ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- ראש חודש
חודשי השנה הם לפי חודשי הלבנה שנאמר "עולת חודש בחודשו" שניכר בו החידוש הלבנה שנראת כדבר מחודש, שבחצי הראשון הולכת וגודלת ובחצי השני הולכת ומתמעטת ואח"כ שוב מתחדשת משא"כ חודשי החמה לא ניכר בהם שום התחדשות, והשנים אנו מחשבים לפי שנות החמה שנאמר (דברים טז א) "שמור את חודש האביב" תלה הכתוב בקיץ ולא יכונו זמני השנה שבהם הקיץ החורף קור וחום אלא בחשבון השמש ולפי שיתרת ימות החמה על שנת הלבנה קרוב לי"א יום (שנות החמה שפ"ה ורביע יום, ושנות הלבנה שנ"ד יום ושמונה שעות ותרע"ו חלקים) וכשמתקבץ מן החסרון ל' יום פחות או יותר מוספים חודש אחד ועושים השנה מעוברת (אבודרהם תפילת פורים, רמב"ם הלכות קידוש החודש א- ב).
הטעם שמעברים את השנה
תנו רבנן על שלושה דברים מעברין את השנה על האביב, על פירות האילן, ועל התקופה (סנהדרין יא, א).
על האביב: כתוב בפסוק (דברים טז א) "שמור את חודש האביב" ודרשו חז"ל (ר"ה כא, א) שמור אביב של תקופה שיהא בחודש ניסן, והטעם: שאז מבשילה התבואה ויהא מוכן להביא קרבן העומר.
על פירות האילן: מכיון שבחג השבועות מבאים ביכורים לבית המקדש אם מתאחרת הבשלת הפירות מזמן העצרת צריך לטרוח ולעלות לירושלים פעם אחרת לכן מעברים השנה כדי לדחות את חג השבועות בעוד חודש.
על התקופה: שחג הסוכות יחול בתקופת האסיף כדכתיב (דברים טז יג) "חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים באספך מגרנך".
הטעם שלא תקנו לעבר כל שנה כמה ימים כדי להשוות שנת הלבנה עם שנת החמה, משום שמבואר בגמרא (מגילה ה, א) אמר רבי אבא אמר שמואל מנין שאין מונים ימים לשנים שנאמר (שמות יב ב) "החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" חודשים אתה מונה לשנים ואין אתה מונה ימים לשנים וע"כ תיקנו שיוסיפו חודשים שלמים כדי להשוות בין השנים.
הטעם שמעברים חודש אדר ולא חודש אחר
משום דכתיב באסתר (ג, ז) "חודש שנים עשר הוא חודש אדר" ואם מעברין אחד משאר החודשים לא יהיה אדר חודש שנים עשר (תוס' סנהדרין יב, א ד"ה אין) כעין זה כתב הרבינו יונה (עמ"ס סנהדרין יב, א) לפי שא"א לעבר חודש אחר, אם נעבר אייר נמצא שבין פסח לעצרת יהיה יותר מנ' יום, ואם נעבר חודש מחודשי הקיץ נמצא שלא יהיה תשרי חודש השביעי, ואם נעבר אחד מחודשי החורף לא יהיה חודש אדר חודש י"ב.
טעם אחר: לפי שלומדים עיבור השנה מעיבור החודש מה עיבור החודש אין תוספת עיבורו אלא בסוף החודש אף שנה אין תוספת עיבורה אלא בסוף השנה (מכילתא שמות פרשת בא ב ט, אבודרהם תפלת פורים).
טעם אחר: דילפינן מדכתיב (דברים טז א) "שמור את חודש האביב" חודש הסמוך לאביב אותו תעבר שתמיד יבוא אביב בזמנו (רש"י ראש השנה ז, א).
טעם אחר: לפי שאדר הוא סמוך לניסן ובו נדע אם צריך לעבר את החודשים (אבודרהם תפילת פורים).
