ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש מדורים קול צופייך

פרשת בא – תיקון השובבים

מוקדש לעלוי נשמת
הרב מרדכי אליהו
לחץ להקדשת שיעור זה
למה דווקא בפרשיות שמות - משפטים
קול צופייך
הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל
1 - הלכות ראש חודש, פורים ותפילין
2 - שואלים ודורשים בהלכות פסח
3 - שבת זכור וענייני המגילה
טען עוד
אומרים בשם האריז"ל שפרשיות שובבי"ם = שמות וארא בא בשלח יתרו משפטים, הם עת ל"תיקון הברית", שהם "תורה", והוא "תיקון הברית". )קומץ המנחה ב עט) פירוש העניין שבזמן שאנו קוראים את הפרשיות שבין "שמות" ל"משפטים" ניתן לתקן משהו שקשור ל"ברית" וקשור ל"תורה". ולמה דווקא בתקופה הזו?
כי בתקופה הזו אנו קוראים את הפרשיות שמתארות את היציאה של עם ישראל ממ"ט שערי טומאה למ"ט שערי טהרה. וקריאה זו היא לא רק סיפור דברים על מה שהיה. הם סיפור על מה שהווה איתנו כל הזמן. כי כל אדם חייב לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, לא רק בפסח. ואע"פ שלא היינו שם מעולם – יש לנו חלק גדול ביציאה משם. כי יציאה ממצרים אינה רק יציאה מגבולות הממלכה. היא יציאה מהתרבות שלהם. היא ניתוק מצורת חשיבה מצרית. לכן אומרת התורה "כְּמַעֲשֵׂה אֶרֶץ מִצְרַיִם אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם בָּהּ לֹא תַעֲשׂוּ". ""אִישׁ אִישׁ אֶל כָּל שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה". "אַל תִּטַּמְּאוּ בְּכָל אֵלֶּה וכו'" (ויקרא יח). ומי שיש לאדם קלקול בעניין זה – יתקן אותו בימים אלו שאנו קוראים על יציאת ממצרים ומתרבותה.

מתן תורה – חלק מיציאת מצרים
פרשיות השובבי"ם מתחילות בתהליך היציאה מגלות מצרים ומסתיימות אחר מתן תורה. בלי תורה לא מסתימת היציאה ממצרים. והיה מסביר מו"ר הרב ז"ל - הכ"מ כי מתן תורה אינו אירוע שקורה אחרי יציאת מצרים. מתן תורה הוא חלק מרכזי ביציאה ממצרים. "וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה". (שמות ג יב).
כשהקב"ה אומר לאברהם "ואחרי כך יצאו ברכוש גדול" הוא לא מתכון רק לכסף ולזהב שלבסוף נאבדים ומתבזבזים. זה לא באמת רכוש גדול. אלוקים מתכוון לתורה שנשארת איתנו לאלפי אלפי שנים. מדרגה רוחנית גדולה שזוכים לה במקום התרבות של מצרים שהשארנו שם.
הדגש מיוחד לזה נראה בדברי פרעה שלא הבין למה אי אפשר לקבל תורה במצרים. למה אי אפשר לעבוד את ה' בארץ מצרים (שמות ח). משה לא מסכים ועל הויכוח הזה הוא ממשיך את עשר המכות עד היציאה. ובאמת הדיבור הראשון מדגיש את הקשר בין היציאה למתן תורה: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים". אי אפשר ללכת בעצת פרעה לשלב יחד "קדושה וטומאה" - מצרים ותורה. מ"ט שערי טומאה ומ"ט שערי קדושה.
למה מוספים ת"ת בשנה מעוברת?
בפרשיות "שמות" עד "משפטים" מדובר על היציאה מעבדות לחרות ועל מתן תורה, גם יציאה גשמית ממצרים מעבודה בחומר ובלבנים וגם יציאה רוחנית מעבודה לאלוקים שעשוי חומר ולבנים. פרשיות "תרומה תצווה" הן הפרשיות העוסקות בביסוס המדרגה הרוחנית שאליה הגיעו בני ישראל במתן תורה על ידי בנית המשכן. תפקיד המשכן הוא להמשיך באופן קבוע את האש ואת הענן שהיו במעמד הר סיני. לשכן את הלוחות שקיבלנו בהר סיני במקום קבוע בתוכנו. ללכת באופן קבוע עם השכינה שהתגלתה עלינו במעמד הר סיני.
מדברי החיד"א משמע שעיקר התיקון של שובבי"ם הוא בשנה מעוברת. וכל כתב: "ומנהג תעניות אלו בכל השנים, אלא שבשנה מעוברת מתקן יותר כמ"ש מהרח"ו זצ"ל. ובימים אלו הוא תקון גדול לקדש עצמו במותר לו".
עיקר תיקון הברית – לימוד תורה בקדושה ובכוונה
בדברי האר"י שהוזכרו לעיל כתוב על תיקון הברית שהוא "תורה". ולכן עיקר התיקון של שובבי"ם הוא בלימוד תורה. התחזקות בתורה שנקראת "ברית". ארון התורה נקרא "ארון הברית". "כי על פי הדברים האלה כרתי אתכם ברית ועם ישראל". על פי זה כתב בספר "אוהב ישראל" (פרשת ויחי): "ועיקר התשובה הוא ע"י תורה ותפלה וצדקה. כל אחד ואחד לפי יכולתו, ובפרט בלימוד תורה שבע"פ ולברר הלכה בליבון ובירור יפה בזה הוא מקבץ חלקי הטוב והניצוצין קדישין ומברר אותן מתוך הקליפות להוציא בולעם מפיהם. בסוד חיל בלע ויקיאנו (איוב כ, טו) וזהו עיקר התיקון של פגם הברית. כי לימוד תורה שבע"פ בכוונת הלב וביראת שמו ית' הנכבד והנורא". "וכל שכן מי שזוכה ללמוד תורה לשמה ממש".
וכתב בספר שם משמואל (ויחי תרפ"א) "וממוצא הדברים הנה ימי השובבי"ם ת"ת הם זמן התיקון לחטא הידוע, ויש שמתענים ועושין סיגופים, מוטב שיאמר כל אחד לנפשו מוטב להשתעבד בביתה של תורה ולצמצם את כל מעשיו ותהלוכותיו שיהיו בדרך התורה ולא להשתעבד לתעניתים וסיגופים, כמו שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שההילוך בדרך התורה הוא הגדול שבסיגופים לגוף, עכ"ד, ומובן שהאיש השם שכמו להשתעבד לתורה, הן ביגיעת הלימוד והן בצמצום תהלוכת מעשיו עפ"י דרכי התורה, מועיל יותר מכל סיגופי הגוף". אמנם נראה בהמשך כי היו תלמידי חכמים גדולים שהבינו כי גם עמלי תורה צריכים לעשות תיקונים בתקופה הזו, מלבד מה שצריכים להתחזק בלימוד תורה שתהיה לשמה. ולברר את ההלכה לאמיתה של תורה.

