ברכת בשמים לחולי קורונה | הרב יוסף צבי רימון | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

הלכה מחשבה ומוסר
ברכות
סעודה וברכות הנהנין

קטגוריה משנית

שבת ומועדים
הלכות שבת
הכנות לשבת, כניסתה ויציאתה

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

963

5 דק' קריאה

לימוד השיעור מוקדש לרפואת

הרב חנוך בן רבקה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

שאלה
אחד התסמינים הנפוצים ביותר של מחלת הקורונה הוא איבוד חוש הריח. האם חולה קורונה שאיננו מריח יכול לברך על הבשמים בהבדלה?
תשובה
מדברי המשנה בברכות (נא:) עולה שיש לברך על בשמים במהלך ההבדלה. ניתן להבין את הטעם לכך על פי הגמרא בביצה (טז:). דאמר רבי שמעון בן לקיש: נשמה יתירה נותן הקב"ה באדם ערב שבת, ולמוצאי שבת נוטלין אותה הימנו, שנאמר "שבת וינפש" – כיון ששבת, ווי אבדה נפש. בשבת ניתנת באדם נשמה יתֵרה, ובמוצאי שבת נוטלים אותה ממנו. התוספות (ביצה לג: ד"ה כי) מסבירים שזהו הטעם לברכת הבשמים: אנו מריחים בשמים במוצאי שבת כדי ליישב דעתנו ולנחם את עצמנו על הנשמה היתֵרה שנלקחה מאִתנו. וכך כותב הרמב"ם (שבת פכ"ט הכ"ט): ולמה מברכים על הבשמים במוצאי שבת? מפני שהנפש דואבת ליציאת שבת, משמחין אותה ומיישבין אותה בריח טוב.
האם חייבים לברך על הבשמים?
מאחר שהרחת הבשמים במוצאי שבת נועדה לתועלת האדם יש לשאול אם האדם מחויב בכך, או שמא הוא רשאי לומר שאינו חפץ בנחמה זו. בגמרא (ברכות נג:) נאמר שמי שאין לו נר לברכת "בורא מאורי האש" לא חייב לחזר אחריו. הראשונים נחלקו בעניין אדם שאין לו בשמים – האם הוא חייב לטרוח ולהשיג בשמים? לדעת הראב"ד (מובא ברשב"א שם) והרא"ש (ברכות פ"ח סימן ג‘), אם אין חובה לחזר אחר נר, קל וחומר שאין חובה לחזר אחרי בשמים, שאינם באים אלא להנאת האדם להשיב את נפשו. אולם המאירי (שם) מביא דעה זו ודוחה אותה: ומכל מקום נראה שעל הבשמים מחזרין, שלכבוד שבת הותקנו, להודעת נשמה יתרה. אם כן, לפי הראב"ד והרא"ש, הרחת הבשמים באה בעיקר להיטיב עם האדם, לנחמו עם צאת השבת. לכן אם אין לאדם בשמים, הוא יכול לוותר על ברכה זו ולא להתאמץ ולהשיג בשמים. אך לפי המאירי, על אף שפעולה זו בוודאי מועילה לאדם, יש בכך גם עניין של כבוד שבת. שהרי כאשר האדם מראה שהוא זקוק לנחמה עם צאת השבת הוא מודיע בכך לעצמו ולסביבתו על הנשמה היתרה שיש בשבת ובכך מלמד על מעלת השבת. לכן לדעתו צריך לטרוח ולהשיג בשמים, כדי לכבד את השבת כראוי. להלכה פסק השולחן ערוך(רצ"ז, א) כדעת הראב"ד והרא"ש, שאין חובה לחזר אחר בשמים: מברך על הבשמים אם יש לו, ואם אין לו אין צריך לחזור אחריהם. עם זאת, מדבריו משמע שמי שיש לו בשמים חייב לברך עליהם, ורק מי שאין לו בשמים אינו חייב להשיגם. כך עולה גם מדבריו של הריטב"א (הלכות ברכות, פ"ח, אות יז): חייב אדם מדברי סופרים לברך על האור ועל הבשמים במוצאי שבת אם נזדמנו לו, אבל אם לא נזדמנו אינו חייב לחזר אחריהם, אלא אומר הבדלה על הכוס ודיו.
האם מי שלא מריח יכול לברך על הבשמים?
ברור שאדם שלא מריח לא יכול לברך על הבשמים(בין בהבדלה ובין בפעמים אחרות), שהרי אינו נהנה מהם (טור רצ"ז, בשם רבנו אפרים; שו"ע רצ"ז, ה). לכן חולה קורונה שאין לו חוש ריח ונמצא לבדו בשעת ההבדלה – לא מברך על הבשמים. אך מה הדין כאשר יש אנשים אחרים שנמצאים עם החולה בשעת ההבדלה? האם הוא יכול לברך על הבשמים ולהוציא אותם ידי חובה? באופן עקרוני אדם לא יכול להוציא את חברו בברכת הנהנין אם הוא עצמו לא נהנה. אם זו ברכה שחובה לברך והיא אינה תלויה ברצון האדם ליהנות (כגון ברכת בורא פרי