ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ימי השובבי"ם
יש הנוהגים: להרבות בתשובה ובתחנונים ויש הנהוגים אף התענות ולומר סליחות [של ימי השובבים] בשבועות שקוראים בהם את פרשיות שובבי"ם, שמות, וארא, בא, בשלח, יתרו משפטים – ובשנה מעוברת מוסיפים ת"ת [תרומה תצווה] (מג"א תרפה א, באר היטב שם ב בשם האר"י, פמ"ג א"א תרפה, שערי תשובה שם ב).
סימן לדבר: "שובו בנים שובבים" (ירמיה ג יד) ראשי תיבות שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים.
ברמזיו: שובבים ת"ת רומזים לארבע חומות, תשובה, תפילה, צדקה, תורה, "שובבי"ם" רמז "לשובו בנים שובבי"ם" ובמה בתיבת ת"ת ראשי תיבות תשובה תפילה וגם ר"ת תלמוד תורה ות"ת רמז לצדקה מלשון נתינה (של"ה פרשת שמות).
שובבים בשנה רגילה או בשנה מעוברת
יש אומרים: שעיקר ענין שובבים הוא בשנה מעוברת וכך כתב המג"א (תקפה א) "יש הנוהגין בשנה מעוברת", וכן כתב השל"ה למה בשנת העיבור וכו', וכן כתב הלבוש (שם א).
ויש אומרים: שענין שובבי"ם הוא לא רק בשנה מעוברת אלא גם בשנה רגילה (פמ"ד א"א תרפה, שע"ת שם ס"ק ב, יסוד ושורש העבודה שער יב ב, כף החיים רמ ו).
ויש אומרים: שבשנה מעוברת מתקן יותר (ברכ"י תקסו בשם מהרח"ו), ולכן מי שאינו יכול להתענות בכל שנה יתאמץ לשנה מעוברת לעשות תיקון שובבי"ם (עבודת הקודש בצפורן שמיר ו).
הטעם שמתענים בימים אלו
לפי שפרשיות אלו סגולה לקבלה מיוחדת לכפרה ולקבלת תשובת האדם המתענה (שם פיתוחי חותם כד).
טעם אחר: לפי שימים אלו מכפרים על חטאי הלשון (טעמי המנהגים בענין פדיון בכור סימן תתקלד), רמז לדבר: "ואלה שמות" ואלה ר"ת "ואבק לשון הרע" (פמ"ג א"א תרפה בספר המגיד שלי כתבתי וכו' עיין שם).
טעם אחר: לפי שבפרשיות של שובבי"ם ת"ת נמצאו בהם עניינים של תשובה, תפילה וצדקה ותלמוד תורה כנגד כולם, בפרשת שמות יתבאר ענין הגלות והסיגופים, בפרשת וארא ענין התשובה, בפרשת בא יתבאר ענין העבודה, בפרשת בשלח ענין התפילה, ביתרו ענין מתן תורה, ומשפטים ענין הדינים בתרומה נדבת לב בצדקה, תצווה ענין בגדי כהונה איש חסיד ומצוות גמילות חסדים ולכן אלו הפרשיות הם מסגולים לתושבה ביתר שאת (של"ה תורה שבכתב תחלת פרשת שמות).
טעם שובבים ת"ת בשנה מעוברת
הטעם לסוברים ששובבי"ם הוא רק בשנה מעוברת
לפי שהשנה ארוכה שיש יותר מחצי שנה בין בה"ב שמתענים אחר סוכות לבה"ב שמתענים אחר הפסח שהם ימי תענית וכפרה לישראל לכן מתענה ח 'ימים כנגד חודש העיבור שהוא ד' שבועות בכל שבוע ב' ימים דהיינו ב' וה' וכדי שלא להכביד על הציבור חלקום ואין מתענים אלא פעם אחד בשבוע (מנהגי מהר"ש לרבי שלום מנוישטאט רבן של המהרי"ל הוצאת מכון ירושלים תשנז עמוד קלה, לבוש תרפה א).
טעם אחר: כי קבלה בידינו שבשנת העיבור החולאים מתרבים ובפרט חולי ילדים ר"ל לכך תקנו תעניות אלו (של"ה שם).
