ערב פסח שחל בשבת | הרב יהודה לב | בית המדרש

ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש

בית המדרש

שבת ומועדים
פסח
הלכות ערב פסח

קטגוריה משנית

קובץ ה-PDF המצורף לשיעור

581

23 דק' קריאה

לחץ להקדשת שיעור זה

שיעורים לנשים פרשת השבוע סדרות ספריה פסקי דין בחן את עצמך

דרשת שבת הגדול
מקדימים את דרשת שבת הגדול לשבוע שלפני כן (פמ"ג מש"ז תל א, קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך שליט"א א). והטעם: לפי שאומרים בשעת הדרשה הלכות השייכות לפני שבת ערב פסח וכדי שיהא שהות לעם לידע ולהכין צרכי הפסח כדין (מהרי"ל מנהגים ה שבת הגדול אות י, א"ר תל ב, חק לישראל ב).
"ויהי נועם" "ואתה קדוש": במוצ"ש אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש", והטעם: לפי שבשאר השנים במוצ"ש שקודם לפסח אין אומרים ויהי נועם" משום שאין ששה ימי המעשה משא"כ בשנה זו מותר לעשות מלאכה בער"ש כרגיל ויש ששה ימי המעשה (חק לישראל להגר"י ועלץ דיני ערב פסח שחל בשבת ג).
מלווה מלכה
יש אומרים: שיש להדר במוצ"ש הזה בסעודת מלווה מלכה, והטעם: כי במוצאי שבתות הבאים ליל א' דפסח וליל ח' [בחו"ל] אין ניכר שהוא משום סעודת מלווה מלכה (חק לישראל להגר"י ועלץ דיני ערב פסח שחל בשבת ד).
יום חמישי – י"ב בניסן
תענית בכורות
בשנה זו מתענים הבכורים ביום חמישי
הטעם שאין מתענים בערב פסח כבכל שנה: לפי שהשנה זה חל בשבת ואי אפשר להתענות בשבת (עיין שו"ע תע ב) לכן מקדימים את התענית (שו"ת מהרי"ל קנח).
הטעם שאין מתענים ביום שישי
לפי שאין מתענים לכתחילה תענית נדחה ביום שישי (מהרי"ל בשם הרוקח, תרומת הדשן קמד רמ"א תע ב, מג"א רמט ז, משנ"ב תע ס"ק ו).
טעם אחר: מפני כבוד השבת לפי שרגילים לומר בתענית סליחות ותחנונים ובערב שבת לא יתכן לומר כן לפי שלא יוכלו לטרוח בסעודת שבת [ולכאורה טעם זה לא שייך בתענית בכורים] (משנ"ב תי"ז ס"ק ד).
טעם אחר: כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה (מג"א רמט ז בשם הב"ח תרפו).
להקל בצום הזה
מכיון שתענית זו הוא צום נדחה הקילו בשנה זו יותר מכל השנים ולכן המצטער מחמת התענית ואינו יכול להשתתף בסיום מסכת אינו צריך להתענות (קונטרס ערב פסח שחל בשבת מהגרי"ח זוננפלד א), ויש שהקילו לאב המתענה עבור בנו הבכור בשנה זו כיון שאינה בזמנה (פתחי תשובה איסרלין בשם שו"ת דברי מנחם סי' ח).
סיום
המנהג לעשות סיום ביום ה', ויש הנוהגים: לעשות סיום ביום ו' (ברכת הפסח ו א).
ויש הנוהגים: לעשות את הסיום ביום ה' ואוכלים מהסיום ביום ו' (מקראי קודש פסח ח"ב סימן כ).
ויש הנוהגים: לעשות סיום ביום חמישי וגם ביום ו' (אורחות איש מהגרי"ק, אורחות רבינו ח"ב עמוד נז).

בדיקת חמץ
בודקים החמץ ביום חמישי ליל י"ג (שו"ע תמד א). והטעם: לפי שבליל י"ד שהוא שבת אי אפשר לבדוק לפי שאסור לטלטל הנר בשבת (לבוש שם א), ועוד שאי אפשר לבדוק כראוי שמצוי שצריכים להזיז חפצי מוקצה בזמן הבדיקה, (שערי ימי הפסח פרק ב ער"פ שחל בשבת ד) ולבדוק ביום שישי ערב שבת אי אפשר לבדוק לפי שצריך לבדוק לאור הנר (משנ"ב תמד ס"ק ד).
ברכה מברך על "ביעור חמץ" כמו בכל השנים (משנ"ב שם ס"ק א), אף על פי שבשאר השנים אין בודקים בברכה בליל י"ב (משנ"ב תלו ס"ק ד), כיון שהשנה זה הזמן לכתחילה לכן מברך (עיין משנ"ב תמד א בשם אחרונים).
ביטול: אחר הבדיקה מבטל את החמץ שלא מצא ושלא ידוע באמירת "כל חמירא", והטעם: שמא ישכח לבטלו למחר בשבת, ועוד שלא יבוא לטעות לשנה הבאה ולא יבטל אחר הבדיקה (שו"ע תמד א, משנ"ב א).
הטעם שלא בודקים בליל שבת [אור לי"ד כבכל שנה] ויבוא עשה של בדיקת חמץ וידחה איסור טלטול ומוקצה, שהרי גם בדרבנן אמרינן עשה דוחה לא עשה (מג"א תמו ב בשם השל"ה)
כיון שאפשר לבדוק בליל י"ג אין הבדיקה דוחה איסור טלטול הנר, ועוד שהטלטול הוא לפני הבדיקה, הרי שהלאו הוא לפני העשה וזה "לא בעידנא" ולכן אין האיסור נדחה מפני המצוה (אבני שוהם ב"א ג).
טעם אחר: טלטול הנר חמור יותר, שיש בו חשש הבערה וכיבוי, והוי כעשה ולא תעשה, ואין עשה דוחה לא תעשה ועשה (שדי חמץ מערכת חומת ומצה ה יד).
יום שישי – י"ג בניסן

