^ 1.לכתבה המלאה מאת אפרת נוימן, עיתון דה-מרקר (18.8.14)
http://www.themarker.com/law/1.2408300

^ 2.על מתן הלוואה לעני נאמר: "המלוה סלע לעני בשעת דחקו, עליו הכתוב אומר: 'אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני' (ישעיהו נח, ט)" (יבמות סג ע"ב).
^ 3.כך כתב בשו"ת הרא"ש כלל צ, יא. זאת לעומת דברי הרב י"פ פערלא, ספר המצוות לרס"ג מצוה כה, שכתב שמצוות הלוואה היא רק לצרכי מסחר. על דברי הגרי"פ, ראה: הרב אשר וייס, מנחת אשר-שמות, עמ' רפז.
^ 4.ראה עוד בספרי: "שלא יצטרך לבריות – מתמיכה למעגל העבודה", שבות יהודה וישראל, עמ' 451-437.
^ 5.ראה במדרש שמות רבה (וילנא) פרשת משפטים פרשה לא, יג, השוואה בין עדיפותם של בני אדם ביחסם לעניי ועשירים לבין מידותיו של הקב"ה: "את העני עמך" - "אין מדותיו של הקדוש ברוך הוא כמדת בשר ודם. מדת בשר ודם מי שהוא עשיר ויש לו קרוב עני אינו מודה בו, רואה קרובו נטמן מפניו שהוא מתבייש להשיח עמו לפי שהוא עני... ואם היה עשיר הכל נדבקים בו ואוהבים אותו... אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. מי הם עמו? העניים. רואה לעני ונדבק בו".
^ 6.ראה שם בנו"כ של השו"ע. יש שכתבו שהמצווה להלוות היא לעניים ולא כתבו שגם לעשירים. ראה שאילתות שאילתא קיד ושאילתא קמז; רש"י, שמות כב, כד. הרמב"ם בספר המצוות מצוות עשה קצז, וכן בהל' מלווה ולווה א, א כתב שיש מצווה להלוות לעני, ולא כתב שיש מצווה להלוות גם לעשיר. הרמב"ם בהל' שמיטה ויובל ט, ל כתב: "מי שנמנע מלהלוות את חבירו קודם השמיטה שמא יתאחר החוב שלו וישמט...". כאן לא כתב הרמב"ם שההלוואה היא לעני אלא "לחברו", ומשמע שגם אם הוא עשיר, וכן העיר הר"ח קנייבסקי בדרך אמונה שם. החינוך במצווה סו - מצוות הלואה כתב שמצווה להלוות לעני ולא כתב שיש מצוה להלוות לעשיר. אך במצווה תעט - מצוות צדקה, כתב שאם עשיר נמצא במצוקה: "כגון עשיר שהוא במקום שאין מכירין אותו וצריך ללוות, ואפילו בעשיר שהוא בעירו ובמקום מכיריו פעמים שיצטרך מפני חולי או מפני שום מקרה אחר לדבר אחד שהוא בידך ולא ימצא ממנו במקום אחר, גם זה בכלל מצות הצדקה הוא בלי ספק". החפץ חיים, אהבת חסד - פתיחה, כתב שהאזהרה בתורה שלא להימנע להלוות לפני שנת שמיטה (דברים טו, ט), היא גם בשנים רגילות ולא רק לפני השמיטה. וראה שם שמנה איסורים נוספים שיכול לעבור מי שנמנע להלוות לאדם הנמצא במצוקה.
^ 7.כידוע יהודים רבים התפרנסו בעבר מהלוואות בריבית, וגם כיום מתפרנסים בדרך זו. בעבר, התפרנסו יהודים רבים באירופה בהלוואה בריבית ובעיקר לגויים, מאחר שיהודים הוגבלו לעסוק בתחומי מסחר אחרים, ובמקביל הכנסייה אסרה על נוצרים לעסוק בהלוואה בריבית. הם גבו ריבית גבוהה, והדבר עורר שנאה וטינה ליהודים. הדמות של שיילוק, במחזה "הסוחר מוונציה" מאת ווילאם שקספיר, היא דוגמה בולטת לתדמית השלילית שדבקה ביהודים שהלוו בריבית.
^ 8.הנצי"ב בהסכמתו לספר אהבת חסד הסביר שיש מצוות שהם שכליות והגיוניות, ואף על פי כן יש הבדל בין המקובל בעולם לבין צו התורה. להלוות בריבית [ללא שטר היתר עיסקה] לנזקק זה נראה עזרה גדולה, אך התורה אסרה זאת.
^ 9.מובא ברש"י שמות כב, כד. ראה אהבת חסד פרק כג, א.
