ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש במדבר
- מטות
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
בין המצרים – מדרגה גבוהה
אנחנו יודעים שיש שלוש נבואות של פורענות, ואחר כך שבע נבואות של נחמה "שבע דנחמתא". החלוקה של שלוש ושבע היא תמיד ביטוי לספירות: השלוש הן כנגד ההבנה 'כתר, חכמה ובינה' והשבע הן כנגד המימוש המעשי. לפי זה, שלוש נבואות הפורענות עד תשעה באב העוסקות בצער של החורבן צריכות לעורר את הרצון שלנו לגאולה אמיתית. את ההבנה ואת החכמה של הגאולה. ובשבע נבואות הנחמה – נלמד איך ליישם את הרצון לגאולה שנוצר בין המצרים. המטרה של בין המצרים אינה דכאון וצער. הצער נועד לעורר את הרצון לגאולה. לכן עושים תיקון חצות גם ביום ולא רק בלילה בין המצרים. שכאשר רואים כמה רע ואכזר שלטון הרשע באיראן וכד' וכמה טוב אפשר להביא לעולם בגאולה, מיד משתוקקים לגאולה.
בני גד ובני ראובן: שתי טענות שהן אחת
משה רבנו עומד בעבר הירדן המזרחי, והוא מתפלל 515 תפילות כדי להיכנס לעבר הירדן המערבי. בוכה וצועק: "אעברה נא ואראה את הארץ". כל זאת למרות שהוא נמצא כבר בעבר הירדן המזרחי שהיא גם ארץ ישראל, חלק מגבולות ההבטחה. מסתבר שמשה רבנו רוצה לבוא לעבר הירדן המערבי דווקא בגלל מעלתו הגדולה. הפלא הגדול על בני גד וראובן שרואים כי משה מתפלל כל כך להכנס לעבר הירדן המערבי דוקא. ולהם יש אפשרות להכנס לארץ ישראל ולגור בה, והם מוותרים.
האמת היא שיש לבני גד וראובן שתי בעיות. הראשונה - שאין להם ערבות הדדית. ה"אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?" האם אינכם מרגישים שאנחנו עם אחד, כאיש אחד בלב אחד? איך אתם נפרדים מעם ישראל. הבעיה השנייה היא שהם מחלישים את לב העם. משה אומר להם: "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (713)
הרב שמואל אליהו
745 - פרשת פנחס תשפ"ו – צומות, לתיקון קלקולי דורנו
746 - פרשת מטות תשפ"ו – ארץ ישראל השלימה
טען עוד
חכמינו אמרו שבכל מקום שמפסידים את ארץ ישראל מפסידים גם את האחדות. שאין לך ארץ שמחברת את עם ישראל יותר מארץ ישראל. כך אומר הזוהר (ח"ג צג, ב) על הפסוק (שמואל ב ז כג) "וּמִי כְעַמְּךָ כְּיִשְׂרָאֵל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ". שדווקא בארץ עם ישראל נקרא גוי אחד ולא במקום אחר. בחוץ לארץ עם ישראל מפוזר ומפורד. כל אחד עם השפה שלו וכל אחד עם המנהגים שלו.
לכן התורה מתארת פירוד בעם, בכל מקום שהיא מתארת את הגלות. היא אומרת לנו שבגלות נהיה מפוזרים ביותר ממאה מדינות. "ואתכם אזרה בגויים". ומפרש שם רש"י שזו מידה קשה, מפני שכאשר בני מדינה גולים למקום אחד הם רואים זה את זה ומתנחמים, אבל ישראל נזרו כמזרה — כמו אדם שזורה שעורים בנפה, ואין אחת מהן דבוקה בחברתה. ובאמת כך היה. עם ישראל התפזר בכל העולם גם בשנחאי, גם בסיביר, גם בהודו וגם בניו זילנד. אין מדינה שלא היו בה יהודים.
הטעות של בני גד וראובן
זו הייתה הטעות של בני גד ובני ראובן. הם מאסו בארץ ישראל המערבית והפסידו גם את האחדות. משה תוקף אותם על שתי הטעויות שלהם. על האחדות הוא אומר "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה". ועל מאיסת הארץ הוא מוכיח אותם "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'". אם אתם רוצים להתאחד עם עם ישראל תסייעו בכיבוש עבר הירדן המערבי.
ערבות הדדית – רק בעבר הירדן המערבי
את כל הסיפור של הערבות ההדדית של "כל ישראל ערבים זה בזה" לומדים מהסיפור של חרם עכן. שם אומר ה' ליהושע "חטא ישראל" וכל עם ישראל נענש במלחמת העי בגלל חטאו של יחיד. שכאשר עברו ישראל את הירדן - נהיו ערבים אחד בשביל השני. וכך מסביר רש"י (דברים כט כח) "שאף על הנגלות לא ענש את הרבים עד שעברו את הירדן משקבלו עליהם את השבועה בהר גרזים ובהר עיבל ונעשו ערבים זה לזה".
