ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עבודת ה', מצוות ותשובה
- אהבת ה'
יתרה מכך, התורה ממשיכה "והיו הדברים האלה... על לבבך", כלומר שהאמונה ("שמע ישראל") והאהבה ("ואהבת") תהיינה על ליבנו בכל עת. אנו נדרשים לחקוק אותן על ליבנו, עד שהתורה מוסיפה "ודיברת בם", ומוסיפים רבותינו ללמד על פי הכלל הגדול ש"מכלל הן אתה שומע לאו" שאסור לדבר בשום דבר אחר פרט לאהבת ה', ואם כן כל דיבורינו צריכים להיות ענפי אהבת ה'. ולא עוד אלא שהיא צריכה להעסיק אותנו מבוקר עד לילה ובכל המצבים. אדם מוצא זמן פנוי "בשבתך בביתך" – ואהבת. במה עלינו לעסוק ועל מה עלינו לחלום? על מושא האהבה. אבל זה עוד יחסית קל. "בלכתך בדרך", לעומת זאת, הרבה יותר מאתגר. בשעת הטלטלה של הדרך, הגורמת לחוסר ריכוז ומכניסה עיסוקים בדברים שמסיחים את הדעת, ובוודאי בימים ההם שהיו רוכבים על סוסים וחמורים וחשופים לפגעי מזג האוויר בתנאי דרך לא פשוטים – גם אז אנו חייבים לדבר בם. ואפילו כשעומדים לישון ואין כוח לחשוב על כלום, זה הנושא היחיד שצריך להעסיק אותנו מבוקר עד ערב - ואהבת.
אפילו הרמב"ם נעשה חסיד לוהט כשהוא מדבר על אהבת ה' (הלכות תשובה): "וכיצד היא האהבה הראויה? הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתרה עזה מאוד, עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד, כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אישה והוא שוגה בה תמיד , בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה - יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו". האהבה צריכה להיות כמו אצל זוג מאוהב, שאינם חושבים על דבר אחר פרט לאהוב ועסוקים בו יומם ולילה.
זוהי דמותו של דוד המלך, שרבותינו העידו עליו ששנתו הייתה קצרה ביותר, כשישים נשימות הסוס. הוא לא הצליח לישון כמו שצריך, כי משהו טרד את מנוחתו: "נכספה וגם כלתה נפשי", "צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי". גודל הגעגועים והכיסופים שלו לה' יתברך היו מעוררים אותו בחצי הלילה, כמו אדם שמאוהב לחלוטין וקם באמצע הלילה ולא יכול לעצור בעצמו מלחשוב על מושא אהבתו.
מוח שליט על הלב
ומיד באה השאלה: כיצד אפשר להגיע לכך? איך ניתן לגרום ללב לאהוב את ה' כל כך עד שהוא ישגה באהבתו באופן תמידי? הבעיה היא שהציווי לאהוב הוא חמקמק. אי אפשר לצוות על הלב להרגיש רגש מסוים, לא אהבה וגם לא שנאה. הלב הוא איבר לא ממושמע, וגם אם נאמר לו ונפקוד עליו, הוא אינו מרגיש חובה להגיב. מכיוון שכך, נראה לפעמים שזוהי מצווה השייכת לצדיקים בלבד. אך תורתנו מלמדת שלא רק דוד המלך, אלא כל יהודי צריך כך לחיות. וכל עוד שלא הגענו לכך, לא קיימנו את המצווה בשלמותה. כדי שהדברים יהיו חקוקים בליבנו, התורה גם מצווה לקשור אותם על היד ועל הראש ולכתוב אותם על המזוזה בשערי הבית, כדי שבכניסתנו וביציאתנו הם ילוו אותנו בכל רגע ורגע ויזכירו לנו את המצווה הגדולה שאין בלתה.
אפשר להציע שתי נקודות מבט על העניין, שתי עצות שתעזורנה לנו להתקרב עוד קצת אל המצווה הזו. האחת היא אמרה של הבעל שם טוב שמתמצתת את כל הדברים שנאמרו בעניין הזה באופן נפלא. הבעל שם טוב אמר שעיקר מצוות אהבת ה' היא לתקוע את מחשבתו בעניינים המעוררים את האהבה . כלומר, העבודה עם הרגש היא קודם כול עבודה עם המחשבה. כמו בכל זוגיות, גם באהבת ה' יש עניינים שמעוררים את האהבה ועניינים שמעוררים אדישות או אפילו חמור מכך, והשאלה היא על מה חושבים. השחיקה נגרמת מכך שמפסיקים לחשוב על העניינים המעוררים אהבה, ולפעמים צריך לפנות זמן וקשב כדי להפנות את המחשבה לאותם עניינים. וכמובן שהדברים משתנים מאדם לאדם, ולכן אי אפשר לתת בזה הדרכה מוחלטת שמתאימה לכולם, אלא כל אחד ואחת צריכים למצוא את הדברים שמעוררים אצלם את האהבה ולחשוב עליהם.
