בית המדרש

  • הלכה מחשבה ומוסר
  • כיבוד הורים
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

ר' יוסף בן יעקב ז"ל

להעריך את אבא ואמא

כל זמן שאין אביו נכבד בעיניו - אין כל הכבוד שמכבדו אלא מן השפה ולחוץ, ואינו יוצא בזה ידי חובת מצוות כיבוד אב בשלמות. ועל כן חייב הבן לבקש ולחפש ולמצוא באביו איזה מעלות מיוחדות ונכבדות, ועל ידי כן יהיה אביו נכבד בעיניו, ויהא הכבוד שמכבדו כבוד אמת, ויקיים מצוות כיבוד אב בשלמות

undefined

הרב אליעזר מלמד

סיון תשס"ו
5 דק' קריאה
כיבוד הורים במחשבה
שאלה: האם מצוות כיבוד הורים מחייבת גם להעריך את ההורים? או אולי מספיק לעזור להם במה שיצטרכו, אבל אין חובה לחשוב עליהם דברים טובים?
תשובה: מצוות כיבוד הורים אכן אינה יכול להתקיים במעשה בלבד. כדי לקיים את מצוות כיבוד הורים כראוי יש לכבדם גם בלב, היינו למצוא בהם דברים טובים ולהעריכם.
וכפי שכתב בספר חרדים במצוות עשה התלויות בלב (אות לה), שצריך לכבד את ההורים בלב, ואם הוא מכבדם במעשה אבל הם נבזים ומאוסים בעיניו, הרי שעליו נאמר (דברים כז, טז): "ארור מקלה אביו ואמו", "ופירושו, שאינו לשון קללה אלא לשון ביזיון". ועל זה אמר שלמה (משלי ל, יז): "עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם - יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר". והוסיף בעל ספר חרדים וכתב: "מעשה היה בימינו באיש שהיה זן את אמו, רק שהיתה קלה ובזויה בעיניו, לפי שנישאה לאיש אחר לאחר מות אביו. והאיש הזה הלך דרך ים ונהרג והושלך לים, וחיפשו היהודים לבקשו ומצאוהו על שפת הים ועין אחת מנוקרת, שניקרוה העורבים".

וכן כתב בחיי אדם (סז, ג): "הכיבוד הוא במחשבה ובמעשה ודיבור... היינו שידמה בעיניו שהם גדולים ונכבדי ארץ, אף שבעיני שאר בני אדם אינם חשובים כלל. וזה הוא עיקר כיבוד, שאם לא כן, הרי כתיב: "בפיו ובשפתיו כיבדוני ולבו ריחק ממני" (וכך כתב בבן איש חי שופטים כג, ובילקוט יוסף ח"א עמודים קג-קד. ואמנם מדעת הרמב"ם (הל' ממרים ה, טו) משמע שרק המבזה אותם בדברים או ברמיזה, עובר באיסור "ארור מקלה אביו ואמו". וכך כתב הרדב"ז שם. אולם ברור שגם לדעתם אסור לאדם לבזות את הוריו בלבו, משום שביזוי זה יביאו בעל כורחו לביזויים במעשה).

כיצד לקיים המצווה
שאלה: מי שסבור שהוריו כעסנים ורגזנים, או תאבי ממון במידה מופרזת, או נוטים לשקר ולקפח, כיצד יוכל לכבדם במחשבתו? האם מצווה עליו לעשות שקר בנפשו, להתעלם מתכונותיהם הרעות ולתקוע בדעתו כי באמת הם צדיקים וישרים? ועוד יותר קשה: מי שחושב שחינוכם של הוריו השפיע עליו לרעה, ורק במאמצים גדולים הצליח להשתחרר מהשפעתם החינוכית המזיקה, כיצד יוכל לכבדם?

מצווה לדון כל אדם לכף זכות
תשובה: ראשית צריך להקדים כי מצווה לדון כל אדם לכף זכות. בכל אדם יש צדדים טובים ויש צדדים רעים. בנשמתו, בפנימיותו, הוא טוב, ובחיצוניותו הוא פחות טוב. השאלה היא מה העיקר, הטוב או הרע. והתורה ציוותה לדון כל אדם לכף זכות, שנאמר: (ויקרא יט, טו): "בצדק תשפוט עמיתך" (שבועות ל, א). וכפי שאמרו חכמים (אבות א, ו): "הוי דן את כל האדם לכף זכות". כלומר, התורה ציוותה להדגיש את הטוב על פני הרע. אין בזה התעלמות מהצדדים הרעים, אלא קביעה שעיקר האדם הוא הצד הטוב שבו, הצד שבו הוא מקושר עם הקב"ה, עם הנצח.