חסרון באהבת הארץ
המרגלים מאסו בארץ
דוד המלך מלמד אותנו שעיקר חטא המרגלים היה בזה שהם לא אהבו את ארץ ישראל. "וַיִּמְאֲסוּ בְּאֶרֶץ חֶמְדָּה לֹא הֶאֱמִינוּ לִדְבָרוֹ" (תהילים קו כד). כשלא אוהבים - רואים רק את הרע שלה והם אומרים "ארץ אוכלת יושביה". כשלא אוהבים – כל קושי הופך את הכיבוש לבלתי אפשרי, זו סיבת הפחד מהענקים. לעומתם כלב ויהושע אהבו את הארץ ואמרו "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". והם אומרים "עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ" (במדבר יג).
בני גד וראובן אוהבים את הארץ פחות מהצאן שלהם
התורה מספרת לנו שבני גד וראובן אהבו את הצאן והבקר שלהם יותר מהבנים שלהם. "וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ" (במדבר לב). "חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם". הם אהבו את הצאן והבקר גם יותר מהבנים שלהם וגם יותר מארץ ישראל. הם רואים את משה מתפלל תקט"ו תפילות בשביל לעבור את הירדן ומבינים שזה המקום הראוי כעת לעם ישראל, אעפ"כ הם מעדיפים את מקום המרעה לצאן והבקר ולא את הארץ. זה מלמד על סדר עדיפות עקום שמביא בסוף קלקולים גדולים.
תיקון לאהבת הארץ
חכמינו אמרו שצריך לחזק את אהבת הארץ. וכיצד עושים זאת? בין השאר על ידי כוונה נכונה בברכת המזון. כך אמרו חכמינו "תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ, ומלכות בית דוד בבונה ירושלים - לא יצא ידי חובתו" (ברכות דף מח/ב). חובתנו לדעת שארץ ישראל היא ארץ שצריך לחמוד אותה. היא גם ארץ טובה כמו שכתוב בפסוק "כִּי ה' אֱלוֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה, אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. וכו' וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ וּבֵרַכְתָּ אֶת ה' אֱלוֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ". (דברים ח).
רמב"ם מלמד אותנו אהבת הארץ
הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ה הלכה י) כותב בספר ההלכה שלו כי "גדולי החכמים היו מנשקין על תחומי ארץ ישראל ומנשקין אבניה ומתגלגלין על עפרה וכן הוא אומר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו". מקור הסיפור בגמרא (כתובות קיב/א) שמספרת כמה וכמה סיפורים על חכמי ישראל שככל שהיו יותר גדולים בתורה – כך הם היו יותר אוהבים את ארץ ישראל. ומרן אבא זצוק"ל היה מחבב מאוד את ספר "שער החצר" שכתב הרב דוד בן שמעון זצוק"ל שיש בו תרי"ג שבחים על ארץ ישראל.
קרעו בגדים ביציאתם מהארץ
במדרש מובא על חכמי ישראל שבכו ביציאתם מהארץ וקרעו את בגדיהם כמו אבלים ב"מ. "מעשה ברבי יהודה בן בתירא ורבי מתיא בן חרש ורבי חנניה בן אחי רבי יהושע ורבי נתן, שהיו יוצאים לחוץ לארץ, והגיעו לפלטיא, וזכרו את ארץ ישראל, זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם, וקראו את המקרא הזה "וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים". אמרו: "ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה", (ספרי ראה נג). והיה מו"ר אבא זצוק"ל שואל מתי ראיתם אנשים שטסים לחו"ל ובוכים ועושים קריעה בשעה שהמטוס ממריא לחו"ל. כך הייתה אהבת ארץ ישראל של גדולי חכמי ישראל.
לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים
כנגדם עומדים בני גד וראובן שמזלזלים בערכה של ארץ ישראל ומעדיפים את אהבת הצאן, הבשר והחלב שהם נותנים, על אהבת הארץ. עליהם כתב הנביא עמוס (ו) "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם וְאֹכְלִים כָּרִים מִצֹּאן וַעֲגָלִים מִתּוֹךְ מַרְבֵּק". הוא מפרט את עונשם "לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים". שזה היה עונשם של בני גד וראובן שגלו מארץ ישראל ארבעים שנה לפני גלות עשרת השבטים.
כך אמרו חכמים במדרש "וכן אתה מוצא בבני גד ובני ראובן שהיו עשירים והיה להם מקנה גדול, וחבבו את ממונם וישבו להם חוץ מארץ ישראל, לפיכך גלו תחילה מכל השבטים, שנאמר (דה"א ה, כו) "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט המנשה". ומי גרם להם? על שהפרישו עצמם מן אחיהם בשביל קניינם" (במד"ר כב, ז).