תיקון הברית – תיקון על צער הגלות
רבי אלעזר אזכרי בעל מחבר "ידיד נפש" כותב בספר חרדים בהקדמת המחבר למה הוא כתב את ספרו. ומסביר כי למרות שהם גרו בצפת ועסקו בתורה, רוב עם ישראל היה בגלות. פרעות ושמדות היו בכל מקום, גירוש ספרד ופורטוגל היה בימיהם. "אבל אשמים אנחנו, ועדין לא שבנו מטעותינו, ולכן נתארך גלותינו, ומצאונו צרות רבות ורעות, לא שלוונו ולא שקטנו ולא נחנו, ויבא רוגז מעת לעת ומפקידה לפקידה, גירושין ושמדות חרבות שלופות. מי נתן למשיסה יעקב וישראל לבוזזים הלא ה' זו חטאנו לו במצות לא תעשה הלכנו עמו בקרי דרך עראי וברפיון ידים במצות עשה. אוי לנו דלא אכשור דרי ולא טובים אנחנו מאבותינו, ואין אנו בטוחים מגרושין ושמדות אחרות וחרב היונה וכוסות התרעלה ששתו אבותינו".
ובאמת הצער של עם ישראל הוא צער השכינה. כשאנחנו בגלות – יש חלול השם בעולם. וכשאנו נגאלים יש קידוש ה' כמו שאומרים בתחילת כל קדיש. מתי יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה? כש"יַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ". וכשישראל בגלות מחללים שמו של מלך (יחזקאל לו).
ממשיך וכתוב בעל ספר חרדים: "וראיתי גדול הדור מוהר"ר יוסף קארו זלה"ה מיצר ודואג על ואת בימיו". כדרך יראי השם שאומרים בכל לילה תיקון חצות על צערם של ישראל, על צער השכינה הקדושה, על גלות התורה וחילול השם. הם הם הצדיקים "שומרי הברית והחסד".
איך אדם יכול לשמוע בת קול?
ובת קול משמים יוצאת לרבים בכל יום ואומרת: "אוי להם לבנים מעלבונה של תורה" וכל יום יוצאת בת קול ואומרת: "שובו בנים שובבים". ומסביר הזוהר (פרשת נשא ג, קצו א), למה קוראת בת קול מהר חורב. הרי בני אדם לא שומעים אותה? ועונה: "אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חֲזִי מִידֵי, מַזְלֵיהּ חֲזִי". למרות שאוזן בשר לא שומעת את הבת קול. אבל "מַזְלֵיהּ חֲזִי", המזל שלו מרגיש. המלאך שלו מרגיש. "וזהו שלפעמים מתעורר באדם רוח טהרה מקול הקורא לאוזן נשמתו, ומכל מקום לא יזכה לזה רק השומע קול החכם המוכיח, והיינו דכתיב "והיה אם שמוע - תשמע", כלומר אם תשמע למוכיח באוזן בשר, תזכה לשמוע באוזן הלב כרוז מלכו של עולם". (חרדים עג).
קדש עצמך במותר לך – מרן רבי יוסף קארו
עיון בספרי "מגיד מישרים" של מרן רבי יוסף קארו מלמד שהוא היה מקפיד מאוד להתענות בתקופה זו, ובפעם אחת מזכיר לו המגיד כי התענה ארבעים יום רצופים בתקופת שובבי"ם. וכיון שהתענה דוקא בתקופה זו הוא זכה לאהבה גדולה מהקב"ה אליו. (פרשת יתרו) והמלאך המגיד שהיה לו - "המגיד מישרים" עודד אותו מאוד להחזיק בקבלה זו ואמר לו דע לך כי:
"יצר הרע ונחש וסמאל כי הם רודפים אחריך תמיד ואליך תשוקתם ואתה תמשול בהם, והנה אמרת להתענות בשבועות הללו של שובבי"ם,,,, כי האמת שהתענית בשבועות אלו. הוא חשוב ומקובל ומרוצה מאוד". (פרשת וארא).
כמו כן הוא עודד אותו להזהר גם בעת אכילתו בלילה בין יום צום אחד למשנהו שלא יאכל לשבוע יותר מידי, ולא יאכל לשם הנאה, ולא יאכל כשאינו רעב, וגם כשהוא מרגיש חולשה ורעב – לא לאכול יותר מידי. וציווהו להתנהג כמו רבי יהודה הנשיא שלא נהנה מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה. (שם).
להזהר משתיה חריפה – במיוחד בימי השובבי"ם
ואף על פי שלא כולנו במדרגת "רבינו הקדוש" או מדרגת רבי יוסף קארו, אומר לנו החיד"א כי אפשר לנהוג כמותו בחלק מהארוחות שאוכלים, או אפילו בחלק מהארוחה עצמה. ובודאי בתקופת השובבי"ם "קדש עצמך במותר לך".
וכתב בספר הנהגות צדיקים לרבי מרדכי מטשערנאביל כי התיקון של שובבי"ם הוא להזהר ממשקה משכר בתקופה הזו. "ולא לשתות שום משקה המשכר רק בשבת ויום טוב בשביל הקידוש ולא יותר". ובודאי שמי שנכשל בשתיה חריפה יודע כי אין דבר ההורס שלום בית יותר משתיה חריפה. וכמה וכמה בתים נהרסו בגלל זה. וכמה לשון הרע וניבולי פה בגלל המשקאות המשכרים. ואפילו אם הוא שותה אותם בשבת לשם שמים – הם מביאים לפעמים קלקול גדול. על כן יקדש אדם עצמו בתחילה בימי השובבים בנושא זה ואחר כך ילך מחיל אל חיל.

