ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משפחה חברה ומדינה
- עם ישראל
- ישראל והעמים
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אנו נמצאים בימי החנוכה, ימי הניצחון על תרבות יוון. כאז כן עתה אנו נמצאים במלחמת תרבות חדשה, וכעת הרוח התרבותית הנושבת בחזקה בעולם המערבי היא הפוסטמודרניזם.
מרן הרב לימד אותנו לדעת שכל רוח תרבותית חדשה שבאה כאילו ללחום בתורה ולבטל אותה חס ושלום - לא באה אלא לרומם את הופעת התורה, באה להילחם רק בסיגים ובקליפות שנאחזו בקודש. אף על פי שנראה כאילו הרוח החדשה באה לעקור את הכול - באמת היא באה לשכלל ולטהר את הופעת התורה. כך היה במלחמת התורה בתרבות יוון, יצאנו ממנה בניצחון ולא רק שהמשכנו את דרכנו, אלא אף לקחנו ממנה לעבוד את ד' אלוקינו, עשינו אותה למשרתת המסייעת להופעת התורה, "יפיפיותו של יפת באהלי שם".
הנחה זו של מרן הרב בנויה על ההכרה שכל מה שקורה בעולם מושגח ומכוון על ידי ריבונו של עולם, והכל מכוון למטרה הכללית של בריאת העולם. הכול מכוון להופעת שמו יתברך, שבהופעת שמו העולם בא לשלמותו, לטוב השלם. גם מה שנראה כאילו בא להרוס וכנגד התורה - גם הוא בא לבנות ולתקן.
הנחות היסוד של הפוסטמודרניזם
נתבונן מה הן הנחות היסוד של הפוסטמודרניזם:
החשיבה הפוסטמודרנית מתנערת מן האמת המוחלטת. כל אדם והאמת שלו, אמת יחסית, אין נקודת שיפוט תקיפה מוחלטת שעליה ניתן לקבוע כללים שמחייבים את הכלל, ולכן אין בסיס לאדם לשאוף לכך שהאמת בה הוא מאמין, תהיה תקיפה בצורה כלשהי על אדם אחר. לפי רעיון זה האמונות של כל אדם תקפות אך ורק לדידו, וכלל מוסרי של אדם אחד לא מחייב אדם אחר.
הטראומה ממלחמות העולם התגלגלה לטראומה מאידאולוגיה באופן כללי, ולרתיעה עמוקה מרעיון האמת המוחלטת, המשמשת כבסיס לאמונותיו של האדם. תהליך זה כונה בשם "קץ האידאולוגיה". התמיכה הרחבה של האידאולוגיות שהביאו למשטרים טוטליטריים המחישה את הסכנות שעלולות להתפתח מתוך הליכה אחר אמונה מסוימת וניסיון להגשים אותה.
הגישה הפוסטמודרנית רואה את ריבוי הקולות והגוונים השונים שקיימים במציאות האנושית, ולכן היא מנסה להימנע מכפייה של תיאוריות מסוימות על קבוצות אחרות, חלשות יותר.
הנחת היסוד המשותפת
אם כן, ההנחה הבסיסית של הפוסטמודרניזם היא שאין אמת מוחלטת, כל אדם והאמת שלו. השכל האנושי והחכמה האנושית אינם יכולים להביא לבניית יסודות מוחלטים שעליהם ניתן לבנות דרך מוסרית, ערכית ומחייבת. על כן כל אדם רשאי לבחור בעצמו את דרכו. הנחה זו שחכמת האדם האנושי מוגבלת ושהמוסר המוחלט לא יכול להיבנות על החכמה האנושית - מוסכמת על היהדות. היהדות אינה מבוססת על השכל האנושי אלא על מי שנתן חכמה לאדם, על ריבונו של עולם שנתן לנו תורת אמת. זה היסוד של ספר הכוזרי, שהתורה מן השמים ולא מהאדם. את דבר ה' שמעו כל ישראל בהר סיני, ראו את הקולות, והקבלה הנמשכת מדור לדור הרי היא כמראה עין.
גם בהקדמה לספר החינוך מוזכר אותו רעיון: מקובל לסמוך על עדים בעדותם, וככל שירבו העדים עדותם יותר מאומתת. כל ישראל קבלו את התורה בהר סיני, שישים ריבוא מלבד הטף הזקנים והנשים, והמסורת הנמשכת היא כמראה העין, כאילו ראינו בעצמנו. קיומו הפלאי של עם ישראל בכל הדורות - שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם - הוא העדות הנאמנה לאמיתות האמונה ואמיתות התורה. "עם זו יצרתי לי תהילתי יספרו" (ישעיהו מג, כא).
