ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- ברכות
- סעודה וברכות הנהנין
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
דוד בן יצחק
כיום יש שקיות תה ואבקות קפה במגוון טעמים וריחות. האם כאשר מריחים את השקית או את האבקה צריך לברך את ברכת הבשמים? ואם כן – איזו ברכה מברכים?
תשובה
האם מברכים על תבלין? באופן כללי מברכים את ברכת הבשמים רק על דבר שנועד לכך שיריחו בו (ראו ברכות נג., "דלאו לריחא הוא דעבידא"). לכן לא מברכים על "מוגמר" שמטרתו לתת ריח בבגדים (על פי הרמב"ם, ברכות פ"ט ה"ח; שו"ע רי"ז, ג), כי הוא נועד לבישום בגדים ולא כדי שיריחו בו (זו גם הסיבה לכך שלא מברכים על אבקת כביסה ריחנית שמטרתה לבשם את הבגדים). לאור זאת יש לדון אם אפשר לברך את ברכת הבשמים על תבלינים המיועדים בעיקר לבישול, משום שעיקר מטרת התבלין איננה הריח אלא נתינת טעם בתבשילים. 1 מדברי שולחן ערוך הרב (סדר ברכת הנהנין, י"א, ט) עולה למעשה שתבלינים אלו אינם נחשבים עשויים לריח ולכן אין לברך עליהם, וכן כתבו התורת שבת (רצ"ז, ס"ק ו) ואחרים. לעומתם, הט"ז (ס"ק ז) במסקנתו כותב שאמנם בדרך כלל תבלין נחשב כדבר שאינו עשוי לריח, אולם כאשר האדם נוטל אותו מתוך כוונה להריח בו – עצם הפעולה הזו מגדירה אותו כעת כדבר העשוי לריח שאפשר לברך עליו. וכך פוסקים המשנה ברורה (רצ"ז, ס"ק י) ורבים מהאחרונים.
איזו ברכה מברכים?
השולחן ערוך (רט"ז, ב) פוסק שכאשר אדם לוקח מאכל על מנת להריח בו הוא מברך "הנותן ריח טוב בפירות" (על פי ברכות מג:): ואם היה פרי ראוי לאכילה, מברך הנותן ריח טוב בפירות. לאור זאת נחלקו הפוסקים ביחס לברכה על ציפורן: לדעת השולחן ערוך (שם) והט"ז (ס"ק ד) מברכים עליו "הנותן ריח טוב בפירות" כיוון שהוא משמש גם למאכל, אף שאינו נאכל לבדו אלא רק מתבל מאכלים אחרים. אולם הלבוש (שם, ג) השמיט את פסק השולחן ערוך, וביאר האליה רבה (ס"ק ט) שלדעתו דבר שלעולם אינו נאכל בפני עצמו אינו נחשב "פרי" ולכן לא שייך לברך עליו "הנותן ריח טוב בפירות" (ואף השולחן ערוך עצמו (ר"ב, טז) פסק שהאוכל ציפורן בפני עצמו אינו מברך כלל). לפי הלבוש נראה שיש לברך על ציפורן "בורא עצי בשמים", וכך באמת נוהגים רבים מן הספרדים (בן איש חי, שנה א', ואתחנן, ו; חזון עובדיה – ברכות, עמ' שיט). אולם האליה רבה (שם), החיי אדם (ס"א, ד) ורבים מפוסקי אשכנז מכריעים שמאחר שיש מחלוקת בדבר – יש לברך על ציפורן "בורא מיני בשמים", וכך נטיית המשנה ברורה (ס"ק טז). 2 באופן דומה הכריעו הפוסקים לגבי קינמון – למנהג הספרדים מברכים עליו "בורא עצי בשמים" (ילקוט יוסף, רט"ז, ד), ולמנהג האשכנזים מברכים עליו "בורא מיני בשמים" (שולחן ערוך הרב, סדר ברכות הנהנין, י"א, ג; ועוד).