טעם אחר: דבר ידוע שחודשי השנה הם כנגד י"ב שבטי ישראל (תנחומא ויחי טו, מהרש"א חידושי אגדות סנהדרין יב, א), וחודש אדר מזלו דגים והוא כנגד יוסף שנמשל לדגים שאין העין שולט בו (רבי חיים ויטל בספר ליקוטי תורה סוף פרשת ויצא), ויוסף הוליד ב' שבטים מנשה ואפרים ולכן מעברים חודש אדר שהוא של יוסף כנגד ב' שבטים מנשה ואפרים בניו (ספר קדושת לוי סוף פרשת כי תשא).
משנכנס אדר מרבים בשמחה (תענית כט, א) באדר א'
אדר א': ביעב"ץ מובא שדין זה נאמר על אדר ב' ולא על אדר א' (שאילת יעב"ץ ח"ב סימן פח, וכן כתב בשו"ת תשובה מאהבה ח"ב ס' שא) ע"פ רש"י בתענית (כט, א) דאיתא שם משנכנס אדר מרבים בשמחה וכתב שם רש"י (ד"ה משנכנס אדר) ימי ניסים היו לישראל פורים ופסח, משמע שדווקא אדר ב' שבו חוגגים נס פורים וימי ניסן סמוכים להם משא"כ אדר א' אין בו פורים ואינו סמוך לפסח, וכן מובא בר' חיים פלאזי (בספרו מועד לכל חי סימן לא נב). וכן כתב הגריש"א דהדעת נוטה דקאי אדר ב' (חשוקי חמד מגילה עמ' עז), ובעל שבט הלוי כתב דפשיטא ליה דאדר ב' קאי (ח"י ס' קח אות יג).
ויש אומרים שדין זה נאמר גם על חודש אדר א', (תש' חת"ס סימן כ) החת"ס בתשובה שם כתב יום ג' א' דר"ח אדר ראשון שמרבים בו בשמחה (שפת אמת ליקוטים לר"ח וכ"כ בספר דרך שיחה בשם הגרח"ק שליט"א) ובמשנ"ב משמע דקאי גם אדר א' מדלא חילק (לוח הלכות ומנהגים). והביא בעל השבט הלוי (שם) שיש מוסיפים שמחה מאדר א' וטוב לב משתה תמיד.
ברכת החודש
בשבת שמברכים את החודש נהגו לומר באדר א' "ראש חודש אדר ראשון", ובאדר ב' אומר "ראש חודש אדר שני'" (ערוה"ש תיז ט, משנ"ב תכז ס"ק ג).
דינים ומנהגים בשנה מעוברת
ארבע פרשיות
נוהגים לקרוא ד' פרשיות באדר ב', והטעם: משום דקי"ל דאדר שני עיקר משום דעדיף להסמיך אותו לחג כדי להסמיך גאולה לגאולה דהיינו גאולת מרדכי לגאולת משה (מגילה ו, ב), ואם טעו וקראו פרשיות והמגילה באדר ראשון, בב"י משמע שא"צ לחזור, ובד"מ ובא"ר כתב שצריך לחזור ולקרוא (משנ"ב תרפה ס"ק ב).
קריאת זכור בשנה מעוברת
לכוון לצאת יד חובת זכירת עמלק בפרשת כי תצא: בשו"ת מהר"ם שיק מובא שהקשה לחת"ס דהטעם שקוראים פרשת זכור פעם בשנה כדי שלא ישכח מהלב, ולכאורה בגמ' (ברכות נח, ב) משמע ששיעור שכחה הוא י"ב חודש [אין המת משתכח מהלב אלא לאחר י"ב חודש], לפי זה בשנה מעוברת יכוון בקריאת זכור שקוראים בפרשת שבוע "כי תצא" שלפני פורים כדי לצאת ידי חובת "זכור", והשיב החת"ס שכך הוא נוהג (שו"ת מהר"ם שיק על תרי"ג מצוות מצווה תרה).
ולמעשה: כתב הגריש"א שאין להקפיד בזה ואין צריך כוונה מיוחדת בקריאת כי תצא (הליכות והנהגות פורים עמוד 3).