הגפן בקידוש או ברכת בורא פרי האדמה על הכרפס בליל הסדר), הוא יכול לברך ולהוציא את חברו ידי חובה אף אם הוא עצמו לא נהנה, כיוון שחברו מחויב בברכה זו (שכן הקידוש מחייב שתיית יין ושתייה זו מחייבת ברכה), וממילא אף המברך נחשב מחויב בה, שהרי "כל ישראל ערבים זה לזה" (על פי הגמרא ראש השנה כט.; ועיינו משנ"ב קס"ז, ס"ק צב). מה הדין לגבי ברכת הבשמים? מסתבר שהדבר תלוי בשאלה שדנו בה לעיל – האם יש חובה לברך על הבשמים. אם אין חובה לחזר אחר הבשמים, מסתבר שגם עצם הברכה היא רשות. כך סובר רבנו אפרים (שם), ולכן לדעתו אדם שאינו מריח לא יכול לברכה עבור חברו: מי שאינו מריח ומברך על הבשמים הוי ברכה לבטלה. ואף להוציא בני ביתו אינו יכול. ולא דמי לקידושא ואבדלתא וברכת המוציא של מצווה, שהן חובה, אבל זה אינו אלא מנהג בעלמא. אולם הטור(שם) חולק על כך וסובר שגם מי שלא מריח יכול לברך עבור חברו, וביאר הבית יוסף (שם) שהרחת הבשמים לא נחשבת מנהג אלא יש לה מעמד של מצווה, ולכן אפשר להגדיר את האדם כמחויב בה (עיינו בית יוסף שם; וכן כתב המאירי, ראש השנה כט:, בהתאם לשיטתו לעיל). 1 גם לפי הריטב"א ופסיקת השולחן ערוך, שאמנם כאשר אין לאדם בשמים אין חובה לחזר אחריהם, אבל כשיש לו בשמים הוא חייב לברך עליהם – מסתבר שכאשר יש לו בשמים הוא יכול להוציא ידי חובה אחרים אף אם הוא עצמו לא מריח.
פסיקת ההלכה
להלכה, השולחן ערוך (רצ"ז, ה) אכן פוסק שמי שלא מריח יכול לברך על הבשמים ולהוציא אחרים ידי חובתם. אולם הרדב"ז (שו"ת רדב"ז, ח"ו, סימן ב‘ אלפים שכ"א) ורוב האחרונים (ט"ז ס"ק ח, מגן אברהם ס"ק ה, משנה ברורה ס"ק יג, ילקוט יוסף רצ"ז, י) חולקים עליו ופוסקים שאדם לא יכול להוציא אחרים בברכת הבשמים אם אינו מריח בעצמו (מפני שלדעתם זו ברכת הרשות, או משום שברכה זו ביסודה נתקנה כדי שהאדם יהנה מהבשמים, ולכן אף אם היא חובה, מי שלא נהנה לא יכול לברך עליה). לכן, אדם החולה בקורונה שאינו יכול להריח – ייתן לאדם אחר לברך את ברכת הבשמים. אם הוא נמצא לבדו, ידלג על ברכת הבשמים, ויוצא ידי חובת הבדלה למרות שלא אמר כלל את ברכת הבשמים. עם זאת, גם חולה קורונה שאין לו חוש טעם יברך "בורא פרי הגפן" על היין, כיוון שגם אם אין לאדם הנאה מטעם היין, הרי יש לו הנאה מכך שהיין מזין אותו ולכן הוא מברך.
דבר שהנשמה נהנית ממנו
מחקרים שנעשו לאחרונה על מיליוני אנשים הראו שאיבוד חוש הריח וחוש הטעם הם הסימנים האמינים ביותר לכך שאדם חולה בקורונה. הגמרא (ברכות מג:) מביאה את הפסוק "כל הנשמה תהלל י-ה הללוי-ה" ושואלת, מהו הדבר שרק הנשמה נהנית ממנו? עונה הגמרא, שזהו הריח. יש בריח דבר מיוחד: מצד אחד, אין כמעט משהו ממשי שנכנס אל הגוף (שלא כמו אוכל). מצד שני, הריח גורם הנאה פנימית, שלעתים משפיעה על דברים רבים אחרים. לדוגמה, אוכל שיש לו ריח טוב גורם הנאה גדולה הרבה יותר מאשר אוכל ללא ריח או עם ריח רע. בית שיש בו ריח נעים יוצר תחושה נעימה הרבה יותר מאשר בית שאין בו ריחות נעימים. איבוד חוש הריח לא מונע מאתנו לחיות. עדיין יכולים אנו לאכול, ללכת ולפעול. אולם הוא מסיר מאיתנו נקודה פנימית חשובה, נקודה נשמתית. לאחר שרבים כל כך חלו בקרונה ואיבדו את חוש הריח, ניתן לשמוע מהם עד כמה חוש הריח משמעותי בחיינו. הקורונה גרמה לקשיים רבים, אבל מתוכה למדנו להעריך את כל הטוב שה‘ נותן לנו. גם דברים שיכולנו להסתדר בלעדיהם. ה‘ רוצה שנחיה בשמחה, ה‘ נתן לנו ריחות טובים, כדי שגם הנשמה תשאב מריחות אלו, וכדי שנוכל לחיות בצורה נעימה. בע"ה שנזכה לריחות טובים, ונזכה לראות טוב בכל הסובבים אותנו ובעולם הנפלא שנתן לנו ה‘.