בני גד וראובן מייצרים חוסר האמון
חוסר האמון של משה
לכן משה לא כל כך מאמין להם כשהם מבטיחים לעזור לעם ישראל. שבתחילה הם באים אל משה בבקשה מנומסת. "וַיֹּאמְרוּ אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִרֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן" הם מכירים שה' הכה את הארץ לפניהם "הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִכָּה ה' לִפְנֵי עֲדַת יִשְׂרָאֵל". הם נזהרים ולא אומרים כוחי ועוצם ידי למרות גבורתם של בני גד.
לעומת דבריהם המנומסים משה תוקף אותם ולא פותח אליהם בדברי שלום כמו שפתח מול סיחון ועוג. הוא משווה אותם למרגלים שגרמו נזק לכלל ישראל. "וְהִנֵּה קַמְתֶּם תַּחַת אֲבֹתֵיכֶם תַּרְבּוּת אֲנָשִׁים חַטָּאִים לִסְפּוֹת עוֹד עַל חֲרוֹן אַף ה' אֶל יִשְׂרָאֵל". הוא לא שואל אותם אם הם מתכוונים להשתתף בכיבוש הארץ ויוצא מתוך הנחה שהם רוצים להשתמט. ומפני מה לא שאל אותם בתחילה על כך?
תנאי כפול פעמיים
גם אחרי שהם מתחייבים לו "וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" הוא עושה איתם תנאי כפול שעד היום נקרא על שמם, "תנאי בני גד ובני ראובן". - "אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אִם תֵּחָלְצוּ לִפְנֵי ה' לַמִּלְחָמָה וכו' - וְהָיְתָה הָאָרֶץ הַזֹּאת לָכֶם לַאֲחֻזָּה לִפְנֵי ה'. וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן - הִנֵּה חֲטָאתֶם לה' וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם". דהיינו לא תקבלו את נחלת עבר הירדן המזרחי.
הוא לא סומך על הבטחתם בפניו וחוזר על החובה לעשות תנאי כפול גם לפני אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן ויְהושֻׁעַ בִּן נוּן ורָאשֵׁי אֲבוֹת הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. הוא אומר להם "אִם יַעַבְרוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן אִתְּכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן כָּל חָלוּץ לַמִּלְחָמָה לִפְנֵי ה' וְנִכְבְּשָׁה הָאָרֶץ לִפְנֵיכֶם - וּנְתַתֶּם לָהֶם אֶת אֶרֶץ הַגִּלְעָד לַאֲחֻזָּה: וְאִם לֹא יַעַבְרוּ חֲלוּצִים אִתְּכֶם - וְנֹאחֲזוּ בְתֹכְכֶם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן".
גם יהושע וישראל חושדים בהם
גם אחרי שכבר כבשו את הארץ יהושע ובני ישראל חושדים בבני גד וראובן כי הם הולכים למרוד בה' ולעבוד ע"ז. כך קורה אחרי שבני גד וראובן חוזרים לעריהם "וַיִּבְנוּ בְנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָד וַחֲצִי שֵׁבֶט הַמְנַשֶּׁה שָׁם מִזְבֵּחַ עַל הַיַּרְדֵּן מִזְבֵּחַ גָּדוֹל לְמַרְאֶה" (יהושע כב). יהושע ובני ישראל מתארגנים מיד למלחמה בלי לברר מה קורה "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה לַעֲלוֹת עֲלֵיהֶם לַצָּבָא". פונים בני ישראל לבני גד וראובן במילים קשות מאוד "מָה הַמַּעַל הַזֶּה אֲשֶׁר מְעַלְתֶּם בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לָשׁוּב הַיּוֹם מֵאַחֲרֵי ה' בִּבְנוֹתְכֶם לָכֶם מִזְבֵּחַ לִמְרָדְכֶם הַיּוֹם בה'?"
בני גד וראובן אומרים "אֵל אֱלֹהִים ה' אֵל אֱלֹהִים ה' הוּא יֹדֵעַ וְיִשְׂרָאֵל הוּא יֵדָע אִם בְּמֶרֶד וְאִם בְּמַעַל בה' - אַל תּושִׁיעֵנוּ הַיּוֹם הַזֶּה". חס ושלום למה אתם חושדים בנו שהמזבח הזה הוא נגד ה'. כל המזבח הגדול נבנה בדיוק מהסיבה ההפוכה, שלא יאמרו לנו בניכם "מַה לָּכֶם ולה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל". וגם פה החשד של בני ישראל הוא לא חשד שנבנה על ריק.
