ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- פסח
- חודש ניסן
- פרשת שבוע ותנ"ך
- שעורים בתנ"ך
- ספר יהושע
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
"אלו הימים שאירעו בהם צרות לאבותינו וראוי להתענות בהם; ... בכ"ו בו (בניסן) מת יהושע בן נון".
והנה לא כל ימי הזיכרון של שופטי ישראל ונביאיו מוזכרים שם, ומה המיוחד ביהושע בן נון שנזכר בין הימים שמתענים בהם?
אפשר שזה תיקון למה שלא נספד כהלכה, והדבר הזה נזקף לחובתו של אותו דור, אמרו חז"ל (שבת דף קה עמוד ב):
"אמר רב יהודה אמר רב: כל המתעצל בהספדו של חכם - ראוי לקוברו בחייו, שנאמר (יהושע כד) 'ויקברו אותו בגבול נחלתו בתמנת סרח אשר בהר אפרים מצפון להר געש', מלמד שרגש עליהן הר להורגן".
ובמיוחד אשמים בכך הזקנים שבדור:
"אמר רב חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המתעצל בהספדו של חכם - אינו מאריך ימים, מדה כנגד מדה, שנאמר (ישעיהו כז) 'בסאסאה בשלחה תריבנה'. איתיביה רבי חייא בר אבא לרבי יוחנן: (שופטים ב) 'ויעבדו העם את ה' כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע!' - אמר לו: בבלאי, ימים - האריכו, שנים - לא האריכו".
העובדה שלא הספידו את יהושע כהלכה מלמדת על כך שלא העריכו מספיק פועלו של צדיק, כמנהיג יחיד לכלל ישראל, שכבש לפניהם את הארץ, ואכן בגלל זה נחשב יהושע למלך, כפי שמבואר במדרשים (בראשית רבה (וילנא) פרשה נט):
"יהושע ראש למלכות משבט אפרים, שנאמר (שופטים ה) 'מני אפרים שרשם בעמלק' - זה יהושע, דוד - ראש למלכות משבט יהודה",
וכן אמרו (בראשית רבה (וילנא) פרשה צח) "(דברי הימים א ה):
'ובימי שאול עשו מלחמה עם ההגריאים וגו', אמר רבי יהושע בר נחמיה: בימי שאול - זה יהושע. ולמה הוא קורא אותו שאול? שהיתה המלכות שאולה בידו".
ושמא בגלל הזלזול הזה במלכות יהושע, לא היה לה המשך, והתחילה תקופת השופטים, שבה התפצל עם ישראל לשבטיו "אין מלך בישראל איש כל הישר בעיניו יעשה". ובגלל זה התעכב בנין בית המקדש ולא נבנה בימי הזקנים והשופטים שבאו לאחר יהושע.
כדי לעמוד על שליחותו המיוחדת של יהושע ככובש ראשון של ארץ ישראל נעיין בגילוי המלאך אליו בשליחות ה'.
נאמר בספר יהושע פרק ה':
"וַיְהִי בִּהְיוֹת יְהוֹשֻׁעַ בִּירִיחוֹ וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַיֵּלֶךְ יְהוֹשֻׁעַ אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ: וַיֹּאמֶר לֹא כִּי אֲנִי שַׂר צְבָא ה' עַתָּה בָאתִי וַיִּפֹּל יְהוֹשֻׁעַ אֶל פָּנָיו אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיֹּאמֶר לוֹ מָה אֲדֹנִי מְדַבֵּר אֶל עַבְדּוֹ: וַיֹּאמֶר שַׂר צְבָא ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ שַׁל נַעַלְךָ מֵעַל רַגְלֶךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עֹמֵד עָלָיו קֹדֶשׁ הוּא וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כֵּן" 1 .
