^ 1.דוגמא זו שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א בשיעור שעסק בשליחות במצוות.
^ 2.כפי שגם מקובל בכל העולם, שאדם יכול לדוגמא לתת ייפוי כח לחברו לקחת חבילות שהגיעו עבורו בסניף הדואר.
^ 3.ולדברי האור שמח קשה יותר, שהרי כפי שיבואר כתב שלטור לא מועיל לכתוב גט על נייר של השליח, ואם כן צריך למצוא חילוק גם בין נייר לבין חצר.
^ 4.נראה שמקורו מהסוגיא בנזיר יב ע"א שאי אפשר למנות שליח לקדש אשה שהייתה מקודשת בשעת המינוי ואחר כך נתגרשה, אך יש להעיר ששם מדובר על שעת המינוי, כלומר, אי אפשר לבצע שליחות על דבר שהמשלח לא יכול היה לעשות בעצמו בשעת המינוי, ואין הכרח לומר שצריך שיישאר כח זה ביד המשלח גם בשעת ביצוע השליחות.
^ 5.שוב ראיתי שכן כתב הקהלות יעקב בגיטין (סי' כ ס"ק ג ד"ה אכן). הוא עצמו ביאר גם ברמב"ם שהשליח אינו עומד במקום המשלח כפי שיובא מיד לקמן, אך כתב שגם אם נבאר ברמב"ם שעומד במקומו מסתבר שלא יועיל לאחר מיתה מהטעם הנזכר.
^ 6.הקהלות יעקב מדמה זאת למחלוקת רש"י ותוס' בקידושין דף יט, אם הדין שקטן לא יכול לקנות הוא רק במקום שזקוקים לדעת, אך בייבום שלא צריך דעת יכול לייבם ולזכות ביבמה, וכך סובר רש"י, או שזהו פסול בעצם וקטן כלל אינו בכלל קניינים ולכן אפילו בייבום אינו זוכה, וכן דעת התוס'.
^ 7.לדרך זו הקושיא שהקשינו למעלה על הטור כיצד יכול שליח קבלה לקבל בידו קשה גם על הרמב"ם.
^ 8.למרות שגם לפי דרך זו לא מוכרחים לחדש דין זה כי אפשר לומר שיש למשלח יכולת להאציל את עצם סמכותו, וממילא סמכות זו יכולה להתרחב בהתאם להשתנות המציאות, ואם בשעת הקידושין השתנתה המציאות והאשה התגרשה ואילו היה כאן המשלח היה יכול לקדשה הוא הדין שהשליח יכול, וכעין זה היה אפשר לומר בשותפים שהם מייפים זה את כוחו של זה לבצע קניינים בנכסים המשותפים, וייפוי כח זה יפה גם לנכסים שיפלו לרשותם יותר מאוחר ולא היו בשעת ייפוי הכח.
^ 9. התוס' שם מרחיבים תנאי זה וכותבים שאי אפשר למנות שליח לדבר שלא בא לעולם, ולכן לכאורה אשה לא יכולה לשלוח חברתה להפריש חלה לפני עשיית העיסה, הואיל ובעודו קמח לא חלה עדיין מצוות ההפרשה, ותמה על המנהג לעשות כן, ויישב שהשליחות חלה בגלל שחברתה יכולה להפריש על עיסה זו מעיסה אחרת שכבר באה לעולם. הנתיבות (רמג ס"ק ו) הבין שיש בכך מחלוקת ראשונים, ודעתו של התוס' שאי אפשר למנות שליח על דבר שלא בא לעולם אינה מוסכמת.
^ 10.עיין שו"ע (חו"מ סי' לג, יד) שמביא מחלוקת אם עדים ששמעו צוואה וקרובים למת אך לא לבניו כשרים להעיד. ונחלקו שם האחרונים בביאור מחלוקת הראשונים. לדעת הט"ז והנתיבות נחלקו בנתן כל נכסיו שאם יקום יוכל לחזור בו מהמתנה ונמצא שאין נפק"מ במתנה זו אלא ליורשיו, ובכל זאת דעת הפוסלים היא שהואיל ומדובר במעשה של האב הם נחשבים קרובים לבעל הדבר ופסולים, אך בנתן מקצת נכסיו שאינו יכול לחזור והנפק"מ גם לבניו לכו"ע אין העדים כשרים. ואילו המהרי"ט והקצות שם כותבים שבכל נכסיו הואיל ואין נפק"מ לאב פשוט לכו"ע שאינו נחשב בעל דבר והעדים כשרים, ומחלוקת הראשונים היא במקצת נכסיו.