ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- הסוכה והלכותיה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
עמרם בן סולטנה
א. כתוב בתורה: "בסכת תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג מב), וכוונת הפסוק שנגור בסוכה שבעת ימים, כמו שאנחנו גרים בבית במשך כל השנה. שבמשך כל שבעת ימי הסוכות נאכל, נשתה, נלמד, נקבל אורחים או חברים בסוכה, נישן בסוכה. ואפילו אם מתפלל אדם ביחידות, שיתפלל בתוך הסוכה (שו"ע תרלט סע' א. עיין כה"ח שם ס"ק סו משנ"ב ס"ק ל).
אכילה בסוכה
ב. בכל הלילות ובכל הימים חוץ מהלילה הראשון אין חיוב לאכול בסוכה, אלא שאם אדם רוצה לאכול אכילת קבע או לישן, צריך לאכול או לישן בסוכה ועיין לקמן (שו"ע שם סע' ב, ג).
ג. מהי אכילת קבע? א. לחם "כביצה" (54 גרם). ב. תבשיל העשוי מחמשת מיני דגן שקבע עליו סעודה - חייב לאוכלו בסוכה (ומחלוקת אם מברכים על זה לישב בסוכה). ג. האוכל עוגות שלא בדרך אקראי, אלא קבע עליהן סעודה - חייב לאוכלן בסוכה.
ד. מותר לאכול פירות חוץ לסוכה. וכן יין, שאר משקים, בשר, גבינה - מותר לאכול ולשתות חוץ לסוכה. וכל זאת מעיקר הדין. אבל מי שמחמיר על עצמו ואפילו מים אינו שותה חוץ לסוכה - הרי זה משובח (שו"ע שם סע' ב).
ו. יש אומרים שבשבת גם סעודת עראי נחשבת "סעודת קבע" וחייבים לאוכלה בסוכה, ויש חולקים. לכן טוב להקפיד בשבת במיוחד לאכול כל אכילותיו בסוכה, אך לא יברך לפניהן "לישב בסוכה", אלא אם כן אוכל לחם או 224 גרם עוגות.
להיות בסוכה
ה. כל דבר הנעשה בקביעות צריך להיעשות בסוכה, ולכן קבלת אורחים או הבדלה או ישיבת חברים וכדו' צריכה להעשות בסוכה. ויזהר בדבריו כשהוא מדבר בתוך הסוכה מלשון הרע ורכילות וכדו' יותר מבכל מקום, כי הסוכה היא "צילא דמהימנותא". ומה טוב אם יוכל שלא לדבר בסוכה, כי אם בדברי תורה וכדו' (כה"ח שם ס"ק ה, ו, סו).
ז. צריך אדם להשתדל ללמוד בסוכה כל לימוד שלומד, אמנם אם הוא לומד דבר שצריך עיון מסובך וצריך צלילות דעת ואין לו תנאים לכך בסוכה - יכול ללמוד בבית (שו"ע שם סע' ד משנ"ב ס"ק כח כה"ח ס"ק סד).
ח. סוכת חבירו - ישתדל שלא להכנס לסוכת חבירו בלי נטילת רשות אף על פי שניחא לאנשים שיעשו מצוה בממונם, שמא מפריע בכך למגוריו של חבירו בסוכה, או שמא חושש חבירו לקישוטי הסוכה שלא יהרסו (רמ"א תרל"ז סעי' ג', מ"ב ס"ק ט וכה"ח ס"ק טו).
ט. הכוונה - כתוב בתורה "למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג מג). לכן צריכין לכווין בישיבת הסוכה שציוונו הקב"ה לישב בסוכה. וסוכות אלו שאמר הכתוב "כי בסוכות הושבתי" (שם) נחלקו בהן התנאים, רבי אליעזר אומר שה"סוכות" הכתובות בפסוק הם ענני כבוד שהקיפו את ישראל בצאתם ממצרים. ור' עקיבא אומר אלו סוכות ממש שעשו להם בשעת חנייתן מפני החמה (עיין שו"ע תרכה).