אין אנו מוצאים שהמלאך מסר ליהושע איזה מסר או נבואה, אבל חז"ל מצאו בין קמטי דבריו תביעה כלפי יהושע, וז"ל (מגילה דף ג עמוד א):
"אמר לו: אמש בטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו בטלתם תלמוד תורה! 2 - אמר לו: על איזה מהן באת? - אמר לו: 'עתה באתי' 3 מיד (יהושע ח') 'וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק'. אמר רבי יוחנן: מלמד שלן בעומקה של הלכה" 4 .
לכאורה קשה הלא זמן מלחמה היה ואיך יכלו ללמוד תורה? מפרש רש"י " היה לכם להקריב תמיד הערב ובטלתם אותו, ונשתהיתם במארב העיר חנם שאין זמן מלחמה בלילה (משתחשך) ". ובענין הקורבנות מוסיף לפרש תוספות:
"אמש בטלתם תמיד של בין הערבים - קשה אמאי בטלוהו בשלמא תלמוד תורה בטלו לפי שהיו צרים על העיר כל ישראל, אבל הכהנים אמאי לא היו מקריבים התמיד? וי"ל לפי שהארון לא היה במקומו כדאמר פרק הדר (עירובין דף סג:) והכהנים נושאין את הארון",
כלומר לא היו מספיק כהנים שיתפנו להקריב קורבנות.
ועדין קשה הלא הם היו עסוקים במצוות כיבוש הארץ, והלכה היא שהולכי מצווה ביום פטורים מן המצווה אף בלילה, וא"כ מה התביעה כלפיהם שלא הקריבו קורבנות בין הערבים ולא למדו תורה בלילה? (עיין מהרש"א שם).
ונראה שהתביעה כלפיהם הייתה על למוד תורה הנוגע לכבוש מלחמה, וכן קורבנות עם עבודה שבלב היא תפילה, שמטרתם להושיע אותם מצריהם, ורמז לכך ששאלתו של יהושע את שר צבא ה' "הֲלָנוּ אַתָּה אִם לְצָרֵינוּ", וכפי שפירש תוספות:
"מדקאמר 'הלנו אתה' הכי קאמר: בשביל תלמוד תורה באת, דכתיב: 'תורה צוה לנו', 'אם לצרינו' - או בשביל הקרבנות, שמגינים עלינו מצרינו".
כלומר תורה אמורה להיות לעזר לנו, והקורבנות להושיע אותנו מצרינו.
ולפי זה צריך להבין מדוע הטענה העיקרית הייתה על ביטול תורה? נראה מפני שכדי לדעת על מה להתפלל צריך קודם להתחזק בתורה, ועל זה אמרו חכמינו ז"ל (דברים רבה (וילנא) פרשה י):
"א"ר חנינא בר פפא: כל מי שמסיר אזנו משמוע תורה תפלתו נמאסת שנא' (משלי כח) מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה",
כעין זה היה כאשר ישראל עמדו בסכנה על ים סוף ומשה עמד בתפילה אמר לו הקב"ה "מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו", וכך יש זמן שצריך להקדים תורה של הלכה למעשה לתפילה, ואז גם תפילתם תתקבל.
הוכחה לכך, שמדובר כאן על התורה הנוגעת לכבוש הארץ, מהמקור הבא בגמ' (תמורה דף טז עמוד א):
"אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: (דברים ל') 'לא בשמים היא'. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: 'אלה המצות' - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה".
ולמה נשתכחו כל אותן הלכות בימי אבלו של משה? מבואר בהמשך הגמ':
"אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי (שמות ל"ג) 'ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל'? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות",
נראה ששכח את ההלכות בגלל שאמר למשה שהוא יודע הכול, וכבר אמרו חז"ל (פסחים דף סו עמוד ב) " אמר רב יהודה אמר רב: כל המתיהר, אם חכם הוא - חכמתו מסתלקת ממנו ", ואע"פ שיהושע היה ידוע כעניו 5 , ואין ספק שאכן ידע כול מה שלמד אותו משה, אבל לא שיער בלבו איזה שאלות חדשות יתעוררו לאחר מות משה לפי צורך השעה, וממילא לא היה ער דיו להסיק מדבריו את ההלכות הנדרשות, וכך נשתכחו ההלכות והרגיש בחסרונו של משה.