ולכפרת פשע
בשנת העיבור מוסיפים בתפילת מוסף בברכת "אלהינו ואלהי אבותינו" "ולכפרת פשע" (משנ"ב תכג ס"ק ו): והטעם: משום שיש בברכה זו י"ב לשונות לטובה ולברכה וכו' כנגד י"ב החודשים וכנגד חודש העיבור אומרים ולכפרת פשע (אליהו רבה תכג ס"ק ו, כה"ח תכה ס"ק יח).
טעם אחר: לפי שחוששים שמא העיבור שלנו הוא שלא כהוגן, וא"כ יוצא שאוכלים חמץ בפסח (טעמי המנהגים עניני ר"ח בקונטרס אחרון על ס' תמח).
עד מתי אומרים "ולכפרת פשע": יש שנהגו לאומרו כל השנה, והטעם: לפי שסוברים שטעם אמירתו כנגד חודש העיבור, וכמו שאומרים כל י"ב לשונות בכל החודשים כך יש לומר גם כפרת פשע כנגד חודש אדר (כה"ח תכה ס"ק יח).
ויש שנהגו לאומרו: רק עד סוף אדר ב' (משנ"ב תכה ס"ק ו), והטעם: לפי שאומרים אותו כל זמן שראוי לעבר את השנה דהיינו עד חודש אדר ולא מחודש ניסן והילך (לקט הלכות חנוכה ופורים עמוד 64).
בדיקת מזוזות: יש שנהגו לבדוק המזוזות בחודש אדר בשנה מעוברת, והטעם: כיון שמעיקר הדין צריך לבדוק פעמים בז' שנים כמבואר ביור"ד רצא א וכדי לזכור הלכה זו בדקו באדר בשנה מעוברת שזה יוצא בערך פעמיים בשבע שנים (קונטרס איגרת הזאת דביצלקי עמוד מב).
פורים קטן (שו"ע תרצ)
כשמעברים את חודש אדר, י"ד וט"ו באדר א' נקראים פורים קטן.
בדיני תפילה
תחנון: אין אומרים תחנון בי"ד וט"ו באדר א' (שו"ע תרצז א). וכן אין אומרים תחנון במנחה שלפניהם שהוא י"ג באדר א' (משנ"ב קלא ס"ק לג).
"אל ארך אפים": כשחל פורים קטן ביום שני או ביום חמישי אין אומרים "אל ארך אפים" בפתיחת ההיכל, הטעם: לפי שלמנצח ואא"א שווים הם באמירתם (משנ"ב תרצז ס"ק ב).
"יהי רצון" בשני וחמישי: כשחל פורים קטן ביום שני או ביום חמישי אין אומרים "יהי רצון" שאחר קריאת התורה, והטעם: לפי שדינו כתחנון.
"למנצח" (תהילים כ): אין אומרים בימים אלו מזמור "יענך ה' ביום צרה" (שו"ע תרצז א). והטעם: כיון שהם ימים של נס והצלה (שו"ע תרצז א).
"על הניסים": אין אומרים בימים אלו "על הניסים" בין בתפילה ובין בברכת המזון (מג"א תרצז ס"ק א). והטעם: לפי שאין קוראים ביום זה מגילה (משנ"ב תרצז ס"ק א),
ואם אמרו אין מחזירים אותו (משנ"ב שם), והטעם: דמדינא היה ראוי לעשות פורים באדר א' כמ"ש הפוסקים, אלא שסמיך גאולה לגאולה עדיף מ"מ הוי מעין המאורע (שערי ציון תרצז ב בשם חמד משה).
הספד ותענית: אין מספידים בהם ואין מתענים (שו"ע תרצז א). והטעם: משום דקשה הא קי"ל זריזים מקדימים למצוות וכיון שחייבים לקבוע מדאורייתא זכר לנס מ"ט דחו לאדר ב' משום סמיכה גאולה לגאולה והרי זריזים מקדימים, וכתב הרדב"ז דנראה דלכן קבעו באדר א' הי"ד וט"ו לאסור בהספד ותענית ובזה יצא ידי חובת דאורייתא שכבר עשו זכר לנס, ושוב מצוות דדברי קבלה דחו לאדר ב' (רדב"ז ח"ד).
