ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- סוכות
- עניני החג
- ספריה
- קומי אורי
- יא - ושמחת בחגך
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
חנה בת חיים
חג הסוכות מאופיין בשתי בחינות. מחד גיסא יש לו חשיבות לאומית, כי הוא "חג האסיף", חג של שמחה לאומית וכולו הודיה לה' על ברכות הטבע, על אסיפת התבואה, על מענק הטובות והנפלאות שהטיב ה' לעמו בנדודיו במדבר "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כג, מג), ולכן היהודי שטבע נשמתו דבוק בה' ובתורתו מצווה לשמוח לפני ה' כאות הודיה נאותה, בצורה מתוכננת ומקודשת. משום כך חג הסוכות תופס מקום מרכזי וחשוב במערכת הרגלים, כי הוא בא להזכיר את ההיסטוריה הלאומית "זכר ליציאת מצרים", לחנך את היהודי להכרת הטוב, להכיר ערכו העצמי הזמני והאפסי בעולם הזה וגם לטיפוח האחדות הלאומית המסומלת בנטילת ארבעת המינים, המלמדת אותנו שכל ישראל מאוחדים ומאוגדים יחד ללא הבדל במעמדו ובמצבו של האדם. זוהי האחדות המושלמת, שבאה אחרי הסליחה והכפרה ואין כאן חילוקי דעות, שנאה וטינה, אלא כל ישראל מסוככים בסוכה אחת ובמצווה אחת של הלולב ומיניו (תנחומא אמור סה"מ לרמב"ם שורש א). חג הסוכות מופלא במעלתו ובמגמת חגיגתו, כי הוא בא להשריש בנפש היהודית את זכירת ימי הרעה כימי הטובה כדי לחזק בנו מידת הענווה והשפלות בפני א-לוהים שבחר בנו לעם סגולה וקיים אותנו במדבר בצורה נסית כדי להפגין בפני העמים את בחירתנו כעם קדוש ואת בחירת ארץ-ישראל כנחלתנו ומולדתנו הטבעית (עיין הרמב"ם במורה נבוכים חלק ג', פרק מג, רשב"ם לשמות כג-טז, ואברבנאל פרשת אמור).
סוכה דתית-לאומית
מעלת חג הסוכות היא גדולה לאין שיעור מבחינה לאומית, שהרי הוא בא לאחד את כל חלקי העם לרובד אחד, לאגודה אחת הדוגלת בשיגוב לה' יתברך ובמיוחד שהחג בא לחזק לשוויון חברתי, לליכוד השורות ולגילוי הרחמנות היהודית "ושמחת בחגך אתה ובנך ועבדתך ואמתך... היתום והאלמנה אשר בשערך" (דברים טז, י"ג-י"ד). ושמחה זו מקיפה את כל ימי החג, ובפרט בשמיני עצרת שבו מכונסת השמחה הפנימית (עיין בספר "צרור המור" פרשת אמור).
בחג זה גם מתגלה אחדות התורה ונצחיותה בניסוך המים, בחיבוט ערבה ובנטילת ארבעת המינים כדי לחזק את הקשר בין כל חלקי העם, ואפילו הערבה, הרומזת ליהודים שאין בהם לא תורה ולא מעשים וטובים (מנחות לב, ויקרא רבה פרשה ז), ומחובת הצדיקים לזכותם ולכפר בעדם כי הקב"ה אינו חפץ באובדן הרשעים כי נשמתם קשורה ביוצר "ולא ידח ממנו נדח" (עיין ויקרא רבה כו', יא', מסילת ישרים פרק יט; פרי צדיקים משפטים). כל ישראל מהווה קומה אחת ואי-אפשר לנתק פושעי ישראל מהשורש, כי הייסורים מתקנים אותם להשיבם למוטב להיות "אגודה אחת".