משה לא תכנן להתיישב בארץ סיחון ועוג
נחלת ישראל - גם עבר הירדן
בגבולות ההבטחה שה' הבטיח לאברהם נמצאת גם עבר הירדן המזרחית. "בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת ה' אֶת אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת" (בראשית ט) כך חוזר משה ואומר לבני ישראל לפני חטא המרגלים "פְּנוּ וּסְעוּ לָכֶם וּבֹאוּ הַר הָאֱמֹרִי וְאֶל כָּל שְׁכֵנָיו בָּעֲרָבָה בָהָר וּבַשְּׁפֵלָה וּבַנֶּגֶב וּבְחוֹף הַיָּם אֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי וְהַלְּבָנוֹן עַד הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר פְּרָת". (דברים א).
עשרה עממים או שבעה
העמים שמוזכרים בברית בין הבתרים הם עשר "אֶת הַקֵּינִי וְאֶת הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי: וְאֶת הַחִתִּי וְאֶת הַפְּרִזִּי וְאֶת הָרְפָאִים: וְאֶת הָאֱמֹרִי וְאֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת הַיְבוּסִי". וברש"י "עשר אומות יש כאן ולא נתן להם אלא שבעה גוים. והשלשה אדום ומואב ועמון, והם קיני קניזי וקדמוני עתידים להיות ירושה לעתיד שנאמר 'אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם" (ישעיה יא). לכן ה' אומר למשה "אל תתגר בם מלחמה" לא באדום, לא בעמון ולא במואב. עכשיו הם מוגנים, ובעתיד יהיו ירושה לישראל.
רצה משה שכל ישראל יהיו יחד בעבר הירדן המערבי
על פי זה מסביר הרמב"ן (במדבר כא כא) שמשה לא רצה להתיישב כלל בעבר הירדן המזרחי. ולכן הוא הציע שלום לסיחון ועוג. "אף על פי שלא נצטוו לשלוח להם לשלום פתחו להם בשלום". אע"פ שעל פי ברית בין הבתרים "ארץ סיחון ועוג ירושתם של ישראל היתה כי לאמורי היא, והיה מן הדין שאם יענו שלום ופתחו להם שיהיה כל העם הנמצא בה להם למס ועבדום?"
עם זה ידע משה שעם ישראל לא יכבשו כעת את כל עשרה עממים, כיון שחטאו בחטא המרגלים. ורצה משה שכל עם ישראל ישבו בעבר הירדן המערבי. כדי שיחזקו אחד את השני ויהיה מושבם יחד. "הלא תראה שאם לא בקשוהו ממנו בני גד ובני ראובן לא היה מניח שם אדם אלא שתהיה לחרבה. וכן שנוי בספרי (תבא רצט) לתת לך, פרט לעבר הירדן שנטלת מעצמך".
יש יותר קדושה בעבר הירדן המערבי
מסביר הרמב"ן שיש יותר מעלה בעבר הירדן המערבי "שהיא הארץ הטובה אשר היא זבת חלב ודבש". והיא לא רק טובה מבחינת טיב הארץ הגשמית אלא גם רוחנית וכן אמרו חז"ל: (במד"ר ז, ח): "ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן - ארץ כנען כשרה לבית שכינה, ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה".הבטחת ה' לאברהם – בעבר הירדן המערבי
לכן ה' מבטיח לאברהם את ישראל בשכם ולא בעבר הירדן המזרחי. "וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ: וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לה' הַנִּרְאֶה אֵלָיו" גם יצחק פועל רק בעבר הירדן המערבי, ובעבר הירדן המזרחי, במעבר יבק נאבק עם יעקב שרו של עשו כדי שלא יכנס לארץ ישראל המקודשת, לעבר הירדן המערבי.
יעקב נספד בעבר הירדן המזרחי ונקבר בעבר הירדן המערבי
גם בקבובת יעקב כתוב שהמשלחת הגדולה מגיעה לעבר הירדן המזרחי, ולא דרך ארץ פלישתים או דרך ערד. בדרך שעתידים בני ישראל לעלות לארץ ישראל אחרי יותר ממאה שנים. שם כתוב "וַיָּבֹאוּ עַד גֹּרֶן הָאָטָד אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וַיִּסְפְּדוּ שָׁם מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל שִׁבְעַת יָמִים" (בראשית נ). אחר כך בניו נפרדים מכל המצרים, והם נושאים אותו לבדם לקבורה במערת המכפלה בעבר הירדן המערבי.
ביכורים מעבר הירדן?