חיוב משתה ושמחה
חיוב משתה ושמחה בפורים קטן, הרמ"א כתב שמעיקר הדין אין חיוב לעשות סעודה אלא שטוב להחמיר (תרצז א). ובמשנ"ב כתב (שם ס"ק ד) שטוב להחמיר רק בי"ד ולא בט"ו. הלבוש כתב שיש להחמיר גם בי"ד וגם בט"ו (שם). למעשה: מ"מ ירבה קצת בסעודה לכבוד הנס שנעשה בעיתים הללו, והטעם: כדי לצאת ידי המחמירים (משנ"ב תרצז ס"ק ה). ואמרו בשם הגרשז"א שבכרכים המוקפים חומה נוהגים גם בט"ו (הליכות שלמה ח"ב עמוד שלה). המחמירים לעשות סעודה בפורים קטן כתבו הפוסקים שיש להוסיף תבשיל אחד יותר מהרגיל (לקט יושר עמוד קנט).
וכתב ר' חיים פלאג'י וראוי לאכול בסעודה זו בשר אפילו כשחל בערב שבת (מועד לכל חי לא כב).
ומוסיף השערי תשובה שיש להרבות בסעודה זו בשירות ותשבחות (תרצז ב).
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

רביבים חובת לימוד התורה לגברים
שני חלקים במצוות תלמוד תורה | האחד לדעת את הוראת התורה להדרכת החיים | בחלק זה גברים ונשים חייבים כאחד | החלק השני הוא להקיף את התורה כולה, בין מצוות שקשורות לחייו של הלומד ובין שאינן קשורות, ולהמשיך לעיין ולדקדק בתורה | בחלק זה גברים חייבים בלבד | ליסודות התורה יש גבול, ואותם נצטוו ההורים ללמד את הבנים, ואותם חייבים כל הגברים לדעת | הספרות התורנית העומדת לפנינו מרובה פי אלף ויותר מהספרות שהייתה בתקופת הראשונים | האתגר להקיף את כל יסודות התורה נעשה קשה יותר ויותר

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת בראשית - שבת מברכין וערב ר"ח תשפז
איך ידעה חוה לדבר בלשון הנחש. איך ידע הנחש לדבר בלשון חוה. וַיָּשֶׂם יְ-הֹוָה לְקַיִן אוֹת מהו האות שחקק לו ה' במצחו כדי להצילו. מה הטעם שחז"ל קראו לתורה 'תַּבְלִין'. וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד - ארז"ל וְהִנֵּה טוֹב זה יצר טוב מְאֹד זה יצר הרע. מה הטעם שהיצר הרע נקרא טוב מאוד.

בראשית פרשת בראשית – ארבעה נהרות
מדוע בתיאור תשתית העולם מתארת התורה את ארבע הנהרות ורומזת גם לגלויות? מהו אותו עדן ומי הוא הנהר ועל איזה גן מדובר?

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״אנא ה׳ הושיעה נא״: גאולה וישועה בחג הסוכות
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב שלמה יוסף וייצן, ר״מ בישיבת בית אל ורב היישוב פסגות, פותח ב״חזקה״ של שלוש שנים שבהן הקדוש ברוך הוא מחבק את עם ישראל דווקא בימי סוכות: לפני שנתיים סינוואר, בשנה שעברה חזרת השבויים בליל הושענא רבה, והשנה — הצלת המטוס יום קודם. בכולן התקיים גם ״אנא ה׳ הושיעה נא״ וגם ״אנא ה׳ הצליחה נא״, ובכולן ברור שלא תכנון אנושי הוביל לישועה. משם לשיעור ארוך ועשיר על ההבדל בין גאולה לישועה: למה הסוכה היא דירת עראי ומה מלמד הנצי״ב על ״ויהי בשלם סוכו״, ניסן מול תשרי, ראש השנה של יראה ויום כיפור של חיבוק, דברי הרב קוק בעולת ראי״ה והמהר״ל על שלושת הרגלים — והחלוקה של ההלל לשני חלקיו. ובסוף, תפילה לשנה שבה הקדוש ברוך הוא גם ישלים את תהליכי הגאולה וגם יפתיע אותנו בישועות.