י. טוב לומר בכל לילה מלילות החג "לשם יחוד" הכתוב במחזור. וחשוב במיוחד "לשם יחוד" זה, כי יש סוברים שאם לא כיוון לקיים מצוות סוכה וטעמה, לא יצא ידי חובה, שהרי כתוב "למען ידעו דורתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל" (ויקרא כג מג). לכן אומרים ב"לשם יחוד" זה "זכר לענני כבוד" ו"זכר ליציאת מצרים" לצאת ידי חובה של כל הדעות (עיין בא"ח האזינו ז. כה"ח שם ס"ק ג. תרלט ס"ק ח. מ"ב תרכה ס"ק א).
כבוד הסוכה
יא. צריך לשים בסוכה את המיטות הכסאות והשולחנות היפים של הבית, ולא שבורים או ישנים, משום חיבוב מצווה (שו"ע תרלט סע' א).
יב. הסוכה צריכה להיות מסודרת ונקייה כל הזמן, ולא ישאיר בתוכה צלחות או סירים מלוכלכים אחרי השימוש בהם אם לא צריך להם לאוכל. אבל כוסות וכדו' שאינם מאוסים - מותר. ואם הכניס לתוכה כלים בזויים אינה נפסלת בכך, אך טוב להוציאם לפני שמברך "לישב בסוכה" ואם לא הוציאם או שאינו יכול להוציאם - מותר לברך (שו"ע שם ועיין כה"ח שם ס"ק טז, טוב. בא"ח האזינו ט).
יג. מותר להכניס סירים נקיים או מעוטרים לסוכה, כיון שהסירים היום נקיים ובמשך כל השנה רגילים להניח סירים על השולחן גם בפני אורחים (עיין למשנ"ב ס"ק ד-ה כה"ח ס"ק טז-טוב).
יד. לא יעשה שום תשמיש בזוי בסוכה. (רמ"א ס"ע א)
"לישב בסוכה"
טו. מתי מברכים? - אין מברכים "לישב בסוכה" אלא א. על אכילת לחם יותר מ"כביצה" (54 גרם). ב. אם אוכל מזונות במשקל 224 גרם מברך על העוגות "לישב בסוכה", "המוציא" ו"ברכת המזון". ג. יש מחלוקת אם מברכים "לישב בסוכה" על מעשה קדירה כגון איטריות וכד' שהם מבושלים. הספרדים לא מברכים על כך "לישב בסוכה" והאשכנזים מברכים. (שו"ע תרלט ס"ע ב ולחונים עליו. משנ"ב ס"ק יג טז).
טז. בכל עת שמברך "לישב בסוכה", יכווין לפטור כל אכילה שינה וישיבה עד הפעם הבאה שיברך "לישב בסוכה" (שו"ע שם סע' ב, ח. כה"ח שם ס"ק טל, מ. בא"ח האזינו ח).
יז. לדעת הרמב"ם והגאון כל עת שאדם נכנס לסוכה - מברך לישב בסוכה אע"פ שלא אוכל. וכן נוהגים מי שפוסק כמותם (גר"א תרלט ס"ק כט משנ"ב יג).
יח. בכל חג הסוכות, אם אדם אוכל פחות מ"כביצה" אינו חייב לשבת בסוכה וממילא אינו מברך "לישב בסוכה". אמנם במשך ליל ראשון של סוכות, מי שאוכל "כזית" בלבד (מחמת חולי וכדומה) חייב בסוכה ומברך "לישב בסוכה" גם על כזית (עיין שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם, ס"ק מח, מט).
כד. ברכה על שינה - אין מברכים על השינה "לישב בסוכה", כיוון שאפשר שלא ירדם ותהיה ברכתו לבטלה (כה"ח תרלט ס"ק ג).
קידוש
יט. כשיש קידוש ולא אוכלים פת אלא רק מזונות (פחות מ224- גרם) אין מברכים "לישב בסוכה" (כה"ח ס"ק לג משנ"ב ס"ק יג).