טעם אחר: לפי שראו קדמונינו שהשנים מעוברות עלולים להפיל עוברים בשנים המעוברות ותקנו להתענות אלו הח' תעניות כנגד ב' וה' של חודש העיבור משום הנשים המועברות שלא יפילו והטעם שהתחילו בפרשת שמות: משום שאותה פרשה מדברת בפריין ורביין של ישראל (שמות א ז) שנעשו לעם גדול לכן מתפללים שגם עכשיו יפרו וישרצו ולא יפילו (לבוש שם).
טעם אחר: לפי שבשנת העיבור צריך לעשות תשובה יותר מבשאר שנים לפי שאם לא היה מיעוט הלבנה היו החמה והלבנה משמשים יחד ולא היו צריכים לעבר את השנים ולפי שהעיבור השנה נהיה על ידי קטרוג שלמטה המביא לידי חטא תקנו תעניות אלו (של"ה שמות דף שו).
הטעם שמתחילים בפרשת שמות
לפי שאנו משלימים עתה את גלות מצרים (פמ"ג א"א תרפה).
טעם אחר: לפי שנאמר שם (שמות ג ט) "הנה צעקת בני ישראל וכו' ועתה לכה ואשלחך" ושלחו לגאול את ישראל ועד פרשת כי תשא דמשמעים שם על השקלים לתת צדקה שהוא במקום תענית (מלבושי יו"ט מבעל התוי"ט, עיין א"ר שו"ת כרם שלמה סימן ג).
טעם אחר: לטעם של הלבוש שמתענים משום שיש יותר מחצי שנה בלא תענית משום שכתוב (שמות ג ט) "הנה צעקת בני ישראל" והיינו דמהות הצעקה היא זעקה להשי"ת ולכן היא שייכת לפרשת שמות (א"ר תרפה יא).
טעם אחר: מדוע מתענים עד פרשת משפטים לפי שנאמר בפרשת כי תשא (ל טו) "לכפר על נפשותיכם" שרומז שנכפר להם העון שהוא תכלית התענית (אימרי יהודה מבריז'אן).
טעם אחר: מדוע מתענים עד פרשת משפטים לפי שנאמר בה (כא ב) "כי תקנה עבד עברי" לומר שעל האדם להיות קנוי כעבד לבורא העולם בקיום מצוות התורה (מהר"ח ויטאל בספר שער היחודים ענף ב פ"ד).
מנהגי התענית
יש אומרים: שעיקר ענין השובבים הוא להתענות ארבעים יום רצופים [חוץ משבתות ור"ח וט"ו בשבט] שיש מן יום הראשון של פרשת שמות עד פרשת תרומה וקצת תצווה (אבן השהם שולחן ערוך מכתבי האריז"ל חלק ה סימן כג, נימוקי או"ח תרפה על פי האריז"ל, מגיד מישרים להב"י פרשת תרומה).
יש הנוהגים: להתענות בימי ב' וה' בשבועות אלו (עבודות הקדוש לחיד"א אות צד מביא שכך מנהג בערי איטליא, ילקוט מעם לועז פרשת וישב לח ח).
יש הנוהגים: להתענות רק בימי חמישי (מג"א תרפה א, מנהגי טירנא לקט יושר עמוד קטז). אלא א"כ חל ביום שאין אומרים בו תחנון שאז מתענים ביום ב' (לקט יושר שם), והטעם: לפי שעיקר היה להתענות ביום ו' ומכיון שאין מתענים ביום שישי (מג"א רמט ד) מקדימים ליום חמישי (ליקוטי מהרי"ח בשם הה"ק בעל מאור ושמש).
והטעם שמתענים ביום ה' אף שאמרינן אין גוזרים תענית על הציבור ביום ה' (תקעב) לשיטת הלבוש וסיעתו ששובבי"ם רק בשנת העיבור כיון שאין זה אלא בשנה בעיבור אין זה נחשב כגזירה (לבוש תרפה א ג).
טעם אחר: לפי שאנשי מעמד התענו והתפללו ביום ה' (תענית כז, ב) וכדוגמת זה קבעו יום זה לתענית ותשובה (א"ר תרפה יא לטעם הלבוש).
טעם אחר: לפי שבבריאת העולם ביום החמישי נאמר ברכה לדגים (בראשית א כב) "פרו ורבו ומלאו את הארץ" (נוהג כצאן יוסף עמוד קצא).
ויש הנהוגים: להתענות ביום שישי ערב שבת קודש שהוא כנגד מדת היסוד (נימוקי או"ח תרפה שכך נהגו תלמידי הבעהש"ט, מג"א למגיד מטריסק, אור צדיקים כח א).
יש שלא הקפידו להתענות ביום קבוע אלא כל שבוע יום אחר (ילקוט אוהב ישראל הליכות ומנהגים מרבוה"ק האוב ישראל מאפטא עמוד קסט אות צג).
צדקה במנחה בתענית שובבי"ם
בכל תענית ציבור אמרו "אגרא דתעניתא צדקה" וכל שכן בתפלת מנחה תענית ימי השובבי"ם (חמדת ימים ח"ב שובבי"ם יד).
אמירת תהילים
יש הנוהגים: לומר את כל ספר התהלים בבוקר של יום שישי בכל פרשיות השובבי"ם, רמז לדבר: תיבות "שמות בני ישראל הבאים מצרימה" ר"ת השבי"ם וס"ת תהלים לרמז שימי השובבי"ם מסוגלים לתשובה ואמירת תהלים מסייע לתשובה (ספר ויגד יעקב עה"ת פרשת שמות הביא בשם הספר דברי יחזקאל).
תענית בדורות שלנו
כיון שעל ידי התענית יתמעט מלימוד התורה אין רבים מתענים ויש להרבות ללמוד תורה לשמה ויגיעת התורה (כתר ראש שאלתות מהגר"ח ואלוזין, ברכ"י תקעא א).
סיגופים במקום תענית
תענית דיבור: מי שאינו יכול להתענות יכול במקום זה לעשות תענית דיבור ותעלה לו במקום תענית אכילה (עיין הגר"א באגרתו), וכך כותב המשנ"ב (תקעא ס"ק ב) וריאתי בספר אחד שכשאדם רוצה להתנדב תענית, טוב יותר שיקבל תענית מן הדיבור ממה שיקבל עליו מן האכילה, והטעם: לפי שמתענית דיבור לא יהיה לו נזק לא בגופו ולא בנשמתו ולא יחלש ע"י זה.
יתגבר על תאות האכילה: אפשרות נוספות במקום תענית על ידי שימשוך ידו מלאכול באמצע אכילתו בעוד שהוא מתאוה לאכול וזה נחשב גם כן לסיגוף ומתכפרים עונותיו (ראב"ד הו"ד בטור או"ח רמ, מג"א תקעא א, באר היטב א).
להרבות בלימוד: כמו כן ילמד יותר מהרגיל (עיין משנ"ב תקעא ס"ק ד).
קבלת התענית
יש אומרים: שיש לקבל תענית שובבי"ם במנחה שלפני הצום כדין יחיד המתענה שצריך לקבל על עצמו התענית יום קודם (יוסף אומץ תצח, סדר שובבי"ם ת"ת, לוח דבר בעתו).
פירסום הדבר שמתענה
תענית יחיד: אסור לפרסם לאחרים (שו"ע תקסה ו).
תענית שובבי"ם: יש אומרים: שיש להצניעו כשאר תענית יחיד (עיין בדברי תורה מונקאטש מהדו"ת אות פב, וכן נהג בעל הבית ישראל מגור), ויש אומרים: שמותר לפרסמו והטעם: לפי שלא שייך בזה יוהרא כיון שמחויב להתענות (דרכי חיים צאנז אות קיז, פלא יועץ אות ת, ספר ואין למו מכשול בשם הגאון בעל אימרי אש והביא שאמר טעמו למנהג זה לפי שראה בני אדם שמזלזלים בתענית של ימי השובבי"ם לכן מפרסם כדי שילמדו אחרים ויעשו כמותו).
שיעורים ביור"ד
בדרונו נפוץ שעושים שיעורים בשולחן ערוך ביור"ד בהלכות נדה כדי לעורר את הציבור לדקדק בהמצוה זו.
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת בראשית - שבת מברכין וערב ר"ח תשפז
איך ידעה חוה לדבר בלשון הנחש. איך ידע הנחש לדבר בלשון חוה. וַיָּשֶׂם יְ-הֹוָה לְקַיִן אוֹת מהו האות שחקק לו ה' במצחו כדי להצילו. מה הטעם שחז"ל קראו לתורה 'תַּבְלִין'. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - ארז"ל וְהִנֵּה טוֹב זה יצר טוב מְאֹד זה יצר הרע. מה הטעם שהיצר הרע נקרא טוב מאוד.

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא



