נמצא כי הפוסטמודרניזם בא לקעקע את כל האמונות האנושיות ולהחזיר את האנושות למקורה, להכרה בריבונו של עולם.
יש אומרים שהנהירה אחרי גורואים ומיסטיקנים היא סימפטום לרעה החולה שהפוסטמודרניזם הביא על האדם - אובדן משמעות החיים. ברגע שאין אמת ולשום אידיאל אין משמעות, הרי שלחייו של אדם אין משמעות. אין מגמה שאליה אדם שואף. על כן אנשים רבים מנסים למלא את החלל הרוחני בחייהם באמצעות נהירה אחרי תורות מיסטיות חצי-דתיות שמבטיחות אושר ומשמעות בחיים, דבר שגרם לעליית התופעה של שרלטנות דתית וכתות פנאטיות.
כלומר, הפוסטמודרניזם גורם לאנשים תחושה שהם תלושים, אין בסיס שעליו הם יכולים לבנות בוודאות את מגמת חייהם. אין להם הסבר לחידת קיומם. ואולם בעומק הנפש האדם חש שיש יעוד לחיים, יש משמעות אמיתית לחיים, והוא מבין שתשובה לשאלותיו צריכה להימצא במקור עליון, במקור מוחלט, וזה מבוא לתשובה של האדם אל אלוקיו.
ההבדל בין הפוסטמודרניזם ליהדות
בתפיסה הפוסטמודרנית כל אדם יחיד משוחרר משעבוד אל הכלל וכל יחיד חופשי לבחור את דרכו בעצמו. אכן יש צדק בגישה שזכותו של היחיד להיות חופשי, ומרן הרב מתייחס לתפיסה הפוסטמודרנית במאמרו טללי אורות (אות ג):
המדע הוא מתקומם עתה גם על המוסר ידידו מנוער. אמנם לא תהיה תפארתו על דרכו זה, הוא אמנם יחליף את המטבע מצד אל צד, אבל לעולם ישאר בתכונתו העצמית, הוא מתקומם על המוסר החברותי, בשם התביעה הפרטית, שהיא גם כן תביעה מוסרית.
התביעה הפרטית, שאיננה מכרת שעבוד לשום כלל, המבססת את האנרכיות בצורתה היותר איומה, היא גם כן נובעת מתוך הדחיפה הפנימית המוסרית והמדעית היותר גבוהה, שאיננה מכרת את הכלל לחטיבה שיש בה חלקים של עובדים ונעבדים, פועלים ונפעלים.
והרב הוסיף על זה באורות הקודש (מוסר הקודש, עמוד קמ):
...חטא האדם הראשון, שנתנכר לעצמיותו, שפנה לדעתו של נחש, ואבד את עצמו, לא ידע להשיב תשובה ברורה על שאלת איֶךּ, מפני שלא ידע נפשו, מפני שהאניות האמיתי נאבדה ממנו, בחטא ההשתחואה לאל זר, חטא ישראל, זנה אחרי אלהי נכר, את אניותו העצמית עזב, זנח ישראל טוב...
באים מחנכים מלומדים, מסתכלים בחיצוניות, מסיחים דעה גם הם מן האני, ומוסיפים תבן על המדורה, משקים את הצמאים בחומץ, מפטמים את המוחות ואת הלבבות בכל מה שהוא חוץ מהם, והאני הולך ומשתכח, וכיון שאין אני, אין הוא, וקל וחומר שאין אתה.
הפוסטמודרניזם אמנם שחרר את היחיד מכל שעבוד. ואולם מה התוצאה - החיים אבדו את משמעותם, אין לשום אידאל משמעות כי אין אמת מוחלטת. הלכידות החברתית מתפוררת, אין סולידריות חברתית, אדם נעשה אנוכי המתייחס רק לטובתו האישית. התרבות שטחית וחסרת עומק, נטולת רגשות, אבל הפוסטמודרניזם מחייב שכך תהיה התרבות, כי אין אמת אובייקטיבית.
לעומתה, התורה רואה בחופש של האדם היחיד מצב שיביא לשלב חדש של הופעת האמונה. אמונה שבאה מתוך תוכו של האדם מעומק נשמתו, ועל זה התנבאו הנביאים וכך נאמר בירמיהו (לא, ל-לג):
הנה ימים באים נאם ד' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ד'. כי זאת הברית אשר אכרת את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ד' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ד' כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ד' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד.
כלומר התורה תתגלה מתוכם בחופש גמור וכל אחד ואחד ידע את ד' מעצמו.
וזה מה שאומר גם יואל (פרק ג, א):
והיה אחרי כן... ונבאו בניכם ובנותיכם.
