ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- רביבים
- שבת ומועדים
- ט"ו בשבט
- כללי
ישראל זכו אז למדרגה גבוהה של אמונה שמתוכה יכלו לומר שירה. אמרו חכמים: "בזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה, שנאמר: 'ויאמינו בה' ובמשה עבדו. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'' (מכילתא דרשב"י, שמות רבה כב, ב). ביאר המהר"ל, כי האמונה מביאה לשמחה ומתוך כך ליכולת להתרומם לאמירת שירה (גבורות ה' ז; ט). בזכות אותה אמונה ושירה זכו לירש את הארץ (תנחומא בשלח י).
בשירת הים הובטחה תחיית המתים
אמר רבי מאיר (סנהדרין צא, ב), שהמקור בתורה לתחיית המתים הוא שירת הים, שנאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה'". לא נאמר "שר" בלשון עבר, אלא "ישיר" בלשון עתיד - "מכאן לתחיית המתים מן התורה", כלומר, שלעתיד יקומו ישראל לתחייה וישירו שוב יחד עם משה רבנו שירה לה'.
אפשר להוסיף ולבאר, שמתוך ההתעלות של ישראל בשירת הים התגלתה החיוניות שבנשמה בעוצמה גדולה כל כך עד שבכוחה להתגבר על המוות. שכן נשמה שמסוגלת לשיר שירה כזו לא־ל חי אינה יכולה להתכלות. אלא שכל עוד העולם לא תוקן, גזרת המוות חלה על האדם. אולם לאחר גמר התיקון, החיוניות שבאמונה שהתגלתה בשירה תבקע את המחסומים, והצדיקים יקומו בתחיית המתים וישירו שירה חדשה לה'.
רביבים (807)
הרב אליעזר מלמד
725 - איסור אכילת דג ובשר יחד
726 - שירת הים וט"ו בשבט
727 - כפייה דתית ומדינת הלכה
טען עוד
שורש הישועות וההלל לדורות
שירת הים היא הבסיס לתקנת אמירת הלל על כל ישועה שיש לישראל. וכפי שמבואר בתלמוד (פסחים קיז, א), שאחר נס קריעת ים סוף "נביאים שביניהן תיקנו להם לישראל שיהיו אומרים הלל על כל פרק ופרק וכל צרה וצרה שלא תבוא עליהן, ולכשנגאלין אומרים אותו על גאולתן". פירש רש"י, שעל פי זה תיקנו חכמים בימי הבית השני לומר הלל בחנוכה. וכן דייקו חכמים זאת ממה שנאמר בשירת הים "ויאמרו לאמר" - "נהיה אומרים לבנינו, ובנינו לבניהן, שיהיו אומרים לפניך כשירה הזאת בעת שתעשה להם ניסים" (שמות רבה כג, יב).
על פי זה אנו מודים לה' ביום העצמאות באמירת הלל בברכה, שביום זה ניצלנו מצרת הגלות והשעבוד לזרים, שגרמה לכל הגזרות והרציחות האיומות במשך אלפיים שנה, ובדרך מופלאה שאין דומה לה נתקיימה בנו ההבטחה שהבטיח ה', לקבץ את גליותינו לארצנו. וכן אנו אומרים הלל ביום ירושלים, שבו נעשתה לישראל תשועה גדולה בניצחון על אויבים רבים וזכינו לשחרר את לב הארץ - ירושלים העתיקה ויהודה ושומרון.
מחיר ההתרשלות מאמירת שירה והלל
צריך להיזהר מאוד מלהתרשל באמירת השירה. מסופר על חזקיהו המלך שהיה צדיק גדול וזכה להרבות תורה בישראל, ובאו עליו ימים קשים, כשסנחריב מלך אשור החריב את יהודה והטיל מצור על ירושלים, ועשה לו ה' נס גדול והמית את כל חיל סנחריב בלילה אחד. באותה שעה ביקש הקב"ה לעשות את חזקיהו משיח ואת סנחריב לגוג ומגוג ולהביא גאולה לעולם. אלא שחזקיהו לא אמר שירה, כלומר הלל, על גאולתו.
