ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- חודשי השנה
מקור הראשון שנזכר החג בשם זה בשו"ת תרומות הדשן לענין הלכות שונות ולא לענין אסור הלימוד בלילה זה (ח"א סימן קצה וז"ל שאלה בכמה עיירות נוהגים היהודים לשלוח דורונות לכומרים ביום שמיני לניתל כשמתחדשין להם השנה יש חשש זהירות בדבר או לאו), וכן הובא ברמ"א יור"ד לענין הסכנה בשתיית מים מגולים בתקופה שחל בלילה זה (סו"ס קמח), וכן במחזור ויטרי (הלכות שחיטה מספר התרומה סימן פ).
וכן מובא בהגהות מנהגים לר"א טירנא (הגהות המנהגים טירנא מנהג של יום חול אות יד) שנהגו לומר "עלינו" בקול רם בליל ניט"ל [הכוונה למילים "שהם משתחווים להבל וריק"] אף שלא נהגו כן כל השנה מפני הסכנה.
ביאור לשון ניט"ל
ניט"ל מרמז על נטילתו ועקירתו מן העולם של אותו האיש (רגל ישרה לבעל הבני יששכר).
נית"ל מלשון נתלה, על שם שהנוצרי הנתלה נולד בכ"ה בדצמבר [לפי הלוח היוליאני] (מוריה שנת ארבע עשרה קסא - קסד תשרי תשמו).
נאטאל יש אומרים שנשתבש מן המילה הלטינית "נטליס" אשר משמועתה יום הולדת.
רמז ליום זה ממגילת תענית (במאמר אחרון) כתוב שיום ט' בטבת מהימים שגזרו בהם תענית וכתבו שם תשעה בו לא כתבו רבותינו ז"ל על מה הוא ובפירוש תוס' החדשים (למגילת תענית שם) כתב ששמע מגדול אחד שיום הולדתו של אותו האיש היה בתקופת טבת שחלה באותה שנה בט' בטבת ולכן גזרו תענית באותו היום על הצרות שנגרמו על דיו.
במנהג שלא ללמוד בליל ניט"ל
מנהג זה לא נמצא לא בש"ס הבבלי ולא בירושלמי וכן לא בראשונים ולא בכתבי האר"י, מקורו מארצות אירופה מאבותינו שגרו בין הנוצרים וכמעט שלא נזכר בספרים מפני הסכנה ומפחד הצנזורה הנוצרית שמחקה כל מילה שנרמזה על אותו האיש והכת הנוצרית. [עיין במקור חיים לבעל חוות יאיר (או"ח סימן צז אות ב) שמתאונן על שהדפיסו בפסקי הרא"ש את כינוי הגנאי של ניט"ל שצריך זהירות מאימת המלכות].
קיום מנהג זה מצאנו: הראשון שהזכיר דבר זה, בעל החוות יאיר בספרו מקור חיים (סימן קנה) בענין מנהג הלימוד בליל חגא פלונית, וכן ביעב"ץ בספר התאבקות, וכן מובא שכך נהג הגאון המהר"ם שי"ף שלא ללמוד עם תלמידיו בליל חגם (הובא בשו"ת דברי ישראל וועלץ ח"ב סימן כא), וכן מנהג זה הובא בתרומת הדשן (סימן קצה), וכן כתוב במנהגי מאטערסדארף (אות קעב).
הטעם שנהגו כן: לפי שבימים הראשונים היו צוררי היהודים אורבים ליהודים ומכים בלילה ההוא את מי שנמצא ברחובות מכות אכזריות עד שמתו תחת ידם לפי שההמון חשבו זאת למצווה לנקום דם ישו הנוצרי לכן גזרו חכמי הדורות שישבו בבתים בלילה ההוא ולא ישוטטו בחוץ.
והטעם שלא למדו לפי שאם ראו הגוים אור אצל יהודים היו עושים פוגרומים, לכן אמרו שלא להאיר בלילה זה ולכן לא למדו בלילה ומכיון שאנו מבני אשכנז לכן נמשך המנהג שלא ללמוד (טעמי המנהגים ליקוטים אות יט בשם ליקוטי הפרדס).
טעם אחר: לפי שלא רצו שיהיה לשטן מה לקטרג שכל הגוים הולכים לבית תפילתם מחצות ואילך, ועם ה' ישראל ישנים על מטותיהם, הטעם שלא רצו לגזור שיהיו כל ישראל עומדים השכם מחצות ואילך באותו הלילה כדי שלא יראה כאילו אנו נגררים אחר חוקותיהם, לכן מנעו את הלימוד עד חצות וממילא כל תמיד חכם ישן תחילת הלילה ויקום אחר חצות וגם הבעלי בתים שקובעים את לימודם בכל יום בתחילת הלילה אותו הלילה נמנעים מללמוד מחמת המנהג, ויקומו אחר חצות להשלים חובתם דבר יום ביומו וממלא יהיו כמה וכמה שעוסקים בעבודות ה' "וחמת המלך שככה" (חת"ס באגרות סופרים ב, ב ליקוטי תשובות שו"ת כ כתב אפשר שנהגו קדמונינו כן ..).
טעם אחר: על פי סוד מחמת התגברות השטן בלילה הזה מפני שבלילה הזה נהרג אותו האיש מיסד דתם, ונרמז שמו בתורה בר"ת בפסוק (ויקרא כד כז) "ונוקב שם י"י" ר"ת יש"ו ושורשו מקליפות עורב וכלב
ושמענו ממגידי אמת שאירע מעשיות כמה פעמים בליל נטילתו ועקירתו מן העולם שבא כלב לבתיהם של אלה שלמדו תורה בניגוד למנהג ומנהג ישראל תורה (בני יששכר בספר רגל ישרה אות י).
טעם אחר: לפי שיש אומרים שלילה זה [שבו נולד אותו האיש] דומה ליום שחרב בית המקדש ומטעם זה אסור ללמוד כמו בתשעה באב שהוא יום אבלות (הגאון בעל קרבן נתנאל בכ"י שתח"י, אגרותיו של החת"ס בשם רבו רבי נתן אדלר).
ויש שלא נהגו כן
(תשובות והנהגות סימן תקנא שכך מנהגי אנשי ליטא, ובספר וכל עדות המזרח הביא שבני ספרד גם אינם נוהגים כן). והטעם:
בארץ ישראל על פי המסורת מחכמי צפת שבארץ ישראל אין צורך לחוש לניטל (מובא בשם רבי שמואל הלר אב"ד צפת שחי לפני מאה חמישים שנה).
סמך לדבר: מדברי הרמב"ן (פרשת אחרי יח כה) שבכל העולם הקב"ה נתן כוכבים ומזלות וגבוהים מעליהם מלאכי עליון להיות שרים עליהם, אבל ארץ ישראל היא נחלתו של ה' יתברך, ולא ניתן לשום מלאך או קצין רק הקב"ה שומר עליהם, ולכן לא חוששים לניט"ל.
ויש שחששו לזה אף בארץ ישראל: לפי שרק בעיר הקודש צפת אין נוהג ניט"ל משום שאין בכל א"י מקום שאין בית תפילות או טומאות מן הנוצרים זולת עיר הקודש צפת (גירסא בדבריו בשם הגאון רבי שמואל העליר אב"ד צפת).
טעם אחר להקל בארץ ישראל: שכאן בארץ ישראל חכמי הספרדים ותלמידי הגר"א שנמצאו בה לא חששו לניט"ל ומתחילה לא קיבלו על עצמם לנוהג כן וא"כ גם החסידים שבאו אחריהם נגררים אחריהם וכאן בא"י שלטו הישמעאלים ולא היה ענין של חגא הניט"ל כלל והנוצרים היו במיעוט שנתבטלו ברוב הישמעאלים (ספר משנת יוסף או"ח ח"ב סוגיות סימן טל אות ח).
וכן מובא שמרן החזו"א לא חשש לזה ואמר שאסור לבטל מהלימוד בלילה זה והקפיד על הנוהגים שלא ללמוד (ארחות רבינו חלק א או"ח א תורה ומוסר כג), ואמר שעיקר הטעם מפחד הגוים והיום לא שייך את הסיבה הזאת.
ב' ימי ניטל - ניטל הקטן ניטל הגדול
יש קהילות שנוהגות שני ניטלים (ספר חיי יצחק), הניטל אור ל – 25 בדצמבר למניינם נקרא בשם הניטל הקטן בעוד שהניטל החל בתקופת טבת מכונה הניטל הגדול – הארוך.
הטעם בחילוק שמותם ניטל הארוך, לפי שברוב המקומות נהגו בו החל מחצות יום ה-6 בינואר לעומת הניטל הקטן - הקצר שנהגו בו רק מתחילת הלילה או משקיעת החמה.
ויש הנוהגים: לעשות רק ניטל אחד, והטעם: כיון שלענין ביטול תורה חידוש גדול הוא ולכן אין בו אלא חידושו ולכן אין לבטל לילה אחד (תשובות וביאורים סימן קמו).
יש הנוהגים: להחזיקו בליל 25 דצמבר, ויש נוהגים בליל 6 לינואר. ויש הנוהגים: שבזמן הראשון מחזיקים רק מתחילת הלילה עד חצות ובזמן השני מחצות היום ועד חצות הלילה (שו"ת קנין תורה ח"ה סימן צב).
הטעם לב' ניטלים: הנוצרים חוגגים את יום לידת מושיעם ב- 25 לדצמבר שהוא היום שחל בו תקופת טבת ואולם בשנת ה' שמ"ג [1582] הלוח הנוצרי הוזז בעשרה ימים [במקום 5 לחודש אוקטובר הכריזו המלמדים הנוצרים כי יום זה יוכרז כ- 15 לאוקטובר] כדי להתאים הלוח עם מציאות הילוך החמה ובמשך השנים ניתוספו לפי חשבונם החדש ג' ימים.
נמצא שלפי הלוח החדש יום התקופה הוא ביום ו' ינואר ולעניין קביעת יום חגם היה שינוי מנהגים ולכן יש החוגגים את לידת אותו האיש ב6 בינואר שהוא יום התקופה ויש שחוגגים ב- 25 בדצמבר כמו הלוח הישן.
התחלת וסיום זמן הניטל
התחלת הזמן - יש הנהוגים: מהשקיעה, רובם הנוהגים מצאת הכוכבים אחר תפילת מעריב, ויש הנוהגים: מחצות היום (ספר חיי יצחק).
סיום הזמן - יש אומרים: שנמנעים מלימוד רק עד חצות לפי שהסיבה היא כדי שלא יהיה קטרוג שהגוים הולכים לבית תפילתם וישראל ישנים לכן אסרו עד חצות כדי שבחצות יקמו וישלימו לימודם (חת"ס באגרות סופרים ב, ב ליקוטי תשובות שו"ת כ). ויש הנהוגים: על עלות השחר.
מנהג גדולי ישראל בליל ניט"ל
המהרש"א היה נוהג לחשב בו חשבונות של הכנסותיו כדי לדעת כמה להפריש למעשר לעניים (אוצר יד החיים אות פח).
מנהגו של הבעל הקהילות יעקב לא למד באותו לילה מתוך הספר והטעם בגלל חילול השם כיון שיש חסידים שלא לומדים ומסתכלים על מי שלומד כעוברי עבירה וציבור גדול נוהג כן ולכן ללמוד בעל פה אפשר (ארחות רבינו ח"א או"ח א תורה ומוסר כג).
מנהגו של בעל החידושי הרי"ם לשוחח שיחות חולין של ת"ח והיה מספר על דו שיח בין ר' יונתן איבשיץ לכומר שאלו אם אין לומדים בלילה על מה העולם עומד (עיין אבות א ב שהעולם עומד על התורה), והשיב לו מכיון שמנהג ישראל תורה הוא הרי שעליו עצמו קיים העולם (ספר שיח שרפי קודש ח"א אות תקכב).
משחק הש"ח: יש ששחקו בלילה הזה שח מט (בספר כנסת הגדולה מובא שראה למורו הרב ולכל גדוליו שלא היו מוחים במי שהיה שוחק [באיסקאקי] משחק השח מט עיין שם).
בעל ערוגות הבושם זצ"ל היה קורא לראשי הקהל לאספה או שקרא בספר שם הגדולים לחיד"א (לוח דבר בעתו שם).
ניטל שחל בליל שבת
יש שנהגו: שלא לבטל את אמירת התורה בליל שבת (שם שמואל פרשת ויחי עמוד שלה, משמרת שלום סימן כז), והטעם: לפי שבשבת לא שולטים המזיקים. ויש שנהגו: שלא ללמוד אף כשחל בליל שבת (שו"ת דברי ישראל מהגר"י וועלץ סימ ואף לא לומר שנים מקרא ואחד תרגום (ספר דרכי הישר והטוב החדש עמוד שלב).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.