כך גם כאשר מדובר במעשה פרטי, שאפשר לפרש אותו לטוב או לרע - המצווה לפרש אותו לטוב. ורק כאשר מדובר באדם רע אין לפרש את מעשיו לטוב, אלא להפך, לרע, כפי רוב מעשיו (רמב"ם ספר המצוות קעז, ובפירוש המשנה אבות א, ו; שערי תשובה ג, ריח, חפץ חיים עשין ג). ואמנם גם כלפיו יש מצווה לראות את הצדדים הפנימיים הטובים שבו, שבכל יהודי יש ניצוץ קדוש וטוב (עיין תניא ח"א לב). אלא שכיוון שהוא רשע, את מעשיו שבפועל צריך לדון לכף חובה.

כלפי ההורים המצווה כפולה
ואם כל יהודי יש לדון לכף זכות, ומצווה זו מצטרפת למצוות "ואהבת לרעך כמוך", על אחת כמה וכמה שצריך אדם לדון את הוריו לכף זכות, שכלפי ההורים מצווה זו מצטרפת גם למצוות כיבוד הורים שנזכרה בעשרת הדברות.

ויש לדעת, שכאשר אדם דן את חברו לכף זכות, בזכות זו המקום ידון אותו לכף זכות (שבת קכז, ב). שהואיל והוא הדגיש את הצדדים החיוביים שבחברו, הרי שמבחינתו הטוב הוא העיקר, ואילו המעשים הרעים הם צדדיים ושוליים, ועל כן גם אצלו כך הוא, שהמעשים הטובים שלו הם העיקר, ואילו מעשיו הרעים נעשו במקרה, ועל כן אין להתחשב בהם כל כך.

ויותר מזה הוא פועל כשמתייחס כך כלפי ההורים, שהוריו של אדם הם שורשיו, וכשהוא רואה בהם דברים טובים, הרי שהוא מתחבר אל שורשיו הטובים, ומכוח זה הוא מעצים את כוחותיו הטובים וממשיך את כל חייו בטוב. ואם יראה בהם את הרע, הרי שהוא גם מעצים את הרע שבקרבו, וממילא ממשיך את חייו ברע.

לא להתעלם מהעוונות
ואמנם כאשר ברור שיש בהורים עוון, אסור לאדם להתעלם ממנו, וכפי שכתב בשערי תשובה (א, מ) שצריך אדם להתוודות גם על עוון אבותיו, שנאמר (ויקרא כו, מ): "והתוודו את עוונם ואת עוון אבותם". שאם לא כן, כשימשיך בדרכי אבותיו ייענש גם עליהם, שהואיל וכבר ידע שחטאו ולא תיקן עצמו בזה, עונשו כפול במה שהמשיך בחטאיהם.

אלא שלמרות זאת עליו לדון אותם לכף זכות, שאולי לא למדו מספיק, ואולי הניסיונות שהם מתמודדים אתם קשים מנשוא.

הטוב המיוחד שבכל אדם
בכל אדם יש מידה מיוחדת שבה אין אדם בעולם כמותו. שאם היה אדם אחר כמותו, לא היה הקב"ה בוראו בחינם, אחר שאין בו שום חידוש. ובאותו דבר שהוא מיוחד בו, אותו אדם נחשב לגדול הדור, שעליו כל העולם עומד. וצריך כל בן לעמוד על הדבר המיוחד שבאביו ובאמו, ועל ידי כך יוכל לכבדם ביותר.

דברי הרב שמואלביץ
בשיחות מוסר מהרב חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש ישיבת מיר, סיפר שמנהגו של אביו היה להתבונן ולמצוא מעלה מיוחדת באביו (סבו של הרב שמואלביץ) שהיה מצוין בה יותר מכל אדם, עד שנחשב בעיניו כגדול הדור באותה המעלה.