כ. כשיש קידוש בלילה ורוצים לאכול לחם בסוכה - מברכים "לישב בסוכה" לפני ברכת "שהחיינו" של הקידוש. בשאר ה"קידושים" ביום-טוב ראשון של סוכות (ובחו"ל גם ביום-טוב שני) ובשבת חול המועד סוכות, עומד ומקדש בסוכה ומברך "לישב בסוכה" ואחר כך ישב וישתה רביעית יין או מלוא לוגמיו ויתן לכל המסובין, ולא יברך ברכה אחרונה. ולדעת הרמ"א מקדש בישיבה. (שו"ע תרמג ס"ע ב ג והחונים עליו משנ"ב ד-ה). בשמיני עצרת ובשמחת תורה כמובן שאינו מברך "לישב בסוכה".
כא. המוציא או לישב - מה קודם? - יש מברכים "לישב בסוכה" אחרי ברכת "המוציא", ויש מברכים לפני "המוציא" וכן ראוי לנהוג שהכניסה לסוכה קדמה לאכילה. ויעמוד לפני ברכת "לישב בסוכה", ואחר כך ישב ויברך "המוציא" (בא"ח האזינו ה).
כב. כשלא יצא מהסוכה - אם לא יצא מן הסוכה לעסקיו או לבית הכנסת בין סעודה לסעודה, כיוון שבירך פעם אחת שוב אינו צריך לברך בסעודה שנייה שאוכל. ואפילו כל שבעת ימי החג אם ישב ואכל ולמד והתפלל וישן תוך סוכתו, אינו צריך לברך רק פעם אחת כיוון שלא הסיח דעתו מן הסוכה. ואפילו יצא יציאת ארעי ודעתו לחזור מיד, לא הוי היסח הדעת. ואינו צריך לברך בסעודה שנייה רק כשיצא לעסקיו או לבית הכנסת וכדומה, ואפילו הלך לתוך ביתו ללמוד שם או לעשות שם איזה דבר שהוא שוהה בו, גם כן הוי היסח הדעת וצריך לברך "לישב בסוכה" בסעודה הבאה (כה"ח תרלט ס"ק צה). אמנם אם כיוון בברכה רק עד לסעודה הבאה - יברך בסעודה הבאה "לישב בסוכה" אפילו לא יצא מהסוכה (משנ"ב ס"ק מז).
כג. שכח לברך - מי ששכח לברך "לישב בסוכה" ונזכר בתוך הסעודה, ויש לו לאכול עוד "כזית" לפחות, צריך לברך "לישב בסוכה" (עיין כה"ח שם ס"ק ק. בא"ח האזינו ה. ויש חולקים ואומרים שרק כשנשאר לאכול "כביצה" - יברך "לישב בסוכה", ויש אומרים שיכול לברך אפילו גמר לאכול, אמנם להלכה כשנשאר "כזית" יברך כדלעיל. עיין תוס', פסחים ק א ד"ה רבי יוסי).
שינה בסוכה
כה. אדם חייב לישון בסוכה, וחמורה השינה בסוכה יותר מאכילה כיוון שאכילת ארעי מחוץ לסוכה מותרת ואילו שינת ארעי אסורה, שאדם אוכל לפעמים מחוץ לביתו, אך אינו ישן מחוץ לביתו. ויש מקילין בזה, ואין להם על מה שיסמוכו (שו"ע תרלט סע' ב משנ"ב ס"ק יא כה"ח ס"ק כו כז).
כו. ילדים פיקחים מגיל חמש ומעלה חייב אביהם לחנכם במצוות סוכה באכילה ובשינה. וילדים רגילים חייבים מגיל שש. ויש מקילין ואומרים שילד חריף חייב מגיל שש ורגיל מגיל שבע (בא"ח האזינו יא שו"ע תרמ ס"ע ב והחונים עליו).
כז. אם אי אפשר לישון בסוכה מחמת קור נקרא "מצטער" ופטור מהסוכה, ובלבד שבבית יותר חם לו (רמ"א תרלט סע' ב). ודבר זה שכיח באירופה וברוסיה. אבל בארץ ישראל הקור אינו גדול בימי סוכות בדרך כלל, ואפשר לישון בסוכה.
כח. סוכה שאינה בנויה היטב ולכן לא ניתן לישון בה, יש אומרים שאין היא כשרה אפילו לא לאכילה, אך אין פוסקים כן ובדיעבד הסוכה כשרה (כה"ח תרמ ס"ק ל, לג).
