ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- קול צופייך
- קול צופיך - הרב שמואל אליהו
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש דברים
- שופטים
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם
התורה חוזרת בספר דברים שתים עשרה פעמים על הציווי לא לפחד במלחמה בזכות העובדה שה' אלוקינו איתנו. "כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶךָ וְרָאִיתָ סוּס וָרֶכֶב עַם רַב מִמְּךָ לֹא תִירָא מֵהֶם כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם". תפקיד הכוהן המשיח הוא לחזק את רוחם של הלוחמים "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם".
אומץ מתוך אמונה
זה לא אומץ שנובע מתכונת נפש, זה אומץ מתוך ידיעה שה' איתנו, הוציא אותנו ממצרים וממשיך להוביל אותנו אל היעד שלנו: "כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם".
קול צופיך - הרב שמואל אליהו (710)
הרב שמואל אליהו
595 - תורת הגאולה של האר"י הקדוש
596 - וְהַכְּלָל וְהָעִקָּר – שֶׁלֹּא יִתְפַּחֵד כְּלָל
597 - עיקר סליחות לדורנו
טען עוד
כן הוא אומר "כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי אֵיכָה אוּכַל לְהוֹרִישָׁם: לֹא תִירָא מֵהֶם זָכֹר תִּזְכֹּר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְפַרְעֹה וּלְכָל מִצְרָיִם". מה שקרה במצרים ממשיך לכל אורך ההיסטוריה. "הַמַּסֹּת הַגְּדֹלֹת אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיךָ וְהָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים וְהַיָּד הַחֲזָקָה וְהַזְּרֹעַ הַנְּטוּיָה אֲשֶׁר הוֹצִאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ כֵּן יַעֲשֶׂה ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל הָעַמִּים אֲשֶׁר אַתָּה יָרֵא מִפְּנֵיהֶם" (דברים ז').
פחדו בציון חטאים
עד כמה קשור הפחד הזה לחוסר יראת ה', ניתן ללמוד מהגמרא שמספרת את הסיפור הבא: "הַהוּא תַּלְמִידָא דַּהֲוָה שָׁקִיל וְאָזִיל אַבַּתְרֵיהּ דְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי בְּשׁוּקָא דְּצִיּוֹן, חַזְיֵיהּ דְּקָא מִפְחִיד. אָמַר לֵיהּ, חַטָּאָה אַתְּ, דִּכְתִיב, (ישעיה לג) 'פָּחֲדוּ בְצִיּוֹן חַטָּאִים'. אָמַר לֵיהּ, וְהָא כְּתִיב, 'אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד' (משלי כח). אָמַר לֵיהּ: הַהוּא, בְּדִבְרֵי תּוֹרָה כְּתִיב".
תרגום: היה תלמיד שהלך אחרי רבי ישמעאל בן רבי יוסי בשוק של ציון. ראה רבי ישמעאל את התלמיד שהוא מפחד, אמר לו: אם אתה מפחד – אתה חוטא. דכתיב "פחדו בציון חטאים". שאל התלמיד ואמר: והרי כתוב: "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד". ענה רבי ישמעאל: זה נאמר על דברי תורה שאדם צריך לחזור שמא ישכח. אבל לא מול נוכרים.
מצווה ששייכת לכל תחומי החיים
נכפל הציווי בזה העניין הרבה
הרמב"ם מונה את איסור הפחד כאיסור מהתורה. כך הוא כותב ב"ספר המצוות" (לא תעשה נח): " המצוה הנ"ח היא שהזהירנו מלירא מן הכופרים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד ולהתחזק כנגד העם האחר. וכל מי שיסוג אחור ויברח כבר עבר על לא תעשה. והוא אמרו יתעלה (דברים ז, ריש פרשת עקב) 'לא תערוץ מפניהם'. ונכפלה האזהרה ואמר (סוף פרשת דברים) 'לא תיראום'. ונכפל הצווי בזה הענין הרבה. כלומר שלא יברחו ושלא ישובו לאחור בעת המלחמה. כי בענין זה אפשר לקיים אמונת האמת".