יש מחלוקת אם מביאים בכורים מעבר הירדן המזרחי. "וְאֵלּוּ מְבִיאִיּן וְקוֹרִיּן, מִן הָעֲצֶרֶת וְעַד הֶחָג, מִשִּׁבְעַת הַמִּינִים, מִפֵּרוֹת שֶׁבֶּהָרִים, מִתְּמָרוֹת שֶׁבָּעֲמָקִיּם, וּמִזֵּיתֵי שֶׁמֶן, מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן. רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר, אֵין מְבִיאִיּן בִּכּוּרִים מֵעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, שֶׁאֵינָהּ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". (ביכורים א י). ופסק הרמב"ם שמביאים ביכורים מארץ סיחון ועוג רק מדרבנן.
"מצות עשה להביא בכורים למקדש ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלהיך ומביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים אבל עמון ומואב ובבל אע"פ שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן בכורים ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים". (רמב"ם בכורים פרק ב א).
לעתיד מתקנים שלוש מדרגות עליונות
אברהם יורש עמון מואב ואדום
אחרי שאמרנו כי עבר הירדן המערבית היא בדרגה יותר גבוהה, צריך לומר כי מעלה גבוהה מיוחדת גם בעבר הירדן המזרחי. שכאשר אברהם מנצח את ארבעת המלכים כדרלעומר וחבריו, הוא יורש מהם את כל ארצות הרפאים שכבשו לפני שנפלו בקרב לפניו. בכלל הארצות הללו נמצאות עמון ומואב ואדום שנכבשו לפני כן על ידיהם. אברהם מוריש את עבר הירדן המזרחי ללוט בזכות שלא הלשין עליו במצרים (רש"י דברים ב' ה'). לוט חוזר להיות כפוי טובה. צאצאי לוט הם עמון ומואב שממשיכים קצת את ההתנהגות של סדום ועמורה, לכן נאמר בהם "לֹֽא־יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא־יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד־עוֹלָֽם".
ובמה הם ממשיכים את כפוית הטובה של סדום "עַל־דְּבַר אֲשֶׁר לֹא־קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת־בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַֽלְלֶֽךָּ" (דברים כג ד). הם גם נענשים כמו סדום. "לָכֵן חַי־אָנִי נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כִּֽי־מוֹאָב כִּסְדֹם תִּֽהְיֶה וּבְנֵי עַמּוֹן כַּֽעֲמֹרָה מִמְשַׁק חָרוּל וּמִכְרֵה־מֶלַח וּשְׁמָמָה עַד־עוֹלָם שְׁאֵרִית עַמִּי יְבָזּוּם וְיֶתֶר גוי גּוֹיִי יִנְחָלֽוּם" (צפניה ב ט).
שלושת העמים הללו – התיקון העליון
כתב הבן איש חי בספר בניהו בן יהוידע "לא זכו ישראל לרשת עמון ומואב ואדום, מפני כי אלו הם כנגד שלשה ספירות חכמה בינה ודעת דקליפה, והם קשים יותר מחמת גובהן, ולא היו ישראל יכולים לשלוט בהם, ולא שלטו אלא על שבעה עממין שהם כנגד שבעה ספירות תחתונות שהם חסד גבורה תפארת נצח הוד יסוד מלכות, אבל לעתיד בשלימות התיקון בביאת מלך המשיח שיבא במהרה בימינו אמן, ישלטו גם על עמון ומואב ואדום, כי יתגברו גם על הראש דקליפה" (בן יהוידע סוטה לד. וראה עוד ליקוטי תורה להאר"י ז"ל דברים, ואגרא דכלא שג:).
תיקון של שלוש המדרגות העליונות
התיקון הזה הוא הכרחי. כך מביא בספר "אהלי שם" (קרח) כי שלושת העממים קֵּינִי קְּנִזִּי קַּדְמֹנִֽי הם בגימטרייה ישראל (541). ובשל"ה הקדוש כתוב כי "ישראל" עולה בגימטרייה ר"ת של עשר הספירות כח"ב גג"ת נהי"מ (541) ועל כן חייבים ישראל גם את שלוש המדרגות הרוחניות הראשונות שבזכותן כובשים את ארצותם ומתקנים גם את שלושת העמים הללו.
שלוש המדרגות העליונות – תיקוני מוחין
ובספר "צמח צדיק" כותב כי שלוש האומות הללו מתחילות באות ק', וכתב "על ידי שישראל משלשלין בשלש קדושות לקדוש שהם גם כן ג' קופי"ן, מבטלין הג' קליפות של ג' קופי"ן הנ"ל". שבשלוש הקדושות הללו אנו מבינים כי מלוא כל הארץ כבודו. לכן אומרים את שלוש הקדושות הללו ב"ובא לציון גואל", כי כשישראל זוכים לגאולה פיזית, הם זוכים לגאולה רוחנית והיא ההבנה שמלוא כל הארץ כבודו. ממילא מתבטלת קליפת סדום וקליפת קיני קניזי וקדמוני ומתקיים "כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' כַּמַּיִם לַיָּם מְכַסִּים" (ישעיה פרק יא ט).
