ימי אלול נתקדשו בישראל בגונם המיוחד של השתלבות סוף השנה בראשית השנה הבאה עד יוה"כ, בארבעים הימים האחרונים בהם נתקבלו הלוחות השניים. ותוכן השתנותן של הלוחות השניים מהראשונים הוא ב"פסל לך" (שמות לד, א), והרי דוקא כשאמר לו: "פסל לך", אמר לו גם: "'אשר שברת' - יישר כחך ששברת" (שבת פז, א). בראשונים, שעליהם נאמר: "והמכתב מכתב אלקים" (שמות לב, טו), כך בשניים נאמר: "וכתבתי", ואם השניים הצליחו והראשונים נשתברו, אין זה אלא מתוך שבה בשעה שעל הראשונים נאמר גם: "והלוחות מעשה אלקים המה", הרי בשניים נאמר: "פסל לך", עבודת משה, עבודת האדם.

עם מתן הלוחות הראשונים אמרו: "עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו" (שם שם, א), הלכו לחפש להם משאות נפש אשר ינחום. לא הלכו לחפש את עצמם, לא חשבו לתקן את עצמם, אלא הלכו לחפש אלהים. הם לעצמם היו שלמים בתכלית, דרישות כלפיהם עצמם לא הרגישו. ונוצר להם האלהים ג"כ במתכונת שלמותם הם - "שור אוכל עשב" (תהילים קו, כ), שור היודע לאכול ולנגח. וכאן באה הדרישה "פסל לך", אין לך בן אדם ליצור לך אלהים, אין לך לחפש תורות חדשות, פסל לך רק את לוחותיך, פסל לך את לבך, פסל מהאבן לב בשר, יהא הלב לוח הניתן לכתיבה, המוכשר לקלוט, ואז היה בטוח כי מכתב האלקים יכתב עליו ודבר האלקים תשמענה אזניך. אל לך ליצור אלהים, רק אלילים יהא מעשי ידיך, אבל לך ליצור את האדם, גלה את האדם שבקרבך, כאשר יגלה הפַסָל את הפסל מהגולם האבני, וכאן היתה ההצלחה.

וכאן מתגלה הקשר בין ראש השנה לסוף השנה. מבקשים על מחילה, סליחה וכפרה, מבקשים על כתיבה בספר החיים, אבל יש לדעת כי הכל תלוי במה שהיה לפני זה, ופתיחת החשבון של השנה הבאה היא קשורה עם סך כל השנה הקודמת. המבקש נס צריך גם הוא לעשות משהו למעלה מדרך הטבע.

ימי אלול הם - "אני לדודי", ימים נוראים הם - "ודודי לי". ולפי ה"אני לדודי", כן הוא הוא ה"ודודי לי".


* * *
"פסל" - נגזר מהמלה פסלת, וזו צריכה להיות תכונת הפיסול גם באדם, לנקותו ולטהרו מסיגיו, לא לאמר קדוש למפרע על כל המדות והתכונות שבתוכנו, ורק אז תתגלה הנפש בטהרה שעליה תקלטנה האותיות של מכתב האלקים.