בית המדרש

  • פרשת שבוע ותנ"ך
  • ויקהל
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

הרב מרדכי אליהו זצוק"ל

ויקהל שקלים התשע"ט מדברי הרב אליהו זצוק"ל

undefined

הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל

אדר א תשע"ט
7 דק' קריאה
כולו הפך לבן - כשלג ילבינו
כתוב "כולו הפך לבן טהור הוא" ברגע שנראה שכל הכבישים לבנים מחמת השלג – אזי, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. יש שנוהגים לקחת מעט מהשלג ראשון, כי של"ג בגימטריא 333 כנגד ג' שמות של הקב"ה, ישנו שם שאמר ה' למשה רבנו "אהיה אשר אהיה" ואח"כ כתוב "אהיה" שלחני וכו', וישנו שם אלוקים, ג' פעמים אל"ף )אל"ף – בגימט' 111 ( - יוצא 333. ואם יקח אדם מעט מהשלג ויאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו", ה' ימחול לו כל עוונותיו, ומה טוב אם יהרהר בתשובה )ועיין בשורשי השמות אות ש' סי' פ"ה(

" ששת ימים תיעשה מלאכה"
בפרשת השבוע נאמר: "ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם. ששת ימים תיעשה מלאכה וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון לה' וכו" הפשט הוא, שביום שבת אסור לעבוד, ואף מלאכת בניית המשכן אינה דוחה את השבת )עיין רש"י

מתי נצטוו על השבת ?
בתורה נאמר, "שם שם לו חוק ומשפט ושם ניסהו" ומפרש רש"י: "שם שם לו – במרה נתן להן מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהם, שבת ופרה אדומה ודינין". וזה נאמר עוד קודם מתן תורה. מובא במדרש, שהראשון שפעל לשמירת שבת ממלאכה, הוא משה רבנו ע"ה שיעץ לפרעה לתקן לישראל יום אחד למנוחה, ו'ניצל' זאת וקבע להם את יום השבת - וז"ל המדרש "וירא בסבלותם - ראה שאין להם מנוחה, הלך ואמר לפרעה מי שיש לו עבד אם אינו נח יום אחד בשבוע הוא מת, ואלו עבדיך אם אין אתה מניח להם יום אחד בשבוע הם מתים - אמר לו )פרעה למשה( לך ועשה להן כמו שתאמר - הלך משה ותקן להם את יום השבת לנוח", ועל כן אנו אומרים 'ישמח משה במתנת חלקו' )כידוע משה רבנו היה חביב אצל בת פרעה וכן התחבב גם אצל פרעה.

נשמה יתירה
וישנו פרוש נוסף: כשישראל אמרו "נעשה ונשמע" נתן הקב"ה לכל אחד ואחד מישראל שני כתרים אחד כנגד 'נעשה' ואחד כנגד 'נשמע'. וכשחטאו בעגל לקח הקב"ה את הכתרים מהם, ואמר למשה רבנו שיקח אותם, אך משה רבנו סירב ואמר לקב"ה, יש לי את הכתרים שלי - "ישמח משה במתנת חלקו". אבל כשהקב"ה מוריד שפע לעולם אינו לוקח בחזרה, "מיהב יהיב מישקל לא שקיל" אמר משה רבנו לה': אני לוקח את הכתרים הללו כפיקדון, וביום שבת אחלק אותם לששים ריבוא ישראל שבאותו הדור. וזוהי הנשמה היתירה שבאה לאדם ביום שבת קדש

אומות העולם העתיקו את יום השבת
השבת היא זו ששומרת על עם ישראל. ואומות העולם כולם קנאים רוצים ללמוד מעם ישראל, כדברי האב"ע, המוסלמים עושים את שבתם ביום שישי, והנוצרים – ביום ראשון, ושניהם "גנבו" את יום השבת וקוראים לו 'סבת'. שבת היא בריאה שהקב"ה בראה, וחז"ל אומרים: באה שבת באה מנוחה, ובה יש טעם מיוחד מה שאין בימי השבוע. וגם אם אדם יבשל לעצמו בימות החול ממעדני השבת לעולם לא יהיה להם טעם כמו ביום שבת, כי תבלין יש בה ושבת שמה.