מסופר בהמשך הגמ' שם שכאשר ראו ישראל שיהושע אינו יודע להשיב על השאלות ההלכתיות:
"ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקב"ה: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר (יהושע א') 'ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'. במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר (יהושע ט"ו) 'וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) (ויתן לו את עכסה בתו לאשה)' ".
מדוע כה נזעקו ישראל להרוג את יהושע? לפי מה שהסברנו שמדובר על תורה הרלוונטית למלחמת כבוש הארץ, נראה שהשאלות היו שאלות בענייני השעה שחייבו פתרון, ומשלא ידע יהושע להשיב עליהן אבד את כוח מנהיגותו, וראיה לכך שנאמר ליהושע "לך וטורדן במלחמה", ואפשר להבין זאת באופן דו משמעי, לפי הפשט - להלחם ולכבוש את הארץ כפי שעשה עתניאל בן קנז שלכד את קרית ספר, ולפי הדרש - להלחם מלחמתה של תורה שהיא "ספר מלחמות ה' ", ולחדש אלפי הלכות בפלפולו, וכך לכבוש את "קרית ספר", ומה הקשר בין שתי המלחמות הללו? ולפי דברינו, המציאות של כבוש הארץ העלתה בפניהם שאלות רבות, הן שאלות מוסריות שבמלחמה והן שאלות הנוגעות ליבוש הארץ, ושכחת ההלכות הנחוצות הללו מחלישה ידי הלוחמים, יישובן מחזקת את ידיהן לנצח במלחמה.
אחת השאלות ההלכתיות שעמדו לפני באי הארץ היא קדושת הארץ ממתי היא קדושה מימי אבותיהם או משעת כבושה על ידם? והאם נתקדשה לדורות קדושה שאין לה הפסק, או שאם בטל הכבוש בטלה הקדושה?
בגמ' חלוקות הדעות, ונפסקה הלכה שקדושה ראשונה של יהושע קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא לאחר שנחרב הבית ובטל הכבוש של יהושע. ולעומת זאת עזרא שעלה ובנה בית שני קדש את הארץ קדושת עולמים "קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא". והגמ' רואה בכך חסרון של יהושע שלא השכיל לקדש את הארץ קדושת עולמים, וז"ל הגמ' (ערכין דף לב עמוד ב):
"דכתיב: (נחמיה ח') 'ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד', אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא? אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע, מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה; ואומר: (דברים ל') 'והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה', מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו. ואידך? דבעי רחמי על יצר דעבודה זרה ובטליה, ואגין זכותא עלייהו כי סוכה. והיינו דקא קפיד קרא עילויה דיהושע, דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב (נחמיה ח') ישוע , בשלמא משה לא בעא רחמי, דלא הוה זכותא דארץ ישראל, אלא יהושע דהוה ליה זכותא דארץ ישראל, אמאי לא ליבעי רחמי".
הגמ' הקשתה איך אפשר שבמשך כל הדורות מזמן יהושע ועד עזרא הסופר לא ישבו בסוכות? ומיישבת שבאמת קיימו מצוות סוכה במשך הדורות, אלא שהשמחה בחג הסוכות שהיה בימי עזרא היתה מיוחדת, בגלל בשני דברים שאירעו באותו הזמן:
א. עזרא קדש את הארץ כמו יהושע בן נון, והוסיף קדושה יתרה בארץ שלא תתבטל לעולם 6 .
ב. עזרא בטל יצר עבודה זרה 7 .
והגמ' מוצאת שעזרא היה לו יתרון על יהושע בשני הדברים הנ"ל, ולכן נכתב שמו של יהושע חסר ה'.
ולכאורה קשה מה אשם יהושע בכך שלא קדש את הארץ בקדושת עולמים, הלא הרמב"ם מסביר מדוע בטלה קדושת הארץ שקדש יהושע, וז"ל (רמב"ם הלכות בית הבחירה פרק ו הלכה טז):
"ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ובקדושת שאר א"י לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבוא, לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה ושכינה אינה בטלה, והרי הוא אומר והשמותי את מקדשיכם ואמרו חכמים אע"פ ששמומין בקדושתן הן עומדים.
אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה".
אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כבוש רבים וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית שהרי אינה מן ארץ ישראל, וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה ולפיכך כל מקום שהחזיקו בה עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השנייה הוא מקודש היום ואע"פ שנלקח הארץ ממנו וחייב בשביעית ובמעשרות על הדרך שביארנו בהלכות תרומה".
לפי זה קדושת הארץ שקדש עזרא הייתה מכוח הכיבוש וכיון שבטל הכיבוש בטלה הקדושה, ואין זה תלוי ביהושע?
אלא שיש להבין, מדוע קדושת עזרא לא בטלה? מבואר ברמב"ם בגלל שעזרא החזיק בארץ ב"חזקה" ולכן היא לא בטלה. אולם הכסף משנה הקשה מדוע החזקה לא בטלה אף היא לאחר שגלינו מארצנו? והניח בצ"ע.
נראה לומר שקדושת הארץ אם תתבטל או לאו, תלויה בקשר שאנו יוצרים כלפיה, אם אנו מרגישים שייכות אליה גם לאחר שגלינו ממנה. והנה בזמן יהושע ירשנו את הארץ ע"י כבוש, ולכן היה נראה להם כאילו באחיזתנו בה תלויה בשלטון יהודי בארץ, וכיון שגלו מהארץ התנתקו ממנה, יתרה מזאת עלה על דעתם שנדחו מלהיות עם ה', וכך מובא במדרש (ילקוט שמעוני תורה פרשת שלח רמז תשנ):
"א"ל: יחזקאל! עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו, א"ל הן, אמרו לו הואיל שמכרנו המקום לאוה"ע יצאנו מרשותו, א"ל הרי עבד שמכרו רבו על מנת לחזור שמא יצא מרשותו והעולה על רוחכם (אני ידעתיה) (היו לא תהיה וגו') חי אני נאם ה' אלהים אם לא ביד חזקה וגו'",
אבל לאחר שחזרו לארץ בזמן עזרא פעם שניה לאחר גלות של שבעים שנה ברשות פרס וקנו את הארץ בחזקה, התחזק הקשר לארץ והבינו שהקשר הוא נצחי, ולכן הקדושה הזאת לא בטלה גם לאחר שגלינו מארצנו.
לפי זה מובנת הטענה כלפי יהושע שלא קדש את הארץ בקדושת עולמים, מפני שאם היה מצליח להחדיר את קשר לארץ באופן פנימי בל ינתק, ולכן בסופו של דבר כאשר גלו מארץ בטלה ממנה הקדושה.
הזכרנו לעיל שיהושע לא נספד כהלכה, אפשר שזה היה בגלל המעבר החד בין מנהיגותו של משה למנהיגותו של יהושע, מובא בגמ' (בבא בתרא דף עה עמוד א):
"ונתתה מהודך עליו - ולא כל הודך, זקנים שבאותו הדור אמרו: פני משה כפני חמה , פני יהושע כפני לבנה, אוי לה לאותה בושה, אוי לה לאותה כלימה".