שלא נחזור על חטא המרגלים
הרמב"ם מדגיש כי התורה חוזרת ומזהירה ומצווה על הסכנה שבפחד ועל החשיבות של האומץ פעמים הרבה. כנראה בגלל שחוסר האמונה בנוכחות קבועה של ה' הביא את עם ישראל להיכשל בחטא המרגלים. וכל ההקפדה של משה רבנו על בני גד ובני ראובן הייתה בגלל החשש שהם יחזרו על אותם נזקים. "וְלָמָּה תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם ה'. כֹּה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם בְּשָׁלְחִי אֹתָם מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לִרְאוֹת אֶת הָאָרֶץ" (במדבר לב ז).
מצווה גם על אזרחים
מצוות האומץ היא בעיקר על החיילים, אבל ממש לא רק הם. מלשון הרמב"ם בספר המצוות (ל"ת נ"ח) אפשר ללמוד שהאיסור הוא על כולם בעת מלחמה: "שהזהירנו מלירא מן הכופרים בעת המלחמה ושלא נברח מפניהם, אבל חובה עלינו להתגבר ולעמוד כנגד העם האחר, וכל מי שיסוג אחור ויברח, כבר עבר על לא תעשה". כן ניתן ללמוד מספר החינוך (מצוה תקכ"ה) שכותב בשורשי המצווה שהיא שייכת לכל ישראל: "משרשי המצוה שיש לכל אחד מישראל לשום לה' יתברך מבטחו, ולא יירא על גופו במקום שיוכל לתת כבוד לה' ברוך הוא ולעמו ". אבל בדיני המצווה כתב שהיא שייכת רק "בזכרים כי להם להלחם בזמן שישראל על אדמתן". ובאמת אין זו סתירה, שהרי הכוח מגיע מכל העם, גם מהנשים והילדים שלא לוחמים. אבל עיקר המצווה היא על הלוחמים בשדה קרב.
לא לפחד כלל, לא רק בעת מלחמה
רבנו יונה ב"שערי תשובה" (ג, לא-לב) כתב כי מידת הביטחון שייכת לכולם ולא רק למלחמה: "כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם, לא תירא מהם (דברים ז, יז-יח). כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם (שם כ, א). הוזהרנו בזה, שאם יראה האדם כי צרה קרובה, תהיה ישועת ה' בלבבו ויבטח עליה, כענין שנאמר (תהלים פה, י): 'אך קרוב ליראיו ישעו', וכן כתוב (ישעיה נא, יב): 'מי את ותיראי מאנוש ימות'".
אמונה ביישוב הארץ
ובגמרא (ברכות לב ע"ב) משמע שגם ביישוב הארץ צריכים אמונה. "תנו רבנן ארבעה צריכין חזוק ואלו הן תורה ומעשים טובים תפלה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין? שנאמר: 'רק חזק ואמץ מאד לשמור ולעשות ככל התורה'. חזק –בתורה. ואמץ – במעשים טובים. תפלה מנין? שנאמר: 'קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה''. דרך ארץ מנין? שנאמר: 'חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלוקינו'. ודרך ארץ היא כיבוש הארץ (ראה רש"י שם). וכן הוא במדרש (זוטא שיר השירים פרשה ו): 'אמר משה אל תכנסו כגנבים. אלא והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ'".
אמונה בהתיישבות
נחמיה (ו) מספר איך היו מנסים הנוכרים להפחיד אותו שלא יבנה את חומות ירושלים. "כֻלָּם מְיָרְאִים אוֹתָנוּ לֵאמֹר יִרְפּוּ יְדֵיהֶם מִן הַמְּלָאכָה וְלֹא תֵעָשֶׂה". גם האנשים שנראו כמו צדיקים בעת ההיא שיתפו פעולה עם האויבים, וכך כותב נחמיה על "נוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה וּלְיֶתֶר הַנְּבִיאִים אֲשֶׁר הָיוּ מְיָרְאִים אוֹתִי".