שחרית: אין צריך להקדים ולמהר לתפילת שחרית כמו בכל שנה (עיין משנ"ב תכט ס"ק יג בשם מהרי"ל), והטעם: לפי שאין נוהג בו איסור אכילת חמץ אחרי שליש היום כבכל השנים (חק לישראל י, סדר ער"פ שחל בשבת הגר"ח זוננפלד ג, לוח א"י).
"מזמור לתודה" (תהילים ק) ו"למנצח" (שם כ): אומרים מזמורים אלו [בשונה מכל השנים שאין אומרים בער"פ (עיין שו"ע תכט ב)] ואין לגזור בזה אטו שאר שנים (לוח א"י). הטעם שלא גוזרים שלא לאומרו אטו שנה הבאה לפי שתפילה היא בציבור ומסתמא יש אחד מהם שבקי ויזכיר לציבור (חק לישראל יא).
תחנון "אא"א" "ולמנצח": אין אומרים תחנון ואא"א "ולמנצח" כבכל חודש ניסן (שו"ע תכט ב), והספרדים אין אומרים "למנצח", הטעם: ככל יום שאין אומרים בו תחנון (כה"ח קלא).
ביעור חמץ – שרפת חמץ
מבערים את החמץ בערב שבת קודם חצות (שו"ע תמד ב) [אף שמותר באכילת חמץ כל היום] והכוונה בתחילת שעה שישית (משנ"ב שם ס"ק ט), שעה לפני חצות (סדר ערב פסח שחל בשבת להגרח"ז ג), והטעם: כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים לבער אחר חצות (שו"ע תמד ב).
ואומר ה"יהי רצון" של שרפת חמץ ואין אומרים את הנוסח "כל חמירא" כבכל שנה (מהרי"ל הלכות בדיקת חמץ), והטעם: כיון שלא יכול לומר דלא בערתיה שהרי משייר חמץ לשבת (תמד ב ברמ"א), ויאמר זאת בשבת.
מבערים את כל החמץ מלבד מזון ב' סעודות (שו"ע תמד א). דהיינו לחם לב' סעודות וכן מאכלי חמץ לתינוקות ישייר רק כדי צורך מאכלם עד זמן האיסור (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך ה).
והטעם שלא משירים מזון ג' סעודות: לפי שזמן סעודה שלישית אחר מנחה ואינו יכול לקיימה לאחר זמן הביעור באכילת חמץ (שו"ע תמד א).
אכילת חמץ אחרי שריפת חמץ: אף אחר שריפת חמץ מותרים באכילת חמץ (חק לישראל דיני ערב פסח שחל בשבת יג).
יש שכתבו שיש הנמנעים מלאכול חמץ מזמן הביעור עד הלילה, והטעם: כדי שלא יטעו לשנה הבאה, טעם אחר: שידייקו מלשון הש"ס (פסחים מט, א) שכתבו מבערים את הכל לפני השבת... ומשייר מזון ב' סעודות ואם היה מותר לאכול חמץ כל היום לא היה להם לתת שיעור לשיור, ולמעשה הכל כמנהג המקום (ספר חקת הפסח הקצר).
שימור החמץ
צריך ליזהר להניח החמץ במקום המוצנע ושמור (עיין שו"ע תלד א), ובתוך כלי מכוסה, והטעם: כדי שלא יגררו עכברים (סדר ער"פ שחל בשת הגר"ח זוננפלד ב).
איסור מלאכה
יום שישי מותר בעשיית מלאכה (כנה"ג בספרו פסח מועדים אות צג, חק לישראל יז).
והטעם: לפי שסיבת איסור מלאכה בערב פסח בכל שנה (שו"ע תסח א) משום שהוא זמן הקרבת הפסח ונחשב כיו"ט או שנקרא מועד ובשנה זו הקרבת הקרבן בשבת (ביאור הלכה תסח ד"ה מחצות, מנהגי מהרי"ל פסח).
והטעם שלא גזרו איסור מלאכה אטו שאר שנים [כמו שגזרו לענין ביעור חמץ (כמבואר בשו"ע תמד ב)]: משום שיאמר שמה שעושה מלאכה בשנה זו מפני שהפסח לא היה קרב באותו הזמן, טעם אחר: דשאני ביעור חמץ שאם לא יבער בזמנו הוי איסור תורה, אבל איסור מלאכה בערב פסח הוא מדרבנן ולא גזרינן (אפי זוטרי תמד דף מו, ב מט, א).
אפיית מצות - מצות מצווה
הנוהגים לאפות כל שנה מצות מצווה בערב פסח בשנה זו יש שאופים בערב שבת אחר חצות (שו"ע תנח א).
הטעם שאופים ביום ו' ולא בליל פסח
כדי שיתבטל החמץ שנתערב משא"כ בליל פסח שחמץ אסור במשהו (טור תנח).
טעם אחר: כדי שלא לטרוח ביו"ט (טור שם רדב"ז ח"א תעז).
טעם אחר: שלא לאחר אכילת מצה לפי שזריזים מקדימים למצות (טור שם).
טעם אחר: שמא יקדים מבעוד יום ויבוא לידי חילול שבת (רדב"ז ח"א תעז).
טעם אחר: כדי שלא יבוא לידי טעות בשאר השנים לאפות בליל פסח (חק יעקב).
[ביטול הפירורים: אין צריך לבטל הפירורים שנופלים בשעת לישה המצה כבשאר שנים, והטעם: לפי שאינו זמן האיסור (ער"פ שחל בשבת להגרמ"ש ט).]
הלל: אין אומרים הלל בשעת אפיה כבכל שנה, והטעם: לפי שהסיבה שאומרים הלל דוגמת עשית קרבן פסח (יסוד ושורש העבודה שער ט ד) ועכשיו זה לא זמן של הקרבת קרבן פסח ונראה כאומר הלל בכל יום שנחשב (עיין שבת קיח, א) כמחרף ומגדף (מנחת אליעזר ח"א סימן נט ד).
ויש הנוהגים לאפות בליל פסח, והטעם:
לפי שהוקש מצה לפסח וחביבה מצווה בשעתה (שבלי הלקט ריג).
טעם אחר: לפי שבליל פסח חמץ אסור במשהו, מתוך כך יתנו לב לדקדק יותר בשמירה לשם פסח (ראבי"ה ח"ב סימן תנב).
טעם אחר: משום הידור מצווה שפת חמה טובה מפת צוננת (ערוה"ש שם ג).
הגעלת כלים
מדינא מותר להגעיל כלים כל היום (חק לישראל כב), ויש אומרים: שטוב להגעיל קודם שעה חמישית, והטעם: כדי שלא יבואו לטעות בשאר שנים (נטעי גבריאל פרק י ערב פסח שחל בשבת א הערה א).
תספורת ורחיצה: מסתפרים ורוחצים בחמין וטובלים לכבוד החג, ואף שאינו נוהג כן בכל ערב שבת טובל עצמו לכבוד הרגל (עיין ר"ה טז, ב).
מכירת חמץ
מעיקר בדין יכול למכור עד כניסת שבת (דרכי חיים ושלום תקע), ומיהו ראוי לכתחילה למכור קודם שעה השישית, והטעם: כדי שלא יבואו לטעות לשנה הבאה (שו"ת מהר"ם שיק או"ח רה).
למעשה: מוכרים את החמץ כבכל שנה [ויכול לכלול במכירה גם את החמץ שדעתו לאכול בשבת (הגרשז"א ה"ש פרק שמיני ערב פסח שחל בשבת ח) ומתנים עם הגוי שהקנין יחול בשעה מסוימת סמוך לכניסת השבת (חק יעקב בשם בעל החתן סופר, שו"ת הר צבי או"ח קכו בשם הגרי"ח זוננפלד, הגרשז"א שם), והטעם: כדי שאם ישתמשו הסוחרים שוב בחמץ לא תתבטל המכירה (אמרי יושר ח"א סימן קמו).
מתי חלה המכירה, יש אומרים: שיכתבו בשטר המכירה שיחול למחר ביום השבת סמוך לזמן האיסור (שואל ומשיב מהדו"ו סימן נ ד"ה ודרך אגב).
ויש אומרים: שהמכירה חלה כרגיל בערב שבת, והטעם: משום שחוששים לאיסור קנין בשבת (שו"ת לבושי מרדכי מהדו"ק סימן עה).
להשתמש במקומות שמכרו לגוי: יש אומרים שמותר למשכיר להיכנס לאכול בחדר שהשכיר לגוי אף לדעת הפוסקים שחלה המכירה בערב שבת, והטעם: משום שכותבים בשטר המכירה שמותר למשכיר להשתמש באותם המקומות כרגיל עד זמן האיסור (ספר שבת פסח עמוד שה).
שבת קודש – י"ד בניסן
סעודות שבת – מאכלי שבת
שבת שתי הלחם: יש שקוראים לשבת זו "שבת שתי הלחם", והטעם: מאחר שמשאירים בה שתי לחמים (כמבואר בשו"ע תמד א) לשתי סעודות.
סוגי מאכלים
אין להכין מאכלים כמו דיסא וכדומה (שו"ע תמד ג), [פשטידא – קוגל וכן מאכל שיש בו קמח או קמח מצה של חמץ], והטעם: לפי שדרכו להידבק בסיר ואם כן יצטרכו להדיחם אחר אכילה משום איסור חמץ ואסור להדיחם כיון שאין בהם לצורך היום ונמצא מדיח אותם בשבת שלא לצורך שבת (משנ"ב תמד ס"ק ג) [אך בקינוח באצבע לחוד אין קפידא].
בישול לשבת
נכון לבשל בכלים של פסח ומוצרים הכשרים לפסח, ומכינים במקום מוצנע כמה קערות וכוסות של חמץ שיאכל בהם בשבת, והטעם: כדי שלא יתערבו כלי חמץ בכלי פסח (מנהגי מהרי"ל, קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך ו).
טעם אחר: כדי שלא יצטרכו להדיח את הכלים בשבת שאם יבשל בכלים של חמץ גם תבשיל וישאר חמץ ויצטרכו להדיח בשבת את השומנים שנשארו בסיר או בצלחת (מחצית השקל תמד [ג] ס"ק ד).
ואינו מריק בכף מקדירה שבישל בו תיכף לקערה של חמץ, רק מהקערה מהקדירה של פסח לקערה של פסח שנקרא אז כלי שני ואז בכף של פסח מערה לקערה של חמץ (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך ו).
ויש הנוהגים: לבשל לפני שהכשירו את הגז והמטבח בכלים של חמץ ומצניעים את האוכל במקום מיוחד ורק אחר כך מכשירים את הגז והמטבח ואז מבשלים בכלים של פסח לפסח (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך ו).
הכנת מקום לסעודות שבת
מייחדים מקום מיוחד לאכילה בשבת ואם אפשר שלא במקום שאוכל בפסח (סדר ערב פסח שחל בשבת הגר"ח זוננפלד ב), והטעם: כדי שלא יתפזרו הפירורים בכל הבית, ולא יאכל במקום צר ודחוק שאינו מכבוד השבת (סידור הפסח כהלכתו ע"פ שחל בשבת ב יא), וביותר צריך להשגיח על הקטנים בכל זה (הגרח"ז שם).
צורת אכילתו
אכילת מצה: אם היה מותר לאכול מצה בערב פסח, היינו אוכלים בסעודת השבת מצה ולא נכנסים לבעיות חמץ, והטעם שאין עושים כן: לפי שאסרו חכמים לאכול מצות בערב פסח (עיין שו"ע תעא ב), כדי שהמצה תהיה חביבה עליו בשעת מצוותה.
יש הנוהגים: לאכול את החמץ בנפרד ומנקים הידים והמפה ומחליפים מפה ואחר כך אוכלים מאכלים של פסח בכלים של פסח.
בדיניו: טוב שלא יעבור שולחן ממש. והטעם: דהוי כסילוק מהאכילה (עיין שו"ע קעז ב) וכל שכן שלא יעבור מחדר לחדר.
ויש הנוהגים: לאכול הסעודה בכלי חמץ, מהטעם כיון שאוכלים חלות חמץ ומערבבים את האוכל המבושל בכלי הפסח.
זהירות מפירורים: יש ליזהר שלא יתפזרו פירורי מהחמץ לאכילת השבת ויש לוקחים פיתות שאין בהם כמעט פירורים ואין בזה משום מיעוט כבוד שבת (סידור הפסח כהלכתו ע"פ שחל בשבת ב יא).
ויש ליזהר שלא ישאר חמץ, ואף ראוי לבטל בשביל זה לחם משנה, ואפשר לצרף מצה בשביל לחם משנה (חזו"א קובץ אגרות ח"א קפח).
מצה עשירה [לבני ספרד]
דעת הרבה מחכמי ספרד להנהיג לאכול בסעודה שבת במצה עשירה [היינו קמח שנילוש במי פירות כגון יין דבש] שלפי רוב הפוסקים אין חשש חימוץ במצה עשירה (טור תמד א שכך נהג ר"ת, חיד"א, ברכ"י תמד א, כה"ח שם טו, פניני הלכה פח ח), ואף שברכתה בכל ימות השנה מזונות מ"מ קביעות סעודה של שבת קובעת אף לברכת המזון (כה"ח תמד יא).
הטעם שלא תקנו שיאכל כל הג' סעודות מצה עשירה [לנבני ספרד]: לפי שאין סיפק בידי כל אדם לעשת מצה עשירה כל ג' סעודות לא אטריחו חכמים (כה"ח תמד ד בשם הב"י תמד א).
מאכל עם פירורי מצה
מותר לבשל בשבת זו תבשיל עם פירורי מצה כגון דגים ממולאים (גפילטעפיש) קנידלך אף לנוהגים שלא אוכלים מצה בערב פסח, והטעם: לפי שגזרו דווקא במצה בעין שלא לאכול אבל מצה שבתערובת מותר (אליהו רבא תעא).
ניקוי הבית אחר הסעודה
לאחר האכילה מנקה במטאטא, ויש נמענים מלכבד במטאטא של שערות רכות שמותר בכל שבת, והטעם: מפני שקשה לנקותו אחר כך מפירורים שנדבקים בו ואי אפשר להכיר ונראה שאפשר לנקות במקל גומי וכדומה שאין בזה משום גומות ויש בזה שינוי ולכן מותר בשבת ובלבד שלא ישטוף במים (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך יז).
ומצניע הפירורים שמלקט לבערם למחר (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך יז).
לחם משנה
מותר לצרף מצה של פסח ללחם משנה (הגרשז"א הליכות שלמה רק שמיני יא), והטעם: משום שהטעם ללחם משנה זכר למן אין צריך לקחת רק שנים ולא בעינן ראוי לאכילה (שו"ת פרי השדה ח"ב סימן פח, אגרות חזו"א ח"א קפח) ויש אומרים שיעטוף בכיסוי ניילון את המצה שלא תיגע בחלת חמץ (ארחות רבינו ח"ב ע' יא).
ביטול חמץ
יבטל החמץ ביום השבת, והטעם שאינו מבטל בערב שבת: כיון סוף סוף יהיה צריך לבטל למחר שהרי חוזר ומשייר לצורך שבת ויש חשש שמא ישאר קצת (ב"י תמד ב, כה"ח תמד מד, משנ"ב תמד ס"ק א).
צורת הסעודה - סעודה שלישית
מכיון שזמן סעודה שלישית הוא לאחר זמן הביעור ואסור באכילת חמץ האיך יקימנה מצה אסור לאכול קודם הסדר, וחמץ אסור מהתורה, וכן אורז וקטניות שאוסרים מצד המנהג אסורים באכילה לנוהגים כן (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ו).
יש הנוהגים: לפצל את הסעודה המן הדיןראשונה לשתים, היינו שבאמצע הסעודה מברך ברכת המזון וישהה מעט ויש שמפסיקים כמחצית השעה אם יש עוד זמן עד סוף אכילת חמץ [מנהג החזו"א באגרות ח"א] ויש שעוקרים עצמם מהחדר ומהשולחן לזמן קצר ונוטלים ידים לסעודה שלישית ויברך ענט"י והמוציא ויאכל בשביל סעודה שלישית (משנ"ב שם ס"ק ח שכך כתב הגר"א, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ו).
והטעם שאינו נחשב כגורם ברכה שאינו צריכה: כיון שמכוון לצורך סעודה שלישית (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך יז).
ויש ליזהר לאכול את החמץ שבתוך הסעודה הזאת לפני סוף זמן אכילת חמץ.
כמו כן לא ימנע עצמו מלאכול עוד פעם אחר מנחה סעודה שלישית שאז הוא עיקר זמנה (חק לישראל לו בשם הגהות מהרש"ם מברעזאן).
ויש הנוהגים: שלא לחלק כלל רק אוכלים סעודה אחת ואחר הצהריים אוכלים מאכלים שונים במקום סעודה שלישית (עיין רבינו יונתן פסחים יג, א).
יש אומרים: שיאכל מיני פירות או בשר ויין (רמ"א תמד א), והטעם: משום שיש הסוברים שאפשר לקיים סעודה שלישית בכל השנה באכילת פירות או בשר ויין ובשעת הדחק אפשר לסמוך על השיטות האלו (משנ"ב שם ס"ק ח).
ויש אומרים: דמשום מצה לתיאבון עדיף במיני פירות שאינו משביע כל כך (כה"ח תמד טז), ויש אומרים: שבשר ודגים עדיף מפירות (מג"א תמד ב עיין כה"ח שם).
פירות משבעת המינים: יש מהדרים לאכול מפירות מז' מינים, והטעם: כדי לברך אחריה ברכה מעין שלוש (כה"ח תמד טז, קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך כד).
אחרי שאכל ינער המפה ויקנח הקערות בידו ויטמנם עם כלי החמץ, ואחר כך מכבדים את הבית שאכלו בו (שו"ע תמד ד, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ה).
קינוח שיניו ופיו: אחר סוף זמן אכילת חמץ ינקה היטב את פיו ושיניו להסיר כל חמץ הדבוק בחניכיים ובפה (בן איש חי שנה ראשונה פרשת צו אות ח חק לישראל מה), ואפשר בקיסם אם לא מוציא דם.
וכן ינער המפה ויבדוק בכיסי בגדיו ובגדי ילדיו ושוטף הכלים של חמץ ומצניעם (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת לגר"מ שטרנבוך כ).
חמץ שנשאר
לזרוק בבית הכסא זורק בחתיכות קטנות לבית הכסא ושוטף במים (פמ"ג תמד מש"ז ה (ו), משנ"ב שם ס"ק כא, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ד).
להשליך לפח האשפה
יש אומרים: שישליך את החמץ לפח האשפה, והטעם: משום שאינו נחשב כרשות דיירי הבנין אלא העירייה היא הבעלים של מיכלי האשפה וכיום שהוא מטונף במקצת אין חשש שיוציאו החמץ ויאכלו (הגרשז"א הליכות שלמה פסח ח כד). ואם מפקיר בפני שלושה בערב שבת את חלקו בפח אפשר להשליך לתוכו את החמץ לפני שעת איסורו (כך נהג הגרי"י קניבסקי).
אפשרות נוספת: שיוציא מכלל ראוי לאכילה כגון שישפוך אקנומיקה.
ביטול
אף על פי שלא שייר חמץ בבית צריך לבטל החמץ, והטעם: כדרך שמבטל כל השנים (שו"ע תמד ו) דהיינו עד סוף שעה חמשית (משנ"ב שם ס"ק כב).
שתיית יין: אין שותים מעט יין משעה עשירית, והטעם: לפי שהוא משביע, הרבה יין מותר לשתות, והטעם: לפי שגורר תאות המאכל (שו"ע תעא א).
שינה: יש אומרים: שצריך כל אדם לישן ביום השבת אחר סעודת שחרית, והטעם: כדי שיהיה נעור היטב בלילה והוא הדין שהנשים והקטנים יזהרו בכך, ואחר שיקץ משנתו ביום יעסוק בתורה הנותנת חיים לעושיה וטוב ללמוד מסכת פסחים (בא"ח).
טלטול המצות
מצות מצווה אסור לטלטלם לפי שאסורות באכילה מדרבנן (ירושלמי פסחים פ"י ה"א) בערב פסח והם מוקצה (פמ"ג א"א תמד א). וכתב הגרשז"א (הליכות שלמה פרק שמיני יב) שדין זה נאמר דווקא ביום אבל בליל שבת מותרת בטלטול לדברי הכל, כיון שאינה אסורה מן הדין באכילה בלילה וכל שכן בשבת קודם (מנחת שלמה קמא סימן י הערה 3).
מצות רגילות: יש אומרים שהם אינם מוקצה ומותר לטלטלם, והטעם: משום שראוים לקטנים לעופות וכן לקטנים (פמ"ג שם, קובץ אגרות לחזו"א ח"א סימן קפה).
סדר התפילות
שחרית
משכימים לבתי כנסיות להתפלל (קב הישר פרק צ א, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ה) ולא יאריכו בתפילות שחרית ומוסף, וכן לא יאריכו במי שברך (חק לישראל לג, קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך יח).
והטעם: לפי שאחר שליש היום אסור לאכול חמץ ומקדימים כדי שלא יבואו להיכשל באיסור אכילת חמץ אחר זמן איסורו (כה"ח תמד ז, חק יעקב שם).
יוצרות - יש הנוהגים: לאומרו אף בשנה זו (פמ"ג תל, מש"ז א, א"ר שם ב), ויש אומרים: שבשנה זו לא יאמרהו, והטעם: כדי למהר לסעודת שחרית (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ה, לוח א"י).
ויש הנוהגים: לומר יוצרות בשבת קודם שבת הגדול, והטעם: לפי שביוצר לשבת הגדול מסדרים בו הלכות בדיקת וביעור חמץ והגעלת כלים ובשבת ער"פ כבר עבר זמנם של כל אלה לכן טוב לאומרם בשבת הקודם (קובץ אמרי קודש מצורע תשסח עמוד ז).
הפטרה
מפטירים "וערבה לה'" (מלאכי ג) ככל שבת הגדול (לוח א"י), ומנהג הגר"א לקרוא את ההפטרה של פרשת השבוע פרשת "צו" (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ה).
מנחה: ראוי להתפלל מנחה מיד בתחילת זמנה דהיינו חצי שעה אחר חצי היום, והטעם: כדי לאכול סעודה שלישית (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ו).
"צדקתך": אין אומרים "צדקתך" (שו"ע תכט ב), והטעם: כיון שאם היה יום זה יום חול לא אומרים תחנון הוא הדין שלא אומרים צדקתך, "ברכי נפשי" (תהילים קג) וכן אין אומרים "ברכי נפשי" (רמ"א תל, חק לישראל נ).
הגדה
יש הנוהגים: לומר הגדה של פסח "מעבדים היינו" כבכל שנה (פמ"ג מש"ז תל א, משנ"ב שם ס"ק ב).
סדר קרבן פסח: אחר תפילת מנחה יש הנהוגים לומר סדר קרבן פסח (חק לישראל נא), והטעם: לפי שקרבן פסח דוחה שבת, ובזמן בית המקדש הקריבו קרבן הפסח אף כשערב פסח חל בשבת (עיין פסחים עז) ואחר כך אוכלים סעודה שלישית (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ד). ויש להזכיר את השינויים בסדר ההקרבה בשבת מיום חול (של"ה מסכת פסחים), ואם לא נשאר זמן לגמור סדר קרבן פסח קודם שעה תשע וחצי אומרים סדר קרבן פסח אחר סעודה שלישית.
ובירושלים המהדרים לומר סדר קרבן פסח בכותל המערבי אומרים לעולם אחר סעודה שלישית (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ו).
הכנה לצרכי הסדר – שלא להכין משבת ליו"ט
בדיקת המרור [חסא]
הלוקחים חסא למרור יש לבדקם מתולעים בערב שבת (עיין משנ"ב תעג ס"ק מב, קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך יב, חק לישראל סג).
[ויניח במקרר או במטפחת רטובה כדי שלא יכמוש ולא יניח במים שלא יפסלו משום כבוש ואין יוצאים ידי חובת מרור בכבוש] (מג"א תעג יד, משנ"ב ס"ק לח).
והטעם שלא ימתינו למוצאי שבת: לפי שאם ימתינו לליל הסדר, לא יבדקו יפה, לפי שיבדקו במהירות וכן אין רואים טוב בלילה, ועוד דהוי דבר שאפשר לעשות מבערב שבת, ועוד שבאור יום בודק יותר טוב ובדיקת תולעים יש לבדוק היטב (הגדת חיים לרא"ש).
חריין - יש הנוהגים: לטחון מערב שבת ומכסים היטב הדק, ועדיין ניכר טעם חריף באכילתו (עיין חיי אדם כלל קג ג).
ויש הנוהגים: לפרר במוצאי שבת דווקא ולא מוקדם כל כך שפג הטעם מאוד (מעשה רב קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך יג) וירסקו בשינוי דהיינו שיהפוך הכלי המפרר או הכלי שמפוררים לתוכו או יעשו שינוי אחר (עיין משנ"ב תקד ס"ק יט, חק לישראל סג).
זרוע וביצה: יש לצלות את הזרוע קודם השבת עם קצת בשר עליה, והטעם: לפי שאינה נאכלת בליל פסח ושמא תישאר עד לאחר יו"ט ראשון לפי שאין רגילים בצלי והוי שלא לצורך יו"ט (מג"א תעג ח בשם הד"מ, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ד, חק לישראל כז).
ואם לא צלה יצלה במוצ"ש, וחייב לאכול את הזרוע בחג עצמו כדי שיהיה הצלי לצורך יו"ט (משנ"ב תעג ס"ק לב, חק לישראל כז).
ביצה וכן יכין הביצה לליל הסדר בערב שבת אם אינה רוצה לאכלה בליל פסח (פמ"ג תמד מש"ז ב, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ד).
ביצה - הטעם שמביאים ביצה שהיא זכר לחגיגה, והרי כשהיה בית המקדש קיים לא היו מקריבים קרבן חגיגה בשבת (עיין פסחים סט, ב).
והטעם: כיון שאין הביצה אלא לזכר בעלמא (טור תעג ד).
טעם אחר: שאם שינה בשנה זו יראה שמחשיבים כקדשים ממש (טור שם).
טעם אחר: יש לחוש שאם לא יכין בשנה זו לא יכין גם בשנים אחרות (תוס' פסחים קיד, ב ד"ה אחד).
והטעם שלא חוששים אם אנו מניחים ביצה שהיא זכר לחגיגה שמא כשיבנה בית המקדש יאמרו אשתקד עשינו זכר לחגיגה בשבת גם עכשיו נקריב בשבת ואין חגיגה קרבה בשבת: לפי שהקרבה מסורה לזריזין וכשיבנה בית המקדש משה ואהרן יהיו עימנו וליכא למטעי (תוס' פסחים קיד, ב ד"ה אחד).
חרוסת: יכין החרוסת קודם השבת כדי שיוכלו להתחיל הסדר מיד בתחילת הלילה (חיי אדם כלל קל) ומותר לשפוך היין ביו"ט (אורחות רבינו חלק ב עמוד י ה).
מי מלח: ראוי להכין את המי מלח לפני שבת (משנ"ב תעג כא, חיי אדם כלל קל, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ד).
שולחן הסדר: נכון להכין את שולחן הסדר והכסאות להסבה קודם השבת, והטעם: כדי שמיד שיחזור מבית הכנסת יוכל לערוך את הסדר מיד (מהרי"ל וויל קצג הביאו הפר"ח סו"ס תמד) וכשמסדרים במוצאי שבת: יערכו מיד אחר צאת הכוכבים, והטעם: כדי שלא יהיה מכין משבת ליו"ט.
בדיקת המצות יבדוק המצות בערב שבת שלא יהיו ביניהם חשש כפולות ונפוחות (על פי לחם הפנים שעל קשו"ע קי א).
הכנת הכזיתים למסובים: יש הנהוגים להכין את הכזיתים לצורת מצוות הלילה לפני הסדר, השנה יכנו בערב שבת אף שמותר לשקול בשבת ויו"ט לצורך מצווה והטעם: כדי שלא להשתהות בהתחלת הסדר.
פתיחת מצות ובקבוקים: יש לפתוח את חבילת המצות בערב שבת וכן יכין את הג' מצות השלמות, וכן יפתח את בקבוקים היין ומיץ ענבים ושאר משקאות.
הכנת אש: יכין אש מבערב שבת [נר עשרים וארבעה שעות] לצורך הדלקת נר יו"ט ולבישול המאכלים, והטעם: לפי שאסור להוציא אש חדשה ביו"ט ומותר רק להעביר מאש דולקת (שו"ע תקב א).
שעון שבת: יש לזכור ולהכין את שעוני השבת שיתאים לזמן ליל הסדר.
פתילות: המדליק נרות שבת עם פתילות יש להכין הפתילות בערב שבת.
הפרשת חלה בארץ ישראל יזהר מאוד להפריש חלה מהמצות בערב שבת וכן להפריש שאר תרומות ומעשרות ממאכלי ליל הסדר, והטעם: משום שאסור להפריש חלה ותרומות ומעשרות ביו"ט (ביצה לו, ב) ואין יוצאים חובה במצה שלא הופרש ממנה חלה (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך י).
עירוב חצרות לכל ימות השנה
המנהג הוא שבערב פסח עושים עירוב חצרות לכל ימות השנה (שו"ע שסח ה, שצד ב), בשנה זו עושים העירוב בערב פסח (חק לישראל לא).
ליזהר מאיסור הכנה
סידור השולחן: אין מסדרים את השולחן ומצעות של הסבה והקערה ושום דבר של הסדר קודם, והטעם: משום איסור מכין משבת ליו"ט (הרי"ו קצג, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ו).
הכנה בדיבור: לא יאמר אדם שהולך לישון כדי שיוכל להיות ער בליל הסדר, והטעם: משום שנראה כמכין משבת ליו"ט (חק לישראל מח, משנ"ב ס"ק ג, א"ר שו א), להרהר שישן ביום כדי להיות ניעור בלילה מותר (חק לישראל לח הערה פ).
לקיחת המחזור לבית הכנסת
המתפלל ביו"ט מתוך מחזור ייקחנו לבית הכנסת בלילה או שיקח מבעוד יום ויעיין בו קצת (שמירת שבת כהלכתה פרק כח הערה קסב).
הולכת כלי הסדר לאכול מחוץ לבית
האוכלים בליל הסדר שלא בביתם אין להם לקחת מצות ושאר דברים בשבת לצורך יו"ט, והטעם: דהוי מכין משבת ליו"ט, ויש להם לחכות עד לאחר שהציבור אומר "ברכו" (מג"א סו"ס תרסז, לבוש תפח ג, משנ"ב קג ס"ק א).
הוצאת אוכל קפוא ליל החג
אוכל הנמצא במקפיא ואם יוציאו רק אחר צאת השבת לא יהיה ראוי לאוכלו בליל החג מותר להוציאו מהמקפיא בעוד היום גדול שיהא ראוי לאוכלו בשבת.
זמן לבישת בגדי יו"ט
יש אומרים: שילבשם בערב שבת (ע"פ משנ"ב תצד ס"ק ט), וכך נהג הקה"י ללבוש בגדי יו"ט גם בשבת (חק לישראל, נגר"ש דבילצקי במאסף אוצרות ירושלים), והטעם: לפי שאם ילבש ביו"ט הוי בזיון לשבת. ויש אומרים: שילבש אחרי מנחה של שבת (בן איש חי שנה א א' ד צו אות ד). ויש הנהוגים: להחליף בשבת בבוקר מבעוד יום
לבישה סמוך לחשיכה: יש אומרים שלא ילבש בשבת סמוך לחשיכה, והטעם: משום דהוי מכין ליו"ט (כה"ח תקכט כג).
ויש אומרים: שמותר ללבוש אחר הצהרים סמוך לחשכה, והטעם: כיון שבזמן הלבישה הוא מתכבד בבגד זה ואין זה בגדר הכנה משבת ליו"ט (ארחות שבת פרק כב קפב).
החלפת בגדים
קטנים: קטנים מותר להלביש בגדי החג קודם הלילה, והטעם: כיון שהוא לבוש ונהנה מזה גם בשבת עצמו אף כשמתכון להלביש את בגדיו החדשים לכבוד יו"ט (עיין תקכט א) ונכון שלא יאמר בפה שמלביש לכבוד יו"ט.
ליל הסדר
תפילת ערבית
זמן התפילה: ימתין עד צאת הכוכבים ולא יקדים, והטעם: לפי שעלול להביא לידי מכשולים הרבה שחושבים שפקעה קדושת שבת והגיע כבר קדושת יו"ט (קונטרס דיני ערב פסח שחל בשבת להגר"מ שטרנבוך ו).
"לדוד ברוך" (תהילים קמד) – "אלוהים יחננו" (שם סז)
אין אומרים מזמורים אלו ככל מוצ"ש, והטעם: לפי שהם פסוקי ברכה להצלחה במעשה ידינו ואין מעשה ידים ביו"ט (משנ"ב רצג א).
"ותודיענו"
יו"ט שחל במוצ"ש צריך להבדיל, והטעם: לפי שקדושת שבת חמורה משל יו"ט, ולכן אומרים בשמו"ע של לחש אחרי "אתה בחרתנו" "ותודיענו", שהוא כעין "אתה חוננתנו" (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ז).
"ויהי נועם" אין אומרים "ויהי נועם" "ואתה קדוש" (רמ"א רצה), והטעם: לפי שליל יו"ט אסור במלאכה ולא שייך לומר "ומעשה ידינו" (שו"ע רצה א).
"אליהו הנביא" אין אומרים "אליהו הנביא", והטעם: משום כבוד יו"ט (פמ"ג בספרו נועם מגדים אות ו, מט"א תר ב).
"ויתן לך": אין אומרים "ויתן לך", והטעם: לפי שהוא ברכה על מעשה ידינו ולא שייך לאומרו בליל יו"ט (מטה משה תקא).
"ברוך המבדיל" לפני עשיית מלאכה
נשים שלא התפללו תפילת ערבית של יו"ט ולא שמעו הבדלה, וכן אדם הרוצה לעשות מלאכה המותרת ביו"ט קודם הבדלה יאמרו קודם עשית מלאכה "המבדיל בין קודש לקודש" (רמ"א רצט י), והטעם: כדי להתיר לעשות מלאכה קודם הבדלה ולהדליק הנרות (משנ"ב שם ס"ק לו, סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ז).
הדלת נר יו"ט
זמן הדלקת נרות יו"ט שחל במוצאי שבת מדליקים נר יו"ט אחר צאת הכוכבים כשהוא ודאי לילה ומברכות "להדליק נר של יו"ט" "וברכת שהחיינו" (חק לישראל נט).

