ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- אחרי מות
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
לימוד השיעור מוקדש לרפואת
ציון חיים בן מסעודה
'השפת אמת' זיע"א (אחרי מות, תרל"ב), מביא את דברי הגמרא (ברכות יג, ע"א): "למה קדמה פרשת 'שמע' ל'והיה אם שמוע', כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחילה, ואחר כך מקבל עליו עול מצות".
כשיהודי מקיים את מצוות המלך הרי הוא דבק בו, כדברי ה'תיקוני זוהר' הקדוש (תיקון כט), ש'מצוה' היא מלשון 'צוותא' - חיבור. כשאדם מקבל עול מלכות שמים, כלומר מיישב את דעתו, מתבונן ומכין את עצמו לקראת קיום המצוה, שהנה הוא הולך להיפגש עם המלך ולהיות קרוב אליו, אז זוכה הוא לקיים את המצוה מתוך חיות ושמחה.
נשאלת השאלה, מה קורה בזמן שאדם עוסק בענייני חולין, איך יוכל גם אז להיות קרוב אל הקב"ה, מהיכן יכול הוא לשאוב שמחה וחיות כשהוא לא עוסק בתורה ומצוות? עונה ה'שפת אמת': "והיינו, שצריך להיות כל מחשבות האדם תמיד להיות מוכן לעשות רצון המקום ברוך הוא, וזה יתן לו חיות ושמחה. וזה נקרא שמירת המצוות, להיות יושב ומצפה וממתין תמיד מתי יגיע לידו לעשות רצון המקום, ועל ידי זה כשתבוא לידו יקיימנה כראוי".
'שמירה' היא לשון המתנה וציפייה, כמו שפירש רש"י את הנאמר על יעקב אבינו (בראשית לז, יא) "ואביו שמר את הדבר" - "היה ממתין ומצפה מתי יבוא". יוצא מדבריו חידוש עצום, ששלמות המצוה היא לא רק הקיום המעשי, אלא בעיקר התשוקה והכמיהה מתי תגיע לידו קיום המצוה, מפני שכך הוא מגלה דעתו שחביבה המצוה בעיניו והוא שמח בה. אם כן, גם כשאדם לא עוסק בפועל במצוה, יש לו התעוררות וחיות מזה בעצמו שהוא מתגעגע וממתין למצוה הבאה שתזדמן לפתחו.
בספר 'דרכי העבודה' מביא את דברי הרב הקדוש ה'קדושת לוי' מברדיטשוב זיע"א (ויצא) שכותב אף יותר מכך: "והנה יש עוד בהכוסף מעלה יתירה, כי במעשה אינו רק מה שעושה, דרך משל תפילין, כשמניח אז אין בידו אלא מצות תפילין. אבל הכוסף והתלהבות שיש לו להמצוה כדי לעשות נחת רוח להבורא הוא כולל כל המצות ומעלה עליו כאילו עשאן לכל המצוות".
דוגמא לכך, מספר רבי לוי יצחק בנדר זצ"ל ('דיבורי אמונה', חלק ב): "אמו של רבינו נחמן מברסלב זיע"א, הצדקנית מרת פייגא ע"ה, שאלה פעם אחת את רבינו, מדוע העריך והחשיב הבעל שם טוב הקדוש כל כך את בתו, הסבתא הצדקנית מרת אדל ע"ה, והפליג מאד בגדולתה עד כדי כך שהחשיבה במדרגה נעלה יותר מבנו, הלא הוא הצדיק, רבי צבי זיע"א. השיב רבינו, הסבתא אדל התהלכה תמיד בלב מלא געגועים להשם יתברך, ולא הפסיקה לחשוב מה עוד הייתי יכולה לעשות שיהיה לרצון לפניו".
ה'שפת אמת' (שבועות תרל"ז) מבאר את ציווי הקב"ה 'זכור את יום השבת' ו'שמור את יום השבת', ושואל איך ניתן לקיים את הציווי של שמירת שבת באמצע השבוע?
ומבואר מדבריו, שבעת שמגיע לאדם ניסיון וקשה לו להתגבר על יצרו, יכול לקבל כוח מ'זכור את יום השבת לקדשו'. שיתבונן שהרי אם חס ושלום יעבור על העבירה ויכנע ליצרו, הרי זה יגרום פגם בשבת קודש הקרבה ובאה, ואם חס ושלום האדם ילכלך את עצמו בדבר לא טוב באמצע השבוע, איך יוכל לקבל פני שבת ואיך יזכה ליהנות מאורה? ולכן, על ידי שהאדם זוכר שבשבת הוא נכנס לבית גנזיו יתברך, הוא יכול לשמור את עצמו בששת ימי המעשה ממה שצריך להישמר, וכך לזכות לעונג שבת, כי מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת.