הנבואה תופיע ברבים, ריבונו של עולם יתגלה לכל אחד.
על הפסוק: "והתהלכתי בתוככם" (ויקרא כו, יב) אומר "אור החיים":
כי בזמן הזה אמונת אלקותו הוא מפי הנביאים, לזה אמר "כי הנה ימים באים" שכל עם ד' יוכר להם אלקותו יתברך וידעו כי ד' הוא האלקים. והוא מאמר "והייתי לכם לאלקים", שיכירו אלקותו מצד עצמם. ולצד שהכרה זו ישנה לכל הנבראים, דכתיב: "ביום ההוא יהיה ד' אחד", לזה אמר ואתם תהיו לי לעם, הגם שההכרה שווה בכל - לא יהיו לו לעם אלא עם בני ישראל.
ואלו דברי המהר"ל בנצח ישראל (פרק מז):
...ובפסחים בפרק האשה: "ביום ההוא תקראי לי אישי ולא תקראי לי בעלי - אמר רבי יוחנן ככלה בבית חמיה", שהיא כבר אצלו, ואין כאן פירוד והבדל כלל. "ולא ככלה בבית אביה", שיש כאן הבדל והפרש... בעולם הזה הקדוש ברוך הוא מחזיר על ישראל שיעשו רצונו ויעשו תשובה. אבל לעתיד לבא ישראל מחזרים על הקדוש ברוך הוא לעשות רצונו... אז ישראל יחזרו אחר הקדוש ברוך הוא...
וזה שאמר הושע הנביא: "ואחר ישובו בני ישראל ובקשו את אלקיהם ואת דוד מלכם ופחדו אל ד' ואל טובו באחרית הימים". והרי ביאר כל מה שאמרנו למעלה, כי באחרית הימים ישובו אל ד' ויבקשו אותו, כי אז יתדבקו ישראל העלול בעילה...
ואלו דברי הרב באורות התחיה (פרק ח):
כל מה שהעולם מתבסם יותר ורוח האדם מתפתח בקרבו, מתעוררת יותר התביעה לחיות על פי הרוח הטבעי שבקרבו, בקול יותר חזק. תביעה זו יש בה הרבה מן האמת והצדק, ושלמי הדעת צריכים לזככה ולהעמידה על מכונה. האדם הולך ומוצא את אלקים בקרבו, בנטיותיו הנכונות, ואפילו באותן הנראות בראש שהן משגות מן הדרך הטובה המוסכמת מצד ההשקפה הרגילה, יוכל הוא לעלות למדה עליונה כזאת עד שידע לכונן את הכל לתכנית העז והאושר.
כשכנסת ישראל מתעוררת לתחיה מוצאה היא בקרבה פנימה את עזה וכבודה, וכל הטוהר והקודש הרגיל להימצא בהכנעה ומשמעת הולך הוא ומתנוצץ בעז הנשמתי של הופעת הגבורה של האומה, ובדעה טהורה מחברים את הרוחות וממתיקים את הגבורה המתעוררת על ידי שילובם.
הרב מפרש את הבקשה לחופש ולחרות אישית מכל שיעבוד לדבר חיצוני לאדם - כמהלך שעתיד להביא לאמונה פנימית עמוקה, לחשיפה של הניצוץ האלוקי שבקרבו של כל אדם. אמנם מצב הביניים של בקשת החופש כל עוד לא נתגלה העומק הפנימי הוא מכאיב ומייסר, אדם קירח מכאן ומכאן - את אמונתו שבאה לו מבחוץ הוא איבד, ואמונתו הפנימית עדיין לא התגלתה. אך זהו ענינו של התהליך העובר על העולם ועל ישראל, הכיוון הוא להתקיימות חזון הנביאים ש"הכל ידעו אותי מקטנם ועד גדולם". וככל שנבין את התהליך יותר - כך נוכל לקצר את הדרך, למעט את הייסורים ולקרב את הגאולה הרוחנית והגשמית כאחד, לקרב את הגאולה השלמה.
לסיכום: הפוסטמודרניזם מפנה את הדרך מכל האידיאולוגיות האנושיות, ומכין את הדרך לאמונה עמוקה שתבוא מתוך פנימיותו של האדם, מתוך הניצוץ האלוקי שבתוכו.
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה ללמוד גמרא?
לאן שבים ולמה מתוודים?
המדריך המלא לבדיקת פירות ט"ו בשבט
אנחנו קודש למענך
מה המשמעות הנחת תפילין?
איך מותר להכין קפה בשבת?
קשה עליי פרידתכם
איך ללמוד אמונה?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
איך עושים קידוש?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