כט. תשמיש המיטה מותר בסוכה, וראוי לכל ירא שמים לעשות סוכה שיכול לדור בה עם אשתו כמו שהוא דר בכל השנה כולה (רמ"א תרלט סע' ב. כה"ח שם ס"ק כב).
ל. לעניין שינה בסוכה גם גשמים מועטין גורמים צער, ו"מצטער פטור מן הסוכה".
לא. אם יצא לביתו ושכב לישון ואחר כך פסקו הגשמים, או שמתחילה שכב בביתו לישון מפני הגשמים ואחר כך פסקו, אין מטריחין אותו לילך לסוכה כל הלילה, אלא ישן בביתו עד הבוקר. אמנם אם התעורר אחרי עמוד השחר ורוצה להמשיך לישון, יש אומרים שחייב לילך לסוכה (שו"ע ס"ע ז משנ"ב ס"ק לט כה"ח שם ס"ק פז).
לב. כשאדם ישן בסוכה קטנה שאין כל גופו יכול להכנס בתוכה, יקפיד שראשו ורובו יהיו בתוך הסוכה. ואף אם רגליו אינן תחת הסכך, הריהו ישן בסוכה (עיין שו"ע תרלד סע' ב).
לג. מי שרואה את חבירו מתנמנם מחוץ לסוכה, צריך לעורר אותו, כיוון שאסור לישון שינת עראי מחוץ לסוכה (בא"ח האזינו ח).
החייבים והפטורים
נשים
לד. אינן חייבות ב"מצוות עשה שהזמן גרמא", ואם הן מקיימות אותן הן מקבלות שכר כ"מי שאינו מצווה ועושה". ובגלל ערכה המיוחד של מצוות סוכה מצווה על כל איש ישראל להושיב אשתו ובני ביתו עמו בסוכה (כה"ח תרמ ס"ק ה. יפה ללב ב, סי' א).
לה. אין הנשים יכולות לברך על מצוות שאינם חייבות בהן ולא נהגו לברך עליהן. ולכן נשים לא תברכנה על סוכה, שופר וכדו', אך על לולב נהגו הנשים לברך (שו"ע תרמ סע' א ונו"כ. כה"ח תקפט ס"ק כג). ולדעת הרמ"א נשים נהגו לברך ומברכות על אכילה בסוכה בשיעור שגברים מברכים עליו. (רמ"א תקפט, משנ"ב תרמ ס"ק א, בא"ח האזינו יא).
לו. ילדים - קטנים מאוד פטורים מהסוכה. ילד פיקח שיודע לאכול ולהתלבש לבד, מבן חמש שנים ומעלה, חייבים הוריו לחנכו שיאכל בסוכה. וילדים רגילים חייבים מגיל שש. ויש מקילין ואומרים שילד חריף חייב מגיל שש ורגיל מגיל שבע, ואפילו אין אביו בביתו חייבת אימו לחנכו שיאכל בסוכה (בא"ח האזינו יא. כה"ח תרמ ס"ק יא משנ"ב ס"ק ד-ה).
לז. חולה שיש בו סכנה ומשמשיו - פטורים מסוכה גם בשעה שאינו צריך להם כל כך. ואם אין בחולה סכנה, אין המשמשין פטורין, אלא בשעה שהוא צריך להם (שו"ע שם סע' ג. כה"ח שם ס"ק טוב משנ"ב ס"ק יא).
הולכי דרכים
לח. ההולכים ביום - פטורין מן הסוכה ביום, כיוון שאין להם שהות לטרוח אחר סוכה וצריכין לילך לדרכם. אבל אם יכולים להכין לעצמם סוכה בדרך, או שיכולים למצוא סוכה בלי טורח - חייבים לישב בסוכה. בלילה כשהם במלון, צריכים לטרוח לישב בסוכה אפילו הוא במקום שאין שם סוכה. ואם יכולים לעשות סוכה במעט ממון - חייבים להשתדל שיהיה להם סוכה לישן בתוכה (שו"ע שם סע' ח ונו"כ).