יישום "מפת העולם"
מאידך גיסא, לחג הסוכות יש משמעות אוניברסלית, שכן הוא רגל על-לאומי. הרי בחג זה נידונים כל באי עולם על המים (ר"ה פרק א, מ"ב), מקריבים בו שבעים פרים כנגד שבעים אומות כדי להתפלל לרפואתם ולהגן עליהם מפני הייסורים (רש"י במדבר, כט', 18 וסוכה נה' עמוד 1 ורש"י שם ד"ה שבעים) וגם שיישבו בשלום ובשלווה (ילקוט שמעוני פנחס כט'). וכאן מתגלה המגמה הכללית של עם ישראל לאחד את האנושות, לדאוג לשכלולה כי ישראל הוא "לב האומות" ותורתו היא "מפת העולם" (בר"ר א', פרק מט'; ברכות ו', 2) והכול ברא לכבודו וזוהי תכלית הבריאה כולה (שוחר טוב, מזמור קמ"ח). לכן עם ישראל מופקד על הנהגת העולם " ואתנך לאור גויים", כלומר, העם היהודי נבחר להיות עליון על כל גויי הארץ מצד סגולותיו הרוחניות ומצד קבלת התורה ויישום מצוותיה, ועליונות זו אינה לשם שלטון ורודנות כי אם בחירה ועליונות של קדושה רוחנית, מנהיגות של הדרכה במוסר וצדק להיות "מדריך רוחני" ליקום כולו.
חג הסוכות הוא חג משיחי, חג הסוכך על כל בני תבל למען יחיו בצל חסדו של הבורא שיצר אותם, ולכן הנביא זכריה ניבא בחזונו על הגויים שיעלו לירושלים לחוג את חג הסוכות (זכריה יד, טו) והאנושות תתאחד כולה לקבל עול מלכות שמים, ככתוב: "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ושלמה המלך היה מלמד לחכמי הגויים המבקרים בירושלים את ספר "קהלת" כדי לקרבם ליושר הא-לוהי ולהכיר בסמכותו יתברך (עיין הרחב דבר, במדבר כט, יח), וגם בראש השנה אנו מתפללים בעבור הגויים להעניק להם חיים ושלום.
בחג הסוכות מתחזקים הכוחות היסודיים והלאומיים של האומה הישראלית כדי לסייע לאנושות לרפא את פגמיה, להבריא נשמתה ולבסס בתודעתה הישרות הא-לוהית כדי לשוב לשורשה הטוב ולדעת בצורה ברורה "שאין עוד מלבדו" (דברים ד', לה) ואז שום כוח הרסני לא יוכל לשלוט באדם ובעולם כולו (עיין בספר "נפש החיים").
חז"ל הרבו בתלמוד ובמדרשים להפליג ברום מעלת חג הסוכות ומצוותיו ועל ההשפעות הנשגבות שמשיגים ישראל בחג זה, וכך אמרו במדרש (בר"ר סג, י'): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר" (במדבר כט, מ): אבנה בית המקדש דכתיב ביה כבוד מרום מראשון (ירמיה יז), אביא לכם ראשון זה מלך המשיח דכתיב ביה "ראשון לציון הנה הינם, "ולירושלים מבשר אתן" (ישעיה מא).
מלחמת גוג ומגוג בחג הסוכות
ובפסחים (ה', א) ובמדרש (ויקרא רבא , סוף פרק ל', ובר"ר סג, ח') דרשו על הפסוק "ביום הראשון מקרא קודש" (שם, לה) בשכר שני "ראשון" זוכים לבניין המקדש ולשמו של המשיח. רואים מכאן שמשיח יש לו קשר עם חג הסוכות ופירש המהרש"א שם כי עניין השמחה שבביאת המשיח מרומז בשמו של משיח ששמו מנחם (סנהדרין צח, 2; ירושלמי ברכות פרק ב', הלכה י"ד; ואיכ"ר רבתי פרק א', נ"א) שהוא ינחמנו בעצבוננו וישמחנו כמו שכתוב "שמחתנו כימות עניתנו" (תהילים צ, טו), ואין שמחה כשמחת האחדות והאהבה ההדדית. ובילקוט שמעוני (פרשת אמור) נאמר, שלעתיד לבוא עתידים כל האומות לצבוא סביב חומות ארץ-ישראל כדי להילחם בישראל, שנאמר "ואספתי כל הגויים אל ירושלים למלחמה" ומה יעשה הקב"ה? יצא ויילחם עם הגויים, שנאמר: "ויצא ה' ונלחם בגויים ההם כי יום הילחמו ביום קרב" (זכריה יד'), ומסכך על ראשם של ישראל כדי לגונן עליהם מאויביהם שנאמר "סכותי לראשי ביום נשק" (תהילים קמז). לכן חג הסוכות הוא מבצר הגנה לישראל, שהרי "ענני כבוד" ספגו החיצים והבליסטראות שנורו על ישראל במדבר וכן הקב"ה הגן עלינו במלחמת לבנון העכשווית מפני טילי החיזבאללה והחאמס, ולולא השגחתו הפרטית ונסיו המרובים על עמו היו אבדות נפש ורכוש רבות בערי ישראל.