^ 10.ראה גם בדברי הרב יוסף קארו, בית יוסף יו"ד סי' רמט שהסביר כך את דברי הרמב"ם, וכן הפרישה על הטור חו"מ סי' צז, א שהסביר שהמלווה לנצרך, מחייה אותו וגם גורם לו שלא יתבייש, אך הנותן צדקה לעני אמנם מחייה אותו, אך הוא כבר מביא את העני לידי בושה. וכ"כ גם בסמ"ע ס"ק ב.
^ 11.על הבושה בצדקה - מתנה בהשוואה להלוואה ניתן ללמוד גם מדברי ספר חסידים ( [מרגליות] סימן אלף לד): "יש פעמים הלוואה טובה לעני יותר מן המתנה. כגון: ראובן שהיה צדיק וביקש משמעון להלוות לו מעות. בא שמעון מיד. כשהלווה לו ואמר לו: במתנה אני נותנם לך. ומכאן ואילך בוש ונכלם ראובן לשאול עוד לשמעון להלוות לו. נמצא שטוב היה לו שלא נתנם לו".
^ 12.לדברי הרב אליעזר וולדינברג (שו"ת ציץ אליעזר ז, מז, ז) מניעת בושה מאת הלווה, היא הסיבה שנהגו להקל בכך שאין מלווים כסף בעדים, אף שבגמרא (בבא מציעא עה, ב) נאמרו דברים חריפים על מי שמלווה בלא עדים.
^ 13.דברי הגמ' (כתובות סז ע"ב) שמי שצריך ליטול מהצדקה ואינו רוצה ליטול מערימין ונותנין לו לשם מתנה או לשם הלוואה, אינם סותרים את דברינו. שם ברור שהאדם הוא עני והוא זקוק לכסף, אלא שלא נעים לו לקבל ועל כן נותנים לו בתורת הלוואה.
^ 14.בשו"ת הרשב"א א, יח כתב שאין מברכים על מצוות צדקה, כי אולי העני לא ירצה. כאמור הלוואה אף היא חלק ממצוות צדקה, ואכן זה לא הגיוני שאדם יבוא לעני שלא מודע כלל לכך שאחר רוצה להלוות לו, והנותן יברך וילווה מבלי שדיברו ביניהם קודם על כך. מה שהרשב"א אומר הוא שייתכן שגם לאחר שדיברו וסיכמו הלווה יחזור בו. אדם איננו מברך על מצווה שקיומה בפועל תלוי באחר.
^ 15.הרב יוסף חיים (בן איש חי שנה א פרשת כי תבוא סעיף כו) כתב שהוא עודד בערב ראש השנה של השנה השמינית לאחר שכתבו פרוזבול, להלוות מעט כסף לחבר "עשרה גרוש או פחות או יותר", ולאחר ראש השנה כשיבוא הלווה לפרוע יאמר לו: "משמט אני", ולא יקבל ממנו, וכך יקיים מצוות שמיטת כספים. בספר דיני שביעית (הוצאת דגל ירושלים תשס"א עמ' רכח) הובא שהרש"ז אויערבך נשאל על הצעת הבן איש חי והשיב: "מהיכי תיתי". נראה להעיר שמצוות שמיטת כספים תתקיים רק אם זמן הפרעון הוא גם כן באותו היום עד כניסת ראש השנה של השנה השמינית. בנוסף, ליזום הלוואה כדי שהמלווה יקיים מצוות שמיטת כספים, אך הלווה באמת איננו זקוק לזה ובוודאי כשמדובר על סכום כסף פעוט, זו איננה כוונת מצוות הלוואה. ההצעה היא כמובן יפה וחינוכית, אך כאמור זו איננה מהות מצוות הלוואה. ראה עוד על דברי הבן איש חי: הרב צבי כהן, שמיטת כספים ופרוזבול, עמ' שמז-שמט.
^ 16.ראה: הרב אליעזר מלמד, פניני הלכה ליקוטים ב פרק ה.
^ 17.על מי שמעלים עיניו מהצדקה נאמרו דברים חריפים. בתוספתא (פאה ד, כ) נאמר: "אמר ר' יהושע בן קרחה: מניין שכל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עובד עבודה זרה? שנאמר: 'רק השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר' (דברים טו, ט), ולהלן הוא אומר: "יצאו אנשים בני בליעל" (דברים יג, יד). מה בליעל האמור להלן עבודה זרה, אף בליעל האמור כאן עבודה זרה".