מנהג השובבי"ם - כמה תעניות?
כתב ב"ברכי יוסף" (אורח חיים סימן תרפה ס"ק א) "הרב הלבוש כתב בסי' זה דנוהגין במקומו להתענות כשהשנה מעוברת יום חמישי בפרשות שובבי"ם ת"ת, ונתן טעמים על זה. וכבר נודע שמנהג תעניות אלו לתקון הקרי, וכיוצא, כמפורסם בספרי מוסר וקבלה. וצריך להתענות פ"ד תעניות רצופים, וישלימם בהפסקות קטנות כנודע. ואם הוא חלוש לפחות יתענה מ' יום רצופים, ואם לאו - לא עשה כלום לפרט תיקון זה. וכתב החיד"א (בצפורן שמיר צד). כי מה שנוהגים בערי איטליא להתענות בשובבי"ם רק בימים שני וחמישי אולי מועיל קצת לתיקון הברית אבל עיקר התיקון הוא ש"בזה מתעוררים לישמר מחטא זה הרגיל ומצוי בעונותינו הרבים".
וכתב מהרח"ו זצ"ל (שער רוח הקדש דרוש ג דף ו ע"ד) שאפי' עשה תעניות כיום כפור (דהיינו מערב קודם ולא מהבוקר) אינו נחשב כי אם ליום אחד דוקא, וזה כתוב מכ"י מהר"ש ויטאל בן הרב מהרח"ו זצ"ל, ודלא כמי שכתב להפך. גם לא נזכר בדברי מהרח"ו כי אם הפסקת שני ימים שעולה ז"ך, והפסקת ג' ימים שעולה מ', ותו לא".
ובספר לקט יושר (תלמידו של התרומת הדשן, עמ' 116) כתב שהיו מתענים כל הקהל תעניות שמונה תעניות של שני חמישי שני וכו' בלבד. אמנם מה שכתב החיד"א שצריך פ"ד תעניות מקורו בדברי האר"י זלה"ה בשער רוח הקדש. שכתב שם כי לתיקון קרי צריך פ"ד תעניות. וב"ציפורן שמיר" )סי' ו' אות צ'( כתב שהסדר הטוב הוא שמתענה בשובבי"ם ת"ת יום יום, ובתוך הזמן עושה גם ב' הפסקות של יומים רצופים של תענית, שכל הפסקה של יומים עולה לז"ך ימים. )אמנם מה שהיו נוהגים לצום שבוע שלם, כתב החיד"א בציפורן שמיר שם אות צ"ו שאין לו מקור בדברי האר"י ז"ל. ואומרים שהוא מהרמ"ע אבל תענית ג' ימים רצופים שעולה כמו ארבעים יום מוזכר בדברי האר"י עיין כף החיים תקס"ח אות ס"ג ועיין עוד בדברי הרמ"ע מפאנו - במאמר תקוני תשובה - פרק ד).
העולה מדבריו כי לפי הלבוש צריך להתענות רק ימי חמישי בכל שבוע. וכן הוא ב"מגן אברהם" בסימן תרפה. לפי לקט יושר צריך להתענות שני וחמישי שמונה פעמים. לפי דבריו של החיד"א צריך שמונים וארבע תעניות, והחלשים יתענו ארבעים תעניות. שהימים רצופים אבל בלילות אוכלים. ואם אדם מתענה שנים ימים עם הלילות שבניהם – הרי זה כמו עשרים ושבע ימים. ואם מתענה שלושה ימים רצופים על הלילות שלהם – הרי זה כמו ארבעים יום.

תמימותם של אנשי הדור הקודם
מו"ר הרב זצ"ל סיפר כי לרב חיימוב ע"ה היה שמש בשם יונה. יום אחד מינה אותו הרב שיעשה רשימה של כל הספרים שהיו בספריה של בית כנסת צופיוף, והיו שם כ1200- ספרים. הוא החל לרשום על כל ספר אות, והתחיל באות א', ב' ג', וכו'. כשהגיע לאות ק', התחיל לרשום ק"א ק"ב ק"ב וכו'. כשהוא הגיע לקצ"ט, לא המשיך באות ר' אלא רשם ק"ק, ואחר כך המשיך קק"א קק"ב קק"ב וכו', וכך עד שהגיע לשלש מאות, לא רשם את האות ש' אלא רשם קק"ק, וכך המשיך קקק"א, קקק"ב קקק"ב וכו'. ובארבע מאות רשם קקק"ק, וכן על זה הדרך. כשהגיע למספר של כמה מאות והיה צריך הרבה מקום לכתוב רצף של אותיות ק', שאל את הרב מה עליו לעשות, והרב ראה את כל מה שהוא רשם עד אז. אומר לו הרב מדוע כתבת קקקק"ק? הרי יש לך אות ר' וש' ות' – ואמר לו השמש איני יודע אלא כמו שכתבתי.
היו אומרים על אותו שמש, שבספריית צופיוף, שהיו בה אלף מאתיים ספרים, שכשהיו שואלים ומבקשים ממנו ספר מסוים, היה יודע מייד את שם המחבר של אותו הספר, והיה מביא את הספר המבוקש בלי לחשוב. תמימותו וצדקתו היו מופלאים, והיו אומרים עליו שבכל שובבי"ם היה צם כל השבוע - וכך הייתה דרכו, שהוא היה שוכב במטה עד יום רביעי, ומיום רביעי היה מתחזק וקם ממטתו ובא לבית הכנסת והיה מחלק תה ללומדים ולמתפללים. וביום ששי היו באים אנשים רבים ועומדים בתור לקבל את ברכתו, כנראה היו יודעים שברכותיו נשמעות בימים אלו.

