ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- האזינו
משה רבנו עומד לפני מותו ואומר דברי תוכחה לעם ישראל על מנת שישמרו את התורה והמצוות מכל משמר. הוא מזכיר להם עוונות ראשונים בדרך רמז, מצווה אותם על האמונה, על מצוות התורה, הוא מפרט באזניהם את כל הברכות והדברים הטובים להם יזכו אם ילכו בדרך ה', ומאריך בקללות האיומות שיתממשו אם חלילה לא ילכו בדרך ה'. אחר כך חוזר שוב על הדברים בפרשת ניצבים, בדברי נבואה שימחישו להם את הדברים היטב, ויתנו להם את הכח לעמוד בנסיונות. "האזינו השמים" – שאני מתרה בהם בישראל (דברים לב, א. ורש"י), וכי לא היה די בכל דברי התוכחה בכל האופנים שעם ישראל שמע עד כה? מדוע חוזר משה שוב על דברי התוכחה, והפעם בדברי שירה? מה יש בשירה שאין בכל מה ששמעו עד כה?
וידבר משה את כל דברי השירה הזאת באזני העם - מלמד שהיה משקעם באזניהם, פירוש שהכניס הדברים באזניהם שיהיו על לבם (ספרי. ילקוט שמעוני תתקמז עם פירוש זית רענן לבעל ה"מגן אברהם" אות לב).
מדברי המדרש נראה שמשה רבנו הזדקק לדברי שירה על מנת לשקעם באזניהם כדי שיכנסו ללבם. יכול אדם לשמוע את כל דברי התוכחה בעולם, אבל זה נכנס עד למקום מסויים, ושם נחסם... יצרו הרע של האדם מתגבר על דברי התוכחה על מנת ללכת בשרירות לבו. משה רבנו נזקק לכל האמצעים על מנת להחדיר את דברי התוכחה לנפשם של בני ישראל, שירה איננה עוד סגנון של דברי תוכחה, שירה היא שפה שחודרת עמוק יותר, היא נכנסת למעמקי הנפש, ואם קונה שם שביתה, יש לאדם כחות נפש ותעצומות נפש גדולות יותר לעמוד מול יצרו הרע כדי ללכת בדרך ה', למרות כל הקשיים, למרות כל הנסיונות.
" ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל" (דברים לא, יט). וטעם השירה הזאת, השירה אשר אגיד לך עתה, והיא האזינו. ויקראה שירה, כי ישראל יאמרוה תמיד בשיר ובזמרה, וכן נכתבה כשירה, כי השירים יכתבו בהם הפסק במקומות הנעימה (רמב"ן). דברים הנכתבים בצורה נעימה, ונאמרים תמיד בשירה ובזמרה, חודרים עמוק יותר במעמקי הנפש, ומשפיעים יותר מכל דבר אחר. אם נתבונן בפיוטים של תפילות הימים הנוראים, אלו מהם משאירים עלינו רושם עז יותר, ניווכח שאלו הפיוטים שנכתבו בדרך שירה, ונאמרים תמיד בשירה ובזמרה. "והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד כי לא תשכח מפי זרעו" (דברים לא, כא). כדי שהתורה לא תשכח מפי זרעו, לא די בדברי תוכחה ובדברי נבואה, אלא יש צורך בדברי שירה הנאמרים תמיד בשירה ובזמרה.
אולי אפשר לומר בדרך צחות "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (דברים לב, א), כאשר מדברים אל השמים, אלא הנפש הרוחנית, בשפה אותה היא מבינה, בשירה, בנעימות, ובזמרה, הרי היא מאזינה, וכתוצאה מכך גם הארץ, החלקים החומריים יותר שבאדם, תשמע אמרי פי.
נאמר בתורה: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם" (דברים ל"א, י"ט). שואל הרב יצחק זילברשטיין שליט"א, ויש להבין, למה התורה הקדושה נקראת 'שירה'?
וביאר בשם מורו וחמיו, מרן הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצוק"ל, שאם למשל יזדמן לעיר מומחה גדול בעל שם עולמי, ויתפרסם שעומד להעביר הרצאה בפילוסופיה או ברפואה וכדומה, הלא מובן הדבר, שרק בני אדם שיש להם יד בחכמות הללו, הם אלו שיבואו לשמוע את דבריו, אבל המון העם שאינם בקיאים באותה חכמה, אין להם שום עניין באותן הרצאות, אפילו יהיה המרצה גאון עצום.
אבל לא כך יהיה אם יבוא לעיר נגן גאוני או חזן מוכשר בעל שם עולמי, שאז בודאי שיבואו הכל לשמוע את הניגונים ואת השירה העריבה. גם אלו היודעים בעצמם שלא יגיעו לעומק חכמת הנגינה והשירה, בכל זאת, כל אחד לפי מדת הבנתו ישיג סיפוק בנפשו, עונג ונחת, מהשירה והזמרה של המנגן או החזן.
כעת נבין מדוע התורה מכונה בפסוק 'שירה'; כי תכלית מצוות כתיבת התורה היא "ולמדה את בני ישראל, שימה בפיהם"; אם אתה מעוניין למסור את התורה לבני ישראל, "שימה בפיהם", עליך לדאוג שיקלטו את דברי התורה הזאת. וכאשר נמסור את התורה במתיקות, כפרשה של 'שירה', באופן שירגישו הלומדים במוחש כי "פקודי ה' ישרים משמחי לב... נחמדים מזהב ומפז רב ומתוקים מדבש"!
" כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל" - כתבו את התורה שתהא כשירה, שכל אחד ירגיש בה טעם ועונג!
(ופריו מתוק)
מְשׁוֹרֵר הַתְּשׁוּבָה,
הַנוֹלַדְתָּ כְּבָר?
וְאִם בַּשְׁחָקִים עוֹדֶנָּהּ
צְרוּרָה שָׁמָה נִשְׁמָתְךָ
בִּצְרוֹר הַחַיִּים,
מְהֵרָה רֵדָה,
וְעוֹרֵר כִּנּוֹרְךָ.
יִשְׁמְעוּ כָּל דַּכְּאֵי לֵב,
יַאֲזִינוּ כָּל עֲרֵלֵי רוּחַ,
לְהֶמְיַת נְבָלֶיךָ
וְשָׁבוּ וְחָיוּ
(הראי"ה קוק זצ"ל)
תגובות למאמר האזינו - שובה – כחה של שירה
ודאי טוב הוא לקרוא בנעימה
מורי ורבי הגרש"ח דומב שליט"א הפנה אותי לדברי הגמרא ופירוש המהרש"א במסכת מגילה בעניין לימוד התורה מתוך נעימה וזמרה:
אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר (יחזקאל כ, כה) וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו' מתקיף לה אביי משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ, כה) משפטים לא יחיו בהם קרית ביה (מגילה לב.)
משום דלא ידע לבסומי כו' לא יחיה קרית ליה כו'. אבל מרישא דקרא לא טובים לא קשה לי' דודאי טוב הוא לקרוא בנעימה כו' מיהו בעונש לא יחיה אין סברא (מהרש"א).
התורה היא שירת החיים של האדם מישראל
מורי ורבי הגרש"ח דומב שליט"א סיפר לי ששמע מפי הרב מפוניבז' רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל את המובא גם באריכות בספר זכרון שמואל לרבי שמואל רוזובסקי זצ"ל בזה הלשון: דבר נוסף בשמו של הרב זצ"ל אומר בפניכם. אמרו בגמ' (מגילה ג:) ואמר רב שמואל בר אוניא גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין שנאמר עתה באתי, והיינו על פי מה שאמר שם לעיל (ג.), והכתיב (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו, וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו'. אמר לו אמש בטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו בטלתם תלמוד תורה אמר לו על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי. וברש"י ועכשיו שהוא לילה היה לכם לעסוק בתורה שהרי אינכם נלחמים בלילה. ובתוס' כתב דהשאלה דעל איזה מהן באת מרומז בפסוק, דכתיב ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. דכך היא הכונה בשביל תלמוד תורה באת דכתיב תורה צוה לנו, אם לצרינו או בשביל הקרבנות שמגינים עלינו מצרינו, ועל זה באה תשובת המלאך עתה באתי. והביאו בתוס' מפירוש ריב"ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. ואמר הרב זצ"ל דהביאו הוא דיש שתי בחינות בתורה, האחת תורה צוה לנו משה. והשניה, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. וענין הבחינה השניה הוא שהתורה היא שירת החיים של האדם מישראל, ההרגשים העמוקים ביותר של האדם באים לידי ביטוי בעסק התורה, והאדם צריך לבטא בתורה את כל לבו וכל נשמתו, התורה נוגעת במיתרים ובנימים העדינים ביותר של נפש האדם. זוהי בחינת השירה שיש בתורה, ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. וזוהי הכונה בתשובת המלאך עתה באתי, על תלמוד תורה באתי דכתיב בה ועתה כתבו לכם את השירה הזאת, כלומר, אמנם מצד הבחינה של תורה צוה לנו מצד עצם מצות תלמוד תורה כשלעצמה, אפשר היה להם לישראל לפטור עצמם משום שהיו עסוקים במלחמה כל היום, והתביעה לא היתה כל כך גדולה, ולא היה בא המלאך וחרבו שלופה בידו להוכיחם על כך. אבל מבחינת השירה שיש בתורה אין שום הגבלות ואין שום פטורים, כי שירת התורה ממלאת את כל כולו של האדם. וכשיש שעה פנויה כל שהיא האדם צריך לעסוק בתורה. והמצבים הקשים ביותר אינם פוטרים מעסק התורה. וזהו: ועתה כתבו לכם את השירה הזאת. והוא מה שאז"ל שם: מיד (יהושע ח, ט) וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק אמר רבי יוחנן מלמד שלן בעומקה של הלכה. והיינו לא אך לימוד גרידא אלא לינה בעומקה של הלכה, כי השירה של תורה באה לידי ביטוי דוקא בעומקה של הלכה. כאשר האדם משקיע את כל כולו, כל לבו נפשו ונשמתו בעסק התורה.
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
גאולת מצרים מאז ועד היום
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
איך נראית נקמה יהודית?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
הלכות קבלת שבת מוקדמת
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
למה הכל אסור בתשעה באב?!
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