באופן דומה הוא מפרש (כי תשא תרל"א) את הציווי 'זכור' ו'שמור את יום השבת', ש'שמור' הוא לשון המתנה כמבואר לעיל, שהאדם יוכל כל ימות השבוע לחיות קרוב אל ה' יתברך ולדבוק בו על ידי שהוא זוכר וחושב על שבת, כמו שמאי הזקן שכל ימיו היה אוכל לכבוד שבת, מצא בהמה נאה אומר זו לשבת, מצא אחרת נאה הימנה מניח את השניה ואוכל את הראשונה - נמצא אוכלה לזו כדי שתהא היפה נאכלת בשבת ונמצאת אכילתה של הראשונה לכבוד שבת (גמרא ביצה ט"ז, ע"א ורש"י שם). וכך גם כל יהודי צריך כל השבוע להיות מצפה, משתוקק ומתגעגע לנועם שבת, להכין את עצמו ליהנות מאורה על ידי סור מרע ועשה טוב.
כותב הרמב"ם (שבת פ"ל, ה"ב): "איזהו כבוד זה שאמרו חכמים, שמצוה על אדם לרחוץ פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת מפני כבוד השבת, ומתעטף בציצית ויושב בכובד ראש, מייחל להקבלת פני השבת כמו שהוא יוצא לקראת המלך".
כתוב בתורה (כי תשא לא, יג) "אך את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם לדורותיכם, לדעת כי אני ה' מקדישכם". בעל ספר 'הלקח והלבוב' מביא בשם הרב הקדוש רבי אהרון הגדול מקרלין זיע"א, 'אך' מלשון 'מיעוט', כמו שאמרו חז"ל (בראשית רבה כב, ב) "אכין ורקין מיעוטין הם".
שאם בבוא השבת מרגיש האדם בעצמו שהוא מעט הערך והשויות, ורואה את עצמו מלא חסרונות, או 'אך' מלשון הפסוק (בראשית ז, כג) "וישאר אך נח", שדרשו חז"ל (תנחומא נח, ט) שהיה נח גונח שהכישו ארי. ובבוא יום השבת, גונח ומתאנח האדם מזה שהכישו אותו החיות הטורפות בימות החול והיה להם שליטה עליו, אומר רבי אהרון מקרלין שהעצה היא 'את שבתותי תשמורו' - לשמור את יום השבת, כי השבת מרוממת ומגביהה את האדם. 'כי אות היא ביני וביניכם', השבת מחברת ומקרבת את האדם לבוראו, וגדולת השבת היא עד כדי כך שנאמר עליה בפסוק שלאחר מכן 'כי קודש היא לכם', שהאדם בעצמו מתקדש על ידי השבת.
'הלקח והלבוב' כותב דברים נפלאים על חשיבות קבלת שבת קודש: "אמרו חז"ל (שבת יב, ע"א) 'חייב אדם למשמש בבגדו ערב שבת עם חשיכה'. ערב שבת צריך האדם למשמש בגופו ולראות כל הבגידות שבגד בששת ימי המעשה, בגדו' היינו 'גופו' שהוא בגד להנשמה הקדושה, ולראות שיהיו בגדיו לבנים.
ואף אם לא הכין האדם עצמו בימי המעשה כראוי לשבת קודש, ואף אם עבר הערב שבת בלי להכין עצמו להמתנה הגדולה של שבת קודש, הרי ה'שפת אמת' (כי תשא תרמ"ג) מחזק לבבנו במה שאמרו חז"ל שבשבת צריך להיות כל מלאכתך עשויה. דהיינו, כי בבוא יום השבת והאדם רואה כי לא הכין עצמו כלל, ומוצא את עצמו ריק מכל בבחינת 'אך', רואה בעצמו רק מיעוט וחסרונות, ומאוד משתוקק לבוא ליום השבת, 'תשמורו' מלשון 'יושב ומצפה', אז בבוא השבת הוי כאילו כל מלאכתך עשויה'.
וזה לשון ה'שפת אמת': "על ידי השתוקקות והרהורי תשובה כשבא השבת קודש, ומצטער על מיעוט הכנה מה שאינו מוכן לקבל קדושת השבת, יוכל להיות כאילו 'כל מלאכתו עשויה' כמו שהקב"ה מקבל השבים בתשובה קודם הסתלקותם מן העולם, וכן כתוב בספרים שערב שבת קודש הוא יום מוכן לתשובה".
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
