ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
לעומת זאת בהלכות שבת זמירה אינה זוכה להיות אב מלאכה בפני עצמה, אלא היא תולדה של מלאכת זורע, הכוללת את כל מלאכות הטיפול בגידול מן הצומח. כך גם הבצירה היא מוגדרת כתולדה של הקצירה.
למדנו בעבר שמתוך כך שהתורה טרחה לכתוב את המלאכות בצורה מפורשת, חז"ל (מועד קטן דף ג' ע"א) מסיקים שהתורה אסרה את המלאכות הללו בלבד. יתר מלאכות הקרקע אסורות מדרבנן בלבד. למדנו שיש נפקא מינות הלכתיות מכך שיתר המלאכות אסורות רק מדרבנן.
הזכרנו שחלק מן האחרונים מסבירים שישנה הבחנה בין פעולה בודדת, האסורה מדרבנן בלבד, ובין מכלול של פעילות חקלאית, שעשויה להיחשב כאיסור תורה. הפעם אבקש להציע כיוון מעט שונה.
"והשביעית תשמטנה ונטשתה" (שמות פרק כ"ג י"א). רש"י מפרש "תשמטנה" – מעבודה גמורה, כחרישה וזריעה, "ונטשתה" – מזיבול וניכוש, שאלו עבודות שאינן 'גמורות'. לכאורה הכוונה היא ש"תשמטנה" מתייחס למלאכות האסורות מדאורייתא, "ונטשתה" מתייחס למלאכות האסורות מדרבנן. הרמב"ן מעיר על הפרדוקסליות שבביאורו של רש"י: כיצד התורה מצווה על מלאכות שיהיו אסורות מדרבנן?
אך אכן ישנם מספר מקומות בהם התורה מטילה איסור, וגדרי האיסור הם מדרבנן. נביא מספר דוגמאות:
א. מלאכות חול המועד
הרמב"ם בהלכות יום טוב (פרק ז א) כותב שהתורה קראה לחול המועד "מקרא קודש", ולכן ישנן מלאכות האסורות בו. מצד שני, העובר עליהן מקבל מכות מרדות, מפני שהן מדברי סופרים. אך הסופרים לא כתבו בתורה "מקרא קודש". זה לשון התורה!
בשולחן ערוך (אורח חיים סימן תקל א) פוסק ש"חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר בקצתן". מוסיף הרמ"א "לפי צורך העניין שנראה לחכמים להתיר". שוב יש כאן דבר לכאורה משונה – התורה אוסרת לעשות מלאכות בחול המועד, ואילו חז"ל הם אלו שמחליטים מה כלול באיסורי חול המועד ומה לא.
הגמרא במסכת חגיגה (דף יח ע"א) אומרת על מלאכות חול המועד ש"לא מסרן הכתוב אלא לחכמים". נראה שהמשמעות היא זו: התורה אסרה את עשיית המלאכות בחול המועד. אך הותירה את גדרי האיסור בידי חז"ל. בשונה משבת ויום טוב, שם חז"ל מבארים לנו בתורה שבע"פ מה הם האיסורים שאסרה התורה, בחול המועד הקב"ה ציווה את חז"ל שהם ייצרו את המסגרת שתתאים להגדרת "מקרא קודש".
ב. רחצה ביום הכיפורים
מספר קולות מעניינות נאמרו ביחס לרחצה ביום הכיפורים. לדוגמא: המלך והמלכה רוחצים את פניהם, מותר לרחוץ לכלוך. הגאונים מסיקים מכך שאיסור רחצה הוא מדרבנן בלבד, שהרי לא מצאנו שאכילה ושתיה הותרו מסיבות לכאורה כל כך טריוויאליות.
הר"ן מסביר את הדברים אחרת. בביאורו על הרי"ף (מסכת יומא דף א' ע"א) הוא מבאר שאת יתר העינויים (למעט אכילה ושתיה) מסר הכתוב לחכמים. חובת העינוי היא מן התורה, אך גדריו נמסרו לחכמים.