שקיות תה ואבקת קפה
לאור זאת, מה מברכים על שקית תה שיש לה ריח טוב או על אבקת קפה ריחנית? לגבי תערובת התה, הרי שהיא כלל לא נאכלת, ולכן מברכים עליה "בורא מיני בשמים" למנהג האשכנזים, ו"בורא עצי בשמים" (או "בורא עשבי בשמים") למנהג הספרדים (ובמקרי ספק – "בורא מיני בשמים"). לגבי אבקת קפה שריחהּ טוב, המשנה ברורה (רט"ז, ס"ק טז) כותב שכיוון שאוכלים את האבקה עצמה, הרי שאם נוטלים אותה על מנת להריח אותה מברכים עליה "הנותן ריח טוב בפירות". ניתן להבין שלדעתו אמנם לא אוכלים את האבקה בפני עצמה אלא רק כשהיא מעורבת במים, אך עירוב במים בלבד ללא חומרים נוספים לא נחשב כתיבול במאכלים אחרים. אך מסתבר יותר שבזמנו היו אוכלים את האבקה עצמה עם מעט סוכר, וממילא בימינו, שלא אוכלים את האבקה, ממילא דינהּ כמו תערובת התה וברכתה "בורא מיני בשמים" למנהג האשכנזים, ו"בורא עצי בשמים" למנהג הספרדים (וכן דעת הרב אלישיב, הובא בספר וזאת הברכה, עמ' 381). אם רוצים לברך על שקיות תה או אבקת קפה במוצאי שבת – בוודאי ניתן לעשות זאת, אם כי לכתחילה ראוי לייחד בשמים כך שיהיו מיועדים באופן קבוע לברכת הבשמים במוצאי שבת (משנ"ב רצ"ז, ס"ק י).
ברכה על ריח הקפה בזמן השתייה
על אף שאמרנו שיש לברך על ריח אבקת הקפה, הרי שאם שותה כעת את הקפה אין לברך על הריח (תוספות ברכות מג:, רא"ש ברכות פ"ח סימן ג'), וכך פוסק השו"ע (רט"ז, ב): והני מילי כשנטלו להריח בו... אבל אם נטלו לאכלו ולא נתכוון להריח בו, אף על פי שהוא מעלה ריח טוב – אינו מברך. הטעם לכך הוא שבמקרה זה מטרתו של השותה אינה להריח (רא"ש שם), ומשום שבמצב כזה הקפה אינו עומד לשם ריח וכבר אמרנו שאין מברכים על דבר שאינו מיועד להרחה (משנ"ב ס"ק יא). מה הדין אם שותה את הקפה ומתכוון גם להריח? לפי הרא"ש (שם) במקרה זה יברך ברכת הריח. אולם הגר"א (ביאור הגר"א שם) סובר שרש"י ותוספות חולקים על הרא"ש וסוברים שאין לברך על פרי שמיועד בעיקרו לאכילה. הביאור הלכה (ד"ה או לאוכלו) דן בדברי הגר"א ומסיק שרש"י ותוספות מסכימים לדעת הרא"ש, ולכן הכריע שהנוטל מאכל על מנת לאוכלו וגם להריחו – מברך על הריח. והוסיף, שגם לדעת הגר"א אם נוטל את הפרי במיוחד כדי להריח יברך ברכת הריח (אפילו אם מתכוון מיד אחר כך לאוכלו). אך לדעת החזון איש (או"ח, ל"ה, ס"ק ה), גם במקרה זה לא יברך עליו את ברכת הריח, כי הוא מיועד בעיקרו לאכילה. 3 אם בשתייה מריחים אותו – לא מברכים ברכת הריח. אם מתכוונים להריח את הקפה – הספרדים מברכים "בורא עצי בשמים" או "בורא עשבי בשמים" (בהתאם לסוג התה), והאשכנזים מברכים "בורא מיני בשמים". אולם רבים נוהגים כדעת החזון איש וכלל לא מברכים ברכת הריח על קפה, גם אם מתכוונים להריחם, כי עיקרו לאכילה ולא לריח (ומי שמברך בוודאי יש לו על מי לסמוך).