החמה היא מקור האור, משל למשה שמסר תורת שמים של הקב"ה, הלבנה היא אור חוזר של תורה שבעל פה, ופני יהושע "פני לבנה" מפני שהוא קבל את התורה ממשה, אולם המקבל לא צריך להשאר פסיבי ומחוייב להגות בתורה ולחדש בה הלכות, וכך נאמר (דברים פרק לד) "וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן מָלֵא רוּח חָכְמָה כִּי סָמַךְ מֹשֶׁה אֶת יָדָיו עָלָיו וַיִּשְׁמְעוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה", היינו שהצטיין בחכמה לעיין ולהתייגע להבין את התורה. כפי שנצטווה (יהושע פרק א) "לֹא יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה לְמַעַן תִּשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת כְּכָל הַכָּתוּב בּוֹ כִּי אָז תַּצְלִיחַ אֶת דְּרָכֶךָ וְאָז תַּשְׂכִּיל",
לפעמים יש יתרון לתלמיד על רבו, שפתוח יותר להקשות ולהשיב ומחכים את רבו בהלכה, ולכן נפסק בשו"ע (סימן תקנד סעיף יב) "ההולך להקביל פני רבו או אביו, או מי שגדול ממנו, או לצרכי מצוה, עובר במים עד צוארו ואינו חושש; וכן בחזרה, מותר". ובט"ז שם קס"כ "ואם הלך (הרב ) אצל תלמיד שצריך לו רבו הוי דינו כגדול ממנו". נמצא שהתלמיד הוא כרבו של הרב.
והנה מצאנו שהרעיון הזה נאמר גם על משה רבינו שמסר תורה ליהושע, והגיע התלמיד לדרגה שהחכים את רבו ונעשה כרב שלו, כפי שנאמר בגמ' (סוטה דף יג עמוד ב):
"מי לנו גדול ממשה וכו'. (דברים ג) 'ויאמר ה' אלי רב לך' - א"ר לוי: ברב בישר, ברב בישרוהו; ברב בישר (במדבר טז) 'רב לכם', ברב בישרוהו - רב לך. דבר אחר: רב לך - רב יש לך , ומנו? יהושע".
וזוהי מעלתה של ארץ ישראל שעליה נאמר "זהב הארץ ההיא טוב - אין תורה כתורת ארץ ישראל", שבזכות התורה שלומדים בה זוכים לירש את הארץ. ולכן מזהיר הקב"ה את יהושע, שיתחזק בתורה ובתפילה, ותלמוד תורה כנגד כולם "עתה באתי" על התורה שנאמר עליה "כתבו לכם את השירה הזאת".
^ 1 גילוי זה מזכיר את גילוי השכינה למשה בסנה בתחילת שליחותו, וכמו שמשה בהתחלה לא זיהה את השכינה והתקרב לראות את המראה הזה, מדוע יבער הסנה ואינו כלה, כך גם יהושע לא מזהה את המלאך אם לנו הוא או לצרינו עד שהמלאך מגלה לו. ובשניהם הם מצטווים "של נעליך מעל רגליך וגו' ". וכמו שהשכינה התגלתה למשה בסנה כדי להראות לו שהקב"ה סובל עמנו את הגלות "עמו אנכי בצרה", אך גם המלאך מתגלה למשה בחרבו, כדי להראות לו שיהיה עמו במלחמה. אמרו חז"ל "עתה באתי" מפני שמשה דחה את המלאך לאחר חטא העגל ובקש שהקב"ה ילך עמם, והקב"ה הסכים עמו, ועתה הגיע הזמן שמלאך ילך עמנו. הרעיון הוא, שבמדבר הייתה הנהגה נסית ולכן השכינה בעצמה הלכה עמנו, מה שאין כן בכניסתם לארץ התחילה הנהגה טבעית, ולען זה הזמן שמלאך ילך עמם להנחותם הדרך.
^ 2 ומפרש התוספות שם "וא"ת והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו התמיד ותלמוד תורה? ויש לומר, דהכי פירושו: מדקאמר 'הלנו אתה' הכי קאמר: בשביל תלמוד תורה באת, דכתיב: 'תורה צוה לנו', 'אם לצרינו' - או בשביל הקרבנות, שמגינים עלינו מצרינו".
^ 3 מפרש התוספות שם "עתה באתי - פי' ריב"ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם (את) השירה הזאת (דברים לא)".