היה גם איש בשם שְׁמַעְיָה בֶן דְּלָיָה בֶּן מְהֵיטַבְאֵל שהיה נחשב נזיר צדיק והוא קורא לנחמיה להסתתר איתו בבית המקדש כדי שלא יהרגו אותו: "וַיֹּאמֶר נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹקִים אֶל תּוֹךְ הַהֵיכָל וְנִסְגְּרָה דַּלְתוֹת הַהֵיכָל כִּי בָּאִים לְהָרְגֶךָ וְלַיְלָה בָּאִים לְהָרְגֶךָ". נחמיה ידע שהבריחה שלו להסתתר בבית המקדש תפיל את רוח העם: "וָאֹמְרָה הַאִישׁ כָּמוֹנִי יִבְרָח וּמִי כָמוֹנִי אֲשֶׁר יָבוֹא אֶל הַהֵיכָל וָחָי לֹא אָבוֹא: וָאַכִּירָה וְהִנֵּה לֹא אֱלֹקִים שְׁלָחוֹ כִּי הַנְּבוּאָה דִּבֶּר עָלַי וְטוֹבִיָּה וְסַנְבַלַּט שְׂכָרוֹ".
פחד כלכלי
האמונה היא גם כאשר יש משבר כלכלי. ובמדרש (רבה רות פרשה א פסקה ד) מובא שהעונש הקשה של אלימלך היה בכך שהפיל לִבן של ישראל בשעת רעב. שהרי בתחילת המגילה היה לו בנים ועושר רב, ובסופה מתו הוא ושני בניו ואיבד כל רכושו. "למה נענש אלימלך? על ידי שהפיל לבן של ישראל עליהם". על שברון הרוח הזה נענש אלימלך. שהרי למרות שעל-פי ההלכה מותר לצאת מארץ ישראל בשנות רעבון, אסור לשבור את רוח העם.
כל מי שמביא לשברון לב כאשר יש רעב משלם מחיר יקר. כל שכן כאשר מישהו שובר את לב העם שיוציא את כספו ממדינת ישראל כאשר אין רעב, וכאשר בגלל ההפחדות שלו הוא מסכן את חוסנה של מדינת ישראל, הריהו מסכן את עצמו ביותר.
איך יצווה את האדם שלא יירא ולא יפחד?
מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב
הרמב"ן הקשה על הרמב"ם בכמה מקומות בפירושו ושאל (בהשגותיו לסהמ"צ): אם קיים איסור לפחד במלחמה, כיצד השוטרים מכריזים "מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו"? אם כן אין לדעתו איסור תורה בפחד.
כן פירש הראב"ד את המילים "אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם", כהבטחה ולא כמצווה. "הבטחה היא ואינה אזהרה" (מניין המצוות לרמב"ם נח). לדעתו לא מדובר באיסור, אלא בחיזוק ובברכה. "איך יצווה את האדם שלא יירא ולא יפחד מקשרי מלחמה כיון שהוא דבר טבעי?" (המהר"ם שיק).
ה"בית יוסף" בספרו "כסף משנה" על מניין המצוות הקשה על הראב"ד ואמר כי פשט הפסוקים הוא שמדובר בציווי. "ורבינו מפרש קרא כפשטיה שהיא אזהרה, ואדרבה על הראב"ד יש לתמוה למה הוציא הפסוק מפשטו כדי להשיג על רבינו?".
אפשר לפחד רק לפני הקרב
על כך תירץ ה"משך חכמה" ועוד אחרים שההכרזה על "ירא ורך לבב" שיחזור לביתו היא לפני היציאה המלחמה, בשטחי ההיערכות והכינוס לפני הקרב והוא אינו חטא. אבל במלחמה עצמה הפחד הוא הרסני ומסוכן והוא חטא. דבר זה מדויק בדברי הרמב"ם שהזכיר את הציווי לא לפחד מהאויב בעת מלחמה (הלכות מלכים פרק ז הלכה טו): " ומאחר שיכנס בקשרי המלחמה ישען על מקוה ישראל ומושיעו בעת צרה וידע שעל יחוד השם הוא עושה מלחמה וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה".
