ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- כי תבוא
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום
32 פעמים אומר משה לבני ישראל בספר דברים שהם קיבלו את התורה "היום", אף שהוא מדבר איתם בשנת הארבעים ליציאת מצרים ולקבלת התורה. אין ספק שחזרה מרובה כל כך על הדברים מלמדת על החשיבות הגדולה שמשה מייחס להבנה הזאת. בגללה אנחנו חוזרים על כך פעמיים בכל קריאת שמע.
בפרשה הראשונה אנו אומרים "וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ" (דברים ו ו). ובפרשה השנייה אומרים "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם" (דברים יא יג). ומפרש רש"י בשם חז"ל: שיהיו עליכם חדשים כאילו שמעתם בו ביום.
אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ
את פירוש חז"ל זה שהביאו רש"י צריך להסביר בכל 30 המקומות הנוספים בספר דברים שבהם מופיעה המילה "היום" בהקשר של מתן תורה. למשל, "כִּ֣י תִשְׁמַ֗ע בְּקוֹל֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹר֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לַעֲשׂוֹת֙ הַיָּשָׁ֔ר בְּעֵינֵ֖י ה֥' אֱלֹהֶֽיךָ" (דברים יג, יט). וכן "רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע: אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־ה֤' אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו וּמִשְׁפָּטָ֑יו וְחָיִ֣יתָ וְרָבִ֔יתָ וּבֵֽרַכְךָ֙ ה֣' אֱלֹהֶ֔יךָ בָּאָ֕רֶץ אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ" (דברים ל, טו-טז). ועוד רבים.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
565 - שָׁמוֹט כָּל בַּעַל מַשֵּׁה יָדוֹ אֲשֶׁר יַשֶּׁה בְּרֵעֵהוּ
566 - לִשְׁמֹעַ בָּאֹזֶן הַלֵּב כָּרוֹז מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם
567 - אַשְׁרֵי הָעָם יֹדְעֵי תְרוּעָה
טען עוד
חשוב למשה שנדע כי הדיבור אלוקי לעם ישראל בהר סיני הוא דיבור שלא מפסיק. "קולו חזק וקיים לעולם". כך תרגם אונקלוס את הפסוק "אֶֽת־הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֡לֶּה דִּבֶּר֩ ה' אֶל־כׇּל־קְהַלְכֶ֜ם בָּהָ֗ר מִתּ֤וֹךְ הָאֵשׁ֙ הֶֽעָנָ֣ן וְהָֽעֲרָפֶ֔ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל וְלֹ֣א יָסָ֑ף". ומהו לא יסף? לא הפסיק. "יָת פִּתְגָמַיָּא הָאֵלֵן מְלִיל ה' עִם כָּל קְהָלְכוֹן בְּטוּרָא מִגּוֹ אִשָּׁתָא עֲנָנָא וַאמִיטְתָא קַל רַב וְלֹא פָּסַק וּכְתַבְנוּן עַל תָּרֵן לוּחִי אַבְנַיָּא וְיַהֲבָנוּן לִי" (עיין רש"י). אם קול ה' לא פסק לדבר מהר סיני, למה לא שומעים אותו, ובשביל מי הוא מדבר? על השאלה הזאת עונה תלמידו של האר"י הקדוש, רבי אלעזר אזכרי זצוק"ל.
"נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ" ונסתרים, אעפ"כ "וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד"
וכך כתב: "כְּבָר יָדַעְתָּ מָה שֶׁאָמְרוּ בְּזֹהַר - בַּת קוֹל יוֹצֵאת בְּכָל יוֹם וּמַכְרֶזֶת שׁוּבוֹ בָּנִים שׁוֹבָבִים. וּבַת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב בְּכָל יוֹם וָיוֹם וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, וְקָשֶׁה, לְמִי מַכְרִיזִין, הַלֹּא אֵין אָנוּ שׁוֹמְעִין כְּלוּם? אֶלָּא וַדַּאי, אַף עַל גַּב דְּאִיהוּ לָא חָזֵי מַזָּלֵהּ חָזֵי, (הנשמה רואה) כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת מְגִלָּה. הָכָא נָמֵי אַף עַל גַּב דְּהוּא לֹא שָׁמַע, מַזָּלֵהּ שָׁמַע, כְּדִכְתִיב "נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ", לָשׁוֹן כִּסּוּי, כְּמוֹ "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר", אֲפִלּוּ הָכֵי "וְנַפְשִׁי יוֹדַעַת מְאֹד".
לִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר בְּאָדָם רוּחַ טָהֳרָה מִקּוֹל הַקּוֹרֵא לְאֹזֶן נִשְׁמָתוֹ
ממשיך הרב וכותב: "וְזֶהוּ שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר בְּאָדָם רוּחַ טָהֳרָה מִקּוֹל הַקּוֹרֵא לְאֹזֶן נִשְׁמָתוֹ, וּמִכָּל מָקוֹם לֹא יִזְכֶּה לָזֶה רַק הַשּׁוֹמֵעַ קוֹל הֶחָכָם הַמּוֹכִיחַ, וְהָיִינוּ דִּכְתִיב 'וְהָיָה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע', כְּלוֹמַר אִם תִּשְׁמַע לְמוֹכִיחַ בָּאֹזֶן בָּשָׂר תִּזְכֶּה לִשְׁמֹעַ בָּאֹזֶן הַלֵּב כָּרוֹז מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם, וְהָיִינוּ וְנִשְׁמַע פִּתְגָּם הַמֶּלֶךְ וְכוּ'" (חרדים עג. והביא דבריו בשל"ה הקדוש יומא - דרך חיים תוכחת מוסר, ובמקור מים חיים בחקתי). לכן חוזר משה רבנו ואומר לעם ישראל 32 פעמים שהתורה ניתנת לעם ישראל כל יום מחדש.
וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע. וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע
אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם
כמו בת הקול של התורה, כך תקיעת השופר הגדול של הגאולה לא נשמעת לאוזן בשר אבל באוזן הלב שומע האדם את כרוז מלכו של עולם והנפש של האדם יודעת מאוד שהקול המגיע אליה הוא דבר ה'"נִפְלָאִים מַעֲשֶׂיךָ וְנַפְשִׁי יֹדַעַת מְאֹד" (תהילים קלט יד). ובאים ישראל מארבע כנפות הארץ ועולים לארץ ישראל מכל מקום שהם גם "אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם" (דברים ל ד).
וְהִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם
תקיעת השופר הזאת מעוררת בהם גם עוז ועוצמה גדולים להילחם באויביהם ולהשתחרר משיעבוד מלכויות. "תקע בשופר גדול לחרותנו". הם עוזבים את המקומות שבהם היו נטועים וקבועים וחוזרים אל ארץ אבותם ודת אבותיהם. מתקיים בהם "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִתָּקַע בְּשׁוֹפָר גָּדוֹל וּבָאוּ הָאֹבְדִים בְּאֶרֶץ אַשּׁוּר וְהַנִּדָּחִים בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם וְהִשְׁתַּחֲווּ לה' בְּהַר הַקֹּדֶשׁ בִּירוּשָׁלִָם" (ישעיה כז יג).
כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ
תקיעת השופר הגדול משפיעה על כל יושבי תבל ושוכני ארץ להביא את חלקם בתהליך הגאולה. "כָּל יֹשְׁבֵי תֵבֵל וְשֹׁכְנֵי אָרֶץ כִּנְשׂא נֵס הָרִים תִּרְאוּ וְכִתְקֹעַ שׁוֹפָר תִּשְׁמָעוּ" (ישעיה יח ג). היא גורמת להם להבין כי עם ישראל צריך להשתחרר מהשיעבוד והדיכוי והעינוי של אלפי שנים.
תקיעת השופר הזו משחררת גם אותם מממשלות הזדון שלהם "והרשעה כולם בעשן תכלה כי תעביר ממשלת הזדון מן הארץ"; משחררת עשרות מיליוני עבדים מחיי ניצול ושיעבוד; משחררת מאות מיליוני איכרים צמיתים ממדכאיהם בכל העולם; משחררת את העולם מעריצות המלכים; עושה דין ברשעים כדכתיב "וה' עֲלֵיהֶם יֵרָאֶה וְיָצָא כַבָּרָק חִצּוֹ וַא-דֹנָי אלוקים בַּשּׁוֹפָר יִתְקָע וְהָלַךְ בְּסַעֲרוֹת תֵּימָן" (זכריה ט יד ובכל הפרק).
קול הבא מתוך הדממה
על הקול המיוחד של השופר הזה כתב ר' אמנון ממגנצה בפיוט "ונתנה תוקף": "וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע. וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע". ומהו קול דממה דקה? כמו שנאמר על דברי אליהו הנביא בהתגלות בהר חורב. "וַיֹּ֗אמֶר צֵ֣א וְעָמַדְתָּ֣ בָהָר֘ לִפְנֵ֣י ה֒' וְהִנֵּ֧ה ה֣' עֹבֵ֗ר וְר֣וּחַ גְּדוֹלָ֡ה וְחָזָ֞ק מְפָרֵק֩ הָרִ֨ים וּמְשַׁבֵּ֤ר סְלָעִים֙ לִפְנֵ֣י ה֔' לֹ֥א בָר֖וּחַ ה֑' וְאַחַ֤ר הָר֙וּחַ֙ רַ֔עַשׁ לֹ֥א בָרַ֖עַשׁ הֽ': וְאַחַ֤ר הָרַ֙עַשׁ֙ אֵ֔שׁ לֹ֥א בָאֵ֖שׁ ה֑' וְאַחַ֣ר הָאֵ֔שׁ ק֖וֹל דְּמָמָ֥ה דַקָּֽה" (מלכים א יט יב).