ובתחילה היה הרב שמואלביץ תמה על הנהגתו של אביו, ואח"כ הבין שהטעם לכך מפני שעיקר מצוות כיבוד אב ואם, וכן כבוד הבריות בכלל, הוא לכבדו כבוד אמיתי. ולכן לא יתכן לכבד את אביו כבוד אמת אם לא יהיה אביו נכבד בעיניו. וכל זמן שאין אביו נכבד בעיניו - אין כל הכבוד שמכבדו אלא מן השפה ולחוץ, ואינו יוצא בזה ידי חובת מצוות כיבוד אב בשלמות. ועל כן חייב הבן לבקש ולחפש ולמצוא באביו איזה מעלות מיוחדות ונכבדות, ועל ידי כן יהיה אביו נכבד בעיניו, ויהא הכבוד שמכבדו כבוד אמת, ויקיים מצוות כיבוד אב בשלמות.

צירוף קונסרבטיבים למניין
לפני זמן הגיעני ספרו של הרב הגאון שלמה גורן זצ"ל "תרומת הגורן", ובו לקט תשובות (רובם קצרות) שהשיב לשואלים שונים בענייני תפילה שבת וחגים. ולכבוד הרב הנני מביא מספר תשובות מספרו.
שאלו האם אפשר לצרף למניין אנשים שנוהגים להתפלל בשבת בבית כנסת קונסרבטיבי (שרובם אינם מקפידים לשמור שבת). והשיב: "אינכם צריכים לבדוק בציציותיהם ובהתנהגותם של כל מי שבא להצטרף למניין שלכם. וכפי שקובע הרמב"ם באגרת השמד במאמר קידוש השם וזה לשונו: "וגם כן אינו ראוי להרחיק מחללי שבתות ולמאוס אותם. אלא מקרבם ומזרזם לעשיית המצוות. וכבר פירשו רבותינו ז"ל שהפושע שפשע ברצונו, כשיבוא לבית הכנסת להתפלל מקבלים אותו ואין נוהגים בו מנהג בזיון, וסמכו על זה מדברי שלמה ע"ה שאמר (משלי ו, ל): 'לא יבוזו לגנב כי יגנוב' - אל יבוזו לפושעי ישראל שהם באם בסתר לגנוב מצוות, עד כאן לשון הרמב"ם. לכן ברור שאין להקפיד על הבאים אליכם להתפלל. ולדעת הרמב"ם גם בידוע שהוא עבריין גם כן אין לדחותו, ואפשר לקרוא אותו לתורה ומצטרף למניין, אלא אם כן ידוע ומפורסם כמחלל שבת בפרהסיא שדינו כמומר, ועליו ישנה מחלוקת בין הפוסקים. אבל (שאר) כל יהודי הוא בחזקת כשר ויש לצרפו לכל דבר שבקדושה" (סימן ח).

יין שנגע בו מחלל שבת בפהרסיא
בתשובה ארוכה יחסית מוכיח, שיין שנגע בו מחלל שבת בפרהסיא מותר בשתייה. וכך דעת החזון איש (סימן פג).

שימוש ברמקול בשבת
כתב לאסור שימוש ברמקול בשבת גם לצורך תפילה. וכל מה שהתיר בכיוצא בזה לחיל הים הוא רק לצורכי הביטחון. עוד נשאל האם מותר להתקין לפני שבת משדר בבית כנסת, כדי שיוכלו זקנים בבית אבות לשמוע את תפילות השבת. והשיב לאיסור (פא-פב).

כיסוי הזרוע לנשים
על השאלה מהו השיעור הקצר ביותר של השרוול המותר על פי ההלכה, השיב: "עד הזרוע תלוי הדבר במנהג המקום, שאם דרכן של בנות ישראל ללכת מגולה מותר, אבל מן הזרוע ולמעלה, אסור לבנות ישראל על פי דין ללכת מגולה. דבר זה מבורר בשולחן ערוך (או"ח עה, א) ובמשנה ברורה (עה, ב)" (סימן כא).

מי שטס במוצאי שבת מסין לכיוון מזרח
הטס לאחר שיצאה השבת בסין לכיוון מזרח, כך שתוך כדי טיסתו עבר את קו התאריך, והגיע למקום שבו הוא עדיין זמן השבת, צריך לשוב ולהיזהר בכל דיני שבת. אמנם קו התאריך המקובל לפי גריניץ' אינו מקובל להלכה, אלא חלק מהאוקיינוס השקט נגרר אחר סין, וחלקו אחר אמריקה, ובאמצעיתו יש ספק.


------
פורסם במדור 'רביבים' בעיתון "בשבע".

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il