בית המדרש

  • שבת ומועדים
  • עשרת ימי תשובה
לחץ להקדשת שיעור זה

לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת

(פרופ') ר' יעקב יהושע ורחל פרנקל

תורת האיזון הקדוש

מדוע עלינו להקפיד יותר במצוות בעשרת ימי תשובה? מדוע יש להיזהר בפת גויים?

undefined

הרב יחזקאל פרנקל

תשס"ה
4 דק' קריאה
הלכה לא מוסרית?
ידועה השאלה שמעוררת ההלכה הקשורה לעשרת ימי תשובה. על פי ההלכה, גם אלו שלא מקפידים כל השנה על ההרחקה הרצויה מאכילת פת גויים - לפחות בעשרת ימי תשובה צריך שיקפידו. (שו"ע סימן תר"ג)

המחשבה הרציונאלית, ולעיתים זה אינו אלא מין יצר רע שלובש שכלתנות, מקשה קושיה כפולה, הלכתית וערכית: 'ממה נפשך'? אם זה מותר כל השנה, מדוע פתאום שבעשרת ימי תשובה ייאסר? ולהיפך: אם בעשרת ימי תשובה אסורה אכילת פת גויים, למה כל השנה לא החמירו על הבריות? והזכרנו גם יצר הרע, מפני שבתוך הקושיה ההלכתית מסתתרת ארשת כמו 'יותר מוסרית' משל השולחן ערוך, ערכית יותר לכאורה, אמינה יותר, שאולי מחביאה טינה פנימית הלוחשת שההלכה מלמדת אותנו 'לעבוד' על הקב"ה בעשרת ימי תשובה - ולמחרת יום הכיפורים, לאחר שזכינו במחילה בתור צדיקים גמורים נוכל לשוב למאפיות הגויים ולשבוע מפיתם לתיאבון - עד עשרת ימי תשובה של השנה הבאה...

אכן, קושיה כזו יכולה להבהב באדם גם לגבי מהלך החגים והשנה כולה, כמו גם לגבי היחס בין השבתות וימי החול: אם חפץ ה' בהתקדשות כה מסיבית כשל הימים הנוראים - מדוע זה אנו מרוחקים שנה שלמה מקדושה זו. או: אם אין ה' חפץ שנעשה מלאכה, שעל כן נתן לנו את השבת, מדוע ציוה 'ששת ימים תעבוד', ולהיפך, אם בשבת שבתון ממלאכה חפץ ה', מה טעם ניתנו על כל שבת ששה ימי מעשה - 'למה לא כל יום שבת'? כפי שאומר שיר הילדים הידוע.

אחידות או אחדות?
בשורש הקושיה כמו ניצבת תביעה לאחדות בין כל הזמנים. אלא שחשיבה זו מטשטשת בין מילים כמעט שוות - אחדות ואחידות. אחידות, כמו תלבושת אחידה השוה ומשוה קטון וגדול, גוזרת דין שווה לכל, משל היה כל היש ערימת אגוזים עגולים, שווים וחסרי ייחודיות. האחדות לעומתה מהווה שלם הנבנה מאיברים רבים ושונים, שיחדיו תואמים יהיו זה לזה על מנת לתפקד בהרמוניה - כל אחד כייחודו.

היהדות הינה אחדות גדולה בין שונויות רבות ומגוונות - אך ממש לא אחידוּת: יש כוהנים, לויים וישראלים. תורה, נביאים וכתובים. עולמות, ספירות ונשמות, וכהנה רבות - ויחדיו כל רובד יוצר שלם אחד, כשכל אחד מאלו נותן את התו שלו ביצירה האינסטרומנטאלית.

