ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- שיעורים נוספים
- משפחה חברה ומדינה
- שמיטה
- הקרקע והפירות
בשבועות הקרובים נעמיק בנושא הזה. קודם לכך, נעמיק במספר תפיסות שונות של הראשונים העומדים בבסיס האיסור הזה.
ראשית, לגבי האיסור עצמו:
הרמב"ן (שכחת העשין ג') אומר שכאשר הרמב"ם מנה את מצוות התורה, הוא שכח למנות את "לאכלה". לאור ניסוחו המורכב של הרמב"ן, חלקו הפרשנים מהי כוונתו. לפי שיטה אחת, כוונתו היא שיש מצווה בעצם אכילת פירות השביעית. לפי השיטה החולקת, כוונתו היא שיש כאן לאו הבא מכלל עשה. כלומר, מי שפוגע בפירות השביעית פוגע ברצון התורה, שפירות השביעית ייאכלו.
מדוע הרמב"ם אינו מונה את "לאכלה"? לשאלה זו ניתנו מספר תירוצים. הגרי"פ פערלא (מחבר פירוש מפורט ומסועף על מניין המצוות של הרס"ג) מבאר באופן הבא: התורה אומרת "את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצור". משמע שיש איסור מוחלט לקצור, לבצור, או לבצע כל קטיף שהוא בפירות השביעית. אך בפסוק הבא נאמר "והייתה שבת הארץ לכם לאכלה". כיצד ניתן לאכול ללא קצירה ובצירה? על כרחנו יש להסביר את הפסוקים באופן הבא: אסור לקצור אלא אם כן הקציר נעשה על מנת לאכול. מי שקוצר ומאבד את פירות השביעית אינו עובר על איסור "לאכלה", אלא על איסור "לא תקצור", שהרי ההיתר לקצור קיים רק אם זה נעשה "לאכלה".
אנו רגילים לחשוב על איסור הפסד פירות השביעית כאיסור פגיעה בקדושה שבפירות. ובהחלט יש תימוכין לדבר. אך מדברינו האחרונים יש מקום להציע פן נוסף של איסור ההפסד.
בפירושו למשניות על מסכת שביעית (פרק ד משנה י), הרמב"ם כותב שאיסור הפגיעה בפירות הפוטנציאליים בשביעית הוא מעין איסור גזל. בתוספות יום טוב (שם) אומר שאינו מבין איזה צורך יש לרמב"ם לבאר כך, דיו לומר שפירות השביעית "חשובים ולא נפסדים". כלומר, התוספות יום טוב מתייחס לקדושה הפנימית של הפירות ולמדרגתם. הרמב"ם מתייחס לפן ממוני. נחדד את דבריו.
נניח שמתקיים קידוש קהילתי. האם ראוי שיבוא אדם וישתה ישירות מאחד מבקבוקי השתייה המוגשים שם, ויניח את הבקבוק? שתיה זו תגרום לבזבוז של כל שאר המשקה שבבקבוק. מצד שני, אין מניעה שאדם זה ישתה את תכולת הבקבוק כולו. אם כך, מדוע ברור לנו שאסור לשתות ישירות מהבקבוק, וכך לפגוע בשאר השתיה, למרות שמותר לשתות את התכולה כולה?
מצד אחד, לכל אחד יש רשות לשתות כדת, אין אונס, איש לפי כוחו ורצונו. מצד שני, ברור שגם לשאר חברי הקהילה יש זכות ליהנות מהאוכל והשתיה המוגשים בקידוש. ישנה הבנה שישנו הסכם חברתי – קח כמה שאתה רוצה, בתנאי שמה שאתה לוקח מנוצל. מי שלוקח מעבר לכך פוגע בהסמכה החברתית, וגוזל את הציבור.
הוא הדין והוא הטעם לעניין פירות השביעית. יש "קידוש קהילתי" רחב שנועד עבור כלל ישראל. כל יבול הארץ בבעלות של כולנו יחד. מצד אחד, זה מאפשר לכל אחד לאכול כאוות נפשו. מצד שני, לקחת (לקצור) ללא ניצול מיטבי (ללא קיום של "לאכלה") זו פגיעה בחוזה החברתי הכללי.
(באחד הטורים הבאים נעסוק בשאלה אם יש לשמור על כבוד חלקי פירות שביעית שניתן לאכול, אך אנשים רגילים להשליך אותם לאשפה, לדוגמא – קליפות שדבוק בהם משהו מהפרי. יש מקום לתלות את השאלה הזו בשתי האפשרויות הללו: מצד הקדושה – לכאורה כל חלק מהפרי עומד בקדושתו, גם אם אנשים אינם רגילים לאכלו. מצד הגזל החברתי – לכאורה אם אנשים אינם רגילים לאכול את החלק הזה של הפרי, החברה אינה רואה בהשלכת החלק הזה של הפרי בזבוז. לכאורה לפי תפיסה זו הדרישה תהיה להתנהל בצורה מחמירה, אך נורמלית. כאמור, נעסוק בשאלה זו באחד הטורים הבאים).
