ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- יום כיפור
- ענינו של יום
הניגון מלא ערגה היה, והמילים חוצבות לבבות ועיניי דמעו מהתרגשות. וסבא ממשיך: "לך עיניי ורעיוניי, וצורתי ותבניתי, לך רוחי, לך כוחי, ומבטחי ותקוותי". ואני תמה, מי הוא הפייט המשתוקק כך לבוראו, עיניי דומעות מאהבה וכמעט נפשי יוצאה. וסבא מנעים בסליחות. וניגוני סליחות צער יש בהם, מצער השכינה ומצער הגלות ומצער החטא, אבל ייאוש אין בהם. יורדים למעמקי הלב, ועולים להרהורי תשובה, עד שחוזרים ומנצנצים בזיק של תקווה. ומרכינים הקהל ראשם לווידוי, ומכים באגרופם: אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, ונזכרים בעוונותיהם בלב נשבר. והכול בוכים, אלו בוכים על הגוף ותחלואיו, ואלו בוכים על ייסורי הנשמה בחטאיה, ויש שמתוך ששומעים אחרים בוכים, בוכים עמם.
ואף מן העזרה נשמע קול בכייה. זו עומדת בזווית זו ונאנחת, וזו כנגדה בזווית אחרת מתייפחת. זקנות שבהן נאנחות על עוונותיהן, מתחננות לאחרית טובה. בינוניות שבהן בוכות על בנותיהן שלא נישאו, ילדות שבהן בוכות מתוך שרואות אימותיהן בוכות. ותינוקות בוכים, שהגיע זמנם לאכול ואין משגיחים בהם. ננערים כולם וקוראים כאיש אחד בלב אחד: אֵ-ל רַחוּם וחַנוּן, ואחר הסליחות שרים בנעימה של פיוס, כמי שמובטחים בחנינה: כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֶּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם. לב מי לא יימס ביום הזה.
הספק נפתר
נער הייתי. שואל את סבא חקירות באמונה, והוא משיב לי במעשה שהיה. וכך סיפר:
כל זמן הטיסה באווירון מפריז ישב מנחם רפאל ספורטה, שכינה עצמו מקס ספורט, מכונס בתוך עצמו. חבריו שוחחו ביניהם בקול וצחקו, והוא התעטף בשתיקה גדולה. פניו מתוחות, עיניו עצומות והוא מהרהר. כשהגיעו לארץ ביקש שיוליכו אותו לכותל המערבי. רחבת שער יפו הייתה כמעט ריקה. נער ערבי אחד עמד שם עם עגלה ירוקה ועליה כעכים עם שומשום, ביצים קשות ושקית נייר עם זעתר. עוד היה שם זקן כפוף ממשא מיחם נחושת ממורקה, ובידו ספלונים לקפה. ואז בא לרחבה זקן אחד עטוף בטלית ועטור בתפילין. הבין המדריך שפניו של אותו זקן אל הכותל המערבי להתפלל עם הנץ החמה וביקש שייקח את מקס עמו שלא יטעה בדרכו. הזקן לא השיב. פיו היה ממלמל ברכות השחר. אחז בחוזקה בידו של מקס, נענע לו בראשו והלך עמו.
אווירה של ירושלים צונן היה וטהור. מגדל דוד עמד מימין זקוף כניצב, וחומת העיר מקיפה אותו. הזקן היה עטוף בטלית לבנה, והשחר בקע באור חיוור. הזקן מהלך ומתחנן מתחטא כבן שמתחטא לפני אביו, ורגשות לבבו ממלאות כל מילה: שהחזרת בי נשמתי רבה אמונתך... המחזיר נשמות לפגרים מתים... פוקח עיוורים... זוקף כפופים... והערב נא את דברי תורתך בפינו... המלמד תורה לעמו ישראל.
מקס מביט בזקן וכל גופו רועד. מה זה היה לו? מרגיש הוא שכבר שמע זאת פעם, אותו זקן, ואותו קול ואותה תחינת לב. עיניו מלאו דמעות.
לימים אמר: הרבה שאלות טורדות היו לי, אלא שבכל ברכה וברכה שהתחנן הזקן בדרך לכותל המערבי נפתר לי ספק אחד, עד שבירך הזקן על התורה באהבה והרגשתי שאין לי עוד מה אשאל.
בלי מחיצות
חייל הייתי. יום הכיפורים תשל"ד. תפילת מנחה בבית הכנסת בבית מזמיל. עטופי טליתות, יגעי תענית, מפייטים עקידה קודם קריאת התורה: שיחו לאמי כי ששונה פנה / הבן אשר ילדה לתשעים שנה / היה לאש ולמאכולת מנה / אנה אבקש לה מנחם אנה / צר לי לאם תבכה ותתייפח.
צפירות חדות עולות ויורדות. הלב נחרד. המתפללים מביטים איש ברעהו בדאגה. הלב נצבט מן הפיוט. מליבה של שרה. ששונה פנה. הצפירות ממשיכות לאיים. יצאתי החוצה, ממהר לחטיבת הטנקים בפאתי גולן. עטופי טלית בבגדי לבן עלו לטנקים, מוסרי נפש להציל עמם. שם ידעתי תפילה בכוונה מה היא. תפילה טהורה שאין בה חציצה כחוט השערה בין הלב לבורא. ביום שני במארב במחצבה של נפאח. כל הטנקים סביבנו נפגעו. נשארנו לבד. והמט"ק צועק: תותחן, אש, סבתו אש! יורים עלינו, ואני רואה את הטנק הסורי מולי מכונן תותח. מי יוציא פגז ראשון? אני מאמץ את כל כוחי לכוון, ואז המט"ק צועק: סבתו, תתפלל! ואני משיב, תתפלל אתה! והוא אומר, אבל אני לא יודע להתפלל! נצעק יחד, אמרתי, אנא ה' הושיעה נא! אז ידעתי סודה של תפילה טהורה בהתעטף הנפש.
וכשנפגע הטנק וקפצנו ממנו, רצים בין כדורים שרודפים אותנו, שאל אותי רוני נהג הטנק: "חיים, מה אתה מרגיש?", וצעקנו שנינו כאחד: "שיוויתי ה' לנגדי תמיד". אז ידעתי סודה של קרבת אלוקים. אז ידעתי מה היא תפילה ומה הוא יום הכיפורים שלי.
ביום שני י"ב בתשרי תשל"ד לחמתי בטנק ברמת הגולן עם חבריי לבלום את ההתקפה הפתאומית הגדולה של סוריה ושל מצרים. לחמנו להגן על עמנו ועל ערי אלוקינו. המערכה קשה הייתה עד מאוד. החטיבה איבדה לוחמים רבים. כחוט השערה הבדיל בין ניצחון לתבוסה. אותו יום בשעה עשר בבוקר נפגעו טנקים רבים סביבי ועלו בלהבות, ובתוכם חברים אוהבים מן הישיבה ומן הצבא. לחמנו בכל ליבנו. נשארנו טנק בודד. טנקים סוריים כיוונו עלינו. חיינו עמדו מנגד. אותה שעה חשתי שחיי מקבלים משמעות אחרת. רבות מן המחיצות והחציצות שערמו הזמן והבליו ביני לבין בוראי הוסרו. וארבעה דברים למדתי אותה שעה. למדתי להבחין מה בין עיקר בחיים לבין טפל, למדתי לייקר שעה של חיים, למדתי לקרוא מתוך ליבי לשומע צעקה ולמדתי כוחם וזכותם של אחינו בני ישראל מוסרי נפש על עמם.
חוב עולמים
וכך כותב הראי"ה קוק זצ"ל: "לפעמים מזדהר זוהר התפילה בנשמה... ואז מכיר האדם... את הזרמים הגדולים של שפעי החיים כולם, ומתוכם יבוא להכיר את העושר הגדול אשר לחיי הרוח, את עוז גבורתם ועומק גודל מציאותם, וייפתחו לו שערי יראת הרוממות".
אם יהיו כל הימים דיו, וכל הקנים קולמוסים, אין אני יכול לכתוב עלה אחד מאלף אלפי אלפים שאפרע בו חובי לא-ל הרועה אותי מעודי, אבל ליפטר מן החוב בלא כלום אי אפשר לי, לפיכך אמרתי אשיחה לי כמה פרקי אמונה ואיבנה אני, ואולי גם כמה קוראים, מהם. לא חוקר אני, ולא הוגה דעות אני, לא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני. מעט ממה שקראתי וממה ששמעתי וממה שמרגיש לבבי, אותו כתבתי לפניכם.
ותקוים בנו תפילת המשורר, האהוב לאלוקיו, במקראיו: דרכיך ה' הודיעני, אורחותיך למדני, הדריכני באמיתך ולמדני, כי אתה אלוקי ישעי, אותך קיוויתי כל היום.
ספרו החדש של חיים סבתו 'לקראתי מצאתיך' רואה אור בימים אלה בהוצאת ידיעות ספרים
***
מתוך העיתון בשבע
האם מותר לפנות למקובלים?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מהדורות החדשות במצרים שדיברו על ישראל
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
הלכות שטיפת כלים בשבת
הלכות קבלת שבת מוקדמת
אוצרות בלב הים
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
