ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- שיעורים נוספים
מקובל לחשוב שצימאון ורצון נובעים מחוסר, כלומר, יש לי חיסרון ואני רוצה להשלים אותו. בשיחה זו, רבינו מלמד שהרצון, הגעגועים והכיסופים לה' יתברך הם עיקר הגאולה לעתיד לבוא. הם לא משרתים את התכלית, אלא התכלית עצמה. כפי שמפרש רבי נתן את מאמר הגמרא (מגילה ו, ע"ב) "יגעת ומצאת תאמין" - היגיעה היא המציאה!
באמת צריך להבין מה שייך פה להאמין אם מצאתי? הרי אנו יודעים שאמונה שייכת בדבר שלא נראה לעין. אם כן, למה חז"ל אומרים תאמין על המציאה? והתשובה היא לפי החידוש של רבי נתן, שעצם היגיעה והחיפוש הם המציאה עצמה, רק שצריך להאמין בזה. ובלשונו (עלים לתרופה, מכתב סד):
"עַל כֵּן כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה לָחוּס עַל נַפְשׁוֹ, כַּמָּה וְכַמָּה הִתְחַזְּקוּת הוּא צָרִיךְ לִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִן הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשֹ לְעוֹלָם, יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אֲפִלּוּ אִם נִדְמֶה לוֹ שֶׁאוֹבֵד חַס וְשָׁלוֹם בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר, אַף עַל פִּי כֵן, הוּא יַעֲשֶֹה אֶת שֶׁלּוֹ וִיחַפֵּשׁ יוֹתֵר, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא כְּלָל, צָרִיךְ לְהַאֲמִין שֶׁבְּוַדַּאי מוֹצֵא הַרְבֵּה עַל יְדֵי הַבַּקָּשָׁה וְהַחִפּוּשֹ לְבַד, כִּי הַיְגִיעָה אֵינוֹ נֶאֱבֶדֶת כְּלָל כִּי לֵית רְעוּתָא טָבָא דְּאִתְאָבֵיד(אין רצון טוב שנאבד)".
בעולם הזה התרגלנו שהכל סובב סביב סיבה ותוצאה. כל דבר שאעשה הוא כדי להשיג את המבוקש, אין ערך לדרך עצמה ולרצון, אם לא הגעתי ליעד. אך למען האמת, מגלה לנו רבי נתן שמוצאים אנו הרבה בעצם היגיעה, על אף שלא מראים לנו את התוצאה, על כן צריך דווקא להאמין בכך, שביגיעה עצמה טמונה המציאה!
אנו חיים בתרבות של תוצאות, ואם אינך מנופף בתוצאות ובהצלחה אין לך ערך וחשיבות. אדרבה, ככל שהתוצאות יבואו יותר מהר ויותר בקלות, טוב מאוד, ולא משנה באיזו דרך. זו תפיסת עולם שנובעת מגאווה, שהעיקר היא התוצאה הסופית שאותה כולם רואים, לא הדרך והעמל, היגיעה והרצון שהם פנימיות האדם.
על זאת כותב מורינו הראי"ה זצ"ל במאמר 'בקשת האני עצמי' (אורות הקודש, ג): "חטאה הארץ, הכחישה את עצמיותה, צמצמה את חילה, הלכה אחרי מגמות ותכליתות, לא נתנה את כל חילה הכמוס להיות טעם עץ כטעם פריו, נשאה עין מחוץ לה, לחשוב על דבר גורלות וקריירות".
בבריאת העולם, ציווה הקב"ה את הארץ "עץ פרי עושה פרי" (בראשית א, יא), שתהליך יצירת הפרי, יהיה כפי טעמו של הפרי עצמו. אבל כידוע לנו, הארץ חטאה בכך והוציאה רק "עץ עושה פרי"(בראשית א, יב). ללמדנו, שמצד האמת יש ערך וטעם לעמל והיגיעה בדרך לתכלית, בדיוק כפי ערכה של התכלית עצמה, אך כהמשך לחטא הקדום שחטאה הארץ, שהחשיבה רק את התכלית - הפירות, כך גם אנו טועים ומייחסים את כל החשיבות לתוצאות בלבד.