הלכה למעשה
על שקיות תה ריחניות או אבקת קפה ריחנית מברכים ברכת הבשמים (ספרדים – "בורא עצי בשמים" או "בורא עשבי בשמים", אשכנזים – "בורא מיני בשמים"). ניתן לברך עליהם בברכת הבשמים בהבדלה (ולכתחילה ראוי לייחד בשמים מיוחדים להבדלה). השותה קפה ולא מתכוון להריחו – אינו מברך על הריח. ואם מתכוון גם להריחו, לפי המשנה ברורה יברך "בורא מיני/עצי בשמים", ולפי החזון איש לא יברך כיוון שהקפה מיועד לאכילה ולא לריח. ואף שמעיקר הדין נראה כדעת המשנה ברורה, רבים נוהגים כדעת החזון איש ולא מברכים במקרה זה (ומי שמברך בוודאי יש לו על מי לסמוך).
^ 1.יש תבלינים שהפוסקים דנו אם ריחם מספיק נעים וטוב כך שאפשר בכלל להגדירם כבשמים ולברך עליהם, כגון פלפל וזנגביל (עיינו ט"ז, יו"ד ק"ח, ס"ק י; ש"ך, נקודות הכסף שם; משנה ברורה רצ"ז, ס"ק א). אנו נדון בתבלינים שמוסכם שריחם טוב וחשוב, כגון ציפורן, קינמון, אגוז ומסקט ועוד.
^ 2.מדברי כמה ראשונים עולה שיש לברך על הציפורן "בורא מיני בשמים" מעיקר הדין ולא מחמת הספק, מפני שרק על עצים שניטעו לשם ריח מברכים "בורא עצי בשמים" (רשב"א ברכות מג. ד"ה מתיבי; ארחות חיים, הלכות ברכות, אות לח, בשם רב האי גאון; תוספות ברכות מג. ד"ה ועל).
^ 3.מי שמריח את כוס התה בוודאי לא מברך כיוון שאין במשקה שום דבר מתערובת התה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בדין מי שאכל או שתה דברים שאינם ראויים ביום הכיפורים, מתוך עיון בסוגיית המשנה בדף פ"א ובמחלוקת על שתיית חומץ. דרך בירור מחלוקת הרמב"ם, הטור, הראבי"ה והגר"א, נבחנים יסוד איסור אכילה לעומת חובת העינוי, וכן שאלת פטור אכילה שלא כדרך הנאתה.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
אור החיים על הפרשה כמטר וכטל: עומק לימוד התורה
אור החיים על פרשת האזינו חלק ב'
השיעור עוסק בביאור הפסוק "יערוף כמטר לקחי" על פי פירוש ה"אור החיים", ומנתח את הדימויים של תורה שבכתב ותורה שבעל פה למטר ולטל. בנוסף מודגשת הדרישה מכל אדם למצות את מלוא כוחותיו בלימוד, מתוך כוונה טהורה לקרוא בשם ה' ולגדלו.
עין אי"ה - הרב משה גנץ משמעות הדין ככוח מרפא לנפש
שבת א, ק"ס, קס"א
השיעור עוסק בתפיסתו של הרב קוק לפיה הדין שלאחר המוות אינו עונש נקמני, אלא התפכחות פנימית שבה האדם רואה את האמת וחש כאב על החמצת ייעודו. ייסורים רוחניים אלו נועדו לזכך את הנפש, לנער אותה מהשקיעה בחומריות ולהשיבה אל טבעה האלוקי המקורי.
רביבים שש השאלות ששואלים אדם בדין
לקראת ראש השנה ראוי להבין את השאלות ששואלים אדם בעומדו לפני בית דין של מעלה | תורה, עבודה, ישועה – שש השאלות מקיפות את חייו ושליחותו של היהודי בעולם, ובתנאי שלכל זה קודמת יראת ה' | ומדוע מרבים כל כך בשבחים בתפילת ראש השנה?