ליל הושענא רבא תשפ"ז קדושת הסוכה, מצוות השמחה ומיתוק הדינים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. ראש ישיבת בית אל, הרב זלמן ברוך מלמד, בשיעור לליל הושענא רבה (השידור נכנס כשהרב כבר באמצע דבריו). הוא עוסק בקדושת עצי הסוכה — מה הדין כשהסוכה גדולה מהשיעור, האם מותר להריח הדס שבסכך או להישען על הדופן, ולמה לפי הרשב״א אי אפשר להתנות על הקדושה הזאת — ובשאלה מה קורה כשיושבים בסוכה בלי לכוון ״זכר לענני הכבוד״. משם למצוות השמחה בחג: קורבן השמחה, ״ושמחת בחגך״ לפי הרמב״ם, ושמחת בית השואבה. ובסוף, מה שהסוכות והערבות עושים בהושענא רבה — ממתיקים את הדין: משל לאבן גדולה שנגזרה, ובמקום לזרוק אותה בבת אחת מפוררים אותה לחצץ. ובתשובה מאהבה, אפילו חותכים ממנה אבנים יפות לבנייה.

ליל הושענא רבא תשפ"ז לולב ״חד הוצא״ ואחדות עם ישראל: כבוד, חיבה, דעת וחיים
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. הרב עידו יעקבי, ר״מ בישיבת בית אל, פותח בסוגיה של פסולי הלולב: התיומת שנחלקה או נסדקה, ולולב ״חד הוצא״ — שגדל יפה משני הצדדים, ובכל זאת הגמרא קוראת לו ״בעל מום״ ופוסלת אותו כל שבעת הימים. מה החיסרון בלולב שנראה כל כך מושלם? בעקבות הרב קוק באורות התשובה: התיומת היא נקודת החיבור, ובלי ״האגד הרוחני״ של כל הדעות ודרכי החיים — אין קיום לאומה. ובהמשך, איך מתאחדים גם עם מי שחושב מחשבות מרגיזות ושגויות, בלי לוותר על האמת: ארבע המדרגות שמונה הרב קוק — כבוד, חיבה, דעת וחיים. ומשל: ילד שמשתולל, עד שמגלים של מי הוא הבן. ״הם בנים של ריבונו של עולם.״

ליל הושענא רבא תשפ"ז ״שמע ישראל״ ו״ברוך שם״: כל הכוחות אל מטרה אחת
שיחה מליל הושענא רבה תשפ״ז, מתוך השידור החי של אתר ישיבה מהישיבה הגבוהה בית אל. השר בצלאל סמוטריץ׳, בוגר ישיבת בית אל, חוזר לישיבה שבה גדל — ״האדם הוא תבנית נוף מולדתו, וזה נוף מולדתי״. הוא פותח בהודיה על הנס של המטוס שהיה עשרות שניות מהתרסקות יום קודם, ובאזהרה מלהתרגל לניסים: זה עניינו של חג הסוכות, שהמהר״ל קרא לו ״הוד״ — מלשון הודיה. ובעיקר, דבר תורה על יעקב אבינו שביקש לגלות לבניו את הקץ ונסתלקה ממנו השכינה. הבנים עונים ״שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד״ — כל הכוחות, הכישרונות והתפקידים של השבטים, גם כשיש ביניהם מתחים, מכוונים למטרה אחת; ויעקב עונה ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״ — השפע שיורד מלמעלה למטה. כמו תזמורת שבהתחלה כל כלי מתאמן לבד, עד שיוצאת מוזיקה אחת.

מאמרים נוספים בארץ אגדה יעדי הגיוס של שלמה
לשיטת התנא שלמה המלך רמז בשיר השירים שחמש שישיות מהצבור צריכים להתגייס ולשלב ספרא וסייפא, ואילו ששית מהצבור צריכה להישאר בבית המדרש. האמורא שמואל חלק על כך, אך הרמב"ם פסק כשיטת התנא

