המבהיל את עצמו הוא החוטא
יש אומרים שהאיסור הוא שלא נהרהר בדברים המביאים עלינו פחד יותר מזה שבא באופן טבעי. כך מסביר הגרי"פ ברמב"ם שהאיסור הוא במי שמבהיל את עצמו. והוכחתו מדברי הרמב"ם (פרק ז טו) שכתב: " וכל המתחיל לחשוב ולהרהר במלחמה ומבהיל עצמו עובר בלא תעשה שנאמר אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו".
ולפי זה גם בימינו כל מי שמבהיל את עצמו ושומע את דברי האנשים שיוצרים תבהלה בעם ישראל מבחינה כלכלית או מכל בחינה אחרת, הוא עובר על הציווי הזה שציוותה התורה שלא לפחד ולא להבהיל את עצמו וכל שכן את האחרים. "ולא עוד אלא שכל דמי ישראל תלויין בצוארו". כי פחד ואומץ זה דבר מדבק ביותר.
הנס שנעשה בטבריה בפרשת שופטים
בא ורש ארץ אבותיך
בעניין הפחד והאומץ במלחמה ושלא בעת מלחמה יש מעשה שהתרחש בחלקו בשבת פרשת משפטים עם הציבור היהודי בטבריה לפני פחות משלוש מאות שנה. מדובר בסיפור על ציבור שלם שנהג באומץ וגבורה בהנהגת "רב גדול מופת הדור עיר וקדיש", הלא הוא רבי חיים אבולעפיה זצוק"ל שהיה בתחילה הרב של צפת. אחר כך הוא נקרא לכהן כרב של איזמיר.
בשנת ת"ק קורא שליט הגליל דאהר אל עומר לרב חיים אבולעפיה לכהן כרב של היישוב היהודי בטבריה, לחדש את היישוב היהודי בטבריה שהיה הרוס שבעים שנה, ואמר לו "בא ורש את ארץ אבותיך".
כל אנשי טבריה דשנים ורעננים
רבי חיים עולה מאיזמיר לטבריה עם משלחת של עשרות אנשים. וכשהגיע קיבל אותו דהאר אל עומר בכבוד, "הלבישו לבוש יקר הערך כלבוש מלכות. וכל אשר שאל ממנו הרב לא חסר דבר". הוא בנה בעיר "נאה ומפואר מאין כמוהו בכל ארץ ישראל", על חורבות בית הכנסת העתיק של טבריה שעליו הייתה מסורת שבאותו מקום היה מושבה האחרון של הסנהדרין. שהגמרא אומרת כי שם גלות אחרונה של סנהדרין ומשם עתיד להיבנות.
בימיו "כל אנשי טבריה דשנים ורעננים שמחים אלי גיל כי הארץ שקטה מפחד רעה ואין מחריד". והיישוב היהודי הזה עודד אנשים רבים לעלות לארץ ישראל, וביניהם היה רבי חיים בן עטר, אור החיים הקדוש, שביקר אותו באדר תק"ב.
הלא טוב לנו לבטוח בה' אלהי ישראל אשר בחר בארץ הזאת
חכמינו מלמדים אותנו כי ארץ ישראל נקנית בייסורים. הקליפות מתחזקות כנגד הקדושה ומנסות בכל כוחן למנוע את ההתיישבות של היהודים בארץ ישראל. הן יודעות כי ההתיישבות הזו תכרית את כל פועלי האוון בעולם ולכן הן מנסות להפריע להתיישבות הזו בכל כוחן.
כך קורה גם לרבי חיים אבולעפיה ולמתיישבים היהודים שאיתו. באלול של אותה שנה החליט המושל של דמשק סולימן איברהים פשה להרוג את דאהר ולהחריב את טבריה. רבי חיים פרחי, שהיה תושב דמשק, הזהיר את רבי חיים אבולעפיה לברוח מטבריה לפני שתחרב על ידי מושל דמשק, אבל רבי חיים לא הסכים לנטוש את העיר, ואמר: לא בנינו את טבריה בשביל לברוח ממנה. ואם נברח זו תהיה חרפה ואיבת עולם עם המושל.