לט. הולכי דרכים שהולכים בלילה, פטורין מן הסוכה גם בלילה וההולכים בכפרים לגבות חובות בחול המועד, אם אינם יכולין לעשות סוכה, יחמירו לחזור לבתיהם בכל לילה לקיים מצוות סוכה. או שיאכלו פת פחות מ"כביצה" (רמ"א שם סע' ח).
מ. שלוחי מצווה - אפילו בלילה כשהם במלון, אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שלא נוח להם לישון בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן המצווה - פטורין מסוכה. אבל אם לא כן - חייבים (שו"ע שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק סד).
חיילים
מא. בבסיס קבע, חייבים בסוכה כמו כל אדם בביתו וצריכים לטרוח לבנות בתוך הבסיס סוכה לשינה ואכילה (שו"ע שם סע' ט).
מב. חיילים בפעילות מבצעית אם צריכים לטרוח אחר סוכה, או שלא נוח להם לישון בסוכה ואם יישנו יהיו למחר יגעים ויתעכבו מן הפעילות - פטורין מסוכה. בלאו הכי - חייבים (שו"ע שם סע' ז. כה"ח שם ס"ק סד).
מג. חיילים באיזור אויב או באיזור שיש בו חשש בטחוני, אינם רשאים לישון בסוכה אם היא מרוחקת מהמחנה. אמנם ישתדלו לבנותה בתוך המחנה לקיים את המצווה, ובמיוחד שמצווה מגינה על האדם בשעה שעוסק בה (שו"ע, רמ"א שם סע' ד, ט).
מד. שומרים - במחנה צבאי, שומרי מפעלים או איזורי בניה, אם אפשר להם לשמור את כל האיזור ממקום אחד, יעשו שם סוכה וישבו בה (שו"ע שם סע' י).
מה. משגיחי כשרות - במסעדות וכדו', שצריכים להיות במקום ההשגחה כל היום והלילה פטורין מן הסוכה בין ביום בין בלילה, ואם יש שעה שאינם צריכים להיות שם - חייבים להיות בסוכה באותה שעה. אמנם אם הם משגיחים במקום שיש בו סוכה, והשגחתם לא תִפָּגע מישיבתם בסוכה — חייבים לישב בסוכה (עיין שו"ע שם).
מו. בעלי חנויות וכדו' - שרגילים לאכול בחנות, חייבים לאכול בסוכה ויעשו להם סוכה קטנה ליד החנות או ישתמשו בסוכה של חבריהם בשעה שאוכלים. אם אין להם סוכה, יאכלו לחם פחות מ"כביצה" (54 גרם - כה"ח שם ס"ק ף ומשנ"ב ס"ק מו).
מז. פועלים - העובדים במפעל ורגילים לאכול שם, ידרשו מבעל המפעל שיעשה להם סוכה לאכילה, ואם לא עשה להם סוכה, יאכלו לחם פחות מ"כביצה" (54 גרם - כה"ח שם ס"ק ף. עיין בהלכות "חול המועד" מתי מותר לעבוד).
מצטער
מח. מצטער פטור מן הסוכה חוץ מהלילה הראשון. והיינו שמצטער מחמת צינה, מרוח או מריח רע וכיוצא בו. וכן אם כבו הנרות בסוכתו בשבת ויש לו טורח גדול לילך לסוכת חבירו, יכול לילך לביתו במקום שיש לו נרות דולקים. ובלילה הראשון ישתדל לאכול לפחות "כזית" בסוכה. ודווקא אם מתחילה עשה סוכתו כראוי ואך במקרה בא לו העניין שהוא מצטער לישב או לישון בתוכה, אבל אם מתחילה עשאה במקום ריח רע וכדומה, או במקום שמתירא לישון בה, יש אומרים שאין הסוכה כשרה אפילו באכילה ביום. ויש מכשירים בדיעבד, וכן נוהגים (שו"ע שם סע' ד. כה"ח שם ס"ק לג).
מט. כאב ראש - מצטער פטור מהסוכה רק אם בביתו אינו מצטער, אבל הסובל מכאב ראש גם בבית וגם בסוכה, הגם שהוא מצטער, עם כל זה אינו פטור מהסוכה (בא"ח האזינו יב).