האם קוראים בתורה בתעניות שובבים?
כתב בביאור הלכה )סימן תקסו) "כתב בשערי אפרים בתענית מיתות הצדיקים כגון ז' באדר וכיוצא אף אם יש עשרה מתענין וכן הבכורים המתענין בע"פ אף אם יש שם עשרה - לא יקראו ויחל. ומכל שכן הנוהגים להתענות בב' וה' של כל השנה או בפרשת שובבי"ם, וכן מה שנוהגין החבורות קדושות שבכל עיר לבחור לעצמם יום אחד לקבוע בו תענית ואומרים סליחות אע"פ שעושין כן בכל שנה בקביעות - אין להם לקרות "ויחל".
ובכמה מקומות נוהגין שקורין ויחל בט"ו כסליו שהוא קביעות תענית לחברה קדישא ויש סעד לדבריהם מפמ"ג סק"ה במ"ז שמצדד בכעין זה לענין שובבי"ם ת"ת אכן אם חל ביום ב' וה' אין דוחין בשחרית פרשת השבוע עיין שם: וכן שו"ת ויקרא אברהם (חלק או"ח סימן כ). "וכן ראיתי בימות החור"ף להרב הכולל ח"ק סובר הרזי"ם מהר"ר יהודה לביא זלה"ה שהיה עושה מעשה בבית מדרשינו שמקבץ סיעת מרחמוהי אותם המתענים בימי השובבי"ם ומתפללין מנחה וקורין בס"ת וקובעין ברכה בין גואל לרופא אלא שראיתי בס' דבר אמת שכתב מס' בן ידיד דלכ"ע בתענית שובב"ים כיחידים דמו וכיון דלא נהגו מקדמת דנא אין לעשותו ע"כ.
אשר על כן אין לקרוא פרשת ויחל בתעניות שובבים. וגם אם זה בשני וחמישי בבוקר שקוראים ממילא בתורה, אין להחליף את פרשת השבוע בפרשת ויחל, למרות שכל הקהל צמים.

אם היה ברית באמצע תעניות השובבים
כתב ברכי יוסף אורח חיים סימן תקסח ס"ק ט "נדר להתענות ערב ראש חדש ושובבי"ם, וכיוצא, ואירע לו ברית. עיין בית דוד סי' שמ"ט. ובשערי תשובה סימן תרפה ס"ק [ב] כתב "ועיין בא"ר בשם מלבושי יו"ט שאם אירע שר"ח או ט"ו שבט או פורים קטן חל ביום ה' - אם ללותו ולפורעו. ומסביר כי גם אם אדם קיבל את הצומות הללו בקבלה מראש – לא על דעת שיהיה בהם ראש חודש או פורים קטן. דהינו פורים בחודש אדר ראשון.
"וכן נוהגים שאין מתענים בהם. וכמדומה שנוהגים להקל אף אם אירע לו סעודת מצוה שהוא שייך בה או שהוא סנדק מקילין בו. (שלא יצום) ומכל מקום נראה שיש להתענות בפרשה שאחריה לתשלומין כיון שהוא תענית של תשובה. ובאליה רבה כתב שנראה לו כי אם חל ר"ח וט"ו בשבט ביום ה' - יתענו במקומם ויקהל פקודי".
להשתדל להיות סנדק בשובבים
כתב החיד"א בספרו עבודת הקודש (ציפורן שמיר ו) "יש שמחזרין להיות סנדק בימי השובבי"ם, כי הוא מכלל תקוני פגם הברית, ואוכלים בסעודת מצוה, כי יום טוב שלו הוא. אך יש לפקפק שמא לא יחשבו התעניות רצופים כיון שהוא גרם לזה, אף שכוונתו לתקן.
וירא שמים ישתדל להיות סנדק אחר גמר התקון. אמנם אם אבי הבן מאליו ומעצמו מכבדו להיות סנדק, אפילו שיהיה באמצע שובבי"ם, לא ידחה המצוה ליכול ולחדי, כי שמים לו זכו, ויום טוב שלו הוא, ובלי ספק נחשבים התעניות רצופים כיון דאתיא לו ממילא, ולא טוב לדחות המצוה, ולא נכון לימנע מסעודת מצוה, ובפרט אם נוהג להיות בסעודת מצוה כשהוא סנדק.
דברי החיד"א נאמרו על אלה שצמים פ"ד תעניות רצופות יום יום ואוכלים מעט בלילה. ולדבריו גם אם יתענה אחר כך וישלים – הרי איבד את הרציפות. ורק אם קראו לו להיות סנדק, יאכל וישלים. אמנם לאלה שלא נהגו לצום את כל הימים הללו, בודאי יש ערך גדול בסנדקאות. ובמיוחד שלפני כן טובל הסנדק ומהרהר בתשובה כדי שתעלה סנדקאותו יפה.