חיי שרה כיצד לבקש בקשה -ארבעה ביקשו שלא כהוגן ושלושה נענו כהוגן
המבקשים אליעזר עבד אברהם, כלב בן יפונה, שאול המלך, יפתח הגלעדי.

חיי שרה פרשת חיי שרה – נפילת בני ישמעאל
כשהאויב הערבי מרים ראש בהתנשאות על המדינה היהודית ועוד מבפנים זו בדיוק נקודת המפנה שתביא לצמיחה ישראלית

תפילות, קידוש וסעודות הלכות הבדלה
השיעור עוסק בשאלת חיוב נשים בהבדלה ובאפשרות שלהן להבדיל בעצמן, תוך סקירת מחלוקות הראשונים והפוסקים הספרדים והאשכנזים. בהמשך נידונים הגדרים ההלכתיים של "חמר מדינה" והתנאים שבהם ניתן להשתמש במשקאות חלופיים ליין עבור הבדלה.

מאמר שלישי מדרגת החסיד וחיבורו לאלוקות
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק בהגדרת דמות ה"חסיד" על פי ספר הכוזרי, כמי שחי את הנוכחות האלוקית בכל תנועה ואיבר בגופו. בהמשך לכך, נבחנים האופנים שבהם האדם מבטא קרבה זו הלכה למעשה – החל מכבוד השכינה, דרך מצוות כציצית ותפילין, ועד להרבות בברכות ובשבחים.

מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.

לנתיבות ישראל יסודות האמונה ואהבת ישראל שלמה
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (א)
השיעור עוסק בחשיבות קבלת עול מלכות שמיים ולימוד התורה כבסיס לתיקון רוחני שמתחיל מתוכנו. מתוך כך מודגשת החובה לאהוב כל אדם מישראל ללא תנאי, מתוך הכרה בנשמתו הפנימית ובאחדות האומה.
