וכתב רש"י "ואני שמעתי קול הבא מתוך הדממה" וממשיך ואומר: "ואין שומעין הקול ממש" (כן אומר אליפז באיוב ד טז "יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע". וכתב על כך הגר"א "כאן נכלל כל סתרי עניני נבואת החוזה ואופניה").
השומע שופר קטן – ישמע את הגדול
וקול השופר העליון מתקשר לקול השופר שאנו תוקעים בו בראש השנה. לכן בתפילה של ימים נוראים אנחנו מזכירים את תקיעת השופר שלנו יחד עם השופר הגדול של ה'. מתחילים בתורה בפסוקים של שופר ה' במתן תורה. "וַיְהִי קוֹלוֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר, וְקוֹל שׁוֹפָר חָזָק מְאֹד". אחר כך עוברים לשופרות של בני אדם, "תִּקְעוּ בַחֹדֶשׁ שׁוֹפָר בַּכֶּסֶה לְיוֹם חַגֵּנוּ". ו"הַלְלוּהוּ בְּתֵקַע שׁוֹפָר, הַלְלוּהוּ בְּנֵבֶל וְכִנּוֹר". ומסיימים בפסוקי הנביא המדברים על שופר של מעלה המוזכרים לעיל.
שופר של מטה מעורר שופר של מעלה
על הקשר בין השופרות שלנו שמעוררים את השופר העליון מסביר הזוהר "וְכַד אִתְּעַר הַאי שׁוֹפָר וְכַד בְּנֵי נָשָׁא תַּיְיבִין מֵחֲטָאֵיהוֹן, בַּעְיָין לְנַגְדָּא קוֹל שׁוֹפָר מִתַּתָּא, וְהַהוּא קָלָא סָלִיק לְעֵילָּא, כְּדֵין אִתְּעַר שׁוֹפָרָא אָחֳרָא עִלָּאָה, וְאִתְּעַר רַחֲמֵי, וְאִסְתַּלָּק דִּינָא. וּבָעֵינָן לְאַחֲזָאָה עוֹבָדָא בְּשׁוֹפָר, לְאִתְּעָרָא שׁוֹפָרָא אָחֳרָא, וּלְאַפָּקָא בְּהַאי שׁוֹפָר לְתַתָּא, אִינּוּן קַלֵי, לְאַחֲזָאָה דְּכָל אִינּוּן קָלִין דִּלְעֵילָּא, דִּכְלִילָן כֻּלְּהוּ בְּהַהוּא שׁוֹפָר עִלָּאָה, יִתְּעֲרוּן לְנָפְקָא: וּבְהָנֵי קָלִין דִּלְתַתָּא, יָהֲבִין יִשְׂרָאֵל חֵילָא לְעֵילָּא, וְעַל דָּא בָּעֵינָן לְזַמְּנָא שׁוֹפָר בְּיוֹמָא דָּא, וּלְסַדְּרָא קָלִין, לְכַוְּונָא בֵּיהּ בְּגִין לְאַתְעֲרָא שׁוֹפָר אָחֳרָא, דְּבֵיהּ כְּלִילָן קַלֵי לְעֵילָּא" (זוהר ג' דף צט/ב).
כשמתעורר שופר של מעלה חוזרים בני אדם מחטאיהם ותוקעים בשופר, קולות השופר הללו נשמעים למעלה ומתעורר שופר הרחמים של ה' ומסלק את הדין וכו'. ובאלה קולות השופר של מטה נותנים ישראל כוח לפמליה של מעלה.