ובלשונו: "הלא טוב לנו לבטוח בה' אלהי ישראל אשר בחר בארץ הזאת וה' אשר עזרנו ונתן לי כח לבנות טבריא בימים מועטים שודאי מאת ה' היתה זאת שאם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בניו בו, הוא יצילנו מן הבאים לצור עליה. ובה' אשר חפץ בישוב ארץ ישראל אנו בטוחים וזכות כל הצדיקים התנאים והאמוראים הקבורים בארץ יגן עלינו ועל הארץ". וגמר בלבו שלא לצאת.
שלום לכם אל תיראו
סולימן פשה מימש את האיום שלו, וביום ט' באלול בא מדמשק ושם מצור על טבריה. במהלך המצור הוא ירה על טבריה פגזים רבים מלמעלה, וגם חפר מנהרות לחדור לעיר ולא הצליח. ובכל שבת היה דורש הרב לאנשים ואומר להם "שלום לכם אל תיראו". בינתיים שלח רבי חיים אבולעפיה מכתב לסולטן שמינה את סולימן פשה לראש החאג' של העולים למכה וכך הוסר המצור מעל טבריה.
ועשו אותו יום משתה ושמחה
חתנו של הרב אבולעפיה, רבי יעקב בירב, מתאר את המצור בספר קטן בשם "זמרת הארץ" שכתב סמוך לאחר המצור: "ואז הלכו עַם בני ישראל לבית הכנסת בששון ובשמחה, וקם הרב ז"ל לדרוש להם כמנהגו בכל שבת, ודרש להם בשבח הנס, ואחר הדרוש קודם הקדיש בֵּרֵךְ הגומל בלשון רבים, וצווה להם שיענו אמן לצאת ידי חובה, ואחר כך גמרו את ההלל וקראו הלל הגדול עם נשמת כל חי עד סוף ישתבח, ושוררו בקול זמרה ונעים כבחגים ובמועדים, ועשו אותו יום משתה ושמחה".
"וקבלו כל אנשי טבריא עליהם ועל זרעם בהסכמת הרב נר"ו להיות עושים ביום ד' בחודש כסליו בכל שנה ושנה יום משתה ושמחה כיום פורים, על הנסים ועל הנפלאות אשר עשה האל יתברך אתם והוציאם ממות לחיים, ביום ד' לחודש כסליו שנת התק"ג ליצירה".
ה' איתנו אל תיראום
הסולטן מת שנה אחר כך וסולימן אברהים פשה חזר לצור על טבריה אחרי שחזר מהחאג' במכה. גם כעת היו אנשים שפחדו וניסו להפחיד את הרב אבולעפיה ואת התושבים היהודים שיברחו מהעיר, אבל הרב אבולעפיה חיזק את רוחם ואמר להם: "ה' איתנו אל תיראום". בינתיים אסף סולימן אברהים פשה חיילים רבים והביא נשק מעכו והגיע על כפר לוביא, מרחק שעתיים מטבריה.
מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן
באותה שנה בליל שבת שופטים קרא בנו של הרב חיים אבולעפיה את ההפטרה של שבת "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם מִי אַתְּ וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת וּמִבֶּן אָדָם חָצִיר יִנָּתֵן" (ישעיה פרק נא יב). והרב חיים ששמע את בנו אמר לאנשי ביתו נבואה זו נצרכה לדורות ועל כן נכתבה. נבואה זו בשורה מהקב"ה שאין לנו לירא מבן אדם.
ובשבת דרש את הפסוק הזה בבית הכנסת וגם את הפסוק מהפרשה "וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֵיכֶם אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם אַל תִּירְאוּ וְאַל תַּחְפְּזוּ וְאַל תַּעַרְצוּ מִפְּנֵיהֶם: כִּי ה' אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". (דברים פרק כ ג). והבטיח להם הבטחה גדולה.
וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֵּצֵא מַלְאַךְ ה' וַיַּךְ בְּמַחֲנֵה
"ביום א' בשבוע, ה' אלול, התבשרו כי סולימן אברהים פשה חלה בשבת חולי מעיים בכפר לוביא. וביום ג' נפח את נשמתו. ביום ד' כבר נסע השר הגדול של סולימן אברהים פשה עם כל כלי המלחמה להוליכם לעכו. ואת פגר המשנה כבר הוליך אותו לדמשק ואז שמחו העם שמחה גדולה ותעבר הרנה ביום ההוא.
וביום שבת קודש דרש הרב ז"ל בשבח הנס ביתר שאת על הנס הראשון וקראו את ההלל כבראשונה וקבלו עליהם ועל זרעם לעשות יום משתה ושמחה ביום ז' לחדש אלול כי בו ביום נפגר המשנה ומת. כן יאבדו כל אויבך ה' כן תראנו התשועה הגדולה בביאת משיחנו במהרה בימינו".
כפר לוביא – קיבוץ לביא
כפר אירוח לקליפות
כפר לוביא שבו מת סולימן אברהים פשה צורר היהודים היה עד שנת תש"ח כפר עוין ליהודים. הכפר הזה נמצא על הדרך לטבריה מזרחית לצומת גולני מול המקום שנמצא בו היום קיבוץ לביא. היה שם בתקופת הגמרא יישוב יהודי "פונדקא דלוי" (ירושלמי שקלים ז ב). הערבים ירשו את הכפר היהודי ושמרו על שמו, אבל לא שמרו על אורחות חייו. הערבים שגרו בכפר הזה היו כל כך רעים, עד שהבריטים הגלו מהכפר חלק מהמשפחות לזיכרון יעקב, לעזה ולטול כרם. אחר כך הם קבעו בכפר תחנת משטרה.
תושבי הכפר הרעים הללו ניסו בכל דרך לפגוע ביהודים שבאו להתיישב בגליל. לפני מלחמת העולם הראשונה הם הרגו את השומר של ס'גרה, במלחמת השחרור הם פגעו באוטובוסים שהסיעו יהודים והכביש לטבריה נחסם. וכשהמאבק הגדול על הארץ התרחש במלחמת השחרור, הם אירחו את הקליפות הגדולות מכולם, "צבא ההצלה של קאוקג'י" שבא מעירק לכבוש את הארץ ולהרוג את היהודים שבה.
ושבו בנים לגבולם
פעמיים היה קרב על המקום הזה. בב' בסיוון תש"ח ניסו לוחמי צה"ל לכבוש את הכפר הזה ולא הצליחו, קרב שעלה לנו ב-21 חיילים הרוגים. בי"א בתמוז תש"ח, אחרי הפגזה וסיור אלים של חטיבת גולני, ברחו כל תושבי הכפר ביחד עם כל הלוחמים המפוחדים של "צבא ההצלה" ונפתחה הדרך לטבריה.
האדמות של פונדקא דלוי חזרו לבעליהן, ובמקום כפר הרוצחים האלים הזה התיישבו במקום יהודים בקיבוץ לביא ובגבעת אבני, והם נוטעים ובונים ולומדים ומלמדים ומרבים חיים ושלום וברכה בעולם. כך התקיימה במקום הזה פעמיים הנבואה שנאמרה בפרשת השבוע באופן מופלא שבמופלאים.
הפטרת לכה דודי
הזכויות שמורות לנביא ישעיה
ההפטרה שאנו קוראים השבוע היא כל כך חשובה, עד שהמעיין בה יראה שחלקים רבים מהפיוט "לכה דודי" לקוחים מההפטרה הזו (ישעיה פרק נא-נב). גם הפסוק "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם", גם הפסוק " עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן, לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ" וגם הפסוק "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי" היו מול עיניו של רבי שלמה הלוי אלקבץ כשכתב את הפיוט ששרים כמעט כל בית ישראל.