נ. ריח רע או יתושים - בסוכה שמצטער בגללם, פטור מן הסוכה. אמנם בגלל יתושים מועטין אין זה נקרא מצטער, כי גם בבית יש לעיתים יתושים ואין אדם עוזב את ביתו בגללם (אחרונים).
נא. מי שצפוף לו בסוכה - וכן מי שקשה לו לצאת לסוכה הנמצאת מחוץ לביתו ואין לו את הנוחיות שהוא רגיל בה, לא נקרא מצטער שפטור מהסוכה (רמ"א שם סע' ד).
נב. חתן - שהזמין אורחים לסעוד ולשמוח, ואין בסוכתו מקום לכולם לשבת, מעיקר הדין פטורים מהסוכה, אמנם נהגו בזמן הזה לישב בסוכה גם במצב כזה.
נג. בן שאביו מצטער - בעדו, כי חושש שמא יתקרר בנו - פטור הבן מלישב בסוכה.
כשיורד גשם
נד. פטור מן הסוכה. באילו גשמים פטור? אם גשמים יורדים לתוך הסוכה שאם יפלו לתוך התבשיל יתקלקל האוכל, פטור מהסוכה (שו"ע תרלט סע' ה).
נה. אם התחיל לאכול בסוכה ואחר כך ירדו גשמים ונכנס לתוך הבית והמשיך לאכול גם בבית, או שמחמת הגשמים התחיל לאכול בבית, ואחר כך פסקו הגשמים, גומר סעודתו בבית ואינו מחוייב להפסיק סעודתו בבית וללכת לסוכה, אבל אם לא התחיל לאכול — חוזר לסוכה (שו"ע שם סע' ו. מ"ב שם ס"ק לז, לח כה"ח ס"ק פב).
נו. כשחם מאוד - יותר מהרגיל, ויש צער לשבת בסוכה, אפשר וכדאי להפעיל בתוכה מאוורר וכדו' כשם שהוא עושה בביתו. ואם אי אפשר והחום קשה מאוד יצא מהסוכה בכפיפת קומה (ע"ז ג ב).
נז. כשקר מאוד - והמאכלים נקרשים בתוך הסוכה, פטור מן הסוכה, ודבר זה אינו שכיח בארץ ישראל (כה"ח תרלט ס"ק סח).
נח. בלילה הראשון - אפילו אם יורדים גשמים מועטים ומצטער קצת - יש אומרים שיאכל "כזית" בסוכה ויברך "לישב בסוכה". ולדעת מרן אינו כן, (שו"ע ורמ"א תרלט ס"ע ה) אלא יחכה זמן מסויים עד שיפסק הגשם ורק אז יאכל "כזית" ויברך "לישב בסוכה". ובלבד שלא יהיה לו או לבני ביתו צער בגלל - המתנתם. שאם יש צער לחכות, יקדש ויאכל בבית מיד. וכשיפסקו הגשמים ייכנס לסוכה, יברך "לישב בסוכה" ויאכל "כזית" לחם, והאוכל "כביצה" תבוא עליו ברכה (עיין שו"ע שם סע' ה. כה"ח שם ס"ק מז, עג. מ"ב שם ס"ק לה).
נט. כשמקדש ואוכל בבית, מקדש כרגיל ומברך בקידוש "שהחיינו" על החג, אך כמובן לא יברך "לישב בסוכה". ולמחרת כשיכנס לסוכה יברך "שהחיינו" פעם נוספת על הסוכה ויברך "לישב בסוכה" כשיאכל. וטוב ליקח פרי או בגד חדש לברכת "שהחיינו", אך בדיעבד אינו מעכב (עיין כה"ח שם ס"ק עה. רמ"א תרמא ונו"כ).
ס. היוצא מן הסוכה — בגלל גשמים וכדו', יצא ממנה בצער כעבד שמזג כוס לרבו ושפך לו רבו קיתון על פניו. ואם אינו יוצא משם, נקרא הדיוט ואינו מקבל שכר על ישיבתו, ובמקרה זה אינו רשאי לברך "לישב בסוכה" משום דהוי ברכה לבטלה (רמ"א תרלט סע' ז).