ראש השנה ראש השנה – נאחז בסבך בקרניו
מה היה לו לאיל להאחז בסבך כאילו דוקא הסבך מציל אותו ומדוע הוא חילופו של יצחק אבינו ואיך כל זה קשור לכפרת השופר
אור החיים על הפרשה סוד האזנת השמיים והארץ
אור החיים על פרשת האזינו חלק א'
השיעור מעמיק בביאור ה"אור החיים" לפסוק "האזינו השמים... ותשמע הארץ", ומיישב שורת דיוקים לשוניים באמצעות היחס שבין קרבה וריחוק. דרך כך מתבררים רבדים פנימיים באדם – בין נשמה לגוף, בין מנהיגים לפשוטי העם, ובין חובת התורה לצורכי הפרנסה.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו מביכורים לאחדות: כוחה של ערבות
השיעור עוסק בחובת לימוד התורה לדורות הבאים ובהכרת הטוב העולה ממצוות ביכורים, הן על השפע הגשמי והן על הזכות הרוחנית. מתוך כך הוא מעמיק בעקרון הערבות ההדדית של עם ישראל כגוף אחד, המהווה מפתח לניצחון ולזכייה בדין לקראת ראש השנה.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו תקיעת שופר בשבת
השיעור עוסק בדין תקיעת שופר כשראש השנה חל בשבת, תוך בחינת יסודות האיסור וההבדלים בין גישת הבבלי (גזירת חכמים) לירושלמי (פטור מדאורייתא). בהמשך נסקרים היתר התקיעה בפני בית דין, שיטת הרי"ף, והפולמוס ההיסטורי הסוער בירושלים סביב ניסיונו של הרב עקיבא יוסף שלזינגר לחדש את המנהג.
ערב אבות ובנים - אלול תשפ"ו איזון הרוח מול קידמת החומר
הרב ד"ר יוחנן קאפח בשיעור העוסק בצורך להעמיק ברוחניות ובתורה כמשקל נגד להתפתחות הטכנולוגית והחומרית של העולם, תוך שימוש בכלים מודרניים כדי לייעל ולהעמיק את הלימוד. דרך דוגמאות כגון ריבוי תקיעות השופר והתפתחות אמירת הקדיש, מודגש כיצד עם ישראל מוסיף ומחבב את המצוות מתוך אהבה ולא מתוך עול.
אורות התשובה - הרב הראל כהן הדרכה מעשית בהרהור תשובה
אורות התשובה פרק ז, ה1 ו'
הרהור תשובה הוא הגרעין שממנו צומחת התשובה, ואסור לנו לזלזל בזה. בהמשך הרב ממלמד אותנו על הגישה הבריאה אל התשובה שצריכה להיות בשמחה!
אורות התחיה - הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א אנשי הקודש בתחיית האומה
אורות התחיה -פסקה ג',ד'
השיעור עוסק במתח שבין העיסוק המעשי בבניין האומה וארץ ישראל לבין השמירה על הגובה והעומק הרוחני שלה. דרך תורתו של הראי"ה קוק, מובהר כי קיומם של גדולי תורה וחסידי עליון הוא שמאפשר לעם לפעול במרחב החומרי והלאומי בביטחון וללא חשש מירידה רוחנית.
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש ראש השנה
תרועת ראש השנה היא יללה או גניחה, והרי נאמר בַּחֲצֹצְרוֹת וְקוֹל שׁוֹפָר הָרִיעוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ יְ-הֹוָה. וכי פירושו הוא לילל או לגנוח לפני המלך ה'. מדוע תוקעים תשר"ת ולא תרש"ת. מה הטעם כשמזכירים זכות אבות מהפכים הסדר ומזכירים קודם את יעקב ואח"כ את יצחק ואברהם. אמר הקב"ה לאדם זה סימן לבניך כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס כך עתידין בניך לעמוד לפני בדין ביום זה ויוצאין לפני בדימוס . והלא נתקלל וגורש מגן עדן, ונקנסה עליו מיתה? ואיך אמר שיצא בדימוס שהוא פטור גמור?