הבדלה קידוש יקנה"ז
יקנה"ז: כאשר חל יו"ט במוצאי שבת ישנו סדר מיוחד והוא שילוב של קידוש עם הבדלה ביחד כיון שכעת יו"ט יש לומר קידוש של יו"ט, ומכיון ששכעת גם מוצאי שבת יש לומר גם הבדלה.
סדר הברכות: יקנה"ז, יין - ברכת היין, קידוש - ברכת הקידוש, נר - ברכת האש, הבדלה - ברכת הבדלה זמן - ברכת שהחיינו.
הטעם בסדר הזה,
יין ראשון, לפי שהיין גורם לקדושה שתאמר שאם אין יין אין מקדשים, ועוד שיין הוא תדיר ותדיר ואינו תדיר תדיר קודם (גמ' ברכות נא, א),
קידוש לאחריו, והטעם: לפי שקדושת היום עדיפא מהבדלה, טעם אחר: לפי שאם יבדיל תחילה מיחזי עליו קדושת השבת כמשאוי (רשב"ם פסחים קב, ב ד"ה כדאמר). נר קודם להבדלה, והטעם: ככל מוצאי שבת שנר קודם להבדלה (רשב"ם שם ד"ה רב).
הבדלה קודם לזמן: לפי שלא נתקן על הכוס שאם לא אמרו בשעת קידוש אומרו בשוק (עירובין מ, ב).
בברכת הנר
ברכת הנר על נר מיוחד שהודלק להבדלה או על נרות יו"ט.
ברכה על נרות יו"ט: יש אומרים שאין להדליק נר מיוחד עבור נר הבדלה ומברכים ברכת הנר במוצאי שבת זו על נרות יו"ט שהודלקו כבר, והטעם: כיון שמבואר בשו"ע (תקיד ה, משנ"ב שם ס"ק ל) שאסור להדליק נר של בטלה [שאינו לצורך] ביו"ט, ומיהו נר מצווה [כגון ברית וכדו] מותר אך לא לכל צורך מצווה מותר, ונר הבדלה במוצ"ש זה כיון שיש עוד נרות, נרות יו"ט וכיון שכל דין אבוקה במוצ"ש הוא רק הידור בעלמא ובפרט בזמנינו שאין צריך את האור הזה לצורך אורה שהרי יש אור החשמל לכן אין להדליק נר מיוחד בעבור זה (שו"ת ריב"א ח"ב קז, מאמ"ר רחצ סו ב שו"ת הרי"א אע"ה חו"מ קז ,הגרשז"א הליכות שלמה פסח פרק ט ארחות הלכה הערה 155 קובץ מבית לוי תשנ"ח יו"ט שחל במוצ"ש ח).
ויש אומרים: שמותר להדליק נר לצורך הבדלה (חוט שני פרק יג), והטעם: כיון שמדליקים לכבוד המצווה, ועוד שאבוקה גורמת תוספת אורה (הגרשז"א שש"כ חלק ג פרק סב הערה לא, הגר"ש דבילצקי ער"פ שחל בשבת כב אות ל).
לקרב ולחבר שני הנרות כדי שיהיה אבוקה
יש אומרים: שאין לקרב את הנרות כדי שיהיה אבוקה ככל מוצ"ש, והטעם: כיון שחוששים לגרם כיבוי על ידי חיבור הנרות שממיס קצת את החלב, וגם מנוטף על ידי זה מן הנר והוי גרם כיבוי [לשיטת הרא"ש פרק ב ביצה סימן יז] ואסור ביו"ט, ולכן יעמידו קרובים ואע"פ שמצות הבדלה באבוקה כיון שיש חשש לתקלה עדיף שלא לחברם (הגרשז"א ה"ש סח פרק ט' ארחות הלכה הערה 155).
יש אומרים: שיש לקרב את שני הנרות בשעת הברכה משום אבוקה ככל מוצ"ש (קה"י ארחות רבינו ח"ב קיא, הגריש"א מעדני שלמה ע' לו בהערה).
לכתחילה: אין לקרב ממש עד שיגעו זה בזה, והטעם: כיון שלכתחילה צריך ליזהר משום ממחק (הגריש"א שם).
עצה שלא לשנות מכל מוצ"ש ליקח אבוקה קטנה הדולקת זמן מועט, ואין בו הנאה והוי הדלקה רק לצורך מצוה ולהדליקה קודם הקידוש ותכבה מאליה אח"כ (הגריש"א האוה"ל, ער"פ שחל בשבת).
עצה נוספת שלא להיכשל בגרם כיבוי: לקחת שני גפרורים לברכת מאורי האש, ואח"כ מניחים כמו שהם עד שיכבו (ערב פסח שחל בשבת).
עצה נוספת שלא לגרם חשש כיבוי: להניח גפרור על גבי שלהבת הנר ולא מפרידים (הלכות חג בחג שבועות פרק ח הערה 43).
בשמים: אין מברכים ביו"ט, והטעם: לפי שהטעם בבשמים בכל מוצאי שבת כדי להפיג צער הפרידה מן הנשמה היתירה (תוס' ד"ה ביצה לג, ב ד"ה כי, משנ"ב שם ס"ק ג). וגם ביו"ט יש לנו נשמה יתירה (רשב"ם פסחים קב, ב ד"ה ושמואל), טעם אחר: ששמחת יו"ט ואכילה ושתיה מועיל כמו הבשמים (תוס' שם ד"ה רב). טעם אחר: שחוששים שמא יבוא לקטום ההדס (מרדכי פסחים).
למלאת יין על גדותיו: אין למלאות את היין אף לנוהגים לעשות כן בכל מוצאי שבת, והטעם: שהרי סיבת השפיכה כתב ברמ"א לסימן ברכה בתחילת שבוע ועכשיו שהוא יו"ט ואסור בהרווחת שכר, אם יעשה כן הוי בזיון קדושת יו"ט (שש"כ פרק ס"ב הערה כו).
אמירת פסוקי "הנה אל ישועתי": אין אומרים פסוקי "הנה אל ישועתי" ככל מוצ"ש, והטעם: כיון שטעם אמירת פסוקים אלו הוא לסימן טוב למעשה ידיו (כבמואר ברמ"א רצו א) ושייך לומר זאת רק במוצאי שבת לחול שיש בו עשית מלאכה סימן טוב ולא במוצאי שבת ליו"ט שאין בו עשית מלאכה (שש"כ פרק ס הערה סד).
הסתכלות בציפורנים: אין המנהג להביט כ"כ בציפורנים לאור הנר ככל מוצ"ש (הגרשז"א, בהליכות שלמה סדר ליל פסח קדש פרק תשיעי הערה 155).
נשים בשתית כוס הבדלה של יקנה"ז: אף שנהגו הנשים שלא לשתות מכוס של הבדלה (כמבואר במשנ"ב רצו ס"ק ו בשם השל"ה) כוס של יקנה"ז מותר לשתות, והטעם: משום שהבדלה טפילה לקידוש ועל היין יש שם יין של קידוש ולא של הבדלה (הגרשז"א, בהליכות שלמה סדר ליל פסח פרק ט דבר הלכה מז, קובץ מבית לוי יו"ט שחל במוצ"ש ז).
בנוסח הקידוש אומרים בהבדלה "בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת וכו".
"בברכת גאלנו" צריך לומר "ונאכל שם מן הפסחים ומן הזבחים" ולא כמו שאומרים בכל שנה מן הזבחים ומן הפסחים וגומרים הסדר (סדר ערב פסח שחל בשבת לגר"ח זוננפלד ז), והטעם: לפי שאין חגיגה נאכלת באותה לילה דחגיגה ארבעה עשר נאכלת קודם הפסח שהפסח נאכל על השובע דאין חגיגה קריבה בשבת (תוס' פסחים קטז, ב ד"ה ונאמר) ובמוצאי שבת אין חגיגה לפי שאין חגיגה קרבה בשבת ולכן אומרים "מן הפסחים ומן הזבחים" והכוונה על זבחי שלמים שיקריבו למחר ביום (ב"ח תעג ז, מג"א תעג ל, פמ"ג מז תמד ג ).
ויש אומרים: שאין לשנות הנוסח, והטעם: לפי שאנו מתפללים על השנה הבאה ואז לא יחול פסח במוצאי שבת (שו"ת כנסת יחזקאל או"ח סימן כג, דינים והנהגות חו"א פרק יז לב) [ולפי זה לכאורה יש לומר מן הפסחים ומן הזבחים בפסח שבשנה שלפני פסח שיחול במוצאי שבת שהרי מתפללים על שנה הבאה].
יש אומרים: שסופר כתב בגליון "במ"ש מן הפסחים ומן הזבחים" וחשבו שהוא ר"ת "במוצאי שבת" אך באמת ר"ת "במשנה בירושלמי" ששם הגירסא "מן הפסחים ומן הזבחים" (מקור ברוך לבעל תורת תמימה).
מלווה מלכה
יש אומרים: שבפסח שחל במוצאי שבת ירבה קצת בסעודות יותר מהרגיל כל שנה כדי לקיים בו סעודת מלווה מלכה, ודבר בעיתו מה טוב שהיא סעודות של דוד המלך ואף המצה מבואר בזוהר שהיא כנגד דוד (הגדת חיים לראש פיסקא שולחן עורך אות א).
"יהי רצון שנזכה באמת לאכול זבחים ופסחים בירושלים ברינה, ועינינו תחזינה בבנין אפריון על מכון הר ציון הוד והדר בבית מקדשינו ותפארתנו אמן".