נותן התורה – לשון הווה
עֲדַיִן נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה
בגלל שקול מַלְכּוֹ שֶׁל עוֹלָם נשמע כל הזמן באוזני הלב אנו מברכים את ברכת "נותן התורה" בלשון הווה ולא בלשון עבר. וכתב השל"ה הקדוש: "בְּעִנְיַן נֹסַח נוֹתֵן הַתּוֹרָה וְלֹא נָתַן הַתּוֹרָה, כִּי עֲדַיִן נוֹתֵן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַתּוֹרָה. בְּסוֹד 'קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף', שֶׁיֵּשׁ שְׁנֵי פֵּרוּשִׁים עַל זֶה, פֵּרוּשׁ אֶחָד לֹא הוֹסִיף, וּפֵרוּשׁ שֵׁנִי לְהֵפֶךְ לֹא פָּסַק. וּשְׁנֵיהֶם אֱמֶת, כִּי לֹא הוֹסִיף בְּאוֹתוֹ פַּעַם לְגַלּוֹת מִמָּה שֶׁגִּלָּה, אֲבָל לֹא פָּסַק, כִּי כָּל נְבוּאוֹת הַנְּבִיאִים וְכָל חִדּוּשֵׁי הַסּוֹפְרִים דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו כו' וְכָל מָה שֶׁתַּלְמִיד מְחַדֵּשׁ הַכֹּל הָיָה בְּכֹחַ הַקּוֹל הַהוּא, וּבָעֵת הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְפִי הַדּוֹר יָצָא לָאוֹר. נִמְצָא כָּל דִּבְרֵי רַבָּנָן וְתַקָּנוֹת וְסַיָּגוּת וּמִנְהָגוֹת הַכֹּל מִסִּינַי" (מסכת שבועות - פרק תורה אור סז). כן כתב השפת אמת בכמה מקומות "כִּי הקב"ה נוֹתֵן הַתּוֹרָה תָּמִיד. כמ"ש קוֹל גָּדוֹל וְלֹא יָסָף. וְלֹא פָּסַק. רַק כְּפִי שֶׁיֵּשׁ מְקַבְּלִים כָּךְ מִתְחַדֵּשׁ אוֹר הַתּוֹרָה" (שמות - לפורים - שנת תרס"ב).
חוזרים להשפעת הנבואה
יש שואלים למה דווקא בספר דברים אנחנו מוצאים את הדיבור על נתינת התורה שמתקיימת תמיד, ואילו בשאר ארבעת החומשים אנו מוצאים את הדיבור הזה רק פעם אחת, (בפרשת כי תשא אחרי חטא העגל. "שְׁמָר לְךָ אֵת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם הִנְנִי גֹרֵשׁ מִפָּנֶיךָ אֶת הָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי" שמות לד יא). הסיבה היא פשוטה, כי בספר דברים בני ישראל נמצאים בשערי ארץ ישראל, ובארץ ישראל הם חוזרים להשפעת נבואה תמידית כמו שהיה במעמד הר סיני.
נבואה בארץ ישראל
כך אמרו חכמים "ועד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות" (מכילתא יב א). כן "רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח: 'מַשָֹּׂא גֵיא חִזָּיוֹן' )ישעיה כב, א( גיא שכל החוזים מתנבאים עליה, גיא שכל החוזים עומדים ממנה, דאמר רבי יוחנן כל נביא שלא נתפרש שם עירו ירושלמי היה" (וראה עוד כוזרי מאמר שני י"ג-י"ד שכל הנבואות הם בה או בעבורה).
אין נבואה בבבל
כך מספרת הגמרא שרב אבא הספיד את רב הונא ואמר שהיה ראוי רב הונא לנבואה ולא זכה לה בגלל שהיה בבבל: "ראוי היה רבינו שתשרה עליו שכינה, אלא שבבל גרמה ליה" (מועד קטן כה ע"א). הקשה רב נחמן בר חסדא, ואמרי לה רב חנן בר חסדא: "היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים!" אם כן מוכח שיש נבואה בחו"ל.
מספרת הגמרא כי אביו של רב נחמן או רב חנן כל כך התבייש בשאלת בנו עד ש"טפח ליה אבוה בסנדליה". טפח עליו בסנדל שלו. "אמר ליה: לאו אמינא לך לא תיטרוד עלמא? מאי היה - שהיה כבר". לא אמרתי לך שלא תפסיד את העולם הבא שלך בשאלות כל כך מזיקות? אין ללמוד מנבואת יחזקאל כי "מאי היה? היה כבר".
ופירש רש"י שני פירושים. אחד הוא שזו הייתה נבואה זמנית. ופירוש שני "שהיה כבר - בארץ ישראל, ששרתה עליו רוח הקודש". וכיוון שהתחיל בארץ ישראל היה יכול להמשיך בארץ כשדים.