ובכל זאת, צריך לדעת שלמרות שהבעל שם טוב עצמו הציע את הדרך הזו, זו דרך עם גוון חב"די. היא יוצאת מנקודת הנחה שהמוח שליט על הלב, וזו ממש שיטתו של בעל התניא, שהמוח מכונן את הרגשות ומנהל אותם. אך למי שפחות מוצא את עצמו בדרך זו יש דרך נוספת. אבי תמצת אותה למשפט קצר וקולע: "דבקות זו מחלה מידבקת; בדוק היכן יש הרבה מהנגיף, לך לשם ושאף ככל שתוכל". הוא עצמו נהג כך, והיה הולך מדי ליל שבת לחסידי ר' אהרל'ך בירושלים למרות שהיה חב"דניק. היה לו עמוד קבוע בקצה, ובדרך כלל הוא לא התערבב עם החסידים, אבל כיוון שרצה דבקות ועבודת ה', הוא היה מבלה שם שעות ומנגן איתם ניגונים.
בתוך האטמוספירה
הדרך השנייה של אהבת ה' נקנית באמצעות אטמוספירה של קדושה . לפני כמה שנים נערך בארצות הברית מחקר שבדק מה הדבר שהכי מקרב יהודים לתורה ומצוות. והתשובה הייתה – יותר מלימוד תורה, יותר מהדלקת נרות, יותר מהנחת תפילין ברחוב – הדבר שהכי מקרב הוא סעודת שבת. ובאמת, מכל המצוות, סעודת ליל שבת היא השיא של האטמוספירה היהודית. יש בה ביתיות, חום, קרבה ויחד, אוכל ויין. בעידן של בדידות שבו אנשים יוצאים לפאבים רק כי הם מחפשים קרבה, מה מציע יותר קרבה מאשר האור המחמם של סעודת השבת?
האטמוספירה הזו שבה יושבים כולם יחד, ויש זמן, אף אחד לא ממהר, יש דברי תורה, יש מאור פנים, מקום לכל אחד, מנה לכל אחד. הסעודה לא מתקיימת במסעדה או באולם של חמש מאות איש אלא בבית, באווירה הכי אינטימית ומחוברת, ויש בה ניגונים ופיוטים, שירה בציבור - כל אלה יוצרים אווירה שפועלת גם על האנשים הכי רחוקים מתורה ומצוות.
אפשר ללמוד הרבה מהרעיון של אטמוספירה לעניין חינוך הילדים לאהבת ה'. בכולנו יש שאלה עמוקה ובוערת שלעולם אינה נאמרת בקול – האם ה' אוהב אותי? האם הוא באמת־באמת אוהב אותי? וזו השאלה הכי חשובה, מפני שבעומק האישיות כולנו רוצים להיות אהובים. זמרים שמופיעים בפני קהל של אלפים, ואנשים תולים את הפוסטרים שלהם בחדר והולכים אחריהם לכל מקום, מקבלים מענה אדיר על הצורך להרגיש נאהבים. אבל מניסיון אני יודע שגם האומנים הללו, שמקבלים חיבוק ואהבה מקהל עצום, מגיעים בסוף הערב הביתה, ושם הם מרגישים לבד־לבד. החור באישיות אינו מתמלא מקהל המעריצים, כי למעשה כל החוויה האקסטטית הזו היא רק כי אנחנו רוצים שהקב"ה יאהב אותנו.
האטמוספירה הנעימה שבה מקבלים כל אחד ואחת, ונותנים לו ולה תחושה שהם אהובים בלי תנאי, היא מה שאנו יכולים לעשות על מנת להשפיע משהו מעין האהבה שהקב"ה אוהב כל יהודי. והיא נכונה לא רק לרחוקים ולמתקרבים, אלא גם ובעיקר לילדינו. אצל הנתיבות שלום, הרבי מסלונים, היו משקיעים הרבה במלמדים שלימדו ילדים בתלמודי התורה. באחת השיחות של הרבי אליהם הוא אמר: כשאתם נכנסים לכיתה, מה הדבר הראשון שאתם צריכים לעשות? להסתכל על התלמידים ולראות שאתם אוהבים כל אחד ואחד. זה תנאי סף, ואם זה לא כך אל תתחילו ללמד. אי אפשר להשפיע אם לא אוהבים.
יש הרבה מה להעמיק על תקיעת המחשבה בעניינים המעוררים את האהבה, אבל לא פחות מזה יש הרבה מה להתבונן בדבר יצירת אטמוספירה שמעוררת אהבה. זו מתנה גדולה הרבה יותר ממה שאנחנו חושבים, ואנחנו צריכים להשתמש בה בריבוי ועם כל הלב.
הכותב עומד בראשות ישיבת ההסדר רמת גן ומוביל זו השנה העשירית את כנס 'בכל לבבך' שיעסוק השנה בנושא אהבת ה'
מתוך העיתון בשבע
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