ממתיק )'סוכרזית'( לתוך תה בשבת
ברור הוא, אם הסכרין מבושל –מותר, כיון שאין בישול אחר בישול. אבל אם אינו מבושל – מה דינו ? הרי מכניסים אתו לכוס עם מים חמים ולפעמים הם "יד סולדת" בהם, וכן לפעמים מערים עליהם מים ישר מהמיחם )

הוספת מלח או פלפל
הלוקח תפוח אדמה רותח או ביצה חמה מאד )בשיעור יד סולדת( - האם מותר לפזר עליהם פלפל שחור או מלח בשבת או שמא אסור )על המלח ישנה מחלוקת בין מרן למור"ם, ובגמרא ישנה מחלוקת עם חכמים האם מלח שהוא נמס נקרא בישול או לא. ולמעשה: דעת מרן ובעל הבא"ח: מעיקר הדין מותר, ויש להחמיר. דעת רמ"א: אסור . סיר החמין העומד ע"ג האש בשבת, וטעם מעט ממנו ורואה שחסר מלח – אסור להוסיף מלח לסיר. לדעת רמ"א: להוסיף מלח – אסור כשהסיר על האש, ואעפ"כ אם הוסיף האוכל לא נאסר. g מלח שולחני של היום שמעורבים בו חומרי שימור, כדי שלא תהא בו רטיבות: לכו"ע אסור להוסיפו על תבשיל או מרק בחום שהיד סולדת בו, אלא ימתין עד שיתקררו מעט ואז יכול לתבלם

מיחם חשמלי
קומקום חשמלי של שבת שנגמרו בו המים –ורוצה להופכו על צידו כדי להוציא את המים שנותרו מתחת לקו הברז: אם הוא מחובר
לחשמל – אסור לעשות כן, מחשש שיתקלקל או יתפוצץ, וחיישנן שמתוך שאדם בהול על ממונו, יבוא להוציא את התקע מהשקע )ועיין למש"ב סי' שי"ח ס"ק קמ"ז
.
שימוש בסדין חשמלי בשבת
סדין חימום חשמלי אסור בשימוש בשבת, כי לפעמים אדם באמצע שנתו שוכח שיום זה יום שבת או יום חול, וישנו חשש שמא יהיה לו חם יותר מידי, ויבוא להוציא את התקע מהחשמל. אך אם ביום שישי יניח נייר דבק על השקע, כך שא"א יהיה להוציא את התקע מהחשמל יכול להשתמש בו בשבת.

בקבוק גומי של מים חמים
בזמנם כדי להתחמם היו לוקחים בקבוק זכוכית וממלאים אותו מים חמים וסוגרים אותו היטב, והיו ישנים איתו. וכתוב, שלא יעשה כן בשבת שמא ישפך על הסדין ויבוא לידי סחיטה. כיום ישנו בקבוק גומי שנסגר חזק – והשימוש בו בשבת מותר )ואין בזה משום רפואה, כי גם אדם בריא משתמש בו לחימום(. אך אם ההברגה איננה חזקה מחמת שנשחקה – אסור בשימוש בשבת, שמא ישפכו ממנו מים על מיטתו ויבוא לידי סחיטה

גרם כיבוי - אסור אם בשבת רואה שהבית חם מידי, אינו יכול לסגור את ההברגה של התנור המחמם או הצלעות המחממים של ההסקה, כי ברגע שסוגרם גורם לכיבוי בשבת, שהרי ברגע שסוגרים כמה ברזים, האש שבמערכת ההסקה נכבית מאליה.