בחו"ל - רק לשעתה
כך כותב הזוהר (לך לך פה א) כי נבואה היא רק בארץ ישראל "וּבְגִין כָּךְ כָּל אִנּוּן נְבִיאִים דְּהֲווּ בְּהַהוּא זִמְנָא לָא נָטְלוּ נְבוּאָה אֶלָּא בְּאַתְרָהּ כִּדְקָאֲמָרָן". ולכן ברח יונה מארץ ישראל כדי לא לקבל נבואה על נינוה. "וּבְגִין כָּךְ יוֹנָה הֲוָה עָרַק לְבַר מֵאַרְעָא קַדִּישָׁא, דְּלָא יִתְגְּלֵי עֲלֵיהּ נְבוּאָה וְלָא יְהַךְ בִּשְׁלִיחוּתָא דְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא"
והסיבה שהתנבא יחזקאל בארץ כשדים, כי היא הייתה נבואה לשעתה "וְתַמָּן אִתְגַּלְּיָיא שְׁכִינְתָּא לְפוּם שַׁעֲתָא דְּאִצְטְרִיכוּ לָהּ יִשְׂרָאֵל לְפוּם צַעֲרַיְיהוּ. אֲבָל בְּזִמְנָא אָחֳרָא לָא אִתְגַּלְּיָיא" (ראה עוד זוהר ויצא קמט א). לכן רק בספר דברים שהם כבר בכניסה לארץ ישראל מדבר איתם משה על כך שהתורה ניתנת להם היום.
היום הזה נהיית לעם
עם שמודע לעצמו
סמוך לכניסת עם ישראל לארץ ישראל אומר להם משה "הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אֱלֹהֶיךָ" (דברים כז). זה נכון שפרעה קרא להם עם כבר בתחילת ספר שמות "הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו" (שמות א ט). וכן "עם זו קנית" "עם זו גאלת" "עם קשה עורף". אבל משה רבנו אומר להם "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם לה' אֱלֹהֶיךָ", וצריך להבין מדוע.
וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה
משה מסביר לעם ישראל כי רק עכשיו נפקחו להם העיניים להבין כי הם בתהליך גאולה. עד הפרשה הזו הם מתהלכים בתוך הגאולה ולא מבינים כלל את גודל הנס וגודל הפלא שהם חיים בתוכו. המילים הכתובות פה הן קשות מאוד להבנה, אבל הן כתובות וצריך להפנים אותן: "וַיִּקְרָא משֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אַתֶּם רְאִיתֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לְפַרְעֹה וּלְכָל עֲבָדָיו וּלְכָל אַרְצוֹ: הַמַּסּוֹת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים הָהֵם: וְלֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ עַד הַיּוֹם הַזֶּה" (דברים כט א-ג).
ה' הֶאֱמִֽירְךָ הַיּ֗וֹם
כשהם קולטים את גודל הנס הם מבינים כמה ה' אוהב אותם, כמה התורה חשובה להם. "אֶת־ה֥' הֶאֱמַ֖רְתָּ הַיּ֑וֹם לִהְיוֹת֩ לְךָ֨ לֵֽאלֹהִ֜ים וְלָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֗יו וְלִשְׁמֹ֨ר חֻקָּ֧יו וּמִצְוֹתָ֛יו וּמִשְׁפָּטָ֖יו וְלִשְׁמֹ֥עַ בְּקֹלֽוֹ: וַֽה֞' הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֹתָֽיו: וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַה֥' אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר" (דברים כו, טז-יט). המילה "האמרת" פירושה הגדלת, כמו אמיר העץ (אבן עזרא), וכשאתה מגדיל את ה' ה' מגדיל אותך "וַֽה֞' הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה".
קבלת תורה מרצון
ביום הזה הם מגלים בפעם הראשונה רצון לקבל את התורה. כך מביא רש"י: "שמעתי שאותו היום שנתן משה ספר התורה לבני לוי כמ"ש בפ' וילך (דברים לא ט) וַיִּכְתֹּב משֶׁה אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי הַנֹּשְׂאִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה'. באו כל ישראל לפני משה ואמרו לו: משה רבינו אף אנו עמדנו בסיני וקבלנו את התורה וניתנה לנו, ומה אתה משליט את בני שבטך עליה? ויאמרו לנו יום מחר לא לכם ניתנה, לנו ניתנה. ושמח משה על הדבר. ועל זאת אמר להם 'היום הזה נהיית לעם וגו'. היום הזה הבנתי שאתם דבקים וחפצים במקום" (דברים כט ג). לכן בסיום פרשת ספר התורה נאמר כי התורה ניתנה לא רק לבני לוי אלא "וְאֶל כָּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל".
ביום הזה אפשר לכרות ברית
היום, כשהם מודעים לעצמם, הם ניצבים ועומדים והם יכולים לכרות ברית עם ה'. עד עכשיו היה הכול בחינת הר כגיגית. הם נאלצו להסכים לברית עם ה' בהר סיני ולומר "נעשה ונשמע". הכול בסוג של כפייה. אבל אחרי ארבעים שנה נפקחות להם העיניים והם מבינים. אמרו חז"ל (עבודה זרה ה ע"ב): אין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, וכן אמרו חז"ל (אבות ה', כ"א) בן ארבעים לבינה. המספר של ארבעים הוא לא מקרי, ארבעים יום זה זמן של יצירת ולד, וארבעים שנה לקח להם להבין את המציאות הפלאית שבה הם חיים.