^ 4 תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סג עמוד ב "ופליגא דרבי אבא בר פפא, דאמר רבי אבא בר פפא: לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר +יהושע ה'+ ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' וכתיב ויאמר (לו) +מסורת הש"ס: (לא)+ כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו'. אמר לו: אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. - על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי. מיד: +יהושע ח'+ וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. ואמר רבי יוחנן: מלמד שהלך בעומקה של הלכה. וגמירי: דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן - אסורין בתשמיש המטה". מכאן שיש קשר בין בטול תורה לבטול פריה ורביה, וכפי שנבאר מדובר על תורה שהיא משמעותית להמשך כבוש הארץ.
^ 5 בתרגום יהונתן בן עוזיאל על הפסוק "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" פירש "כד חזי עינוותנותיה דיהושע וכו' "
^ 6 יש קשר בין מצוות סוכה ליישוב הארץ הגר"א דרש זאת על הפסוק "ויהי בשלם סכה ומעונתו בציון" שיש שתי מצוות שאדם נכנס אליהם בכל גופו, לסוכה ולארץ ישראל.
^ 7 ויש קשר בין מצוות סוכה שמגינה מזרם וממטר, ומגינה מיצר הרע, ובמיוחד מעבודה זרה, מפני שהנמצא בסוכה נמצא בצילא דמהמנותא, וכמו כן הדר בארץ ישראל כמי שיש לו א-לוה וכמי שאינו עובד עבודה זרה, וכך בזכות שתי המצוות הללו בטל יצרא דעבודה זרה.
^ 2 ומפרש התוספות שם "וא"ת והיכי משמע לישנא דקרא דבטלו התמיד ותלמוד תורה? ויש לומר, דהכי פירושו: מדקאמר 'הלנו אתה' הכי קאמר: בשביל תלמוד תורה באת, דכתיב: 'תורה צוה לנו', 'אם לצרינו' - או בשביל הקרבנות, שמגינים עלינו מצרינו".
^ 3 מפרש התוספות שם "עתה באתי - פי' ריב"ן על תלמוד תורה באתי דכתיב ביה ועתה כתבו לכם (את) השירה הזאת (דברים לא)".
^ 4 תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סג עמוד ב "ופליגא דרבי אבא בר פפא, דאמר רבי אבא בר פפא: לא נענש יהושע אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר +יהושע ה'+ ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא וגו' וכתיב ויאמר (לו) +מסורת הש"ס: (לא)+ כי אני שר צבא ה' עתה באתי וגו'. אמר לו: אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה. - על איזה מהן באת? - אמר לו: עתה באתי. מיד: +יהושע ח'+ וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק. ואמר רבי יוחנן: מלמד שהלך בעומקה של הלכה. וגמירי: דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן - אסורין בתשמיש המטה". מכאן שיש קשר בין בטול תורה לבטול פריה ורביה, וכפי שנבאר מדובר על תורה שהיא משמעותית להמשך כבוש הארץ.
^ 5 בתרגום יהונתן בן עוזיאל על הפסוק "ויקרא משה להושע בן נון יהושע" פירש "כד חזי עינוותנותיה דיהושע וכו' "
^ 6 יש קשר בין מצוות סוכה ליישוב הארץ הגר"א דרש זאת על הפסוק "ויהי בשלם סכה ומעונתו בציון" שיש שתי מצוות שאדם נכנס אליהם בכל גופו, לסוכה ולארץ ישראל.
^ 7 ויש קשר בין מצוות סוכה שמגינה מזרם וממטר, ומגינה מיצר הרע, ובמיוחד מעבודה זרה, מפני שהנמצא בסוכה נמצא בצילא דמהמנותא, וכמו כן הדר בארץ ישראל כמי שיש לו א-לוה וכמי שאינו עובד עבודה זרה, וכך בזכות שתי המצוות הללו בטל יצרא דעבודה זרה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
