ישיבה
בית המדרש
- מדורים
- תולדותיהם של צדיקים
- מאמרים נוספים
בתקופתו החלה להתפשט תנועת ההשכלה, והנודע ביהודה עשה כל מאמץ כדי לשמור על שלמותה של הקהילה, לעיתים במחיר כבד של ויתורים כלפי המשכילים כל עוד לא היה מדובר בפגיעה ישירה בהלכה. כך למשל הוקם בפראג בזמנו, בנוסף לחדרים ולתלמודי התורה הרבים, גם בית ספר ברוח ההשכלה. במקום להילחם בו חזיתית - מה שהנודע ביהודה כנראה ראה כמלחמה אבודה מראש - הוא השתתף בהנהלת בית הספר, ודאג כל חייו שתוכנית הלימוד והתנהלותם של המורים והתלמידים לא יהיו מנוגדות להלכה. במקביל הוא פתח ישיבה גדולה שלמדו בה מאות תלמידים שרבים מהם הפכו לגדולי הרבנים של הדור הבא, כך שהשפעתו בחייו ולאחר מותו הייתה גדולה ביותר.
בעיקר הוא כתב את ספריו החשובים – שו"ת 'נודע ביהודה' (על שם אביו רבי יהודה) על חלקיו הרבים, וספר צל"ח (ציון לנפש חיה, על שם אמו הרבנית חיה) על כמה מסכתות - שעד היום הם מהספרים היושבים ראשונה במלכות הפסיקה והלמדנות. כמה מספריו נדפסו בחייו והאחרים לאחר מותו, כולל הערותיו החשובות 'דגול מרבבה' שנדפסו על גיליונות השולחן ערוך.
רבי יחזקאל לנדא הנהיג את קהילתו ביד רמה, אך לפני הכול היה איש הלכה. למרות ידיעותיו העצומות בקבלה הוא לא הסכים להכניס שיקולים קבליים בפסיקת ההלכה או לשנות מנהגים בתפילות ובדרך קיום המצוות על פי מנהגי קבלה שאין להם מקור בפוסקים. הוא גם התנגד לרבים ממנהגי תנועת החסידות שהחלה להתפשט בימיו, כמו למשל אמירת 'לשם ייחוד' לפני קיום מצוות. מצד שני, כמובן שלא הסכים לשום שינוי מנהגי והלכתי בעקבות לחצם של המשכילים, ובימיו כל קהילת פראג על אלפי בתי האב שלה הייתה קהילת קודש אחת גדולה, גם החלקים בקהילה שהחלו לנטות לאורח חיים מודרני יותר.
פרשבורג ניצחה
מעניין לעמת את דרכו עם דרכו של בן דורו הצעיר ממנו בכמה עשרות שנים, רבנו משה סופר. גם בפני החתם סופר, שהיה רבה של פרשבורג (היום ברטיסלבה בירת סלובקיה ואז חלק מהונגריה הגדולה), עמדו אותם קשיים ולחצים שעמדו בפני הנודע ביהודה, אבל הכיוון ההנהגתי שלו היה שונה – הוא עמד על כך שלא ייעשה שום ויתור למשכילים ולמחדשים, והשתמש בביטוי ההלכתי "חדש אסור מן התורה", שקשור להלכות כשרות הדגן, כסיסמה וקריאת קרב נגד כל שינוי בהנהגות הקהילה.
האמת צריכה להיאמר, שלאחר כמה דורות התוצאות דיברו בעד עצמן: למרות החילון והרפורמה שפגעו גם ביהודי הונגריה וסלובקיה - פרשבורג נשארה עיר של תורה, וחלק ניכר מיהודיה נשארו שלמים באמונתם ובתורתם, בעוד שקהילת פראג ירדה מדחי אל דחי, עד שלפני השואה נותרו בה רק משפחות בודדות שומרות מצוות. האם ניתן ללמוד מכך לימינו? ההבדלים בין המציאות ותנאי החיים והניסיונות והמאבקים בין מקום למקום ובין תקופה לתקופה גדולים, וקשה להכריע בכך; אבל אי אפשר להתעלם מהכיוון הכללי שהוא בוודאי נכון – היהדות הסובלנית בפראג פשטה את הרגל, והיהדות הקשוחה בפרשבורג נשארה עומדת על שתי רגליה.
כך כתב רבי מאיר שפירא מלובלין כמה שנים לפני פטירתו, אחרי ביקור שערך בשתי הערים האלו לצורך איסוף כספים לבניית ישיבת חכמי לובלין שאותה עמד להקים: "לפני מאה שנה בערך נלחמו בהשכלה ובמשכילים שני זרמים שונים - האחד מתון ופשרני, השני חזק ושונא ויתורים. שניהם חשו כי רק טובת העם והתורה לנגד עיניהם, וזו הייתה האמת. בפרשבורג נתקלה ההשכלה בחתם סופר ובסיסמתו 'חדש אסור מן התורה' שמנעה כל ניסיון 'לתקן' את היהדות, ייקוב הדין את ההר. לא כן בפראג. תנועת ההשכלה מצאה שם לפניה מנהיגים מתונים, שסיסמתם הייתה 'שמאל דוחה וימין מקרבת'. ומי ניצח? פרשבורג מתגאה בגדולים ובצדיקים הנחים בבית הקברות שלה, והם יכולים להתגאות בפרשבורג דהשתא - עד היום לומדים בה את תורת החתם סופר, וישיבתו עדיין קיימת על מאות תלמידיה. גם בפראג אתה מוצא בבית החיים הישן את מצבות גדולי הדורות חכמי פראג, ואתה מבקר בהתרגשות בבית הכנסת הישן המפורסם שבה. אך כאשר הנך שואל היכן היא פראג היהודית, התשובה היא כי נשארו בכל העיר הגדולה הזו רק כמה עשרות משפחות שומרות מצוות... פרשבורג ניצחה". עד כאן דברי מהר"ם שפירא (עם שינויים קלים), והדברים מדברים בעד עצמם.