עכשיו הם מבינים מה מתרחש איתם. עכשיו הם עומדים על רגליהם ולא נישאים על כפי משה "כאשר ישא האומן את היונק". עכשיו נאמר להם "אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם לִפְנֵי ה' אֱלֹהֵיכֶם רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל: טַפְּכֶם נְשֵׁיכֶם וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בְּקֶרֶב מַחֲנֶיךָ מֵחֹטֵב עֵצֶיךָ עַד שֹׁאֵב מֵימֶיךָ". עכשיו אפשר לכרות ברית "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית ה' אֱלֹהֶיךָ וּבְאָלָתוֹ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ כֹּרֵת עִמְּךָ הַיּוֹם".
תכלית הברית היא להקים אתכם לעם. "לְמַעַן הָקִים אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם וְהוּא יִהְיֶה לְּךָ לֵאלֹהִים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב". כי עכשיו אתם ניצבים ולא נישאים על כפיים כמו שיישא האומן את היונק.
יום פטירת משה
כשבני ישראל עומדים על הרגליים משה מסיים את תפקידו ויכול להמשיך לעולם שכולו טוב. היום הזה שבו נאמרות ארבעת הפרשות האחרונות בתורה - הוא יום פטירת משה רבנו (כך אפשר ללמוד מרש"י שהבאנו לעיל). לא כל כך ברור האם פטירת משה גרמה להם להתבגר, להתעשת ולפקוח את העיניים, או שההתבגרות שלהם מאפשרת למשה רבנו ללכת למנוחת עולמים בלב שקט. כך או כך זה תהליך שחייב ללכת ביחד.
נבואות הפורענות ונבואות הגאולה
עד פטירת משה בני ישראל משולים לנוסע באוטובוס שהדרך לא באמת מעניינת אותו, הוא סומך על הנהג שמכיר את המסלול ואת היעד, יודע איך לא להיתקע בפקק ויודע לא לעשות תאונה.
בעת פטירת משה הם חייבים לקחת את ההגה בידיים, להבין מאין הם באו ולאן הם הולכים. הם חייבים להבין את הסכנה הנוראית של הגלות אם הם טועים ולא מנהיגים את הציבור בדרך נכונה. הם גם חייבים להבין איך נראה העתיד הטוב ואיך מגיעים אליו. אלה נבואות הפורענות של כי תבא, ואלה נבואות הגאולה של אחריות הימים שמופיעות בפרשת ניצבים.
יום מינוי יהושע
היום הזה הוא גם היום שבו ממנים את יהושע. זה היום שבו מפסיקה הנהגת משה בעולם ומתחילה הנהגת יהושע. "וַיִּקְרָא משֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם וְאַתָּה תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם: וה' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַעַזְבֶךָּ לֹא תִירָא וְלֹא תֵחָת" (דברים לא).
יום ראש השנה – יום לקיחת אחריות
ניצבים לפני ראש השנה
כמו הטלת האחריות על עם ישראל ביום פטירת משה, כך הטלת האחריות על האדם ביום ראש השנה. בכל ספרי הראשונים (התוס' המרדכי, הר"ן. הרא"ש ועוד) כתוב כי אנחנו קוראים פרשת ניצבים לפני ראש השנה (שו"ע תכח ג) והסבירו המפרשים כי המילים "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם" רומז לראש השנה שבו אנחנו ניצבים לפני ה' (פענח רזא ניצבים).
יום בריאת האדם – יום הטלת האחריות עליו
ובאמת יום ראש השנה הוא היום שבו האדם נברא וקיבל אחריות על העולם. שעד בריאת האדם כל האחריות על ניהול העולם הייתה על ה' יתברך. אחרי בריאת האדם הטיל ה' עליו את מלאכת ניהול העולם. "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ" (בראשית א כו). ומהו וְיִרְדּוּ? ישלטו וינהלו את כל העולם התחתון.
וְהִשְׁלִיטוּ עַל רִבֵי רִבְּוָן כֹּחוֹת וְעוֹלָמוֹת אֵין מִסְפַּר
זו משמעות האדם שנברא "בצלם אלוקים", שאין הכוונה שאדם דומה לה' בכול, שזו בוודאי לא המשמעות. אלא שיש דמיון מסוים בין האדם לבורא. והסביר בנפש החיים מהו הדמיון: ש"בָּרָא הוּא יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָדָם וְהִשְׁלִיטוּ עַל רִבֵי רִבְּוָן כֹּחוֹת וְעוֹלָמוֹת אֵין מִסְפַּר. וּמְסָרָם בְּיָדוֹ שֶׁיְּהֵא הוּא הַמִּדַּבֵּר וְהַמַּנְהִיג אוֹתָם עפ"י כָּל פִּרְטֵי תְּנוּעוֹת מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו. וְכָל סִדְרֵי הַנְהָגוֹתָיו. הֵן לְטוֹב. אוֹ לְהֵפֶךְ ח"ו.
