ויגש
מלכות בית יוסף כהכנה למלכות בית דוד
פרשת ויגש תשס"ה
הרה"ג שאר ישוב כהן זצ"ל | ה' טבת תשס"ה
41 דק'
ויגש
איך שומרים על ראש פתוח?
שיחת מוצ"ש פרשת ויגש
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' טבת תשפ"ו
38 דק'
ויגש
המתח בין יהודה ליוסף
שיחת מוצ"ש פרשת ויגש תשפ"ג
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ז' טבת תשפ"ג
39 דק'
ויגש
המפגש בין יהודה ליוסף והירידה למצרים
הרב חיים בן שושן | ו' טבת תשפ"ו

ויגש

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
נושאים שונים
הלכות ייחוד
הרב יוני לביא | אלול תשס"ח
הלכות שלושת השבועות
מנהגי שלושת השבועות
הרב אליעזר מלמד | שבט תשפ

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
חישוב זמני השקיעה וצאת-הכוכבים לצורך הלכות שבת
מתוך העלון חמדת ימים | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב אברהם שפירא זצוק"ל
הרב חגי לונדין
הרב יהושע שפירא
הרב ינון גרוסברג
הרב מרדכי שטרנברג זצ"ל
הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל
הרב מרדכי הוכמן
הרב משה ברלינר
הרב שבתי סבתו

30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו
1:00
מסכת נדרים
מצוות לאו ליהנות נתנו
שיעור כללי
השיעור בוחן את שיטתו הייחודית של הרשב"א בסוגיית "מצוות לאו ליהנות ניתנו" והחלתה על נדרי הנאה בין בני זוג, תוך השוואתה לגישתו של הר"ן. דרך קושיותיהם של ה"שער המלך" וה"אבני מילואים", הדיון מעמיק במקרים של ייבום, ציצית ואונס נערה, ומברר את גדרי הכלל "עשה דוחה לא תעשה" כאשר האדם אינו מעוניין או אינו יכול לקיים את המצווה.
הרב חיים כץ | א' תמוז תשפ"ו
שו"ת "במראה הבזק"
חישוב זמני השקיעה וצאת-הכוכבים לצורך הלכות שבת
מתוך העלון חמדת ימים | תמוז תשפ"ו
42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
מה ראה הקב"ה לתת לנו את מצוות פרה אדומה הבלתי מובנת? מה הקשר בין החוקה לבין הכפרה? ואיך זה קשור לעגל?
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
5 דק'
חקת
חוקת - מה עלינו ללמוד מנחש הנחושת לחיינו
הרב מאיר גולדויכט | תמוז תשפ"ו
חודשי השנה
לוח דינים ומנהגים לחודש תמוז תשפ"ו
רבנים שונים | סיון תשפ"ו
47 דק'
נדרים
מי מתחייב ב"בל יחל" הנודר או המודר ?
נדרים דף ט"ו.
השיעור מנתח את מחלוקת הרמב"ם והר"ן (במסכת נדרים דף ט"ו) בשאלה על מי חל איסור "בל יחל" כאשר אדם מדיר את אשתו והיא בכל זאת נהנית מנכסיו. דרך בירור קושיות הראשונים ותירוצי האחרונים (כדוגמת הסטייפלר), השיעור מעמיק בגדרי מהות איסור הנדר ובוחן האם מדובר בחובה המוטלת על הנהנה עצמו, או בחובה גבראית המוטלת על הנודר לשמור שדברו לא יתחלל.
הרב ינון גרוסברג | כ"ז סיון תשפ"ו
42 דק'
קרח
קורח - מחלוקת, קדושה והיררכיה
הרב מדבר על שורש המחלוקת בפרשת קורח, ומסביר כי דרישתו לשוויון רוחני מוחלט נבעה מהבנה שגויה של ההיררכיה האלוקית ותפקידם הייחודי של הכוהנים. דרך בחינת גישות שונות לקדושה ולמצוות, מודגש כי בניין רוחני שלם דורש הכרה בהבדלי המדרגות בעם ישראל והתחברות נכונה למערכת הקודש על פי ההדרכה האלוקית.
הרב אליהו ברין | כ"ח סיון תשפ"ו
37 דק'
אורות ישראל ותחייתו
הקריאה להופעת רוחות האומה
פסקה ל' - ל"א
האומה צריכה להופיע בשלמות בכל כוחותיה | השמירה על היהדות | שימוש בכל הכוחות בשאיפה לקודש | דמותו של מרן הרב זצ"ל | היהדות היא דת לאומית בניגוד שלאר הדתות |אין אפשרות להפריד בין דת ללאום.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ל' סיון תשפ"ו
51 דק'
יסודות התורה והאמונה
שני מהלכי הגמול בתחילת המתים והעוה''ב
הרחבנו לבאר את דעות הרמב''ם והרמב''ן בעניין השארות הנפש, תחיית המתים והעוה''ב. הראינו שלשניהם שני מהלכים שלמים ויסודיים בכלל מהלך המציאות והגמול, ודנו בחשיבות הכרת הדברים ובהשלכותיהם.
הרב בן ציון אוריאל | כ"ט סיון תשפ''ו
1:02
תורה והלכות ציבור
אל תעש עצמך כערכי הדיינים
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
משנה אבות | עיוות הדין | מתעבר על ריב לו לא | מטה משפט | השבת אבידה | מציל עשוק מיד עשקו | פתח פיך לאילם
רבנים שונים | ל' סיון תשפ"ו
38 דק'
מלכים - הרב עידו יעקובי
סיום הספרים מלכים ודברי הימים
מלכים ב' פרק כ"ה פסוקים כ"ב - ל'
למה ספר מלכים מסתיים בסיפור פרטי של יהויכין? ומהו עניין סיפורו של גדליה בן אחיקם? ספר דברי הימים לא מזכיר סיפורים אלו, והוא מסתיים בהצהרת כורש לבניין המקדש - דבר שהרבה יותר מאפיין סיום תקופה של חורבן הבית. אם כן - מהו המבט בו מתמקד ספר מלכים? ומהו המבט של ספר דברי הימים?
הרב עידו יעקובי | ל' סיון תשפ"ו
42 דק'
לנתיבות ישראל
תורה שבעל פה וירושלים
לנתיבות ישראל א' , ל"ח - ל"ט
השיעור עוסק בקדושת ארץ ישראל ובביטויה הייחודי בירושלים, העיר המגלמת את מהותה של הארץ וקדושתה. השגת נחמה ייחודית זו מושגת דרך חיבור עמוק לתורה, אשר משפיע על עם ישראל ועל הארץ כולה.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | כ"ז סיון תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
פלא התשובה, תשובת ישראל והעולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
התשובה היא פלא. תשובת העולם כולו תתגלה ע"י תשובת ישראל- הלב באומות- שהיא התחיה הרוחנית, וכשיתגלה פלא תשובה בעולם הוא יהיה מעניין יותר מהכל.
הרב הראל כהן | כ"ד סיון תשפ"ו