בני ראובן וגד הקדימו את זמנם
כדי לתקן את שלושת הספירות הגבוהות של הדעת צריכים ישראל להגיע לדעת עליונה, וכדי להגיע לשם הם צריכים מדרגה גבוהה יותר בדעת דקדושה. את הדעת הזו לא היה לבני ישראל בכניסה לארץ ישראל בזמן משה רבינו, ולכן ציווה אותו ה' לא להתגרות בם ולא לערוך איתם מלחמה. אבל לעתיד לבא יהיה לעם ישראל את היכולת להתגבר עליהם בזכות דעת דקדושה. וכאשר נזכה למדרגה הרוחנית הזו נזכה גם לירש את הארץ הגשמית העשירה מאוד של עמון ומואב ואדום ולא להפגע מכן.
שלמות השכינה
כן כתב הרב אברהם אזולאי (סבו של החיד"א) בספר 'חסד לאברהם' (מעין ג' נהר ז'): "וכמו שהשכינה אינה בשלימות כל עוד שמקום בית המקדש אינו בשלימות על מכונו, כן השכינה גם כן אינה בשלימות כל זמן שארץ ישראל אינה שלימה בכל גבוליה, שהוא מנחל מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת, ושישראל שוכנים כל אחד ואחד בחלקו המגיע לו כפי חלק גבולו האמיתי". וכן כתב החתם סופר: "אי אפשר להיות גאולה שלימה אלא אם כן נזכה גם לירושת קיני קניזי וקדמוני שהוא אדום ועמון ומואב (ב"ר מ"ד כ"ג). ויהי רצון שנזכה לירושה זאת שמביאה את עם ישראל לדרגתו הגבוהה. אמן ואמן.
שמחה במניין. בעלי לא מקפיד על תפילות, ציצית ואפילו בהושענא רבא הוא לא הלך ללימוד. יש לציין שבעבר היה מקפיד. מאוד חשוב לי שיחזור לעשות זאת והערתי לו בדרך נעימה והוא ביקש שאפסיק להעיר ושהוא ילד גדול. עכשיו נולדה לנו ילדה וחשוב לי לגדל אותה בבית של תורה, חסד ומצוות. איך עלי לנהוג עם בעלי?
א] את יכולה ללכת במקומו לשיעורי תורה או לתפילות במניין, זה בוודאי יביך אותו ואולי יעורר אותו. ב] להרבות בבית שמחה. אל תעירי לו הערות. ג] חשוב מאוד מאוד לתת לו הערות חיוביות מכל הלב ובשמחה על מה שהוא כן עושה. ד] להתפלל עליו מאוד מאוד בעיקר בהדלקת נרות ובשעות רצון אחרות.
סמכות הורית. מה הרב חושב בקשר לשירות לאומי בכפרי נוער בסיכון, שאדריך את הבנות אבל במסגרת יהיו גם בנים? אני יודעת להציב גבולות ברורים, אך רציתי לדעת אם יש בעיה הלכתית.
יש מקומות שבהם שירות לאומי הוא סכנה. אחד מהם הם כפרי נוער בסיכון. צריך ללכת רק למקום שאין על הבת שום סמכות שיכולה לומר לה מה לעשות. רק סמכות של ההורים, שלא ייווצר ממצב שבו גבר הוא בעל סמכות עלייך.
לא לשם ייחוד. האם מותר לבנות לעלות על טרמפים מבחינת צניעות? בנוסף אני מבקשת לדעת בנושא ייחוד בטרמפים: א. בת אחת עם בן אחד ביום או בלילה בכבישים סואנים. ב. בת אחת עם בן אחד בכבישים שקטים יחסית ביום או בלילה. ג. בת אחת עם בן אחד בלילה בכבישים של יהודה ושומרון, שבהם חיילים מגיעים לבדוק כל רכב שעוצר. ד. באופן כללי, כמה בנים וכמה בנות זה ייחוד?
במקומות מיוחדים ביו"ש שבהם אין נסיעות סדירות – מותר בתנאים מאוד מיוחדים ובמשנה זהירות, בהתאם למקום ולזמן. בוודאי לא בצומת חשוך באמצע הלילה. תמיד כדאי שבן יושיט את היד לעצור את הרכבים, אם יש אחד כזה בטרמפיאדה באותו זמן. בעניין הייחוד: א. בסדר, ובלבד שלא יהיה ביניהם דיבור ממושך או ישיבה של קירוב דעת. ב-ג. ביום בסדר, בלילה לא טוב אלא אם כן זה מקום שמסוכן לעצור בו, כגון ביהודה ושומרון. ד. בת אחת או יותר עם בן אחד במקום מבודד או נעול נחשב ייחוד.