^ 18.ראה עוד: מחנה אפרים הל' צדקה סוף סי' א; שו"ת שבות יעקב ב, פה; ראשון לציון יו"ד רמז, א; צפנת פענח הל' צדקה תחילת פרק ז; נצי"ב העמק שאלה, שאילתא סב, ז שהמעלים עיניו מעני כאילו עובד עבודה זרה זה רק כשהעני תובע; הרב אשר וייס, מנחת אשר-שמות, עמ' רפח.
^ 19.כך כתב גם החינוך במצוה תעח, תעט.
^ 20.הרב שמעון מלכה, משפטי שמעון - הלוואה לאור ההלכה, עמ' יב-טז, האריך להשוות בין חובת מתן צדקה וחובת מתן הלוואה, גם כשהעני לא ביקש, אלא העשיר הנותן יודע שהוא זקוק. לדברינו, יש להבחין בין מתן צדקה לבין מתן הלוואה.
^ 21.על חובת השבת חוב, ראה: אהבת חסד פרק כד; הרב שמעון מלכה, משפטי שמעון - הלוואה לאור ההלכה, עמ' רג-רח; הרב שלמה אישון, "הסדר מחילת חובות ('תספורת') לחברות", תחומין, לד, עמ' 310-305. אמנם בהלוואה שייעודה חסד ועזרה לזולת יש מצבים בהם יש להלוות שלא על מנת שלא להחזיר. ראה בגמ' בכתובות סז ע"ב וברמב"ם הל' מתנו"ע ז, ט, ובטור ובשו"ע יו"ד הל' צדקה סי' רנג ובנו"כ שם. וכן טור ושו"ע חושן משפט סי' רלה באשר להלוואה של קטן, ובנו"כ שם.
^ 22.דברים דומים כתבו במדרש שמואל ובתפארת ישראל שם. וראה: הרב נתן געשטטנר, שו"ת להורות נתן, יא, קטז.
^ 23.כך פסקו גם: דרישה או"ח סי' רמב ס"ק ג; עטרת זקנים שם ס"ק א; אליהו רבא ס"ק ח; קצוש"ע סי' עב, ח; שו"ע הרב, שם סעיף ג. ראה גם במור וקציעה שם, ובסידור בית יעקב בדיני ערב שבת. סיכום המקורות בעניין: אשר אנשיל כ"ץ, אוצר השבת, ירושלים תשל"ח, עמ' רכג-רכה.
^ 24.כך כתב הרב יעקב ישעיהו בלויא, פתחי חושן - הלוואה, ב, יא הערה כו.
^ 25.ראה: הראי"ה קוק, עין איה, ברכות, חלק ב - ביכורים, עמ' 314-313.
^ 26.במכילתא דרבי שמעון בר יוחאי שמות כ, יד, יש פירוט של המאפיין הקנייני של כל החפצים הללו.
^ 27.הרב יעקב ישעיהו בלויא, פתחי חושן – גניבה, פרק א הע' כו. דברים דומים כותב הרב ד"ר איתמר ורהפטיג, "יורד לשדה חברו שלא ברשות", שנתון המשפט העברי, יג (תשמ"ז), עמ' 117, בשמו של הרב זלמן נחמיה גולדברג: "איסור לא תחמוד לפי הרמב"ם (גזלה ואבדה א, ט) מופנה כלפי מי שלוחץ ואפילו מתכונן במחשבתו כיצד ללחוץ על חברו למכור לו נכס מסוים שחמדו. ויש לעיין מה הדין להיפך: במי שלוחץ על חברו לקנות ממנו כי הוא מעונין בכספו? אפשר שאיסור 'לא תחמוד' נאמר דווקא כלפי חפץ מסוים, אך אפשר שנאמר על כפיית הוצאת ממון בכלל". ראה עוד: הרב משה שטרנבוך, "איסור לא תחמוד כשחומד ומפציר לקנות או ליתן, לא לעצמו אלא לאחרים", שו"ת תשובות והנהגות, ג, תעה.
^ 28.חמדה של כסף וזהב נזכרת בתורה בפרשת עקב: "פסילי אלהיהם תשרפון באש לא תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך" (דברים ז, כה). אך שם מדובר על איסור נטילת תכשיטים מכסף ומזהב בהם היו מצפים את האלילים (על פי המשנה בעבודה זרה ג, ה).
^ 29.הרב דוד אריאב, לרעך כמוך – לא תחמוד, חלק א, ירושלים תש"ס, עמ' 48 49.
^ 30.הרב אשר וייס, "שו"ת בענין לא תחמוד", מנחת אשר-דברים, ירושלים תשס"ז, עמ' נו-נז.


הרב יהודה זולדן, צדקות יהודה וישראל, שבי דרום תשע"ח, עמ' 298-283