מי שלא יכול לצום – תפילת החיד"א
מביא החיד"א בספרו עבודת הקודש על "איש אחד שהיה רוצה להתענות שובבים, וירא כי לא יכול, כי יש לו חולאים, גם שיבה זרקה בו, ולכן בעצמו ציער מה יעשה לתקון נפשו. ואמרתי לו דבמציאות זה לעת זקנה ובסובלי חולאים, יש לו תקנה לפדות כל יום תענית בממון. ואע"ג דמדברי מורי זקני הרב חסד לאברהם ז"ל (מעין ד' נהר מ"ה) ובשו"ת נאמן שמואל מבואר דהפודה תענית יכול לפדותו בשצף כסף, מכל מקום נראה בעיני שיתן על כל תענית ד' גראסייאס במטבע טוסקאנה, שהוא דבר חשוב קצת. וסידרתי לו שיתפלל בכל יום תפלה זו:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם. בּוֹשְׁתִּי מְאֹד בְּחֶרְפָּה וּכְלִימָה עַל כָּל חַטֹּאתַי עֲוֹנוֹתַי וּפְשָׁעַי, וּבִפְרַט עַל אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי בְּאוֹת בְּרִית קוֹדֶשׁ בְּהִרְהוּרִים רָעִים, עַד אֲשֶׁר הֵן בְּעָוֹן חוֹלָלְ"תִּי וּבְחֵטְא יֶחֱמַתְנִי הַסִּטְרָא אַחֲרָא, נִקְרֹ"א נִקְרֵאתִ"י כַּמָה פְעָמִים, אוֹי לִי, אֲהָהּ עָלַי. וּבְרוֹב רַחֲמֶיךָ הוֹדַעְתַּנִי עַל יְדֵי עֲבָדֶיךָ לְתַקֵּן נַפְשֵׁינוּ עַל צוֹ"ם מָה, בְּמִסְפַּר וּמִפְקַד שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר פָּגַמְנוּ בָהֶם, לְהִתְעַנּוֹת מ' יוֹם בִּזְּמַן הַזֶּה כְּמִסְפַּר אַרְבָּעָה יוּדִין דְּשֵׁם ע"ב. וְגָלוּי וְיָדוּעַ לְפָנֶיךָ כִּי חָפֵץ הָיִיתִי לַעֲשֹוֹת תִּיקוּן זֶה בְּכָל לֵב, אַךְ אֵין בִּי כֹחַ וְכָשַׁל כֹּחִי לְהִתְעַנּוֹת תַּעֲנִיּוֹת מ' יוֹם רְצוּפִים.
וְלָכֵן אֲנִי מַפְרִישׁ הַיּוֹם אַרְבָּעָה פְרוּטוֹת כֶּסֶף לִצְדָקָה, כִּי כֵן יָסְדוּ עֲבָדֶיךָ לִפְדּוֹת בְּכֶסֶף כָּל תַּעֲנִית. וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יהוה אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ. שֶׁתַּעֲלֶה עָלַי כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי הַיּוֹם, וְתִהְיֶה חֲשׁוּבָה הַצְּדָקָה שֶׁאֲנִי נוֹתֵן בַּעֲבוּר הַתַּעֲנִית, כְּאִלּוּ הִתְעַנֵּיתִי, וּמִיעוּט מָמוֹנִי יִהְיֶה בִּמְקוֹם מִיעוּט חֶלְבִּי. וְאַתָּה בְּטוּבְךָ תְּמַלֵּא כָּל הַשֵּׁמוֹת שֶׁפָּגַמְתִּי בָהֶם בְּזֶרַע לְבַטָּלָה אוֹ בְּקֶרִי, וְתוֹצִיא לָאוֹר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה אֲשֶׁר נִתְפַּזְּרוּ עַל יָדִי בֵּין הַקְּלִיפּוֹת, חַיִל בָּלַע וַיְקִיאֶנּוּ (חבו) מִבִּטְנוֹ יוֹרִישֶׁנוּ אֵל. וְתַחֲזִיר כָּל נִיצוֹצוֹת הַקְּדוּשָׁה לְמָקוֹם קָדוֹשׁ לְמַעַן רַחֲמֶיךָ. עֲשֵֹה לְמַעַן שְׁמֶךָ, עֲשֵֹה לְמַעַן יְמִינֶךָ, עֲשֵֹה לְמַעַן תּוֹרָתֶךָ, עֲשֵֹה לְמַעַן קְדוּשָׁתֶךָ. יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ יהוה צוּרִי וְגוֹאֲלִי:
והוסיף החיד"א כי בכל יום ילמוד פרשיות הקרבנות ככתוב במשמרת טהרה. וילמוד לפחות ספר אחד מתהלים בכל יום. וילמוד משניות בסדר טהרות. וילמוד זהר בתקון היסוד וכו'.
מי שלא עושה הצומות – איך יהיה התיקון?
בספרו תורה לשמה )תיד) נשאל בעל הבן איש חי איפה עומדים התיקונים של האר"י ז"ל ביחס לדברי הגמרא שאומרת כי יש ארבע חילוקי כפרה: "שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי, שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש? אמר, שלשה הן - ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר על עשה ושב - אינו זז משם עד שמוחלין לו, שנאמר (ירמיהו ג, י"ד כ"ב) 'שובו בנים שובבים'. עבר על לא תעשה ועשה תשובה - תשובה תולה, ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל) 'כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם'. עבר על כריתות ומיתות בית דין ועשה תשובה - תשובה ויום הכפורים תולין ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג) 'ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם'. (יומא פו, ע"א).
ושאל השואל. "הנה רצינו לידע מי שעשה התיקונים האלה של מספר התעניות שגילה רבינו האר"י זיע"א על לאוין ועל כריתות ומיתות ב"ד, אם גם בו שייך הני חלוקי הנזכרים שבלאוין בעי יוה"כ לכפר ובמיתות בעי יסורין, או דלמא כיון שעשה תעניות אלו הקצובים אז תכף ומיד יתכפר ולא בעי יוה"כ ולא יסורין. יורינו המורה לצדקה ושכמ"ה.
וענה הרב ז"ל שבכל אחד ואמר מהכפרות שמוזכרות בגמרא צריך להיות "תשובה". וכל אחד ואחד עושה את התשובה שלו אחרת. יש מכל הלב ויש בלב ולב. "ויש בזה כמה מדרגות לפי כוחם של בני אדם ולפי בחינת נשמתם והנה רבינו האר"י זצ"ל אשר גילה מספר הצומות וסדרי התיקונים הנה כל אלו הם סדר התשובה כי הוא ז"ל מסר סדר תשובה במספר הצומות האלו השייך לכל נפש, בין אם תהיה נפשו עליונה בין אם תהיה תחתונה. בין קטנה בין גדולה. מכל בחינה שיהיה אם יעשה זה הסדר שגילה רבינו ז"ל יצא האדם ידי חובה תשובה בזה, והרי זה חשיב עשה תשובה שלימה ואין בה שום ספק. כי זה הסדר שגילה רבינו ז"ל הוא דבר השוה לכל נפש שכל העושה זה התיקון נכון לבו בטוח שעשה תשובה שלימה על אותו עון.
מיהו מי שהוא תש כח ואינו יכול לעשות סדר זה שגילה רבינו ז"ל והתענה מעט ימים דוקא, או לא התענה רק התוודה ובכה ונתחרט חרטה גמורה, אפשר שהקב"ה יתרצה בתשובתו זאת ויחשבנה לו תשובה שלימה ומעליא אבל מי עלה שמים וירד שיגיד לו שהקב"ה קבל תשובתו בשלימות ואין צורך לו עוד לעשות תיקון? מה שאין כן העושה סדר התיקון שגילה רבינו האר"י זצ"ל זה נכון לבו בטוח שיספיק לו התיקון הזה.