צריכים אנו להבין שעל אף שלדרך יש טעם מר, זהו רק תעתוע שנוצר מחמת החטא, אך כשרוצים אנו להזריח עלינו את אור הגאולה, עלינו להשתחרר מתפיסת החטא המפרידה בין הדרך לתכלית, בין הפנימיות לחיצוניות, ולהבין שהם אחדות אחת, ובדרך עצמה טמונה התכלית! עלינו לשמוח ולהתענג בדרך, ולהאמין שגם היא חשובה לפני הבורא יתברך ממש כפי התכלית.
חמץ מסמל את הגאווה, את הניפוח והתוצאה הסופית. ומנגד, המצה מסמלת את הענווה, את הרצון ההתחלתי הפשוט, את השורשיות והמקוריות. מובא בספרים הקדושים שבחג פסח אנחנו זוכים לעלות לדרגה של אדם הראשון קודם חטאו וקודם חטא הארץ. לכן, מאיר עלינו אור של גאולה - לדעת שכל המאמצים וההשתדלויות שלנו במשך השנה, על אף שיש בהם טעם של מרירות, הם לא לחינם והם לא נאבדים לעולם, אלא הם חלק מהותי מתהליך הצמיחה והגדילה שלנו. אולי זו הסיבה שמי שלא אמר 'פסח, מצה ומרור' בליל הסדר לא יצא ידי חובה, כי גם המרור - הדרך, הוא בלתי נפרד מהתוצאה, וכדי להבין זאת צריך להיות בענווה בבחינת מצה.
ראיתי דבר מדהים שמחדש לנו הצדיק רבינו רבי יעקב משה חרל"פ זיע"א, וזה לשונו (הגדה של פסח): "זה ששינתה הארץ ולא הוציאה עץ שטעם עצו ופריו שווים, לא היה בארץ ישראל אלא בשאר הארצות. אין ספק שישנן נטיעות כאלו בארץ ישראל שבהן העץ ופריו שווים בטעמם, אלא שאנו מפני קטנותנו איננו מסוגלים להכירן ולהשיגן".
צריכים אנו לדעת ולהאמין שלארץ הקודש מעלות וסגולות רבות, ולא תמיד אנחנו ראויים לראות ולהרגיש אותן, אבל כותב הרב חרל"פ (וכן מובא בהגדת 'הלקח והלבוב') שבליל הסדר מתגלה קדושת ארץ ישראל במלוא הודה ותפארתה, והאדם יכול להשיג אז את כל השלמות והסגולות של ארץ ישראל.
מובן אם כן מדבריו, שבפסח זורח עלינו אור של ארץ ישראל, אור של גאולה, וגאולה היא השמחה שאנו זוכים להיות עבדי ה' ולא עבדים של הגאווה שלנו. רק מידת הענווה יכולה להביא אותנו לחיים של אחדות בין הדרך לתוצאה הסופית, מפני שמצד עובד ה' אין שום פירוד ושוני בין התהליך לתוצאה, כי בשניהם הוא שמח ומאושר להיות קרוב למלכו של עולם ולעשות רצונו באמת ובתמים.
זה שאמר הרבי ה'לב שמחה' זיע"א על הכתוב בתהלים (מ, ט) "לעשות רצונך אלוקי חפצתי ותורתך בתוך מעי", ש'ותורתך בתוך מעי' הכוונה למצה שנכנסת לתוך האדם עצמו, ואז מתקיים בו 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי', כי בליל פסח באכילת מצה מתגלה שמה שעומד לנגד עינינו זה רק לעשות רצון ה' - 'לעשות רצונך אלוקי חפצתי'.
חג פסח כשר ושמח!
איך ללמוד גמרא?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
ט"ו בשבט - השקעה לטווח ארוך!
למה ללמוד גמרא?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הסוד שעומד מאחורי מנהג "התשליך"
ניסוך מים: איך שמחים גם בדרך ליעד?
איך יוצרים את השבת ?
איך ללמוד אמונה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
