ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ימים נוראים
- עשרת ימי תשובה
- ספריה
- דרשות לימים הנוראים
- עשרת ימי תשובה
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
הרב אברהם בן ציון ב"ר שבתי זצ"ל
"ועבדתם שם אלהים מעשה ידי אדם עץ ואבן... ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך" (דברים ד, כח-כט). דוקא מתוך עומק הירידה של עץ ואבן מגיעים אל אלקים, מגיעים שוב אליו. והרי זה דומה למתרחק מנקודה הנמצאת ע"פ שטח הכדור שההתרחקות היא רק לתקופה מסוימת. אחרי עבור החצי שוב מתקרבים אל עברה השני.
"עץ ואבן" אלה הן שתי מיני עבודה זרה שגם כיום ישנן - עץ הוא הגדל, הצומח, זאת היא ע"ז של העבודה. "אבן" זוהי הע"ז הבאה לעקור מלב האדם את כל רגשי רחמנות וחסד לעשותו קשה כאבן. שתי מיני ע"ז אלו עבדו אחינו בתקופה האחרונה עבודת העץ בא"י, עבודת האבן ברוסיה הסוביטית. וכמה כוחות השקיעו בזה, מיטב כוחות הנעורים נתנו והננו נותנים. ואולם כיום נראית התפכחות גם בא"י. רואים את זה בקבוצת הקוראים לתשובה ובאנשים החוזרים ומפשפשים ממחנות נכר. רואים את זה גם ברוסיה. אחרי אשר עשרים שנה עמלו למחוק ולמחות כל זכר משם ישראל, מאחדותו, מספרי קדשו, אחרי אשר רק אחות הלאומים הסוביטיים הוכרה, והתכחשו מכל קרבה שהיא עם משהו מחוץ לגבולות אלו, הנה נפלה המחיצה, הנה שומעים אנו דברי קריאה אלינו! ובשפת הנביאים ובלשונם! ואף התוכן אינו אלא שלנו: "לא אמות כי אחיה". מאין הבטחון הזה? האם לא נכחדו עמים יותר גדולים וחזקים? ומנין האמונה שהצדק מוכרח לנצח אם לא מהיהדות. התפכחות, פשפוש, "שובה" וגם "ישראל" - "כי כשלת", מכיון שהחשבונות הישנים הטעו, מוכרחים לשנות ערכים אשר נראו כמפוקפקים.
אולם עדיין אין יודעים לאן לחזור. לית מאן דפליג שצריך לחזור, אבל אין ידוע לאן. עדיין לא פעל הכשלון, אלא מחצה.
ומה במחנה שלנו? אנו העומדים על בסיס האמונה, שאם נכיר בצורך התשובה אין בפנינו שום שאלות לאן לחזור, אולם, דא עקא, בשבילנו עצם העובדא של התשובה אינה מובהרת כל צרכה, אין אצלנו אותה התעוררות שהיתה צריכה להיות. היהדות החרדית עדיין נרדמת.
יש לנו מחלה אופינית רק לנו, והמחלה הזאת בהשתרשה לפעמים מסוכנת יותר מאשר חסרי אמונה. ישעיה הנביא קובל כבר ע"ז: "יען נגש העם הזה וכו' ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה לכן וכו' הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו וכו'" (ישעיה כט, יג-יד). לא כלפי מחוסרי אמונה דבר ישעיה את כל מרי תוכחתו - "ובפרשכם כפיכם", "גם כי תרבו תפילה", "רמוס חצרי", "יראתם אותי". אין המדובר כאן על פורקי עול, אלא דוקא על העומדים בבית ה' ומתפללים ומרבים תפילה. והרי זה פלא. והנה יש כאן עונש שחז"ל הגדירוהו (ע"פ איכ"ר א' ל"ז) כקשה מצ"ח קללות שבתוכחה, ששם לא נאמר אלא "פלא", וכאן נאמר "הפלא ופלא". ומה זה "מלומדה", האם אין צריך ללמוד יראת ה'? האם נולדים עם יראה? הרי מוכרח ללמוד, ואיך ללמוד אם לא מאנשים, א"כ מה זה "מלומדה"?
