ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
- מדורים
- חמדת ימים
- הלכה פסוקה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
המקרה: הנתבע שכר בית מן התובע. התובע השאיר את סוכתו בחצר הבית, ולקראת חג הסוכות ביקש הנתבע רשות מן התובע להשתמש בסוכה. בתום השימוש, החזיר הנתבע את הסוכה לחצר הבית. בתום תקופת השכירות, החזיר הנתבע את מפתחות הבית לתובע. התובע הלך לראות את מצב הבית, ותוך כדי הבדיקה גילה כי הסוכה אינה נמצאת.
התביעה: התובע טוען, כי היות שהנתבע השאיר את הסוכה בחצר בתום תקופת השכירות, והחצר איננה מקום המשתמר, הנתבע פשע בשמירה, וצריך לשלם לו את שווי הסוכה.
תשובת הנתבע: הנתבע טוען, כי היות שקיבל את הדירה כשהסוכה בחצר, ולשם החזיר את הסוכה בסוף השכירות, הרי החזיר את הסוכה בדיוק למקום שבו היא היתה, ואין כאן פשיעה מצידו.
פסק הדין : הנתבע פטור
הנימוקים: לכאורה, היה מקום לומר, שהנתבע לא קיבל על עצמו לשמור על הסוכה, שהרי הוא לא גר בה, ולכן הוא לא יהיה אפילו שומר חינם, שהרי קבלת השמירה היא תנאי בסיסי לחיוב השמירה (שו"ע חו"מ סימן רצא סעיף ב). אבל נראה לומר, שהנתבע קיבל על עצמו לשמור על הסוכה. שהרי עצם העובדה שהתובע השאיר נכס בחצר מראה שהוא סומך על הנתבע שישמור עליו. הנתבע ראה את הסוכה, ומן הסתם הבין שהתובע רוצה שישמור עליה, ובכך קיבל על עצמו שמירה, ודינו הוא שומר חינם.
אמנם, בהמשך הנתבע הפך להיות שואל כאשר הוא השתמש בסוכה, אבל ההשאלה הסתיימה כאשר הנתבע החזיר את הסוכה המקופלת למקומה. ואין צורך ששומר יחזיר את החפץ לרשות הבעלים, כדעת קצות החושן (סי' קצח סק"ה, ובמשובב נתיבות בסי' פו על נתיבות המשפט ביאורים סק"א). יתר על כן, היות שהתובע לא רצה שהסוכה תעבור לרשותו, אלא תישאר ברשותו של הנתבע, הרי שבסוף השאלה, אין דינו של הנתבע כשואל שכלו ימי שאלתו, שהוא כשומר שכר (שו"ע חו"מ סימן שמ סעיף ח), אלא חזר דינו להיות כשומר חינם לגמרי, שהרי היתה החזרה גמורה לבעלים. לאחר סיור במקום ושיחה עם השכנים, הגיע בית הדין למסקנה כי החצר היא אכן מקום המשתמר, היות שהיא תחומה בגדר ומוסתרת מהרחוב. וממילא, הנחת הסוכה בחצר אינה מהווה פשיעה, וכלשון השו"ע (חו"מ סימן רצא סעיף יג): "כיצד דרך השומרים, הכל לפי הפקדון. יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער, כגון הקורות והאבנים. ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר, כגון חבילות פשתן הגדולות וכיוצא בהן". ופירש הסמ"ע (סקכ"א), שאף על פי שהכל נכנסים ויוצאים שם, מכל מקום, דרך הבעלים להניחם שם היות שהם כבדים ואינם נגנבים בקלות. ואם כן, הוא הדין לחצר ולסוכה דידן.
אמנם, כל זה אמור בשעה שבני אדם גרים בבית, אבל בשעה שאין גרים בבית, יש סיכון גבוה יותר שדברים ייגנבו מהחצר, ולכן החצר אינה נחשבת מקום המשתמר לאחר שהשוכר יצא משם, אם לא נכנסו מיד דיירים חדשים. ואם כן, בנדון דידן, הנתבע השאיר את הסוכה במקום שאינו משתמר.
הנתבע השאיר את הסוכה בחצר ומסר את המפתחות לתובע. לכאורה, זו השבה לבעלים. אולם, היות שלאחר סיום השמירה החצר אינה נחשבת כמקום המשתמר, נראה לומר שאין זו השבה לבעלים. שכן, הגמרא במסכת בבא קמא (נז.) אומרת, שאם שומר החזיר חפץ לבעלים, ושם אותו במקום שלא סביר שהבעלים יראו אותו, אין זו החזרה של החפץ, ואם נגנב או אבד, השומר חייב. על פי זה יש לומר, כי היות שהתובע לא ידע שהסוכה מונחת במקום שאינו שמור, אין זו החזרה, ולכן השומר חייב, כיוון שהוא פשע בשמירתו.
אולם, הנתבע טוען, שכשהוא שכר את הדירה, הסוכה היתה מונחת בחצר. ואם כן, כך היה אופי השמירה שהתחייב בו בשעה שקיבל את הדירה, ויש לומר שהנתבע אינו מחויב להחזיר את הסוכה למקום המשתמר יותר טוב מזה שבו היתה כשקיבל אותה, ואכן נעשתה כאן השבה לבעלים. יש לדמות זאת לדין המופיע בשולחן ערוך (חו"מ סימן קפח סעיף ב): "השולח בנו קטן אצל החנוני... ואבד את השמן ואת האיסר, החנוני חייב לשלם שלא שלחו אלא להודיעו, ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת... הגה: ועל הצלוחית שנתן המשלח ליד הקטן ומדד החנוני לתוכו, אם שברו הקטן, החנוני פטור, אלא אם כן לקחו מידו ומדד לאחרים והחזירו לידו". הרי מבואר ברמ"א, שאם החנווני לקח את הצלוחית מיד הקטן, על מנת למדוד בה לאחרים, והחזיר אותה ליד הקטן, שזו החזרה למקום שאינו משתמר, בכל זאת פטור החנווני. והטעם הוא, שמשום שלקח את הצלוחית מיד הקטן, נפטר כשהשיב לאותו המקום עצמו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