ערבות הדדית
אנחנו גרים באיתמר, ובכל פעם שהיה אירוע ביטחוני או חלילה פיגוע היינו הולכים לרב זצ"ל ושואלים מה ניתן לעשות, והרב תמיד חזר על אותו דבר: סעודה שלישית משותפת ולהרבות בגמילות חסדים. זה היה דבר שחשוב לרב, ערבות הדדית.
בתקופה מסוימת היו ביישוב הר ברכה שלושה אסונות בתקופה לא ארוכה, שלושה תינוקות שנפטרו בפתאומיות. הרב ייעץ לתושבים לשים במקום מרכזי מקרר עם מצרכי מזון, שיהיה לאנשים שנתקעים
הרבנית ברכה ימין
אילו לא באנו לבית הכלא אלא בשביל זה – דיינו
הרה"ג חכם יהודה צדקה זצ"ל היה מספר על כליאתו של הרב מרדכי אליהו זצ"ל בבית הכלא בצעירותו. הוא סיפר כי באותם ימים העיתונות תיארה את התוכנית של הרב אליהו וחבריו בצבעים קודרים, כאילו הם רצו לפוצץ את הכנסת, ועל כך נדונו למאסר. ביניהם היה הרב שנידון למאסר של תשעה חודשים.
כשהם היו צריכים להגיע לכלא, הכין מפקד הכלא כוח מיוחד ל"טרוריסטים" שרצו לפוצץ את הכנסת. שוטרים גברתנים במיוחד עם אלות וכו' עמדו בשער והתכוונו לגרוע מכל.
כשהרב הגיע עם החברים שלו לכלא, ראה המפקד בחורים צנומים עם מאור פנים באים בשערי בית הכלא ולא ידע את נפשו. הוא החליט שהוא חייב להבין מה הסיפור עם הבחורים הללו שכל המדינה רועדת מפניהם. מי הם? מאיפה כוחם? מה פתאום הם רוצים לעשות פעולת טרור כל כך קשה? הוא התחיל ליצור קשר עם הבחורים, וביניהם עם הרב אליהו, בתקופת המאסר שלו שהייתה הכי ארוכה, תשעה חודשים.
בחודשים הללו למד מפקד הכלא כי כל הפעולה שלהם נבעה מאהבת ישראל, מהרצון לשמור על קדושת ישראל. הוא למד מהם על אכפתיות, על הערבות של יהודי ליהודי, על החשיבות של כל מצווה שיהודי עושה. וכשהגיע זמנם של האסירים להשתחרר הוא אמר להם כי הוא החליט לחזור בתשובה בעקבות ההיכרות אתם.
אמר על זה אחר כך הרב: אילו לא באנו לבית הכלא אלא בשביל להחזיר בתשובה את המפקד של הכלא – דיינו.
(הרב ברוך שרגא, אב"ד לממונות, ירושלים)
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
על מה בכלל שמחים בט"ו בשבט?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
כאב הגלות ותקוות הגאולה
סוד המנורה וסוד החנוכיה
איך ללמוד גמרא?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האור החיים הקדוש מלחמת מדין- סוד טהרת הכוונה
הרב מסביר את מלחמת מדין בפרשת מטות ומסביר כיצד הניצחון בה התבסס לחלוטין על טהרה אישית וכוונת הלב לשם שמיים, כפי שבא לידי ביטוי בציץ הקדוש שלקחו הלוחמים למערכה. מתוך סיפור המלחמה ובחירת השבטים היוצאים לקרב, אנו לומדים מסר עמוק לחיים על החשיבות העצומה של עשיית מצוות ומעשים מתוך כוונה טהורה ומסירות נפש.
מטות פרשת מטות – נקמה ותקומה
נקמה בישראל אינה עניין של שנאה ומשטמה ו"נחזיר להם" אלא דבר קדוש ונעלה של תיקון עולם רפואת האומה והנפגעים המושפלים
יסודות הש"ס פשט ודרש בפרשת נדרים
ביאור פרשת נדרים על דרך הפשט, וביאור הפרשה על דרך הדרש ואיך הוא מתבקש.
אורות התשובה - הרב הראל כהן יראת חטא- חזרה אל הטבע
אורות התשובה פרק ו פסקה ג'
הרב מסביר שיראת החטא היא טבעית לכל אדם בעולם כלפי המוסר הכללי, ואצל ישראל זה גם כלפי התורה והמצוות, וכדי שזה יחזור להופיע באומה צריך לחזק את הקביעת עיתים לתורה אצל ההמון ולימוד במרה גבוה אצל התלמידי חכמים שיחזירו את הטבע הרוחני לאומה.