אמרה מידת הדין לפני הקב"ה: "ריבונו של עולם! ומה דוד מלך ישראל שאמר כמה שירות ותשבחות לפניך לא עשיתו משיח, חזקיהו, שעשית לו את כל הניסים הללו ולא אמר שירה, תעשהו משיח?! לכך נסתתם הדבר". והיה צער גדול בכל העולמות, והארץ רצתה לומר שירה במקומו, ושׂר העולם רצה לסנגר עליו, אך לא נתקבלו דבריהם ואבדה השעה. אמר הנביא: "אוי לי אוי לי עד מתי?" (סנהדרין צד, א).
הרווח שבין האותיות בספר התורה
בכתיבת ספר התורה צריך הסופר להיזהר שלא תידבק אות לחברתה, שהלכה היא, שכל אות צריכה להיות מוקפת בלובן של הקלף, ואם נדבקה אות אחת לחברתה, או שהגיעה עד לקצה הקלף - כיוון שהאות אינה מוקפת בלובן של הקלף, הספר פסול. בין מילה למילה צריך להשאיר רווח כשיעור אות קטנה, ואם לא השאיר - פסול. וכן לפני כל פרשייה צריך להשאיר רווח כשיעור של תשע אותיות, ואם לא השאיר - פסול.
רמז יש בהלכה זו: האותיות השחורות מבטאות את כל מה שאנו מכירים ומבינים ויכולים להסביר, ולכן אנו מסוגלים להביע רעיונות אלו באמצעות האותיות. אבל יש רעיונות נשגבים, עליונים ועמוקים שאי אפשר לבטאם, הם גבוהים כל כך עד ששום מילה ואות לא יוכלו להכילם ולבארם. אך יחד עם זאת אנו יודעים שהם קיימים ומשפיעים על חיינו, מהם נובעות כל ההשגות והמחשבות שלנו. הם "האור המקיף".
הקלף הלבן המקיף כל אות מבטא את הרעיונות הגבוהים הללו שאינם ניתנים לביטוי. ומתוך הקלף הלבן מתגלה ומופיעה לעינינו האות השחורה. מתוך מה שמעל ההכרה מתגלים אלינו רעיונות מוכרים וברורים. וזה יסודה של התורה: מקורה שמימי ועליון, והיא יורדת עד לחיים הממשיים שלנו. ולפני כל מילה צריך מעט יותר רווח, שמעניק השראה לכלל המילה, ולפני פרשייה צריך רווח גדול עוד יותר, כדי שמתוך אותה השראה שמהעולם הנסתר תתגלה הפרשייה הבאה.
הרווחים שבשירה
ישנו עוד סוג של כתיבה שיש בו רווחים גדולים בין המילים, והוא בכתיבת השירות. שני סוגים של שירות ישנם. בשירת הים הכתיבה היא 'אריח על גבי לבֵנה', היינו בכל שורה סדר הכתיבה והרווחים שונה, כך שמתחת לכל כתיבה ישנו רווח, ומתחת לכל רווח ישנה כתיבה. הסוג השני הוא כמו בשירת האזינו, 'אריח על גבי אריח ולבֵנה על גבי לבֵנה', שהכתיבה היא בשני צידי השורה, והרווח באמצע.
ושוב, על פי מה שלמדנו, הרווח מבטא את ההשראה העליונה המקיפה את מחשבתנו מלמעלה. וכיוון שהשירה באה לבטא רעיון גבוה מאוד, ישנו צורך ברווחים רבים ושיטתיים בתוך הכתיבה, שמבטאים את ההשראה העליונה המקיפה שממנה השירה נובעת. לכן השירה מרוממת את האדם, כי בתוכה רווחים מהארה עליונה שמציצה אלינו דרך מילות השירה.