אושפיזין
סא. טוב לומר בכל לילה לפני כניסתו לסוכה "עולו אושפיזין" ככתוב במחזור. ויש נוהגים להכין כסא לאושפיזין ולהניח עליו ספרי קודש, ואומרים "זה הכסא של אושפיזין". ויש מדליקין נר מיוחד כל לילה לשם האושפיזין. וטוב לישב וללמוד בסוכה בכל לילה אחרי הזמנת האושפיזין (עיין בא"ח האזינו ז. כה"ח תרכה ס"ק ג. תרלט ס"ק ח, ט).
סב. ישתדל ללמוד משנה מסכת סוכה בכל לילות החג בתוך הסוכה (בא"ח שם).
סג. טוב להזמין עניים על שולחנו בכל לילה מלילי חג הסוכות, ויש שולחין תבשיל או מעות לאיזה עני, שכן אין שמחה גדולה לפני המקום כשמחה זו לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות, והוא חלק שבעה אושפיזין קדישין (עיין בזוה"ק אמור קד ע"א. עיין בא"ח שם ט. כה"ח תרכה ס"ק טו. תרלט ס"ק י).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.

תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.

לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.

לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.

שמונה פרקים לרמב"ם בריאות הנפש והגוף בראי הרמב"ם
שיעור 7
השיעור עוסק בהקבלת הרמב"ם בין בריאות וחולי הגוף לבין כוחות ותכונות הנפש, ומסביר כיצד סטייה מדרך השכל פוגעת בחוש הבריא של האדם. מתוך כך מודגשת חשיבותם של תיקון המידות, התורה והשמחה כרפואה נפשית מהותית המחזירה את האדם לתפקוד ולחיות אמת.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א תיקון הנפש האלוקית והבהמית
טהרת הנפש והמידות ה - ז
השיעור עוסק במאבק הפנימי שבין הנפש האלוקית לנפש הבהמית, ומסביר כיצד יש לרתום את הכוחות והיצרים כדי לזכך את האדם גם בעתות קושי וייסורים. בנוסף, מובהר עניין תיקון הנשמות וגלגוליהן כרובד עמוק של עבודה רוחנית, המוביל לזיכוך פנימי ולהתעלות בעבודת השם.

יסודות הש"ס ספקות, רוב וחזקה: איסור וממון
השיעור בוחן את היחס וההבדלים בין דיני איסור לדיני ממונות, תוך ניתוח קושיית התוספות במסכת בבא מציע על כללי ההכרעה בספקות. דרך בירור מושגי רוב, חזקה ומוחזקות, מודגשת החשיבות של העמקה ביסודות למדניים גם במהלך לימוד בקיאות.

אור התנ"ך מבוא לתנ"ך: מאור הגנוז למציאות
השיעור עוסק בגישה הנכונה ללימוד התנ"ך, מתוך תפיסה שהתורה היא אור אלוקי אינסופי שנועד להורות דרך לכל אדם ולכל דור. בנוסף, נסקר המעבר בין הספרים יהושע, שופטים ושמואל כמשל לתהליך הלאומי של מעבר מאחדות כללית, דרך פירוד ובנייה פרטית, ועד לחיבור מחדש.