כִּי בְּמַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו הַטּוֹבִים הוּא מְקַיֵּם וְנוֹתֵן כֹּחַ בְּכַמָּה כֹּחוֹת וְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים. וּמוֹסִיף בָּהֶם קְדֻשָּׁה וְאוֹר. כמ"ש (יְשַׁעְיָה נ"א) 'וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ גֵּו' לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ'. וּכְמַאֲמָרָם זַ"ל 'אַל תִּקְרֵי בָּנָיִךְ אֶלָּא בּוֹנָיִךְ'. כִּי הֵמָּה הַמְּסַדְּרִים עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים כַּבּוֹנֵה הַמְּסַדֵּר בִּנְיָנוֹ. וְנוֹתְנִים בָּהֶם רַב כֹּחַ. וּבְהִפּוּךְ ח"ו ע"י מַעֲשָׂיו אוֹ דַּבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו אֲשֶׁר לֹא טוֹבִים. הוּא מְהָרֵס ר"ל כַּמָּה כֹּחוֹת וְעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים הַקְּדוֹשִׁים לְאֵין עֲרֹךְ וְשִׁעוּר".
זֶהוּ וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים
וממשיך ואומר: "זֶהוּ וַיִּבְרָא אֱלֹקִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקִים גֵּו'. כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹקִים עָשָׂה וְגֵו'. שֶׁכְּמוֹ שֶׁהוּא ית' שְׁמוֹ הוּא הָאֱלֹקִים בַּעַל הַכֹּחוֹת הַנִּמְצָאִים בְּכָל הָעוֹלָמוֹת כֻּלָּם. וּמְסַדְּרָם וּמַנְהִיגָם כָּל רֶגַע כִּרְצוֹנוֹ. כֵּן הִשְׁלִיט רְצוֹנוֹ יִתְבָּרַךְ אֶת הָאָדָם שֶׁיְּהֵא הוּא הַפּוֹתֵחַ וְהַסּוֹגֵר שֶׁל כַּמָּה אַלְפֵי רִבּוֹאוֹת כֹּחוֹת וְעוֹלָמוֹת. עפ"י כָּל פִּרְטֵי סִדְרֵי הַנְהָגוֹתָיו בְּכָל עִנְיָנָיו בְּכָל עֵת וְרֶגַע מַמָּשׁ. כְּפִי שָׁרְשׁוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁל מַעֲשָׂיו וְדִבּוּרָיו וּמַחְשְׁבוֹתָיו. כְּאִלּוּ הוּא ג"כ הַבַּעַל כֹּחַ שֶׁלָּהֶם כִּבְיָכוֹל" (נפש החיים שער א פרק ג).
לכן אומר רבי עקיבא לטורנורופס כי מעשה אדם טובים ממעשה אלוקים. שהאדם יתקן את החיטים שברא ה' לעשותם לחם. ויתקן את הפשתן והצמר לעשותם בגדים, וימול את האדם הערל שברא ה' לתקנו. וזהו פירוש "אשר ברא אלוקים לעשות", לתקן (עיין מדרש רבה בראשית יא ה-ו).
כי רצונו שנפעל ונשפיע בעולם. ולכן הקב"ה הניח את האדם בגן העדן "לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו), כי הוא בחר לברוא עולם שמשתלם ולא עולם שלם, ועלינו מוטלת החובה להשלימו.
ויהי רצון שנזכה באמת למלא תפקידנו לתקן עולם במלכות שדי. וכל בני בשר יקראו בשמך. ויתקיים בנו "וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלוהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה" אמן.
סיפורים
זה הקטן גדול יהיה
סיפר יעקב וסלי ממילאנו: יש לנו דירה בקריית משה ואליה אנחנו מגיעים בחגים מאיטליה כדי להתבשם מאווירה של ארץ ישראל. באחד החגים הגעתי עם בני הקטן לתפילה, ובסיומה ראיתי שבני ניגש לרב מרדכי אליהו זצ"ל כמו ילדים רבים שעשו כך. שמחתי מאוד שהבן שלי מרגיש את הקדושה ודבק בה.
לפתע ראיתי שהרב שם את שתי ידיו על ראש הילד, הטיתי את אוזני לשמוע מה הרב מברך ושמעתי אותו אומר "הוא יהיה בע"ה תלמיד חכם".