מהלכות "תענית דיבור"
מו"ר הרב ז"ל היה ממליץ על התיקון של המקובל האלוקי הגאון הגדול רבי יצחק אלפייה ע"ה, בעל 'קונטרס היחיאלי', הפיץ את ענין תענית דיבור בכל העולם כולו. וכתב שתענית דיבור יש בה מעלות רבות: שהאדם לא נחלש בה, והשומר פיו ולשונו – זוכה לאור הגנוז שאין כל בריה יכולה לעמוד בפניו. לכן טוב לכל אדם שיקבל על עצמו לפחות פעם אחת "תענית דיבור" בכל התקופה זאת. ומלבד זאת טוב שיקבל על עצמו עוד מידי פעם "תעניות דיבור" של שעות בודדות במשך התקופה.
1. תענית דיבור, מעלות השחר - התענית היא מעלות השחר עד צאת הכוכבים. ואין צריך להתחיל אותה מערב קודם בשעת השקיעה.
2. אין בתענית דיבור איסור אכילה – רק איסור לדבר ולא לקרוא בדברים שמותר לדבר בימים אחרים. רק בדברי קודש. ובודאי שאין לדבר דיבורים אסורים חלילה.
3. תענית דיבור עושים בדרך כלל עם הציבור. ומשתדלים לאכול ביחד ולא כל אחד בביתו. על מנת שלא לבטל זמן שכל אחד הולך לביתו לאכול, ובהכרח מדבר דיבורים מיותרים.
4. להיזהר בכשרות האכילה - מסופר על הרב אלפייה ז"ל שהיה משתדל מאוד בכשרות האוכל של הציבור. וכדי לבדוק את החסה מתולעים היה לוקח חמש נשים שיבדקו אחת אחרי השנייה. לאחר בדיקתם הוא בעצמו היה לוקח את החסה ומהבהב אותה על האש. וכל זה כי בזמנו לא היתה תוצרת של גוש קטיף נקיה מחרקים.
5. תה וקפה רק כשקוראים פרק קי"ט - כשהרה"ג המקובל האלוקי רבי יצחק אלפייה ע"ה היה לומד, זה היה מתוך שמחה גדולה. ונהג בבית מדרשו שאין מגישים תה או קפה, אלא רק בעת שמגיעים למזמור קי"ט. וכן מי שמברך על כוס משקה, יברך בלחש שלא יפריע לחברו שלומד, שאם שומע את הברכה עליו להפסיק מלימוד התהלים ולענות אמן.
6. הרוצה לקבל על עצמו גם "תענית אכילה", צריך לקבל על עצמו "תענית שלא לאכול" במנחה יום קודם התענית. ואז יוכל לומר "עננו" בתפילתו. אבל מי שמתענה רק "תענית דיבור" לא אומר "עננו" בתפילות.
7. מה מותר לדבר? רק דברים של קדושה ודברי תורה לא מדברים דברים בטלים, לא דברים של חול, לא דברים של מסחר ופוליטיקה - אפילו דברים נכונים וחשובים. גם לא צרכי הבית שמותרים בדרך כלל, "לך למכולת" וכד'. לא שואלים בשלום אדם ולא עונים לו. וכדי שלא יבואו חלילה לכעס אם מישהו יאמר לו "שלום" ולא יענה לו - טוב להכין פתק ובו כתוב "סליחה, אני בתענית דיבור", כדי שהשואל בשלומו לא ייעלב חלילה.
8. לא לדבר כלל בתענית דיבור - ידועה היתה קנאותו של הרה"ג המקובל האלוקי רבי יצחק אלפייה ע"ה לתענית דיבור. פעם רצה אדם אחד לדבר דברי חולין ביום תענית דיבור וביקשו לצאת לדבר בחוץ. יצא הלה דיבר מה שרצה וביקש לשוב לציבור. יצא אליו רבי יצחק אלפייא ע"ה ואמר לו שלא יחזור לבית הכנסת שלא ידביק את הציבור ביצר הרע שלו.
9. משתדלים לקרוא 'תהלים' שלוש פעמים במשך היום. וטוב מעט בכוונה מהרבות שלא בכוונה. ולכן אם אדם התאמץ והשתדל ולא הספיק לקרוא שלוש פעמים, אבל היה עם הציבור כל היום בבית הכנסת. קריאת הציבור מועילה גם בשבילו.
10. תענית דיבור לשעות - אשה המטפלת בילדים רכים או שצריכה להיות בביתה, תעשה תענית דיבור חלקית ותתכנס עם חברותיה בשעות הבוקר או הערב לתפילה משותפת ושמיעת דברי התחזקות. וכן מי שלא יכול לעזוב את עבודתו אפילו לא ליום אחד. יעשה תענית דיבור של שעות בלבד להשלים. או יעשה תענית דיבור ביום שבת.
11. אדם שרוצה לכעוס או לדבר לשון הרע – יקבל עליו תענית דיבור לשעות "בלי נדר". כך יעבור אדם את השעות המסוכנות בשלום.
12. תענית דיבור חלקית – הרב סיפר שהוא מכיר כמה אנשים שבכל שבת עושים תענית דיבור חלקית. לא גומרים את כל התהילים שלוש פעמים. אבל באותם שעות הם לא מדברים דברים בטלים כלל. רק לומדים ואומרים דברי תורה על השולחן וכד'. ובאמת בשבת יש מעלה מיוחדת לשמור על הדיבור שנאמר בו: 'ודבר דבר'. ולכן חמור בשבת לדבר דיבורים אסורים יותר מביום חול.
13. תענית בשבת - היו כאלה שערערו על כך שמתענים תענית דיבור בשבת. שהרי תענית דיבור היא כנגד תעניות רגילות, והלא אין מתענין בשבת כלל (שו"ע רפ"ח א). אבל באמת אין בכך ערעור שהרי מצווה לשמור על הדבור בשבת יותר מחול. והרה"ג המקובל האלוקי רבי יצחק אלפייה ע"ה שהפיץ את רעיון "תענית דיבור" והחדירה לתודעת הציבור כותב שבשבת מעלתו של תענית הדיבור גדולה פי כמה ממעלתו ביום חול. וכך כתב: "ומה טוב שיהא ביום חול שאנשים לא יעבדו, ואם אפשר בר"ח מה טוב, ואם אפשר לעשות בשבת אין לך מעלה גדולה הימנה". וגם מה שנאמר בתשב"ץ שאין קובעים תענית על הציבור היינו דווקא תענית חדשה של אוכל ומשקה, אבל תענית דיבור טוב ויפה לקבוע בציבור.