תפיסה שלישית ניתן להעלות מדברי הריטב"א, הכותב את דבריו בשם הרשב"א. באחת היחידות בהמשך נעמיק באיסור הסחורה בפירות השביעית. לפי שיטת חכמי ספרד (הרמב"ן, רשב"א, ריטב"א) אסור לעשות מסחר בפירות שביעית, אך מותר למכור אותם בכדי לקנות מזון אחר. ובכל שלב של ההחלפה, התמורה גם זוכה לקדושת השביעית. כלומר – הכסף הניתן כתמורה לפירות השביעית מתקדש, וכאשר קונים אוכל עם הכסף הזה הכסף חוזר לקדמתו והאוכל מתקדש תחתיו. מהו הרעיון העומד מאחורי זה?
בשנת השמיטה, הקב"ה מזמין אותנו לאכול משלחנו. "כי לי הארץ", ועתה כולכם מוזמנים לאכול ממנה. ישאל אדם: נו, מה יש לך להציע? מתבונן סביבו ורואה מטע תפוזים. הנה, הוזמנתי לאכול תפוזים. אבל אני לא רוצה לאכול תפוזים. אני רוצה לאכול פלאפל. אומר הקב"ה: אין בעיה. תקטוף תפוזים, תמכור אותם בשוק, וקנה במקומם פלאפל.
זה מצביע על שיטה שלישית. המודל אינו כעין הקידוש הקהילתי, ואף מעבר לקדושה הפנימית של הפירות. לפי תפיסה זו, הדרך הנכונה לחשוב על הדברים היא אכילה ישירות משלחן גבוה, להתארח סביב שלחנו של הקב"ה.
יתכן שאין זה בכדי שזו שיטת ראשוני ספרד, שראש וראשון להם הוא הרמב"ן. אם מדובר על אכילה משלחן גבוה, מובן יותר מדוע ישנה מצווה לאכול את פירות השביעית. אנו מהדרים ורוצים להתארח על שלחנו של הקב"ה.
יטען הטוען: הרי זה מה שתמיד קורה. אדם משקה את שדותיו, הקב"ה מגדל את תבואתה, ולבסוף האדם מוכר את הפירות וקונה את כל מה שהוא זקוק לו!
אכן כן. אך פעם בשבע שנים הפירות ניתנים ללא עבודה, ללא הגבלה, ועם קדושת שביעית העוברת מחפץ לחפץ, וכך האדם אינו שוכח שמדובר על מזון שהוא זוכה לו ישירות מהקב"ה. ואכן הטענה נכונה: מטרת השמיטה אינה לדעת שהקב"ה נותן לנו את פירותיו בשביעית. מטרת השביעית היא שנהיה מודעים לכך שהקב"ה נותן לנו את פירותיו בכל שנה ושנה, ובכל יום ויום. פעם בשבע שנים אנו חווים את הדברים בצורה יותר ישירה. אך מטרת השמיטה איננה לחוות את השמיטה פעם בשבע שנים, אלא שחוויה זו תשפיע על היחס שלנו לכל פעם שאנו מברכים את הקב"ה על כל הטוב שהוא מאציל עלינו.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.
לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עלייה רוחנית וסדר תיקון המידות
טהרת הנפש והמידות ח - י
השיעור עוסק בהדרכתו של הרב קוק לגבי המדרג הראוי בעבודת האדם, שבו לעיתים התעלות הדעת והשאיפה הרוחנית קודמות לתיקון המעשים והמידות בפועל. מודגש כי כאשר אדם נתקל במחסומים מעשיים או פסיכולוגיים, עליו להמשיך ולהתעלות בתחומים הרוחניים שבהם כוחו יפה, ומתוך כך יושפע ויתוקן גם עולמו המעשי והמוסרי.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
מאמר שלישי השראת השכינה והחיבור למלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במושג השכינה ובגילויה לעם ישראל גם בזמן הגלות, תוך עיון במקורות חז"ל ובספר הכוזרי. בהמשך נידונה מדרגתו של החסיד המתבונן בהנהגה האלוקית, ומובאת המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן סביב מציאותם וראייתם של מלאכים.
יסודות הש"ס מבוא עיוני לסוגיות השבת אבידה
השיעור עוסק בהבחנה היסודית בין חיובי מצוות (כגון מצוות עשה של השבת אבידה) לבין הגדרות משפטיות-ממוניות של דינים, בעלות ושמירה בדיני ממונות. עקרונות אלו משמשים כמבוא עיוני לפרק "אלו מציאות", תוך הדגמת יישומם בסוגיות מפתח כגון חיוב שומר אבידה, מכירת אבידה, ייאוש ושכר שכיר.
אורות ישראל ותחייתו תחיית כוחות האומה בארץ ישראל
אורות ישראל ותחייתו פרק ל'
השיעור עוסק בדברי הראי"ה קוק על כך ששיבת עם ישראל לארצו אינה רק שינוי מגורים חיצוני, אלא מהפכה רוחנית המוציאה לפועל את מכלול כוחות האומה הגנוזים. מודגש כי רק בארץ ישראל ניתן לחבר בין עוצמה גשמית לקדושה רוחנית ולהביא לפריחה אמיתית של נשמת העם.