אולם, מוצאים אנו בתורה ג"כ חובת לימוד היראה: "למען תלמד ליראה" (דברים יד, כג), "אשר ילמדון ליראה" (דברים ד, י), ואף במלך חוזר הדבר "למען ילמדו ליראה" (דברים יז, יט). ההבדל הוא בזה, שבעוד שסדר לימוד היראה הוא "והיתה עימו וקרא בה כל ימי חייו" (שם), קורס לימוד לכל החיים, הנה ה"מלומדה" עושה את זה לדבר מושלם וגמור. לא "לומד" אלא "מלומד". דבר שאין לו התפתחות, דבר שאין להוסיף עליו, ידוע וברור פרוש כשלמה. וממילא שאין לחשוב ע"ז, וממילא שאין להקדיש לזה זמן, וממילא שאין על מה לדבר, ואין מה ללמוד שוב. במקום הלמוד "כל ימי חייו", מסתפקים ביראה ילדותית שקלטו בחדר או בבית הספר, בו בזמן שהאדם גדל בכל וההתפתחות של כל הדברים צועדת קדימה, ההשכלה האמונית נשארה כבימי הילדות. ולא עוד, אלא שחושבים עוד שזהו הכל ותו לא מידי. ומובן ע"כ ה"הפלא ופלא", המתבטא ב"ואבדה חכמת חכמיו וכו'", שהרי מי שכבר יודע הכל לא יקבל שום למוד ושום חכמה, הרי הוא חכם על חכמיו ושופט על שופטיו. כנגד זה אין כבר שום עצה. האיש הזה לא יקבל תוכחה ולא ישמע מוסר - מה פירוש? לו מטיפים? דרכו לא טובה?... במקרה זה הדבר נורא כי תשובה ג"כ לא שייכת, שהרי גם היא מלומדה, ואם כל היום והלילה יתופפו על הלב, ובלב לא נע ולא זע, "וקרעו לבבכם ולא בגדיכם" (יואל ב, יג) אומר הנביא.
כנגד זה באים ימי התשובה עם הדרישה "חדשו מעשיכם בחודש הראשון" (ויק"ר כ"ט) "'ועשיתם' וכו' כאילו עשיתם את עצמכם" (ויק"ר ל"ה). התרעננות ובדיקת הערכים וקביעתם מחדש, זריית התבן וברירת הבר מחדש, זהו חלק, הקדמה הכרחית לתשובה, להתנער מה"מלומדה", להתאורר. אם מדברים משהו בתפילה לדעת מה שאומרים, לחוש את המילים. זוהי עבודת הימים.
ויכוח מענין ובלתי מובן לנו בין כנס"י לקב"ה: "השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכ"ר ה' כ"א)* ואינו מובן כל הויכוח. אולם, בבואנו לברר את הכח המעכב אצלנו, הרינו מוצאים אותו במה שחז"ל הגדירו בפסוק: "לא יהיה בך אל זר", איזהו אל זר שבגופו של אדם זה יצה"ר (שבת קה, ב). יצה"ר נדמה להיות אל זר ממש בקרב האדם. אם נסתכל באדם שהגאוה והכעס ושאר מדות רעות שולטות בו, באיזה מסירות באיזה מרץ הוא נדחף לעשות את כל זה, אנו רואים את ה"אל זר" הזה שהשתלט על האדם, עד שנדמה לו לאדם שהנהו הוא עצמו. וזוהי התשובה מהמדות הרעות, שהרמב"ם (הל' תשובה פ"ז ה"ג) אומר שהיא עוד יותר חשובה מאשר מעבירות שבמעשה מפני שהיא קשה יותר, מפני שהיא מלחמה נגד אל זר שבאדם. וכשרואים את כל הכיעור שבאדם, את כל רע מחשבתו כל היום אומרים: "השיבנו ה'". אנו איננו יכולים, הננו כולנו שאיפות רעות, הננו שפלים וירודים, התאוה היא רוח אפינו אנו לא יכולים להשתלט על עצמנו, זהו רק בידי הקב"ה. אולם