ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- משנה וגמרא
- קידושין
- שיעורים במסכת קידושין
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
ציפורה בת דוד
בגמרא 1 נאמר שרבה היה גבאי צדקה והוא כפה את רבי נתן שיתן ארבע מאות זוז לצדקה. בדברי התוספות במקום מובאת שיטת ר"י, שאומר שלמרות שבית דין לא כופים על מצות עשה שמוזכר מתן שכרה בתורה, ובמצוות הצדקה אומרת התורה "כִּי בִּגְלַל הַדָּבָר הַזֶּה יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֶׂךָ וּבְכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ"? 2 , מכל מקום ניתן לכפות על נתינת צדקה משום שיש בה גם שני לאוים "לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ וגו'", ועל לאוים כופים בכל מקרה, גם אם מתן שכרם בצידם.
והנה, במצוות השבת אבידה מחייבת התורה את המוצא לטפל באבידה עד שיגיע המאבד, ונחלקו האמוראים: לדעת רבה המוצא נחשב שומר חינם, ולדעת רב יוסף הוא נחשב שומר שכר, וטעמו הוא שהעיסוק במצות השבת האבידה פוטר את המוצא מלתת צדקה לעני, שהרי עוסק במצוה פטור מהמצוה 3 .
ותמה הבית יעקב, בעל ה'נתיבות': היעלה על הדעת לומר שעוסק במצוה רשאי לאכול בשר נבילה? ודאי שלא, שהרי גם אדם שעוסק במצוה אינו רשאי לעבור על לאוים. והרי ר"י אמר שגם בצדקה יש שני לאוים, ואם כן כיצד יתכן שהעוסק בטיפול באבידה פטור מלתת צדקה לעני?
תשובה א: מטרת הלאו בצדקה היא לחזק את העשה
בישיבות רגילים להשיב על שאלה זו לאור דברי הרמב"ן. הגמרא 4 אומרת שנשים חייבות ממצות מעקה משום שזו מצות עשה שאין הזמן גרמא, ושואלים הראשונים - הרי במצות מעקה יש גם לאו 'לא תשים דמים בביתך', ואם כן גם אם המצוה לשים מעקה היתה מצות עשה שהזמן גרמא היתה האשה מחוייבת בה משום הלאו! מבאר הרמב"ן שהלאו במצות מעקה אינו לאו עצמאי, אלא מטרתו היא לחזק את העשה. עיקר מטרת התורה היא מצוות העשה 'ועשית מעקה לגגך', והתורה מוסיפה לאו כדי שהאדם לא יתרשל בקיום המצוה. מעתה, אילו היתה המצוה מצות עשה שהזמן גרמא היתה האשה פטורה גם מהלאו, שהרי כל הלאו נועד לחזק את העשה. ולאור דברי הרמב"ן מיישבים גם שאלת הבית יעקב, שגם במצוות צדקה עיקר מטרת התורה היא מצות העשה לתת לעני את הכסף, והלאוים "לא תאמץ" ו"לא תקפוץ" נועדו רק לחזק את העשה. מעתה, אדם העוסק במצוה ופטור מהעשה, פטור גם מהלאו.
לפי ההבנה שמטרת הלאוים במצות צדקה היא רק לחזק את העשה, ניתן ליישב קושיא נוספת שמקשים העולם. כידוע, אמרו חכמים ביחס למצות צדקה "המבזבז אל יבזבז יותר מחומש" 5 . וקשה, הרי כלל בידינו שכדי לא לעבור על מצוות לא תעשה אדם מחוייב למסור את כל ממונו, ומדוע מצות צדקה היא רק עד חמישית מהרכוש? הרי יש בה גם לאוים? אחת התשובות לשאלה זו היא לאור מה שאמרנו, שכל המטרה של הלאו היא לחזק את העשה, וממילא כוחו מוגבל לכוחו של העשה (אמנם ניתן לומר באופן נוסף, שגם אם האדם נתן רק חלק מממונו כבר לא ניתן לומר שהוא אימץ את לבבו).
תשובה ב: הבחנה בין קום עשה לשב ואל תעשה
יש שרוצים לומר ישוב נוסף לשאלתנו, וזאת לאור דברי הפרי מגדים. הפרי מגדים מחדש שרק על לא תעשה שעוברים עליו במעשה מחוייב אדם למסור את כל ממונו, אולם על לא תעשה שעוברים עליו בשב ואל תעשה, כגון צדקה, אין חיוב להוציא את כל הנכסים, והריהו לענין זה כמו מצות עשה. לפי דבריו יש שרוצים לומר שהעוסק במצוה פטור לא רק ממצות עשה, אלא אפילו מותר לו לעבור על מצות לא תעשה אם הוא עובר עליהן בשב ואל תעשה.
תשובה ג: הלאו לא נאמר בכל מקרה
הגדולים שבישיבת מיר בליטא אמרו ישוב נוסף לשאלתנו, והוא לפי דברי הרמב"ם. כך כתב הרמב"ם בהלכות מתנות עניים 6 :
א. מצות עשה ליתן צדקה לעניים כפי מה שראוי לעני, אם היתה יד הנותן משגת, שנאמר פתוח תפתח את ידך לו ונאמר והחזקת בו גר ותושב וחי עמך ונאמר וחי אחיך עמך.
ב. וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.
ב. וכל הרואה עני מבקש והעלים עיניו ממנו ולא נתן לו צדקה עבר בלא תעשה שנאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון.
מדברי הרמב"ם מדוייק, שהעשה והלאו שבמצוות הצדקה מתייחסים לשני מקרים שונים. אם אדם יודע שיש עני בעולם והוא לא נותן לו, הריהו מבטל מצות עשה. אולם אם העני כבר בא לפניו ובכל זאת האדם אינו נותן לו, הריהו עובר גם על הלאו, שהרי בכך הוא מאמץ את לבבו. מעתה ניתן לומר שכל הפטור של העוסק במצוה ממצות צדקה הוא רק ביחס לעני שלא בא לפני העוסק במצוה, והעוסק במצוה אינו מחוייב ללכת אליו; אך אם עני בא לפניו - גם העוסק במצוה צריך לתת לו צדקה.
יש לציין שמדברי התוספות 7 מוכח שאינם סוברים כתירוץ זה, שכן כתבו שרבה, שסובר ששומר אבידה הינו שומר חינם, מסכים שהשומר פטור מלתת צדקה לעני, ובכל זאת אין הדבר נחשב שכר "דסבירא ליה דלא שכיחא שיבא עני בשעה שמתעסק בה לצורכה". מפורש בדבריהם שהפטור של העוסק במצוה מתייחס גם למקרה שבו העני בא לפני האדם.
סיכום
לסיכום, עסקנו בשלשה ישובים לקושיית הנתיבות, מדוע העוסק במצוה פטור מן הצדקה למרות שיש בה לאו:
א. על פי הרמב"ן: הלאו שבצדקה אינו לאו עצמאי, ומטרתו היא רק לחזק את העשה. כיון שהעוסק במצוה פטור מהעשה, ממילא הוא פטור גם מן הלאו.
ב. על פי הפרי מגדים: אדם העוסק במצוה אינו פטור רק ממצות עשה, אלא גם ממצוות לא תעשה שעובר עליהן בשב ואל תעשה.
ג. על פי הרמב"ם: העוסק במצוה פטור רק במקרה שאין בו לאו, אבל כאשר העני בא לפני האדם יש גם לאו, ובמקרה זה אכן גם העוסק במצוה חייב לתת צדקה.
האם מותר לפנות למקובלים?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כאב הגלות ותקוות הגאולה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
"בזאת התורה" - איזו תורה?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