שובו בנים שובבים - חוץ מאחר

הגמרא במסכת חגיגה (טו) מספרת על אלישע בן אבויה ששנה ופירש ויצא לדרך רעה "שָׁאַל אַחֵר (אלישע בן אבויה) אֶת רַבִּי מֵאִיר לְאַחַר שֶׁיָצָא לְתַּרְבּוּת רָעָה: מַאי דִּכְתִיב, (איוב כח) "לֹא יַעֲרְכֶנָה זָהָב, וּזְכוּכִית, וּתְמוּרָתָה כְּלֵי פָּז"? אָמַר לֵיהּ (רבי מאיר לאלישע בן אבויה): אֵלּוּ דִּבְרֵי תּוֹרָה - שֶׁקָּשִּׁים לִקְנוֹתָן - כִּכְלֵי זָהָב וּכְלֵי פָּז, וְנוֹחִין לְאַבְּדָן - כִּכְלֵי זְכוּכִית. אָמַר לוֹ (אלישע בן אבויה לרבי מאיר): רַבִּי עֲקִיבָא רַבְּךָ, לֹא כֵן אָמַר, אֶלָּא - מַה כְּלֵי זָהָב וּכְלֵי זְכוּכִית (הללו) - אַף עַל פִּי שֶׁנִּשְׁתַּבְּרוּ יֵשׁ לָהֶם תַּקָּנָה. כָּךְ תַּלְמִיד חָכָם אַף עַל פִּי שֶׁסָּרַח ,יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה. אָמַר לוֹ (רבי מאיר לאלישע בן אבויה):, אַף אַתָּה חֲזוֹר בְּךָ. אָמַר לוֹ (אלישע בן אבויה לרבי מאיר): כְּבַר שָׁמַעְתִּי מֲאַחוֹרֵי הַפַּרְגוֹד, שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים חוּץ מֵאַחֵר".
משמע מכאן שיש כאלה שאין להם תקנה לעולם. אם הם חטאו – לא יקבלו אותם בתשובה. וכן משמע ברמב"ם )פ' ב' מהלכות עכו"ם) שכתב "ישראל שעבד עכו"ם וכו' וכן המינים מישראל אינם כישראל לדבר מן הדברים ואין מקבלים אותם בתשובה לעולם".