אכן, הערכים השונים אינם שכנים זה לזה במעגל, בגובה זהה, אלא הינם משתלשלים זה מזה, "כִּי גָבהַּ מֵעַל גָּבהַּ שׁמֵר וּגְבהִים עֲלֵיהֶם" (קהלת ה') וכדברי מורינו הרמב"ם:
"לפי שאינן שוין במציאותן אלא כל אחד מהן למטה ממעלתו של חברו, והוא מצוי מכוחו, זה למעלה מזה. והכול נמצאים מכוחו של הקב"ה וטובו וזהו שרמז שלמה בחכמתו "כי גבוה מעל גבוה שומר". (הלכות יסודי התורה פרק ב')

כך הוא הדבר גם בעושר מגוון הזמנים. מדרגות מדרגות להם, מחול דרך חול המועד עבור דרך שבת קודש ועד יום הכיפורים בו נכנס הכהן הגדול לקודש הקודשים - כולם משמשים זה לזה ובונים 'שיעור קומה' שלם, שבו ראש לשנה - בראש סולם החשיבות, שלד הקדושה במרכזו - מבוטא על ידי שבתות השנה, וחלקי חול המשולים לרגליים של אותו שיעור קומה, כי הם המפגישים את הדמות הכללית הזו עם הארציות הממשית.

והדבר כן נוהג גם בהיסטוריה כולה. זמנים בראשיתיים ממלאים תוכן של עיתים מרוחקים אלפי שנים, עתות של רגליים, תקופות של עקבי משיח.

וכמו שהראש אינו רב בכמותו אלא גדול באיכותו - כן גם הזמנים המקודשים מועטים בכמותם אך עשירים באיכותם, וכמו שהגוף מונהג על ידי הראש כן הקדושה הראשית מנחה את שארי הזמנים למדרגותיהם.

תפיסה אחדותית זו היא תפיסת עומק, לעומת תפיסת השטח של בעלי האחידות לכן, בראיית העומק, אין מצפים שהראש יתפוס את כל מלוא הקומה כיון שאיכותו מחפה על כמותו ועומק כאן לפנים מעומק.

מגמת הקודש לא באה על מנת לזלזל במרחבי החול. אדרבא, החול מיועד לשם החיים עצמם - חיים שיהיו מוקרנים ומוארים בקרני הקדושה שהאדם ניטען מהם בימים הקדושים. עולם החול המרובה בכמותו אינו הזניח, השפל, שאם כן לא היה הקב"ה מצווה מפורשות 'ששת ימים תעבוד' ולא היה דוד משבח את מי שאוכל מיגיע כפיו ב'אשריך וטוב לך'. אלא שאנו מתפללים במוצאי ימי הקדושה שיהיו הימים הבאים עלינו לטובה מוארים ומדובקים באוצרות הקודש שנחלנו בימי השביתה ממלאכה.

אז מדוע אם כן בלי פת גויים בעשי"ת?
ממילא ברורה יותר ההלכה האוסרת בזמנים המקודשים את שמקלים בו בימות החול, מפני שרגישות הראש גבוהה מחספוס הגוף, ועדינותו הנובעת מאיכותו תובעת את דרגתה.

לימים המקודשים יש 'סטנדארטים' גבוהים יותר, וזאת מפני שהקדושה באה אלינו מעולם גבוה, נשגב ומרומם, ועל מנת להכילה, להיטען בה ולהמשיכה אל מרחבי השנה יש להיערך לקליטה מלאה ככל שניתן, ועל פי התנאים המתחייבים מעדינות הנושא. ימי החול, שנועדו להגשמת משימות מגושמות יותר, הם לא תיפגע עדינותם מהנהגה פחות גבוהה. אמנם ודאי שמי שממשיך על עצמו קדושה של הימנעות מאכילת פת נוכרים גם בימי החולין מתעצמת בו נקודת היהדות שלו ביותר.

ועל יסוד הקדושה שבהתמעטות, קדושת יום הכיפורים הממעטת מן האדם את רבדיו החומריים, באה אחריה קדושת ההתפשטות, ימי השמחה של חג הסוכות, בהם אנו מתרחבים מרוב שמחה ו'עולים על גדותינו' אל מעבר הבית, למרחבים הפתוחים, אל מחוץ לקירות מְתַחמים, לסוכה שאינה אלא אויר מלא שמחה וקדושה עליונה - שממנה נמשוך חירות, התרחבות, שמחות וגיל למרחבי ימי החולין שלעינינו.

אם נשכיל לאגור את ערכי הימים המקודשים ולהמשיכם לתוך ימי החולין, נגיע בעזרת ה' לשנה הבאה עלינו לטובה שלמים יותר.

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il