מבטל כלי מהיכנו
בהלכות שבת ישנו כלל בדיני מוקצה והוא: איסור ביטול כלי מהיכנו. כגון: אם אוכל גרעיני חמניות שהקליפות אינן ראויות למאכל אדם או בהמה, והניחם בצלחת ריקה, הרי שביטל כלי מהיכנו, כיון שכעת אסורה הצלחת בטלטול מחמת המוקצה שבה וז"ל הבן איש חי : "כל דבר שאסור לטלטלו אסור ליתנו בתוך כלי משום דהוי מבטל כלי מהיכנו ולכן אסור להניח כלי על השלחן כדי להניח בו קליפי ביצים או קליפי אגוזים וכיוצא שאין ראויים למאכל אדם ודוקא אם כלי זה הוא ריקן שאין בו דבר הראוי למאכל אדם"

פתיחת בקבוק יין או שמפניה
בקבוק יין או שמפניה שהכיסוי שלהם אחוז בחוטי ברזל - יש לפותחם מערב שבת. אך אם לא עשה כן, אסור לפתוח בידיו את החוט ברזל שמקיף את הפקק בשבת, אלא יורידנו בעזרת מזלג או סכין, כי כשם שאסור לקשור בשבת, כך אסור להתיר, ובשינוי מותר. ומותר בשבת להשתמש בחולץ פקקים כדי להוציא את פקק השעם. ואם לא הצליח להחזיר את הפקק כדי לסגור את הבקבוק, ורוצה להשתמש לצורך סגירתו בנייר של מפית - אסור בשבת משום מבטל כלי מהיכנו, שהפך נייר לכלי. וכן אם יש לו קנקן מים ורואה זבובים חגים מעליו, ורוצה לכסותו בנייר – אסור מדין אוהל, אם יש מרחק טפח בין שפת הכלי למים. אבל לכסותו במכסה המקורי שלו – מותר.

קשירה והתרת שקית בשבת
שקית לחם פרוס שיש בה סגירה על ידי חוט ברזל - אסור בשבת לפותחה או לסוגרה. ועל כן אם ירצה לפותחה בשבת יכניס מזלג בין הסוגר לשקית וימשכנו בשינוי, וכשירצה לסוגרה לא יעשה זאת בחוזקה. כל קשירת שקית מותרת רק בקשר חלש אך לא חזק, משום קשר של קיימא.

הכנת קפה בשבת
ישנה מחלוקת גדולה בענין הכנת קפה בשבת: י"א: אין בישול אחר בישול בשבת,, ומכיון שהקפה קלוי אין בישול אחר קליה. הרב מהר"י האריך מאד בענין הקפה )בספרו 'גינת ורדים'( וכתב : אין בישול אחר בישול, פירושו: אם לקח מאכל המבושל כל צורכו, כגון: תפו"א, רשאי ביום שבת לערות עליו מים חמים. אבל אם לוקח דבר שאינו מבושל כל צורכו כגון: קפה, ומניחו על האש או עירה עליו מים חמים בשבת, עובר על איסור בישול, למרות שהקפה קלוי, כיון שללא נתינת המים החמים אינו ראוי לשתיה, והמים הרותחים מוציאים את התמצית שיש בקפה . חלק מהדורות הקודמים היו לוקחים קפה ומרתיחים אותו מע"ש ביום שישי, וביום שבת לוקחים תמצית ומוסיפים עליה מים, אך קפה זה היה מריר מאד. כיום יש קפה, נס קפה, וסוכר. ויש מי שאומר: אם רוצה לשפוך מים על הסוכר להמיסו בשבת – אסור, אך מהדין מותר. למעשה, נוהגים לאסור בעירוי מהמיחם. ומותר רק ע"י כלי שני, היינו מערים מהמיחם לכוס, וממנו שופכים לכוס עם קפה

תמצית תה
אם בע"ש הכין תמצית תה )לא את התיון(, ובשבת שם מעט תמצית בכוס ורוצה לערות עליה מים חמים ישר מהמיחם אסור )כיון שהמים נקראים עירוי וישנה מחלוקת אם עירוי יש לו דין כלי ראשון או לא , וכן אם עירוי מבשל כדי קליפה או לא. ומהמיחם שעל האש יותר חמור,

מעות פורים – ספר באור פניך
בחג הפורים הגיע לביתו של הרב יהודי שידע בו הרב שנצרך למעות. ציווה עליו הרב שיפתח פיו בשיר ובזמרה, ובינתיים שלח הרב שליח לרבנית להביא לו שטרות. הרב קיפל את השטרות, וכשלחץ את ידו של היהודי ל"חזק וברוך", הטמין בה את השטרות.