חכם עדיף מנביא, ואני לא יודע איך הרב ראה את הדברים קדימה. אבל הוא ממש צדק. הבן שלנו זוכה ללמוד תורה בישיבה בארץ הקודש, וכבר הודיע שהוא אינו מעוניין לשוב לחיות בחוץ לארץ, רק בארץ ישראל.
אֶרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד
פעם באתי אל הרב מרדכי אליהו זצ"ל עם יהודי שהגיע מצרפת לביקור בארץ ישראל. כששאלתי אותו למה הוא לא עולה לארץ הוא אמר לי כי הרב שלו בצרפת אמר לו לא לעלות לארץ ישראל והוא לא רוצה להפר את דבריו. אמרתי לו שאקח אותו לרב הכי גדול בעולם, ונראה מה הוא יגיד לו על כך, וכך הבאתי אותו אל הרב אליהו זצ"ל.
הרב אליהו התקשר בו במקום לאותו הרב שאמר ליהודי לא לעלות לארץ ישראל ושאל אותו איך הוא אומר דבר כזה, הרי ישנה מצוות עשה לעלות לארץ ישראל. הרב מצרפת הצטדק והסביר כי אמר ליהודי לא לעלות כדי שלא יתקלקל ברוחניות.
הרב אליהו השיב לו כי בארץ ישראל ישנן הרבה ישיבות והרבה תלמודי תורה והרבה שיעורי תורה ורבנים. ואילו בצרפת ישנה התבוללות גדולה ולמעלה מחמישים אחוז מהגברים נשואים שם לגויות והילדים שלהם כלל לא נחשבים ליהודים.
הרב מצרפת השיב כי בארץ ישראל ישנה סכנה מערבים. אמר לו הרב אליהו כי הסכנה מהערבים בצרפת גדולה יותר מבארץ ישראל, שעיני ה' אלוקיך בה מראשית שנה ועד אחרית שנה.
כעת הרב מצרפת שתק. הרב זצ"ל אמר ליהודי לעלות לארץ ישראל והוא אכן זכה ועשה עלייה.
תשובה כהלכה
מה לך נרדם. האם עדיף סליחות ברוב עם בחצות לילה או ותיקין במניין מצומצם עם סליחות?
עדיף בזמן שיש לך יותר התעוררות הלב. ואם שניהם שווה - בעלות השחר, לפני תפילת ותיקין.
שנה מתוקה . מה אפשר לעשות כדי למתק את הדינים ולזכות לשנה טובה שבאה במתיקות, לשנה משמעותית?
להסתכל על העולם בעין טובה. למחול על פגיעות שפגעו בך.
ברוך שעשני כרצונו. הכניסו אלינו לבית הספר ילדה שחושבת שהיא בן. מה אנחנו ההורים צריכים לעשות?
שאלתי את כל הרבנים הגדולים וכולם חושבים שאסור לשלב בשום בית ספר ילדות בלבוש של בנים. האיסור הזה הוא על החמ"ד ועל המפקחים, המנהלים, המורים וההורים. המעשה הזה שבת מגדירה עצמה כבן ורוצה ללמוד בכיתה עם בנים הוא לא נורמלי, ואסור לתת לו יד, אפילו לא בהסכמה שבשתיקה. אסור להורים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר כאלה. אסור למורים ללמד בכיתות כאלה. אסור לרשת חינוך לאפשר תופעות כאלה בבתי הספר.
מיותר לומר את המובן מאליו שאסור לפגוע בילדה הזו. צריך לעזור לה בכל דרך להכיר בזהות שלה כבת, הזהות שבה אלוקים ברא אותה. צריך להסביר לה ולהוריה כי דמיונות לא משנים את הבריאה המופלאה שאלוקים ברא אותה בצלם אלוקים לגדול ולהיות לאישה ולאימא.
אשרינו מה טוב חלקנו, יש לנו תורה ודרך ישרה שמאירה את עינינו ומצילה אותנו מרעיונות הבל. אנו יודעים כי בסופו של דבר תתנער התרבות האנושית הבריאה משגיונות השווא הללו והם יישכחו ויאבדו בתהום הנשייה.
הרב שמואל אליהו
רב העיר צפת.
בנו של הראשון לציון הרה"ג מרדכי אליהו זצ"ל.
קול צופיך - הרב שמואל אליהו האור גדול של ל"ג בעומר
עוּלוּ וְאָתוּ, וְאִתְכְּנָשׁוּ לְהִילּוּלָא דְּרִבִּי שִׁמְעוֹן
סינון פסולת בשבת
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
למה הכל אסור בתשעה באב?!
אי אפשר לבד!
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
האם מותר לקנות בבלאק פריידי?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מסירות או התמסרות?
מה המשמעות הנחת תפילין?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