לך לך הארת הדרך בעולם של חושך
השיעור עוסק בשלוש ה"מציאות" של הקב"ה – אברהם, ישראל ודוד – ומסביר כיצד תפקידו של האדם אינו רק לשרוד, אלא להאיר את העולם עבור הבורא מתוך התמודדות וניסיונות. דרך דמותו של אברהם אבינו מוצגת החשיבות של זיכוך החומר והכרת שם שמיים, שהופכים את המציאות הגשמית למשכן עבור השכינה.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז לא לחכות להיות מלאך: לקדש את המציאות שלך
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב עופר אונגר, ר״מ בישיבת שעלבים, פותח את הערב (במקום ראש הישיבה, הרב מיכאל ימר, שלא יכול היה להגיע). הוא שואל למה דווקא ביום שבו רבי אלעזר בן עזריה פתח את שערי בית המדרש לכל תלמיד — גם למי ש״אין תוכו כברו״ — הוכרע שספר קהלת, המלא בסתירות, הוא ספר קדוש. משם, בעקבות רבי צדוק הכהן, למעמד הסנה: משה רוצה ״לסור״ לגמרי מכל המידות הרעות, והקדוש ברוך הוא עונה לו ״של נעליך״ — אי אפשר לשרוף הכל בבת אחת; המקום שאתה עומד עליו, כמו שהוא, הוא אדמת קודש. ובסוף, סיפור אישי: נער מתל אביב שהתחיל ללבוש ציצית, החבר׳ה שצחקו עליו, והמשפט שאמר לו הרב נריה ושינה לו את הדרך. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז מלאכים ביום כיפור, בני אדם בסוכות — האתגר של דורנו
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ד״ר יונה גודמן, המנהל החינוכי של מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא, שואל שאלה שכל מי שעבר את החגים מכיר: אחרי אלול, ראש השנה ויום כיפור, האם סוכות — עם האוכל והטיולים — הוא נפילה? ותשובתו: דווקא סוכות הוא עליית המדרגה. כמו שהיה הרב דרוקמן אומר בסוף יום כיפור: ״יום שלם הייתם מלאכים. הגיע הזמן להיות בני אדם.״ בהמשך, סיפור מחדר ההמתנה לפני ניתוח: משפחה שלמה אומרת תהילים, ואז נכנסים שני רופאים גלויי ראש. ״זה מה שהקדוש ברוך הוא רוצה? שהדתיים יגידו רק תהילים?״ — הרופא שיגיד תהילים וילך לנתח, והמהנדס שיגיד תהילים וימציא את כיפת הברזל. זה האתגר הגדול שלקחנו על עצמנו: חיבור של קודש וחול, גם ביום שאחרי החגים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז סוכות הוא חג של חיבוק — חינוך בין אהבה לגבולות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
ראש ישיבת בני עקיבא הדרום, הרב דוד טברסקי, פותח בדיני חינוך של חג הסוכות: שמאי הזקן שסיכך מעל מיטת נכדו התינוק, הילד שחייב בלולב ״משיודע לנענע״, והריטב״א שקובע שגיל החינוך אינו אחיד — הוא תלוי במצווה ובילד. משם, בעקבות המשנה ברורה והרב קוק: החינוך מתחיל באווירה של הבית ובחינוך העצמי של ההורים. ואחר כך, החגים כדרכים של קשר: פסח הוא דיבור, שבועות נשיקה, הימים הנוראים מבט — וסוכות הוא חיבוק, שאינו בודק מי אתה ומה עשית. בסוף, הציפור של ר׳ זושא שצריכה שתי כנפיים, וחבטת הערבה בהושענא רבה: גבול, ומיד אחריו חסד. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.

לימוד ליל הושענה רבה התשפ"ז למה המשיח נקרא ״בר נפלי״? סוכת דוד הנופלת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מבית המדרש של ישיבת בני עקיבא הדרום ברחובות.
הרב ערן טמיר, ראש ישיבת אורות אשקלון, יוצא מגמרא תמוהה: למה המשיח נקרא ״בר נפלי״ — בן הנופל — ולמה מלכות בית דוד נקראת ״סוכת דוד הנופלת״? בעקבות המהר״ל, ״העדר קודם להוויה״: כל קומה חדשה נבנית רק אחרי שהמציאות הקודמת מפנה לה מקום. עם דוגמאות מהחיים — מהרווק שהופך לנשוי ועד מלכות שאול ודוד. ולמה דווקא סוכה ולא בית? בית שנפל ונבנה מחדש הוא בית חדש; סוכה נועדה מראשיתה להתפרק ולהיבנות שוב, ולכן גם בשעת נפילתה היא נשארת סוכה. המסר החינוכי: לא להיבהל מנפילות — לא בחיים הפרטיים ולא בחיי האומה, מאז שמחת תורה של לפני שלוש שנים. הלימוד מוקדש לעילוי נשמת בוגרי הישיבה הקדושים, נופלי מלחמת חרבות ברזל: אוהד יערי ז״ל, ליאל שוהם ז״ל, רונאל בן משה ז״ל, אביתר בן יהודה ז״ל, ניתאי מייזלס ז״ל ועמית גואטה ז״ל.