אחדות ומחלוקות אלו ואלו דברי א־לוהים חיים, והלכה
האם המחלוקות הן תוצאה של לימוד מרושל או אבן יסוד בבניין העולם? עיון בתורתם של רבים מגדולי ישראל מלמד אותנו על הדרך שבה עלינו להתייחס לדעות מנוגדות לשלנו
רביבים לייקר את ערכם של המורים והמורות
עלינו לייקר את מעמדם של המורים והמורות בישראל, שכן החינוך הוא הבסיס לכל הדברים הטובים | מלמדי התינוקות הם השומרים על ערי ישראל, שבזכות תורתם ולימודם ישראל מתקיימים על אדמתם | גם אם פרנסתם אינה מרווחת לכאורה כמו מקצועות אחרים, תנאיהם נוחים יחסית, קביעותם מובטחת, והם זוכים לסיפוק במעשיהם ובזמן להשקיע במשפחתם
אור החיים על הפרשה תשובת משה לטענות בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
הסיבה שבני גד ובני ראובן הזכירו את שמות הערים בבקשה שלהם. בקשת בני גד ובני ראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי ותשובת משה.
כשרות מעמדו ההלכתי של בשר מתורבת
הרב בוחן את כשרותו של בשר מתורבת המופק מתאים מן החי, תוך השוואה לסוגיות תלמודיות ממסכת נדרים העוסקות ביחס שבין "עיקר איסור" ל"תוספת", ובשאלת ביטול איסור על ידי גידולי היתר. דרך ניתוח שיטות הראשונים (כגון הרא"ש, הר"ן והרמב"ם) בדיני גידולי איסור, מציג הרב כיוונים הלכתיים אפשריים להיתר, כדוגמת הסתמכות על התפתחות רב-שלבית ("גידולי גידולים") המבטלת לחלוטין את התא המקורי.
אור החיים על הפרשה בקשת בני גד ובני ראובן
אור החיים על פרשת מטות חלק א'
טעם הזכרת הכתוב בנוסף למשה גם את אלעזר הכהן ונישאי העדה כשבני גד ובני ראובן באו לבקש לנחול בעבר הירדן המזרחי. בני גד ובני ראובן הזכירו את המקומות בתור סתירות לטענות שאפשר לטעון נגד בקשתם.
אורות התשובה - הרב הראל כהן בטחון התשובה אפילו בזמן החטא
אורות התשובה פרק ו פסקה ב'
הרב מסביר שהתשובה תמיד שרויה בלב האדם אפילו בשעת החטא, רק שכח זה לא מופיע כעת אלא גנוז הוא ומחכה לשעה שבא האדם יחזור בתשובה. דבר זה נותן לאדם ביטחון לחזור בתשובה כי הוא מבין שבעצמותו הוא טוב והחטא הוא רק חיצוני לו.
אור החיים על הפרשה דרכים לקניין תורה ע"פ שמות בני יששכר
אור החיים על פרשת פנחס חלק ב'
חזרת ישראל מהגלות, האור החיים לומד את השמות של בני יששכר בתור משל ללומדי התורה.
וירא הייחודיות שברות המואביה
הקשר בין ישראל לעמון ומואב - ג'
ישנו עניין פנימי וחיובי בעמון ומואב שקיים רק אצל הנקבות שבהם, ובזכותו אנו מקבלים אותן לבוא בקהל. מהו אותו הדבר? כיצד זה מתבטא ברות המואביה ובנעמה העמונית? וכיצד עניין זה מייחד את מלכות בית דוד?
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מקור החול בקודש הקודשים
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ו'
יש מקור אלוקי אחד שמתגלה בקודש וחול, והחינוך צריך לתת מקום לשניהם מתוך הדגשה לחיבור של זה אל האמונה.
תורה והלכות ציבור גואל הדם
ציון במשפט תפדה - הלכות שופטים בזמן הזה
דין גואל הדם. רוצח במזיד נהרג. רוצח באונס פטור. רוצח בשוגג. גלות לעיר מקלט. גלתה סנהדרין וביטול עונש מוות. חוק לביטול עונש מוות. אחריות גואל הדם להעמדה לדין את הרוצח במזיד. חוק זכויות נפגעי עבירה. גואל הדם בזמן הזה. מצווה או היתר לגואל הדם להרוג את הרוצח בשגגה.
מידות הראי"ה השקפת עולם ואמונה
אמונה י"א - י"ב
השיעור עוסק בהשקפת העולם הישראלית, הרואה בעולם החומרי הנוכחי מצב זמני, חסר ומקולל מימי חטא אדם הראשון, שעתיד להגיע לתיקון ולגאולה שלמה. בנוסף, השיעור מנתח את התפתחות האמונה בעם ומסביר כיצד האדם נדרש לזקק את תפיסת האלוהות מתיאורים גשמיים וילדותיים כדי להגיע להבנה רוחנית, עמוקה וטהורה יותר.