חז"ל גילו לנו שמלחמת גוג ומגוג תהיה בחג הסוכות (עיין הרד"ק לעמוס, ט, יא; מגילה לא, 1 ורש"י שם) וכן מבואר בטור (אור החיים סימן תצ) שניצחון מלחמת יהיה בחודש תשרי ולכן מפטירים בשבת חול המועד סוכות "ביום בא גוג ומגוג". הנביא יחזקאל ניבא על העתיד בעקבתא דמשיחא, ב"אחרית הימים", אחרי שישובו בני ישראל לאדמתם, אז יעלו המון גויים ללחום נגדם והקב"ה יילחם בהם בגשם שוטף ואבני אלגביש (שמות רבא, פרק יב, ח). וכן ניבא זכריה "ואספתי את כל הגויים את ירושלים למלחמה" (פרק יב, פסוקים א-ג, פרק יד פסוק ב) וכן ניבא יואל (ד, יב-יד), ולפיכך הקב"ה יציל את עמו, ורוב העמים ימותו במהומות ובמגפות (שם יב, ד; יד, יב-יג) ואחר כך יופיע ה' בהר הזיתים ויראה נפלאות גדולות לעיני כל העמים ויתקיים "ביום ההוא יהיה ה' למלך על כל הארץ".
יוצא שניצחון ישראל על הגויים יהיה בחודש תשרי, חודש התשובה והמלכת ה' בעולם, כי תשובת ישראל מאהבה בימים נוראים מחסנת את רוחם וגבורתם לנצח קליפת העמים המתנכלת להם ואז נזכה לראות בהקמת סוכת דוד הנופלת שהיא "מלכות דוד" שנקראת "סוכה", משום שהיא מלכות א-לוהית (נצח ישראל, פרק לה) המגינה על העם ועל היקום כולו בשאיפתה העזה לתקן עולם למלכות שדי. לפיכך, הנביא עמוס (פרק ט, יא) מנבא: "ביום ההוא אקים את סוכת דוד הנופלת וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם". ופירשו רש"י והרד"ק שם שביום ההוא, דהיינו ביום הגאולה, יחזיר הקב"ה את מלכות בית דוד שתחזיר את עם ישראל לכנו, לטבעיותו ולסגולתו הא-לוהית. ולכן בסוכות ישראל מתפללים על הגויים שיישבו בשלום ובשלווה לכפר עליהם ולהשפיע עליהם שפע גשמי ורוחני על-ידי ירידת הגשמים (עיין רש"י לסוכה נה', 2, ד"ה שבעים והראב"ע לזכריה יד, טז). לאור כל הנ"ל אנו בטוחים שננצח את הגויים, כי לקיחת ארבעת המינים המסמלת אחדות האומה מובילה לניצחון ישראל, כי מצוות הלולב מפגינה את ייחודיותו הלאומית כעם נבחר ובזה יוכל להשפיע על האנושות ולהביא את הישועה (עיין בעלי התוספות על התורה לויקרא כג, מ; מעגלי שנה, חלק א', עמוד קל"א).
נפלה ולא תוסיף - קום בתולת ישראל
חג הסוכות בכללו הוא כל כך מחובר לקדושת הארץ ושמחת פירותיה עד שאמרו חז"ל שצריך לעבר את השנה כדי שיהיה החג "בזמן אסיפת הפירות" (ספרא).