לקראת ט"ו בשבט - בין פירות אדמה לפירות עץ
פרי האדמה גדל במהירות. בתוך חודשים ספורים מעת זריעתו או שתילתו הוא נותן פרי, וכוח האדמה הפשוט ניכר בו יותר. לעומתו, פרי העץ עובר תהליך מורכב: בשנים הראשונות העץ צריך לצמוח ולהתעצב, ואחר כך, בתהליך ארוך יחסית, יקלוט מזון מהאדמה, יעכל אותו ויצמיח את פירותיו. אפשר לומר שפרי האדמה מבטא בסיסיות ופשטות, ואילו פרי העץ מבטא שכלול ומורכבות, ובדרך כלל גם טעמו עמוק ועשיר יותר.
העץ דומה לאדם: שניהם צריכים לעבור תהליך ממושך עד שיגיעו לבשלות, אבל אחר כך פירותיהם משובחים יותר. וכמו העץ, שפירות שלוש השנים הראשונות שלו אסורים באכילה מדין עורלה, כך גם האדם צריך ללמוד תורה ולהתחנך למצוות לפני שיתחיל לפעול בעולם ולהעניק לו את פירותיו.
מתחילה ראוי היה לו לאדם לאכול פירות אילן בלבד, שנאמר: "מכל עץ הגן אכול תאכל" (בראשית ב, טז). ואף הדגן, שהוא עיקר מאכלו של האדם, היה צומח על עץ, ולדעת רבי יהודה, עץ הדעת חיטה היה (ברכות מ, א). לעומת זאת, בעלי החיים היו אמורים לאכול פירות אדמה ועשבים.
לאחר החטא נפל האדם ממדרגתו, וכדי לתקן את עצמו הוא נזקק לפירות האדמה - לתיקונים פשוטים ובסיסיים יותר. ואף הדגן נפל עימו ונעשה עשב. על האדם הוטל לטרוח ולהתייגע כדי להפיק את מזונו מן האדמה - לחרוש, לזרוע, לקצור, לטחון, ללוש ולאפות, שנאמר: "בזיעת אפך תאכל לחם עד שובך אל האדמה" (בראשית ג, יט). ביגיעה זו הוא מתקן את מידותיו הרעות, ובתהליך ארוך וממושך מכין את עצמו ואת העולם לגאולה.
ואף שעיקר מזונו של האדם עתה מפירות האדמה, עדיין יש חשיבות עצומה לפירות האילן, שהם מרוממים ומשביחים את איכות חייו, ומקשרים אותו אל מדרגה גבוהה יותר. ולעתיד לבוא, לאחר שהעולם יתוקן, יחזור מאכלו של האדם להיות פרי עץ, ולא יהיה בו טורח לזורעו בכל שנה, וכפי שאמרו חכמים: "עתידה חיטה שתיתמר כדקל... שמא תאמר יש צער לקוצרה (מפני גובהו של הדקל)... הקב"ה מביא רוח מבית גנזיו ומנשבה עליה ומשירה את סולתה, ואדם יוצא לשדה ומביא מלוא פיסת ידו, וממנה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו" (כתובות קיא, ב). ועל ארץ ישראל אמרו: "עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות (עוגות מוכנות) וכלי מילת (בגדים נאים)" (ראו פרי צדיק ט"ו בשבט א).
הרי שיש מעלה מיוחדת לפרי העץ, וגם לפרי האדמה חשיבות משלו, ועל כל אחד מהם צריך להודות לה' בנוסח הברכה המיוחד לו. ועל ידי הברכה יוצאת מעלתו הפנימית של הפרי אל הפועל, והניצוץ הקדוש שבו מתגלה ומוסיף ברכה לחייו של האדם.
מתוך העיתון ב'שבע'
"בזאת התורה" - איזו תורה?
תחילת החורבן: ביטול קרבן התמיד
איך עושים קידוש?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
אנחנו קודש למענך
מבוא לסדרת פתחי אמונה
מי אתה עם ישראל?
האם מותר לפנות למקובלים?
סודו החינוכי של חודש שבט
המהפך בחייו של התנא רבי שמעון בר יוחאי
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