ג. אבלות
האם ישנה חובת אבלות מן התורה? שלוש שיטות מרכזיות נאמרו בכך: הגאונים (המובאים בדברי הרי"ף על ברכות דף ט ע"ב) סבורים ששבעת ימי האבל הם מן התורה. לעומתם בעלי התוספות סוברים שכל חובת האבלות היא מדרבנן בלבד. הם מביאים מספר ראיות, אך נתמקד בשתי הראיות המרכזיות שלהם. ראשית, אין פסוק המצווה, ואפילו רומז באופן מפורש, שיש חובה להתאבל. שנית, כלל הוא ש'הלכה כדברי המקל באבל'. כיצד יתכן שאודות גוף הלכות מן התורה ייקבע כלל גורף, שמקלים בכל ספק? מכאן טוענים בעלי התוספות שהלכות אבלות הם בהכרח מדרבנן.
הרי"ף (שם) והרמב"ם חולקים על כך, ואומרים שחובת האבלות ביום המיתה והקבורה היא חובה מן התורה. הרמב"ם (בספר המצוות מצווה ל"ז) מביא את הפסוק שנאמר על הכהנים "לה ייטמא", מכאן שהכהן מצווה להיטמא לקרוביו אחרי פטירתם. הרמב"ם שואל: למה? מדוע שתהיה חובה על הכהן להיטמא לקרוביו? התורה הייתה יכולה לקבוע שהכהן רשאי להיטמא, מפני הקושי הנפשי של הכהן שנדרש להיות מנותק מקבורת קרוביו. אך מדוע שיהיה חייב לעשות זאת?
מכאן לומד הרמב"ם שהתורה רמזה שיש חובה נוספת: להתאבל. התורה מבהירה לכהן שאסור לו להיות מנותק מקבורת קרוביו, ומכאן כולנו למדים שגם לנו אסור להיות מנותקים מקבורת קרובינו. גם אם יש חברה קדישא שמבצעת את הקבורה עצמה, מוטלת עלינו חובה ליטול חלק בכך.
כך הרמב"ם מציע מקור לחובת האבלות, אך אין בכך תשובה לשאלה בסיסית: מהי חובת האבלות? ודאי שעצם ההיטמאות איננה האבלות! אם התורה מצווה על האבלות, מה כלול בציווי זה?
גם כאן התשובה היא שהתורה רמזה במספר מקומות שיש חובת אבלות, אך גדרי האבלות, מה כלול בחובה זו, נותר בידי חז"ל. עליהם הוטל לקבוע כיצד מתאבלים, מה יש לעשות וכיצד יש לנהוג בתקופת האבלות.
בכך הראשונים גם עונים על השאלה השנייה של בעלי התוספות. התורה מסרה לחכמים את החובה והסמכות לקבוע מה כלול בהלכות אבלות, ובכוחם לקבוע שבכל ספק ביחס להלכות אבלות אפשר להקל.
נגענו במספר דוגמאות לכך שהקב"ה מצווה ציווי עקרוני, ומותיר את גדרי הדבר בידי חז"ל: הגדרת מלאכות חול המועד; גדרי העינוי ביום הכיפורים; חובות האבלות; והגדרת נטישת הקרקע בשביעית.
הקב"ה מסר לנו את התורה, אך ציווה אותנו להיות חלק פעיל מלימוד, פיתוח ויצירת התורה. כך הקב"ה, דרך התורה, יוצר אפשרות לקשר בינו ובין לומדי התורה. אנו ב"ארץ חמדה" שואפים להיות חוליה נוספת בשרשרת נצח זו, וכך לחזק את השכנת השכינה באמצעות הפצת דבר ה' בעולם.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
אור התנ"ך מבוא לספר יהושע: ערכה של ארץ
השיעור עוסק במעבר ההנהגתי והרוחני מחומשי התורה אל ספר יהושע עם הכניסה לארץ ישראל. במהלכו נבחן השינוי ביחסי ה' ועם ישראל – מיחסי עבדים ובנים להדדיות של "איש ואישה" ושותפות מעשית במציאות.
