ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- תורה ולימודה
- התבוננות אמונית
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- הדף היומי
לימוד השיעור מוקדש להצלחת
עם ישראל
אל תקרי הליכות אלא הלכות
"כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן העולם הבא, שנאמר: 'הליכות עולם לו'. אל תקרי 'הליכות', אלא 'הלכות'" (נדה ע"ג א').
להפוך את ההלכה מדבר יבש הבא לאדם מחוצה לו בכפיה, בהכבדה, לחי נושא את עצמו, לרוח חיים, לתוכן חיים, ל"הליכות" - יכולים להגיע אך ורק ע"י " שונה הלכות", " ובכל יום ".
אין עוד אומה ולשון, ואין עוד תורה ודת המטילה חובת ידיעה והתעמקות בה בפרטיה ודקדוקיה, בקביעת עתים לידיעתה ובהתעסקות בה, כאשר תורתנו הקדושה.
האדם מישראל, משהוא קם משנתו, מברך "לעסוק בדברי תורה". ולכאורה, הרי המחשבה נתונה למשהו אחר - "להתעסק" בלול, "להתעסק" ברפת, "להתעסק" במזכירות, "להתעסק" בצרכניה. אולם הברכה הזאת, בנוסחתה זו, אומרת אחרת - שההתעסקות, "הראשו ורובו", המחשבה העיקרית, צריכה להיות בדברי תורה. ה"הלכות" צריכות להיות ה"הליכות". לא רק משטר חיים חיצוני, כי אם תוכנית חיים פנימית.
למדנו: "המונע הלכה מפי תלמיד כאילו גוזלו מנחלת אבותיו, שנאמר: 'תורה ציוה לנו משה מורשה קהילת יעקב', מורשה היא לכל ישראל מששת ימי בראשית" (סנהדרין צ"א ב'). ואף על פי, שמאידך גיסא, נדרש "אל תקרי 'מורשה' אלא 'מאורסה'" (ברכות נ"ז ב').
ההפרש שביניהם הוא בזה, שבעוד שהירושה הוא דבר שממילא, הרי ה"מאורסה" הוא דבר שטעון פעולה מצד האדם. שלא תאמר היא ירושה לך, ואין בניהם של תלמידי חכמים תלמידי חכמים (ע"פ נדרים פ"א א'). יש צורך להתעמק, יש צורך להתאמץ, אולם בסופו של דבר מגיעים לטעם תורה, למצב של "מורשה".
" והאר עינינו בתורתך ודבק לבנו במצוותיך". התורה עיקרה הויות אביי ורבא, "'ושננתם' שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך" (קידושין ל' א'). התורה שבע"פ הנה פעולת השכל וההגיון. שאמנם צריך לזה הסתגלות, אבל ע"י המאורסה מגיעים למורשה , לרכישת ההגיון והשכל התורני. אם בדרך חיי המעשה התורניים יש כלל "שלא ירבו מחלוקות בישראל", והיחיד צריך לקבל מרותו של הרוב, הרי בדרך העיון לא כך הדברים, אלא "אלו ואלו דברי אלוקים חיים". כל גילוי מחשבה, כל סברא, כל מהלך רעיוני, יש לו מקום ויש לו שורש.
וההתקשרות במקור השכל העליון מאפשרת הצצה על פני החיים באור אחר, אור התורה המאיר את הדרך - "והאר עינינו". חטאו של אדם הראשון התחיל מזה ש"ותרא האשה כי טוב העץ למאכל ותאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל" (בראשית ג' ו'), שקנתה את ההנחה האחרונה מתוך הראשונות. הרמב"ם במורה נבוכים (ח"א פ"ב) מסביר את הענין של עץ הדעת, שקודם לא היה המושג טוב ורע, אלא אמת ושקר. המושגים האסטטיים היו כרוכים במובנים של ההשגה הפנימית הרוחנית. המדה היתה אמת ושקר, המדה היתה התיאום הרוחני. ובמדה זו שהיה הדבר יפה וטוב, היה הוא גם נראה לעין במוחש , בחינת רואים את הנשמע, שהדבר השכלי, היה גם הדבר המוחשי, שלא היתה סתירה בין זה לזה. זה מושג על ידי זה שהלב היה הרואה, כמו שנאמר "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת" (קהלת א' ט"ז). החטא היה בזה שהפכו את הסדר, ומתוך ש"תאוה העץ לעינים" מוציאים משפט שודאי וודאי גם "נחמד הוא להשכיל", שכל מה שנעים וטוב הוא גם נחמד להשכיל - גם נכון, גם אמת. שהשכל נרתם לרגשות הפשוטים במקום להדריך אותם, הוא נהפך לעבד נרצע להם הממלא את תאותם.
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (במדבר ט"ו ל"ט) עין ולב תרי סרסורי דעבירה (ירושלמי ברכות פ"א ה"א), ואם לא אור התורה המאיר את הדרך, המעביר את האדם מפסי הרגשנות התאותית קצרת הראות, ומחנכתו לאורח מחשבה יציב ואהבה לדברים שברוח, מוכרחים ליפול. אין אפשרות כלל וכלל למצוא טעם במצוה, נשאר דבר המצוה כדבר חיצוני שאין הלב מתדבק אליו. "והאר עינינו - ודבק לבנו", שנים הם שהם כאחד, שאין אפשרות אחרת לגמרי.
"הלכות - הליכות". ע"י תורה שבע"פ נרכש לנו כח ההליכה, כח החזקת מעמד של כל יחיד ויחיד בכל מקום שהוא. "כל מקום שגלו גלתה שכינה עמהם" (מגילה כ"ט א'), מקופלת בתוך העלים הבלויים של גמרות ישנות, של כתבי יד, של דפוסים עתיקים בלוחות עץ כבדים, נסתרת היתה השכינה, וכל פעם שנפתח הספר זרם זרם חיים חדש לתוך הורידים ובוטל כל הסובב כעפרא דעלמא. זה היה הכל בעטים של ספרי התורה שבע"פ "ההלכות - ההליכות".
מיהו זה מתוכנו אשר לא התענג על ניגון הגמרא, מיהו זה אשר לא הרגיש את הנועם הזה באיזו פעם שהיא. כבר גילו לנו חז"ל את הסוד באמרם: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא" (אבות ד' י"ז). והאם לא בכח זה החזקנו מעמד.
"בהתהלכך תנחה אותך והקיצות והיא תשיחך" (משלי ו' כ"ב). חלוקת הש"ס הנה נסיון ללכת בדרך זו, להיות בגדר שונה הלכות בכל יום בכל התנאים "בלכתך ובשכבך ובשבתך".
"מורשה קהלת יעקב", לא לבודדים יחידי סגולה, אלא כלחם החוק לכל הקהלה, כשמירה על ירושת אבות יקרה. וכמה מוטל עלינו באופן מיוחד עכשו התפקיד הקדוש לשמור על הנחלה, נחלת אבות, מורשת אבות. להמשיך את אשר נפסק ביד כה אכזרית, להעלות עצמות מפוזרות על שבעה ימים, אשר לא זכו אפילו לבא לקבר ישראל, אשר לא זכו אפילו שיאמר עליהם קדיש ביום זכרונם.
הנה זכינו להגיע לסיומנו הראשון, יהי רצון שכן נזכה להגיע להתחלות וסיומים ליאור באור התורה, ומתוך כך להגיע לדביקות במצוות.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