הקב"ה מגלה לנו כי טעות היא בידינו, כי לא רק שבידינו הוא, אלא שאין זה כלל בידו הוא - "הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים" (ברכות ל"ג ב'), וזהו בצלמו של הקב"ה. חפשי האדם לנפשו לעשות הכל ואחרי כל הפעולות והמקרים, הענשים והשכר שהקב"ה יתן לאדם, עדיין הברירה בידו. "רשעים אפילו על פתחו של גיהנום אינם חוזרים" וכו' (ערובין ט') וע"כ "שובו אלי". אמנם גם אחרי ששמענו דברים אלו מפי הקב"ה, גם כשמרגיש האדם שהכל בידו, מ"מ יש וחסר איזו שהיא דחיפה שתמריץ, אם לא תכריח, את הרצון לעשות, וזוהי הבקשה "שובנו אלקי ישענו". אמנם, אנחנו נשוב, אבל אנחנו רוצים ישע אלקים, סייעתא דשמיא, אנו רוצים התערותא דלעילא, שתעורר את ההתערותא דלתתא. "ומל ה' אלקיך את לבבך" וכו' (דברים ל, ו). ולזה אנו מתפללים, ואת זה אנו מבקשים: "השיבנו - ונשובה", השיבנו בכדי שאנו כבר נוכל לשוב, תן לנו רמז, תן לנו יד.
וזהו שנתן לנו הקב"ה את עשרת הימים - "קראוהו בהיותו קרוב" (ר"ה יח, א). כאן, בעמדנו במיצרי זמנים, מתגלה כל האפסיות שבאל זר. באין סוף אין גבולות, וממילא אין זמן ואין שנים. רק האדם הנברא, אשר גבול לו, יש לו שנים ויש לו ראשי שנים. וכאן מתגלה ההבדל שבין אלקים חיים לאל זר שבקרב האדם, כשמתבלט ה"מלך עליון" מול ה"מלך אביון". "הנה טפחות נתתה ימי וחלדי כאין נגדך" (תהילים לט, ו), כאין ממש. אם בודקים את הטפחות, ורואים מה חדלים אנו, מה אנו, מה חיינו, מה חסדנו וכו', אז רואים כי רק בטעות היתה ההתנפחות וההתגאות, כ"אין". ואז משיגים את האמצעי הבדוק ביותר למלחמה באל זר, מתגלה תורפתו, ורואים אפסותו. צריך רק קצת לחשוב, ואז הכל מתגלה.
אולם, העבירות מקנות גם תכונה של אי רצון לחטט בפנים הנפש ובהן. יש מעין פחד טמיר, אשר אינו נותן לאדם לבדוק את מעשיו, וע"ז אנו אומרים: "ה' אורי - זה ר"ה" (שוח"ט תהילים כ"ז ב'), אור ה' מאיר בימים אלה במיוחד. אשרי אדם אשר יפתח לו אשנבי נפשו, אשר יבדוק לאורו את פגמיו. נתפלל על הרצון, שיהא בנו הרצון הזה לפנות לה' לבקש אותו כי יתן לנו את ידו לסייענו ולתמכנו. "השיבנו ה' אליך ונשובה".
"השיבנו ה' אליך ונשובה". אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבש"ע, שלך הוא "השיבנו". אמר להם: שלכם הוא, שנאמר (זכריה ג' ז'): "שובו אלי ואשובה אליכם נאם ה'". אמרה לפניו: רבש"ע, שלך הוא שנאמר (תהילים פ"ה ה'): "שובנו אלקי ישענו" - לכך נאמר: "השיבנו ה' אליך ונשובה".
(מכת"י)
מה כבד לך?
הלכות תשעה באב שחל במוצאי שבת
מה צריך לעשות בשביל לבנות את בית המקדש?
"בזאת התורה" - איזו תורה?
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה אכפת לך?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