גם עובדי עבודה זרה מתקבלים בתשובה רק שצריך זהירות כל החיים
בשו"ת רדב"ז )חלק ה סימן מה אלף תי"ח) נשאל הרב מהדברים שנאמרו לעם ישראל בנבואת ירמיהו: "שובו אלי ואשובה אליכם" אעפ"י שעבדו עכו"ם בני אותו הדור בפרהסיא ואין לך דבר שעומד בפני התשובה. ועוד שהרי הרמב"ם עצמו כתב בפי"ג מהלכות תשובה "במה דברים אמורים שכל אחד מאלו אין לו חלק לעה"ב, בשמת בלא תשובה. אבל אם שב מרשעו ומת וכו' כל הרשעים והפושעים והמומרים וכיוצא בהם שחזרו בתשובה בין בגלוי בין במטמוניות מקבלים אותם שנאמר שובו בנים שובבים".
וענה הרדב"ז כי כולם מתקבלים בתשובה אבל יש הבדל בין מי שעבד עבודה זרה למי שלא עבד. "כי אין לך דבר עומד בפני התשובה ואפי' מין כל ימיו וחזר מקבלין אותו ויש לו חלק לעוה"ב. אבל יש חילוק בין שאר עבירות למינין שבשאר עבירות אפי' עבד עכו"ם כל ימיו וחזר בתשובה מקבלין אותו ומחזיקים אותו בבעל תשובה וחוזר לחזקתו הראשונה כאלו לא עבד כלל אבל המינין נהי דמקבלים אותם בתשובה אבל אין מחזיקים אותם בבעלי תשובה ואינו חוזר לחזקתו לעולם וטעמא דמלתא כיון שהם תרים אחר מחשבות לבם ועוברים על דברי תורה בשאט נפש לפי שהמצות בזויות בעיניהם היום אומר לו לבו לשוב בתשובה ולמחר אומר לו מה בצע בתשובה ויחזור לסורו ונמצא כיון שהוא תר אחר מחשבות לבו אין אנו בטוחים בו.
והמקרא אשר הביא הרב ז"ל לראיה מעיד על כונתו שנאמר כל באיה לא ישובון ולא ישיגו ארחות חיים כלומר לא ישובון בתשובה שלימה ולכן לא ישיגו ארחות חיים. ומה שכתב אין מקבלין אותם בתשובה לעולם ה"ק אין מקבלין אותם להחזיקן בבעלי תשובה ואיפשר שלזה כיון הרב ז"ל במלת לעולם כלומר אין מקבלין אותם להיות תשובתם לעולם".
תשובת הרשב"א והריטב"א – לא לדחות בעלי תשובה
שו"ת הריטב"א סימן קנט כתב כי "כל הפושעים שפשעו שחזרו בהם - מקבלין אותם עולמית כדכתי' שובו בנים שובבים". וזו מצוה גדולה היא להציל נפש מישראל מקלקול ע"ז ולהחזירו לתשובה, ואפילו אם גזרו על העובר חרם ונידוי וחזר בו – מבטלים את החרם והנידוי. ע"ש.
גם הרשב"א (חלק ה סימן רלט) נשאל על דבר זה ואמר "שכל הדברים האלה, הולכין אחר עיני הב"ד. אם רואה אתה שחזר בו, נס נא אותו, ותן דעתך עליו, אם יתחרט וישוב מדרכו הרעה, יסרהו קצת על הקודם, ופשוט ידך אליו לקבלו בתשובה. שהרבה, דחיות הרשעים בשתי ידים עושה. וכבר ידעת, מה שאמרו (בסנהדרין דף קז:): לא כגחזי, שדחאו אלישע בשתי ידים. והרבה אנשים וחטאים החטיאם היצר הרע, ולבבם הזונה, ואחר ישובו, ומהם תצא תורה. וכבר ידעת מ"ש (ברפ"ק דע"ז דף י"ז) באלעזר בן דורדיא: לא דיין לבעלי תשובה שמוחלין להם, אלא שקורין אותם רבי. ואמרו (בברכות ל"ד ע"ב): מקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים אינם יכולים לעמוד.
וכבר ידעת, מה ששנו בברייתא בראשון של ע"ז (ז ע"א): וכולן שחזרו בהם, אין מקבלין אותם עולמית, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: חזרו בהם במטמוניות, אין מקבלין אותם. בפרהסיא, מקבלין אותם. איכא דאמרי: עשו דבריה' במטמוניו', מקבלין אותם. בפרהסיא, אין מקבלין אותם. ר' יהושע בן קרחה ור' שמעון אומרים: בין כך ובין כך, מקבלין אותם. שנאמר: שובו בנים שובבים. א"ר יצחק איש כפר עטיש שאמר משום ר' יוחנן: הלכה כאותו זוג.

יש חוטאים שהקב"ה פונה אליהם, ויש כאלה שהם צריכים לפנות מעצמם
ובשו"ת משנה הלכות (חלק ג סימן כט) הסביר שאפילו אלישע בן אבויה החזירוהו תלמידיו לגן עדן. וההבדל בין אלישע בן אבויה לאחרים הוא שאצל אחרים "הקב"ה תובע בפה ומקדים לבני אדם ומבקש שיעשו תשובה ואפילו אמינים ואפיקורסים, חוץ מכגון אחר.
ואפ"ה כתבו האחרונים דאלו חזר נתקבלה תשובתו. ומקרא מלא דבר הכתוב ויחל משה וגו' וכל ישראל מומרין ואפ"ה התפלל עליהם עד שאמר ואם לאו מחני נא והי' מוכן למסור נפשו עליהם. הן אמת דדעת הרב בן עזרא דהתפלה היה אחר שהסיר ע"ז מביניהו, אבל הרמב"ן ז"ל חולק עליו ומפרש דמשה התפלל עליהם מיד כאשר אמר ליה השם הניחה לי ויחר אפי בהם. תיכף התפלל ולא איחר בו. וכן מצא בשמות רבה. הרי לן דאפילו על עובדי ע"ז ח"ו, ובשעת מעשה התפלל עליהם משה. ואדרבה השי"ת שמו רמז לו כן שברצונו להתפלל עליהם באמרו לו "ועתה הניחה לי" וכמ"ש רש"י: 'אין הדבר תלוי אלא בי' בשם חז"ל. וזה הוא דרך האמת של צדיקי ומנהיגי הדור כי לא ידח ממנו נדח.
ויהי רצון שתתקים בנו נבואת יחזקאל (לו) "וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם מִן הַגּוֹיִם וְקִבַּצְתִּי אֶתְכֶם מִכָּל הָאֲרָצוֹת וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל אַדְמַתְכֶם: וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם מִכֹּל טֻמְאוֹתֵיכֶם וּמִכָּל גִּלּוּלֵיכֶם אֲטַהֵר אֶתְכֶם: וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן מִבְּשַׂרְכֶם וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר: וְאֶת רוּחִי אֶתֵּן בְּקִרְבְּכֶם וְעָשִׂיתִי אֵת אֲשֶׁר בְּחֻקַּי תֵּלֵכוּ וּמִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם: וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לַאֲבֹתֵיכֶם וִהְיִיתֶם לִי לְעָם וְאָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לֵאלֹהִים" אכי"ר.
עוד בנושא קול צופייך

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il