ורבנו הגר"א לימדנו שיש קשר בין מצוות ארץ-ישראל לבין מצוות סוכה, שאל שתיהן נכנס האדם בכל גופו. וכתב הרמב"ם שארבעת המינים נבחרו משום שהם גדלים בארץ-ישראל ומפגינים שבחה וטובה האקלימי, וכן כדי שנזכור שהיינו במדבר וקיבלנו את ארץ-ישראל כמתנה א-לוהית (עיין הרמב"ם מו"נ מאמר ג', פרק מג אברבנאל פרשת ראה, הרוקח). ועוד כיוון שחג הסוכות הוא חג האחדות, והרי האחדות הלאומית מתגלה רק בארץ-ישראל - "גוי אחד בארץ" (שמואל ב ז, כג). וכתב הזוהר הקדוש (פרשת אמור), שרק בארץ-ישראל הוא גוי אחד, והרי ארבעת המינים מלמדים על מעלת עם ישראל ואחדותו, וארץ-ישראל היא המשלימה ומהדרת מעלות אלו כמו שכתב בעל "ספר חרדים" (מצוות התלויות בארץ פרק ב'): כי כמו שבחר בהם כך בחר בארץ-ישראל וייחד אותה להם ואין נקראים גוי אחד אלא עמה וכמו שכתב רשב"י הנ"ל. וכתב מרן הראי"ה קוק, שחג הסוכות הוא חג קדוש אשר רז ששונו והדרו לא נוכל לחוש כי אם בשבתנו על אדמתנו האהובה המחדשת בנו עוז חיים ותקווה כי עליה עוד יציץ ויפרח ישראל ("קול בהדר"). נמצאנו למדים שמעלותיה של ארץ-ישראל מתחזקות על-ידי קיום מצוות ארבעת המינים, לפיכך ישנו קשר בין קיום מצווה זו לבין הגאולה העתידה, וכמבואר בפסחים (ה 1) ובמדרשים הנ"ל. ובימים טרופים אלו, בעיצומם של מאורעות הדמים, ירי הטילים והקטיושות בצפון ובדרום, וחיילים ואזרחים קיפחו את חייהם על לא עוול בכפיהם, ואין יום שאין קללתו מרובה מחברו, ומלכות דוד נופלת וסובלת ביזיונות, הרי אנו אמונים על נבואת עמוס "נפלה ולא תוסיף קום בתולת ישראל" (עמוס ה, ב) ודרשו רז"ל (ברכות ד, ב): "נפלה ולא תוסיף לנפול עוד, קום בתולת ישראל". כלומר, הנהגת המדינה העכשווית ממשיכה ליפול מידי יום ביומו עד שתגיע למדרגה התחתונה ולא תוכל עוד ליפול, כי הגיע זמן "בתולת ישראל" להתנער מתרדמתה, מאבלותה, והיא מתאזרת בגבורה להשיב מלחמה שערה, להחזיר עטרה ליושנה. וכתב רבנו הגר"א שהדרך להצלת "הכוח הנסי" המסייע להצלחת גאולתה הוא "קיבוץ גלויות", יישוב בארץ ובניין ירושלים, וככל שנפעל לאחוז בידינו את תורת ארץ-ישראל המקשרת תרי משיחין, המעשי והרוחני, שמים וארץ יחדיו, הרי אנו זוכים להצלחה רבה לחולל "מהפכה אמונית" סוחפת כדי להפוך חושך לאור ומר למתוק, ולהזריח אור הגאולה בעולם (עיין בעלי התוספות על התורה לויקרא כג, מ). ועוד כתב רבנו הגר"א בביאורו לתיקוני הזוהר (תיקון כא, ד"ה ובסוכות), שבפסח השי"ת יקים ישראל מגלותה, ובסוכות יבוא לירושלים, והפלשתים יפריעו לשבתנו ויבואו על ירושלים אבל בסופו של דבר נצח ישראל ינצח את הפראים והרוצחים ויתקיים "והלכו גויים לאורך ומלכים לנוגה זרחך".
וזה יתקיים בסוכות כי בחג זה נאמר "למען ידעו דורותיכם", כלומר הסוכה דורשת דעה והכרה, ומשום כך גם הגויים יתפכחו ובפרט ברי הדעה והשכל ,להכיר את האמת, את הצדק, ובפרט יכירו שישראל הם "זרע קדוש" שמשכנו היחידי הוא ארץ-ישראל, ואין להם שום תביעה טריטוריאלית עליה, כי היא "מתנה א-לוהית נצחית לעם סגולה" (עיין אור החיים לדברים ד, מ).
ואמרו רז"ל (בב"ת עה 1) שלעתיד לבוא עושים לצדיקים סעודה מבשר לווייתן, ומעורו עושה הקב"ה סוכה לצדיקים. ופירש הגר"א (אבן שלמה פ.יא, ס"ק-יא) שמשמעות "סעודה של לווייתן" היא הדעה שתתרבה בארץ, שהיא השמחה הגדולה אשר אין למעלה ממנה, כי תהיה השגה גדולה בעולם להשתמש בה לשלום ולאיחוד הנפשות.
ביקור מייסד האומה בסוכה
בחג הסוכות אנו מארחים בסוכתנו "שבעה אושפיזין" שהם שלושת האבות - אברהם יצחק ויעקב, ועמם ארבעה צדיקים - משה, אהרון, שלמה ודוד (עיין זוהר פרשת אמור דף קג 2, ורעיא מהימנא פרשת פנחס דף רנה, ב). והנה ביום הראשון אנו מארחים את אברהם אבינו מייסד האומה, וביום האחרון, שהוא יום "הושענא רבא", מארחים את דוד המלך, לרמוז לנו את מסכת ייעודנו, כי לאברהם נאמר "ואעשך לגוי גדול" (בראשית יב, ב) וממנו צמח עם קדוש שזקוק להגנה מפני כל מיני מזיקים שהם כוחות הרע המשתוללים בעולם ומנסים לחסל את "האומה הקדושה". לכן אנו מברכים "מגן אברהם", כי ישנה הבטחה תמידית שהקב"ה יגן על אומתו כמו שהגן עליה במדבר באמצעות "ענני כבוד", כך בימינו יפרוס עלינו סוכת שלומו להתגבר על קליפת ישמעאל, עשו ושאר הקמים עלינו.
והנה הגשמת הייעוד הישראלית באה לידי מימוש במלך המשיח הבא מזרעו של דוד המלך, שנבחר לייסד "ממלכה אידיאלית" בעם ישראל שתפקידה להכין את עם ישראל להיות "מרכבה לשכינה", כיסא ה' בעולם, ולפיכך גם על דוד מברכים בהפטרה "מגן דוד", כי מלכות קדושה זקוקה להגנה, לחיפוי ולביצור מצד ההשגחה העליונה, כי כולם מקנאים בה. לפיכך ביום הושענא רבא החותם את חג הסוכות אנו מארחים נושא "מלכות ישראל", לרמוז לנו שיסוד מלכות בית דוד הוא התורה וכל מגמת קיומה לחזק ולבסס "דעת עליון" במדינת ישראל, ולכן שני האורחים, אברהם ודוד, זקוקים להגנה ומתברכים מכוח אחדות התורה ואחדות ישראל המתגלות ביתר שאת בחג הסוכות - "תצפנם בסוכה מריב לשונות" (תהילים לא, ב). בחג הסוכות אנו צופנים ואוגרים את כל ענייני ההתעלות שספגו בחודש אלול ובימי תשרי ולהחדירם אל החיים הרגילים, כדי לבנות מהם קומה רוחנית משוכללת.
בתקופה קשה זו שבה נמצאת מדינתנו, לאחר הכשל הצבאי, המדיני והביטחוני, מדינת ישראל ודגלה שהוא "מגן דוד" זקוקים להגנה עליונה, לחיפוי עליון, לסיכול עצת הגויים הנאספים עלינו לכלותינו, ולמרות הקשיים והסכנות האורבות לנו מצד גוג ומגוג המתנפל עלינו בצפון ובדרום ובמשכן האו"ם, אנו שמחים וספוגי אמונה וביטחון שעם ישראל מסוכך ומוגן על ידי סוכת שלום של הקב"ה המגן על עמו ועל נחלתו ולא נוטש אותם, אלא דורש מאתנו כינוס הכוחות האידיאליים שבנו להגשים מטרות "מלכות ישראל" שתביא ברכה לאנושות כולה - "ונברכו בך כל משפחות האדמה". כי ישועת ישראל תמיד ישועת ה', וכפי שמתפללים בחג הסוכות בנענועים "אני והוא הושיעה נא" (עיין אורות עמוד לח), וישועה זו גורפת ישועת היקום כולו לשבת בסוכתו של הקב"ה כי בביטול הפרטיות מתעצמת הכלליות להיות אור מאחד (עין איה לשבת פרק ב ס"ק כד; ועולת ראי"ה ח"א עמוד שפח).
מיגון בדירת עראי
למרות שהסוכה היא "דירת עראי" (סוכה ב 1) קלושה מצד מחיצותיה וסככה, בכל זאת היא "מבצר הגנה" ודבר ה' הגנוז בה הוא הנותן לה את החוזק הפנימי והרוחני ששום כוח פיזי לא יוכל להפיל, את "החומה הבצורה" של ההלכה שהיא מבצרנו הנצחי. לכן ארץ-ישראל, שניתנה לעם ישראל כמתנה נצחית על-פי חוק א-לוהי - אין בכוח שום חוק אנושי לוותר עליה, שכן היא שייכת אך ורק לעם סגולה, וזהו לענ"ד הקשר הנצחי בין הסוכה לארץ-ישראל, כי שתיהן מקוימות על-ידי החוק העליון ההופך אותו למבצר מוצק שיד הרסנית לא תיגע בו.
ברם בניין זה זקוק לאימוצו של דבר ה' הקיים לעד, הדורש שילוב ומיזוג שני הכוחות, הכוח הפיזי והכוח הרוחני, דהיינו בניין הארץ החומרי ובניין הארץ הרוחני, ורק במיזוגם ובשילובם יחד תחת דבר ה' אז יוצרים חטיבה אחת א-לוהית, ולכן חייב להיות לנגד עיני מנהיגי האומה שהחוסן הלאומי היא "החוק הא-לוהי", חוקת התורה הנצחית, ואז הסוכה תהיה לאומה מגדל עוז, מגדלור בכלל החיים הלאומיים, ורק אז תקום סוכת דוד הנופלת, כי בזכות האמונה והביטחון בה' הבניין החומרי של הארץ יכול להתייצב ולהקים מלכות דוד מנפילתה ולחדש ימיה כקדם. לכן אנו מתפללים בחג הסוכות "הרחמן הוא יקים לנו סוכת דוד הנופלת", כי בחג הסוכות העם שופע אמונה, גדוש בביטחון א-לוהי, מלא שמחה חומרית ורוחנית, ואין שמחה כשמחת הבוטח בה' באמת. וכמו שכתב בעל חובת הלבבות (בהקדמתו לשער הביטחון), ודבר זה הוא המסכך ומגן על האדם הנמצא בעולם של בעיות וסיבוכים - "הבוטח בה' חסד יסובבנו" (תהילים לב, י) "א-לוהים מחסה לנו" (תהילים סב, ט) ולכן אנו מלאי תקווה וביטחון, ספוגי אמונה וערגה תמידית שמלכות דוד שהיא מלכות א-לוהית, תשוב להנהיגנו כדי שנוכל למלא את יעדנו הקדוש.
בחג הסוכות הברכה יורדת לעולם, ובפרט שכל ההשפעות הטובות יורדות לישראל בזמן הבית (סוטה פרק ט, יב) ומתפשטים גם על הגויים (סוכה נה 2 ורש"י שם), ולכן בחג הסוכות מופגנת התפילה לבניין המקדש שממנו יצאו מים חיים, מי הדעה והחכמה לאנושות לקבל עליה עול מלכות שמים. וכידוע שהקב"ה שוכן בתוך בני-ישראל, וישראל הם בחינת "פתילה", ואורייתא השמן, והשכינה היא הנר (תיקוני זהר כא), ולכן כשהשכינה חוזרת לשכון במשכנה בעוה"ז, עם ישראל חוזר להיות "אור לעולם" והוא יאיר את חושך העמים.
מזמינים את הגויים לסוכה
והנה נשאלת השאלה: למה דווקא בסוכות יש לגויים שייכות, ולא לחג השבועות ולחג הפסח ולשמיני עצרת?
והתירוץ לענ"ד הוא כך: חג הפסח הוא חג ייסוד האומה הישראלית, הוא "חג לאומי", ואין קשר לגויים עם הלאומיות היהודית. חג השבועות הוא "חג מתן תורה" וגם הוא אין לו קשר עמם, כי הם סירבו לקבל את התורה, אבל חג הסוכות, לאחר ימי התשובה, ימי היראה והחרטה, הסליחה והכפרה, חג זה מסוגל לאחד, ללכד - "ראויים כל ישראל לשבת בסוכה אחת" (סוכה כז ג) והוא מפיל מחיצות, וכל היצורים יוצאים מהעולם החומרי לעולם הרוחני. וכידוע החומר מבדיל, מרחיק בין איש לרעהו, ככתוב במשלי: "לתאווה יבקש נפרד", והרוחני מאחד את הנשמות ולכן החג הוא אוניבירסאלי ובו נקשרות הבריות לנקודה אחת. משום כך קוראים את ההפטרה של זכריה (פרק יד) שעוסקת במאבק האחרון של הגויים על ירושלים, ובסופו של דבר הם יקבלו עול מלכות שמים ויכירו שישראל הם "זרע ברך" וכולם רוצים להיות כלולים בעם ישראל, שהרי בלעם ביקש "תמות נפשי מות ישרים", ולא רק בצדיקים רצה להידבק אלא גם ברשעי ישראל שנפשם מובדלת מן העמים והם מלאי קדושה כרימון (עיין בספר "ישראל קדושים" עמוד 20-21), ושום נפש מישראל לא נאבדת כי "לא ידח ממנו נדח" (שמואל ב, יד, פרי צדיק משפטים אות א), ועוד כיוון שבחג הסוכות ישראל שמחים בתורה, כי היא שורש נשמות ישראל, והתורה מאחדת לישראל והקב"ה ולכן גם הגויים נאחזים ונדבקים בשורש ישראל המתפללים עליהם לרוממם ולשגבם. חג הסוכות מלמד את האדם הפרטי והכללי להתעלות על החומר ולבקש את הרוחניות, וכפי שרומזת הסוכה "צא מדירת קבע והכנס לדירת עראי", כלומר הסוכה רומזת לבאי עולם לצאת מענייני עולם הזה, לא לעשותם עיקר אלא עראי כי הם חולפים ואינם נצחיים.
אבל למרות שבחג הסוכות אנו חושבים על האומות כדי לשתפן בעבודת ה', בכל זאת עלינו להדגיש את הייחוד והצביון הקדוש שלנו כחטיבה לאומית נפרדת כדי לשמור על מעלתו הנבדלת ומכוחה להשפיע ולהאיר חשכת הגויים כדי לצרפם לעבודתו יתברך (עיין עולת ראיה ח"ב עמוד שצא).
ובסוכות מתפללים "ופרוס עלינו סוכת שלומך", כי מידת השלום היא כל כך יקרה וכל כך חיונית שגם אם לא נשיגה בשלמותה, ראוי לבאי עולם להשיגה גם בצורה חלקית, מקוטעת, ובלבד שיהיה שלום בין איש לרעהו ובין יחיד לציבור, כי בלי שלום אין קיום לאנושות, ולכן רק "עם שלום" מתפלל יום-יום ובחגיו לשלום היקום, כי "טוב עין הוא יבורך". לכן סיום חג הסוכות הוא חג "שמיני עצרת" שבו מתגלה הייחוד הישראלי, ועוצמת הנפש היהודית המשתכללת על-ידי התורה מצפה להאמנת הייעוד המקווה "קודש לה' ישראל" (ירמיה ב, ג) "ונתתי בציון תשועה לישראל תפארתי" (ישעיה מו, יג), והזרחת אור זה אין לזרים בו (עיין עולת ראיה ח"ב, עמוד שפד). הקב"ה בעצמו מבקש מעמו "עשו לי סעודה קטנה כדי שאהנה מכם" (סוכה נה 1), ולכן "שמיני עצרת" הוא "רגל" בפני עצמו המבטא את האהבה ההדדית בין האומה לבוראה (סוכה מז 2), וגדול ערכו של "יום עצרת" בעיני הבורא עד שקבע אותו כמסיים מחזור החגים של השנה ובו עם ישראל מביע שמחתו הפרטית על המתנה הנצחית שהעניק לו הבורא להיות "יהודים השוכנים בארץ חמדה", "מי כעמך ישראל גוי אחד בארץ" (שמואל ב, ז, כג).
----------
מתוך הירחון "קומי אורי" היוצא לאור ע"י תנועת קוממיות.
לפרטים והזמנות: [email protected]
טלפון: 02-9974424
הלכות שטיפת כלים בשבת
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
הקשר אל ה' – תפילה
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
אנחנו קודש למענך
איך עושים קידוש?
סודו החינוכי של חודש שבט
איך ללמוד גמרא?
איך מותר להכין קפה בשבת?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