^ 1.יש להעיר כי מפשטות דברי הטור נראה שלדעתו ולדעת אביו הרא"ש אמנם אין חובה לברך על הבשמים בהבדלה, אלא שלדעתם אדם יכול להוציא את חברו גם בברכות הנהנין שאינן חובה.

הרב יוסף צבי רימון

רב שכונה ב' באלון שבות, יו"ר סולמות, ר"מ בישיבת הר עציון, וראש בתי המדרש ורב הקמפוסים של מכון לב.

8 דק'
משנה יומית קיץ תשע"ו
משנה יומית לחופש הגדול- 36
בבא קמא פרק ח' משנה ה'
י"ח אב תשע"ו
7 דק'
משנה יומית קיץ תשע"ו
משנה יומית לחופש הגדול- 28
בבא קמא פרק ב' משנה ה'
ה' אב תשע"ו
בהעלותך
מדוע נענשה מרים?
סיון התשע"ה
10 דק'
משנה יומית קיץ תשע"ו
משנה יומית לחופש הגדול- 30
בבא קמא פרק ח' משנה א חלק א'
ז' אב תשע"ו

סעודה וברכות הנהנין

3 דק'
סעודה וברכות הנהנין
ברכה אחרונה על שתיה חמה
הרב יצחק בן יוסף | סיון תשפ"ו
2 דק'
סעודה וברכות הנהנין
ברכה על קשיו ופירות אילני סרק
הרב יצחק בן יוסף
כללי
הלכות ברכות ומנהגי ט"ו בשבט
מתוך "קול צופייך" גיליון 391
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
חמדת השבת
חמדת השבת: צירוף האדם השלישי לזימון
הרב בצלאל דניאל | אייר תשפ"ה

סעודה וברכות הנהנין

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

42 דק'
חקת
פרשת חוקת – פיתולים אלוקיים
הרב יצחק חי זאגא | תמוז תשפ"ו
נוסחי תפילה
תפילה לשלום המדינה ולחיילי צה"ל
הסידור המהיר
עניני ספירת העומר
טז ניסן – החג המוצפן
הרב נתנאל יוסיפון | ניסן תשפ
חקת
רעיונות לפרשת חוקת
הרב עזריאל אריאל | תשנ"ח-תשס"א

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הרב יעקב שפירא
הרב יהושע שפירא
הרב דוד דודקביץ'
הרב שמעון קליין
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרה"ג שלמה פישר זצ"ל
הרב הגאון שאול ישראלי זצ"ל
הרב חיים כץ
הרב בני אלון

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו