ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- חגים וזמנים
- עניני מועדים
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
רויטל בת לאה
שתי מערכות של חגים בישראל. האחת היא מערכת שלושת הרגלים - פסח, שבועות וסוכות. האחרת היא מערכת הימים הנוראים שבחודש תשרי - ראש-השנה, יום הכיפורים וסוכות. סוכות מסכם את שתי המערכות, אך מה לסוכות, שהוא זכר לענני הכבוד שביציאת מצרים, עם ראש-השנה ויום הכיפורים, ימים של תשובה וסליחה?
"ההוויות מתגלות בתור ירידה מאלוקיות לעולמיות, שהיא כמו השפלה ומיתה נוראה וכו', אמנם ירידה זו הלא יסוד העליה העליונה גנוז בה" (אורות התשובה פי"א ד').
כל רעיון ואידיאל מתחיל בעולם המופשט, הטהור, וכאשר הוא יורד לעולם העשייה הרי הוא נופל מגדולתו, אך מגמת הירידה היא העלאת המציאות חזרה אל האידיאל.
גם תינוק מתחיל בלימוד כל התורה במעי אמו, אך כשיוצא לעולם המעשה בא המלאך ומשכיח ממנו הכול, כדי שאחר כך יחזור לזה מתוך בחירתו החופשית וכתוצאה מעמלו.
כך פירש הרב קוק זצ"ל עניין התקיעות בראש-השנה. התקיעה היא המחשבה המופשטת, האידיאל. כשהוא יורד אל המציאות הוא מתפרט למידות, המידות הן פרטיות ביחס למחשבה, אך עדיין כלליות ביחס למעשים, ואלו הם השברים. לאחר ירידה נוספת מתפרטות המידות למעשים, וזו התרועה, אך לאחר הירידה הגדולה חוזרים כל המעשים אל האידיאל, ובכך רווח גדול, שהפכו המעשים לאידיאלים, וזו התקיעה הגדולה.
וכך גם מלכות ה'. "אדון עולם אשר מלך בטרם כל יציר נברא", זה שלב האידיאל. "לעת נעשה בחפצו כל - אזי מלך שמו נקרא", זהו שלב הירידה של עולם המעשה. ושלב ג' "אחרי ככלות הכל לבדו ימלוך נורא", שלב החזרה אל האידיאל המופשט, של מלכות ה' הנשגבה כפי שהיתה במקורה. אלא שאם כן, לשם מה היה צורך בכל גלגולי העשייה, אם בסופו של דבר חזרנו לאותה נקודת מוצא, שהכול כלה ונשגב ה' לבדו? וכאן מצאנו חידוש בדברי הרב זצ"ל: "אחרי ככלות הכל", אין הכוונה שהכול יכלה וייעדר, אלא מלשון "כלתה נפשי", היינו שאחרי שכל הבריאה תכלה נפשה לה', אז ימלוך ה' לבדו, שהבריאה כולה תתאחד ותקבל מלכות ה', וזה נשגב יותר מאשר מלכות ה' שהיתה בתחילה במופשט בלבד.
שלושה שלבים במלכות ה':
א. קבלת המלכות והשליחות;
ב. קיום השליחות;
ג. חזרת השליח אל המשלח לומר לו "עשיתי שליחותך" וקבלת השכר.
שלושה שלבים אלו באים לידי ביטוי במערכת שלושת הרגלים (עי' גבורות למהר"ל פרק מ"ו ופחד יצחק ר"ה מאמר ט' ועוד). פסח הוא חג האביב, ראשית הפעולה והיציאה לדרך - "יחד כולם המליכו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד". חג השבועות, חג הקציר, הפעולה וקיום השליחות, כמ"ש חז"ל: קודם קבלו עול מלכות שמים ואחר כך עול מצוות. חג הסוכות, חג האסיף, כשחוזרים ואומרים לקב"ה "עשינו שליחותך", ומקבלים שכר כשנאספים תחת ענני הכבוד בצלא דמהמנותא.
מערכת החגים שבירח האיתנים
מערכת זו חוזרת על עצמה בחודש תשרי. ראש-השנה הוא יום קבלת המלכות. "אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם". ובמה? בשופר, שהוא ביטוי להמלכה כדברי ר' סעדיה גאון. יום הכיפורים איננו רק יום של סליחה, אלא יום מתן תורה, "יום חתונתו - יום הכיפורים שנתנו בו לוחות אחרונות" (רש"י סוף תענית). הרי שראש-השנה ויום הכיפורים מקבילים לפסח ושבועות, אלא שבפסח ושבועות קיבלו מלכות ואחר כך תורה בכפייה ובהתערותא דלעילא שהיו ערומים מן המצוות וכפה עליהם הר כגיגית, ובראש-השנה ויום הכיפורים אנו מקבלים מלכותו ותורתו ברצון ובהתערותא דלתתא. "אמרו לפני מלכויות", וכן בתורה של יום הכיפורים "פסול לך". ומכאן להבנה מחודשת בעניינו של חג הסוכות. אמנם סוכות הוא חג האסיף, קבלת השכר וההסתופפות תחת ענני הכבוד, אך יש להם משמעות מיוחדת אחר ראש-השנה ויום הכיפורים. עמד על סוד זה הגר"א בפירושו לשיר השירים, שפירש ארבעה פסוקים הראשונים כנגד ארבעת הרגלים.
"שיר השירים אשר לשלמה", כנגד יציאת מצרים "השיר יהיה לכם כליל התקדש חג"."ישקני מנשיקות פיהו", כנגד מתן תורה שהיתה אז נשיקה, פנים אל פנים. "לריח שמניך טובים", כנגד בניין בית המקדש שהיו בו ג' שמנים: המאור, המשחה והמנחות.
"משכני אחריך נרוצה", כנגד לעתיד לבא, כמ"ש "אקים את סוכת דוד הנופלת". ע"ש שהאריך מאד וסיים: והם נגד ארבעת הרגלים א. נגד פסח שאמרו שירה. ב. נגד שבועות מתן תורה. ג. נגד סוכות שהוא זכר לענני הכבוד, שהיה תלוי בבניין בית המקדש כידוע. ד. הוא כנגד שמיני עצרת שהוא לישראל לבדו. ובזה יתורץ מה שהקשו (ע' טור או"ח סי' תרכ"ה) מדוע אנחנו עושים סוכות בתשרי, שהרי כיוון שהוא נגד ענני הכבוד היה ראוי לעשותו בניסן. אבל נראה שכשעשו את העגל נסתלקו העננים ולא חזרו עד שהתחילו לעשות המשכן. ומשה ירד ביום הכיפורים, ולמחרת "ויקהל משה", וציווה על מלאכת המשכן, וזה היה בי"א תשרי. וכתיב והעם הביא נדבה "בבקר בבקר", הרי י"ג תשרי. ובי"ד נטל כל חכם לב ממשה זהב וכו', ובט"ו התחילו לעשות ואז חזרו ענני הכבוד, ולכך אנו עושים סוכות בט"ו בתשרי, עכ"ל הגר"א.
ועדיין צריך ביאור, מדוע אנו חוגגים חג סוכות זכר לענני הכבוד שחזרו בתשרי ולא כנגד העננים שהיו בחודש ניסן.
באדרת אליהו פרשת כי-תשא, פירש הגר"א דברים נוספים. והיוצא מדבריו ששלוש תפילות התפלל משה בשלוש עליותיו להר. בעודו בהר כששמע שחטאו בעגל, התפלל מיד וביקש "למה ה' יחרה אפך בעמך", ונענה מיד, "וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו".
בפעם השנייה ביקש משה החזרת המצב לקדמותו, ונענה לו ה' ואמר לו "פסל לך שתי לוחות אבנים כראשונים". ועדיין לא הסתפק בזה משה וביקש פעם שלישית: "ונפלינו אני ועמך מכל העם אשר על פני האדמה". ופירש רש"י, ביקש שלא תשרה שכינה אלא על ישראל, והקב"ה נענה לו פעם שלישית ואמר "נגד כל עמך אעשה נפלאות אשר לא נבראו בכל הארץ ובכל הגויים". וכבר שאל הרמב"ן, שלא שמענו שהיו אחר כך נסים גדולים יותר, אלא שזאת היענות לבקשה "ונפלינו", ואלו הן הנפלאות, והיא שריית הענן על המשכן והכבוד לעין כל, כמו שנאמר "אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם".
וביאר הגר"א החילוק בין העננים הראשונים לאלה שחזרו, שהראשונים לא נראו אלא לנביאים ולא לכל ישראל, וגם היו רק לשעתם, עד קריעת ים סוף, ואילו האחרונים היו "לעיני כל ישראל בכל מסעיהם", ולא זו בלבד, אלא אף אומות העולם ראו אותם, וז"ש "מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן וכו'". ענני הכבוד לאחר חטא העגל לא זו בלבד שחזרו לקדמותם, אלא שהורו על התרוממותם של ישראל לאחר סליחת חטא העגל. לא רק שנסלח להם, אלא שגדולים בעלי תשובה.