הלכות ערב פסח

הרב יהודה לב

מרבני ישיבת "באר ישראל"

לב המועדים
לב המועדים- תענית אסתר
ה' אדר תשפ"א
ימי השובבי"ם
הלכות והליכות "ימי השובבי"ם"
טבת תשפ"ב
חודש ניסן
ימי חודש ניסן
לב המועדים
כ"ח אדר תשפ"א
לב המועדים
הלכות והליכות בענין קבלת שבת
טבת תשפ"ג

הלכות ערב פסח

הלכות ערב פסח
ערב פסח וליל הסדר
הרב שמואל אליהו | ניסן תש"ע
הלכות ערב פסח
"קִמחא דפסחא" - "מעות חיטין"
הרב אליהו ממן | ניסן תשס"ט
57 דק'
בדיקת חמץ
בדיקה וביעור חמץ בהלכה ובסוד
הרב בן ציון מוצפי
4 דק'
הלכות ערב פסח
הלכות ערב פסח - יד' ניסן תשפ"ד
הרב יצחק בן יוסף | י ניסן תשפ"ד

הלכות ערב פסח

סרטונים קצרים מיוחדים

שיעורים פופולריים

22 דק'
חקת
מדוע נענש משה שלא יכנס לארץ
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ה
הלכה יומית
תנור אחד לבשרי ולחלבי
בית מדרש ג. אסף | סיון תשע"ד
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד
הלכות צומח ובעלי חיים
הלכות שילוח הקן
הרב אליעזר מלמד | תשנ"ד

שיעורים פופולריים

שיעורים חדשים

רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו

שיעורים חדשים

שיעורים באתר ישיבה

ניווט מהיר

הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
הרב יהושע שפירא
הרה"ג דוב ליאור
הרב אליעזר מלמד
הרב חיים ירוחם סמוטריץ
הרב חיים דרוקמן
הרב אליהו ברין
הרב חנן פורת ז"ל
הרב חיים כץ

קרוב אליך
קרוב אליך – חקת
עלון מספר 606
עלון מספר 606
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
פרשת שבוע
לכל איש יש שם. על דת, רם ושלטון
הרב יוסף כרמל | תמוז תשפ"ו
חמדת השבת
מגע מאכלים בחום כלי ראשון, כלי שני, ועירוי
הרב בצלאל דניאל | תמוז תשפ"ו
חקת
למה הכסף הפך לנייר חסר ערך?
הרב נתנאל יוסיפון | תמוז תשפ"ו
לא טרגדיה, צמיחה
בזמן שיש מי שמזהירים מפני שקיעתו של חושן המשפט, המציאות בשטח מספרת סיפור אחר: עולם דיני הממונות התורני, אשר מתמודד עם אתגרי החיים המודרניים, חווה בעשורים האחרונים פריחה חסרת תקדים ומעמיד אלטרנטיבה הלכתית מעשית למשפט האזרחי
הרב אורי סדן | תמוז תשפ"ו
צבא
גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
הרב עזריאל אריאל | תמוז תשפ"ו
רביבים
העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
הרב אליעזר מלמד | תמוז תשפ"ו
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש
פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
רבנים שונים | תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א
יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
הרה"ג זלמן ברוך מלמד שליט"א | ב' תמוז תשפ"ו
33 דק'
מאמר שלישי
גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
הרב חיים אביהוא שוורץ | כ"ג סיון תשפ"ו
33 דק'
יסודות הש"ס
יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
הרב דוד ניסים זאגא | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
אורות התשובה - הרב הראל כהן
החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
הרב הראל כהן | ב' תמוז תשפ"ו
30 דק'
חקת
דיבור לסלע או הכאתו
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
10 דק'
כהנים
ברכת כוהנים - הסברים והדרכה לכוהנים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
1:00
קול צופיך - הרב שמואל אליהו
פרשת חקת תשפ"ו – הגיע זמן גאולתכם
הרב שמואל אליהו | תמוז תשפ"ו
23 דק'
אורות ישראל ותחייתו
בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
הרב משה גנץ | ג' תמוז תשפ"ו
35 דק'
תפילה ובית כנסת
נפילת אפיים - הלכות ומנהגים
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
7 דק'
כהנים
קדושת הכוהנים והיחס אליהם
הרב יצחק בן יוסף | תמוז תשפ"ו
34 דק'
חקת
סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
הרב חיים בן שושן | ג' תמוז תשפ"ו
39 דק'
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן
מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
הרב ש. יוסף וייצן | ל' סיון תשפ"ו