כמה היא מידת אצבע?
ולסיום, נקודה הלכתית מעניינת: רבי יחזקאל לנדא היה מהראשונים שעמדו על כך שקיימת לכאורה סתירה בין מידות הנפח ההלכתיות לפי מדידת האצבעות ובין מידות הנפח ההלכתיות המקובלות. הוא בנה לעצמו תיבה קטנה בגודל של 2X2X2.7 אצבעות ("אצבע" נמדדת במקום הרחב באגודל), שנפחה רביעית, כמו שכתוב בגמרא, והנה מתברר שהכמות שנכנסת בתיבה קטנה זו גדולה פי שניים ממה שאמור להיכנס בה כאשר מודדים את הנפח לפי נפח ביצים בינוניות (רביעית = ביצה וחצי) ולפי המנהג המקובל! אחרי בירורים שונים הכריע שיותר סביר שהביצים בימינו קטנות יותר מהביצים של פעם, מאשר לטעון שהאנשים ואצבעותיהם גדולים היום הרבה יותר מפעם. לכן, קבע, צריך להכפיל את שיעורי הנפח ההלכתיים, ולנהוג בכל עניין הלכתי על פי מה שנקרא היום שיעור חזון איש (מפני שבדור הקודם רבי אברהם ישעיהו קרליץ, החזון איש, היה מראשי המדברים והכותבים בנושא שתמכו בשיטה הזו). הוא כתב על כך הערה בסוף ספר צל"ח על מסכת פסחים (הספר נדפס לראשונה בשנת תקמ"ג, עשר שנים לפני פטירתו), ומאז ועד היום ההערה הזו מרעישה את עולם ההלכה. לא ניכנס לסוגיה ההלכתית המרתקת והמסובכת הזאת, שנכתבו עליה עשרות ספרים ואלפי תשובות ופסקים ומאמרים, רק נאמר שפלא פלאים שההערה היחידה של הנודע ביהודה בנושא מופיעה כאמור בהבלעה בסוף הספר הלמדני צל"ח על פסחים, ואין שום דיון בנושא לא בהערותיו על השולחן ערוך במקומות המתאימים ולא בשום תשובה בספרו הגדול 'נודע ביהודה' - והרי מדובר על "פצצה" הלכתית, שמשפיעה עד היום על קיום ההלכה במגוון רחב של נושאים!
לעניות דעתי ייתכן שגם הנודע ביהודה התכוון להציג את ההערה הזו כהערה ללומדים וכהנהגה לכתחילה, ולא כקביעה גמורה הלכה למעשה שתשפיע בפועל על כל מקצועות ההלכה, בעיקר שהיה בכך שינוי משמעותי בפסיקה המקובלת ובמנהג הקהילות - שינוי שהנודע ביהודה השתדל תמיד להימנע ממנו. נקודה למחשבה.
אשרי מי שמאות שנים אחרי פטירתו דמותו וכתביו והנהגותיו נשארים חיים ותוססים ומשפיעים לא פחות מאשר בחייו. תנצב"ה.
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מידות הראי"ה מידת הברית: מוסר טבעי ומושכל
ברית א'
השיעור עוסק במושג הברית כהטבעה מוסרית פנימית ובלתי תלויה, המהווה את טבעו הבסיסי והישר של האדם. בהמשך מוסבר כיצד פגם הברית מערער את הטבעיות הזו, ומדוע תיקונו דורש מעבר לעבודת ה' תבונית ומאומצת הנובעת מתוך שכל ותשובה מאהבה.
וירא מהכנסת אורחים ועד בירור הייעוד
שיחת מוצ"ש פרשת וירא
השיעור עוסק בגדריה ומשמעותה של מצוות הכנסת אורחים ככוח של קירוב וחסד, תוך השוואה בין מקורות שונים והעמקה בדמותו של אברהם אבינו. בהמשך נבחנים הניסיונות וההיפרדויות בחיי אברהם כמסע של בירור רוחני, המחדד את ייחודו ומעלתו של עם ישראל.
שם משמואל על הפרשה ההבדל בין יצחק לאברהם
שם משמואל על הפרשה - וירא - חלק א'
תפקיד של כל אחד מהמלאכים שבאו אל אברהם. לידת יצחק, שהוא מידת הגבורה, לאברהם, שהוא מידת החסד, בהתאם לציווי ה' לאברהם על מצוות מילה. כשצדיק נמצא בעיר הוא מושך אליו קדושה שמביאה שפע ודוחה את החושך.
שיעורים בספר יהושע הטבע והנס בארץ ישראל
יהושע פרק ג'
למה חשוב לומר שתהליך מעבר הירדן מתחיל בבוקר? מהי חשיבותו של ארון הברית באירוע מעבר הירדן? כיצד נכנסו כל עם ישראל יחד בין שני בדי ארון הברית, ואיך זה מסתדר עם דברי יהושוע שאמר לעם להתרחק מארון הברית?
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
וירא הכנסת אורחים בפרשה ובהפטרה ובשורת הולדת בן באורח ניסי - פרשת 'וירא'
אברהם אבינו והאישה השונמית מכניסי אורחים, ושניהם מתבשרים בהולדת בן, אשר אינם יודעים מה יעלה בגורלו. שרה והשונמית גבורת האימהות.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