בסידור הגר"א פי' הרב מלצן נוסח תפילת המועדות, "אתה בחרתנו מכל העמים אהבת אותנו ורצית בנו" - עניין הרצון שהוא בא אחר הכעס, "ונרצה לו לכפר עליו". "כי נרצה עוונה". לפי זה "אתה בחרתנו" הוא בעת יציאת מצרים, בפסח. "אהבת אותנו" הוא במעמד הר סיני בחג השבועות, "ורצית בנו" הוא חג הסוכות הבא אחר סליחת חטא העגל, ועל כן נאמרה בחג סוכות שמחה יתרה, כנגד "רצית".
ובפירוש לשיר השירים כתב הגר"א (א', יז') שמה שתיקנו בתפילה "אהבה רבה אהבתנו חמלה גדולה ויתרה חמלת עלינו" - דתחילה במועד צאתנו ממצרים היתה אהבתך עלינו. אחר כך כשעשו העגל אמרת "אכלה אותם כרגע", וחמלת עלינו וסלחת לעוונינו, כי החמלה אחר הכעס. ואמר "גדולה ויתרה", פירוש שהשפעת עלינו עוד יותר טובה מבראשונה, שנתת לוחות וציווית על המשכן וכו'.
סוכות - מאסף לשני המחנות
סוכות שאחרי ראש-השנה ויום הכיפורים הוא במעלה יתירה מסוכות שאחר הפסח ושבועות, שכן הוא בא מהתערותא דלתתא. לא ענני הכבוד שניתנו במתנה, אלא שניתנו לאחר התשובה, ועל כן חותם חג הסוכות את שתי המערכות ויש בזה קבלת שכר בזכות ולא בחסד. העלאת המציאות חזרה אל המקור בכוחות עצמנו.
וזה עניין השמחה המיוחדת שיש בחג הסוכות - חג שמחתנו, כמ"ש רבינו יונה בשערי תשובה (שער ד' אות ח'): "מדרכי התשובה להראות שמחתו כשיגיע זמן כפרתו, ותהא לו לעדה על דאגתו לאשמתו ויגונותיו לעוונותיו". ששמחת הסליחה מורה על דאגת החטא, ועל כן תופסת השמחה מקום מיוחד אצל בעלי תשובה, מעבר לשמחה המתלווה לכל מצווה. וזהו שכתב הרמב"ם (סוף הלכות לולב)
"אעפ"י שבכל המועדות מצוה לשמוח בהם, בחג הסוכות היתה במקדש שמחה יתרה",
וזו היתה שמחתם של בעלי תשובה שהיו אומרים: "אשרי זקנותינו שכפרה על ילדותינו". שהרי בחטא העגל נאמר "ויתאבלו", ולאחר הסליחה בסוכות באה השמחה תחת האבל. וכיוון שהסליחה היתה ביום הכיפורים, יום מתן תורה, התלכדו שתי השמחות, שמחת בעלי התשובה ושמחת התורה. וכך כתב הרמב"ם שם:
ולא היו עושין אותה עמי הארץ וכל מי שירצה, אלא גדולי חכמי ישראל וראשי הישיבות והסנהדרין וכו' אבל כל העם האנשים והנשים כולם באים לראות ולשמוע.
הדבקות שלאחר הפירוד גדולה יותר, וזוהי מלכות ה' הבאה אחר הניתוק שהיה אחר חטא העגל. מלכות ה' ותורה הבאים לאחר הנפילה, מהתערותא דלתתא בסוכות, גדולים מאלו שבאו אחר הפסח ושבועות, ועל כן חג הסוכות הוא אמנם מאסף לכל המחנות, אך ייחודו שבא בירח האיתנים, אחר ראש השנה ויום הכיפורים.
"הכפרה שלאחר החטא, השמחה ביתר שאת, כאשר שב מארץ שביו לבית המלך, ועי"ז זוכים לחג הסוכות זמן שמחתנו" (שפת אמת).
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
נס בלב ים - הנס ויום הזיכרון שלו
למה הכל אסור בתשעה באב?!
הקדוש ברוך הוא חפץ לגואלנו
אנחנו קודש למענך
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שיא השיאים בפסח!
מה המשמעות הנחת תפילין?
פסח שני
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