אב הרחמן
סיפר רבי יוסי, בנו של הרב, את אשר ראה בעיניו, בליל פורים מאוחר בלילה, ועוד הבית מלא באנשים ומנסים להאיץ בהם "צאתכם לשלום", הרב צריך עוד לקום השכם בבוקר לתפילה בהנץ החמה. ראה הרב ילד קטן בוכה, קראו הרב ושאלו מה קרה, ואמר לרב שהחרב שלו, חלק מתחפושת הפורים, נשברה. הרב קראו למטבח, לקח את חרב הפלסטיק, הדליק נר, התיך את קצוות חרב הפלסטיק השבורה עד שהחלו להתמוסס, תקע בהן סיכות והחל מקרבן ומחברן זו לזו, כך כרבע שעה לתקן לילד חרב מפלסטיק!

יקר וגדולה למרדכי
פעמים רבות, בהיות הרב בשמחת בר-מצווה ומקשיב לדרשת העלם, היה אומר משם הבן איש חי על הפסוק "נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר": שמענו עכשיו דרשה נפלאה מבר המצווה, המניח תפילין, נפתלי אותיות תפילין – "הנותן אמרי שפר", דרשה נפלאה. ומוסיף היה הרב שרואים איך הילד הולך להיות תלמיד חכם, ואז יבואו אליו, האב והבן, לשאול מי צריך לקום לפני מי, הבן לאביו, או היות שהבן תלמיד חכם אז האב לבנו.

כאפיקים בנגב הזורעים בדמעה
סיפר רבי יהודה מוצפי שפעם הוזמן הרב לכנס רבנים גדול שנערך בעיר אילת, ובאותו יום הרב היה מוזמן לבר-מצווה של ילד יתום. מכבוד התורה והרבנים התכוון הרב לנסוע לאילת, ולאחר נסיעה ארוכה, כשהגיעו למחסום צאלים, הכביש נחסם מחמת שיטפון בנחל, וכולם חיכו שייפתח הכביש. אז אמר הרב: זו הזכות של בר המצווה, בואו נחזור לירושלים לבר-מצווה. נסב הרב על עקבותיו ובא לבר המצווה, ואיזו שמחה ופריחה הייתה לילד מבואו של הרב. שמעון הנהג פנה לילד ושאל אותו במה זכה שהרב יבוא לשמחתו, וסיפר הילד בתמימות, שבכה לפני ה' שהרב ישתתף בשמחת בר המצווה. אמר הרב: השיטפון והגשם – הכול זה הזכות של הילד והדמעות שלו שנבוא לבר-מצווה שלו.

כי לא תשכח מפי זרעו השקעה במקום הנכון
סיפר רבי אליהו בן דהן שיחיה, שכאשר דוד לוי היה סגן ראש הממשלה היה אמור להגיע לפגישה עם הרב, ובטרם הגיע באה קבוצה של תלמידי בית ספר לקבל סידור מהרב, וחיכו לרב בבית המדרש. בירידתו אליהם פגש הרב את סגן ראש הממשלה עולה לקראתו, שם על כתפו של דוד לוי את ידו הקדושה, הכניסו עמו לבית המדרש וכיבדו לדבר בפני הילדים הרכים. הרב דרש להם וחילק להם את הסידור, וכדרכו בקודש הייתה לו כל הסבלנות ליתן בידו הקדושה לכל ילד וילד בפני עצמו את הסידור, ואחר שהיה הילד מנשק את הסידור הושיט לו הרב את ידו הקדושה לברכה. רק אחר כך פנה הרב לפגוש את סגן ראש הממשלה. כאשר שאלוהו על כך הסביר הרב: השר, ספק אם יזכור את דברי וספק אם ישמע לי או לא, אבל הילדים ודאי ישמעו ויזכרו זאת לכל ימיהם. הכי חשוב להשקיע בילדים. ועל מנת לכבד וללמד לילדים שיכבדו את מוריהם, תמיד היה מקדים ומכבד את הרב או המנהל לשאת דבריו לילדים, והרב יושב ומקשיב ורק אחר כך עולה לדבר.
את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il