מרכז הפיוט – כי בא אורך קומי אורי
אם מסתכלים על מספר המילים בפיוט רואים כי עיקר הפיוט הוא המרכז שכתוב בו, "כי בא אורך קומי אורי". כך פירש ר' יעקב בזק על פי מספר המילים שבפיוט. אם סופרים אותם רואים כי יש 65 מילים לפניו ו-65 מילים אחריו. המילה "אורך"אמצע לגמרי 68 מילים לפניה ו-68 מילים אחריה. "התעוררי התעוררי" הן המילים 65-64 מהתחלה, ולעומתן המילים "עורי עורי" הן המילים 65-64 מסוף הפיוט. ולפי המספרים הללו אפשר להבין מה הוא לב ליבו של הפיוט הזה.
האמונה כי בא זמנה של ירושלים להאיר את העולם היא הנותנת לנו כוח לקום מעפר, להתעורר ולהתחזק, להתעצם ולהאיר את אור השם שזורח עלינו. וכשאנו קמים כבוד ה' עלינו נגלה ומתגלה ומתקדש בעולם.
מדינת ישראל – קידוש השם
על האומץ והגבורה מתוך אמונה אנו חוזרים כל יום בקדיש, שהוא התפילה שחוזרת יותר מכל תפילה אחרת בכל העדות והנוסחים. היא נאמרת בכל שלושת התפילות בכל יום, נאמרת בכל תפילות השבתות והחגים. ועל האומר אותה כתוב כי הוא מעורר את הגאולה של עם ישראל. שבכל שעה שאנו עונים "יהא שמיה רבה מברך" וכו' מתעורר כוח הגאולה מלמעלה והקב"ה שואל את עצמו ואת פמליה של מעלה ואומר "מה לו לאב שהגלה את בניו ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם" (ברכות ג ע"א).
התפילה הזאת היא התפילה הכי מזוקקת על הגאולה שתביא קידוש השם מסוף העולם ועד סופו. ובקדיש אנו מכריזים ואומרים בכל כוחנו ועוצמתנו כי אנו מאמינים בגאולה, ויודעים כי בא תבוא, והאמונה הזאת היא בעלת כוח עצום.
ובגמרא (שבת קיט ע"ב) כתוב: אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, כֹּל הָעוֹנֶה "אָמֵן יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרֵךְ", בְּכֹל כֹּחוֹ, קוֹרְעִים לוֹ גְּזַר דִּינוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר, (שופטים ה) "בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת בְּיִשְׂרָאֵל, בְּהִתְנַדֵּב עָם בָּרְכוּ ה'". מַה טַעַם "בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת"? מִשּׁוּם דְּ"בָרְכוּ ה'". רַבִּי חִיָּא בַר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, אֲפִילוּ יֵשׁ בּוֹ שֶׁמֶץ שֶׁל עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים, מוֹחֲלִים לוֹ, כְּתִיב הָכָא, "בִּפְרוֹעַ פְּרָעוֹת". וּכְתִיב הָתָם, (שמות לב) "כִּי פָּרוּעַ הוּא". אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ, כֹּל הָעוֹנֶה 'אָמֵן' בְּכֹל כּחוֹ, פּוֹתְחִין לוֹ שַׁעֲרֵי גַּן עֶדֶן. שֶׁנֶּאֱמַר, (ישעיה כו) "פִּתְחוּ שְׁעָרִים וְיָבֹא גּוֹי צַדִּיק שׁוֹמֵר אֱמוּנִים". אַל תִּקְרֵי "שׁוֹמֵר אֱמוּנִים", אֶלָּא "שֶׁאוֹמְרִים אָמֵן".
ההבנה שכלולה בקדיש נותנת לאדם הרבה כוח ועוצמה. ולכן כתוב כי הברכות המיוחדות הללו נאמרות כאשר אדם אומר אותן בכל כוחו, שזה הרבה יותר מכל כוונתו. זו אמירה שמפעילה את כל הכוחות של האדם לפעול ולעשות ולהביא את הגאולה לעולם. אמן ואמן.
אמון ופחד בדרך לחתונה
נפגשתי עם בחורה ורצינו לדעת האם להתחתן או לא. שנינו התלבטנו, היא התלבטה כי אני הייתי בשלבי התחזקות ולא שמרתי את כל מה שהיום אני שומר ומקפיד. לא הקפדתי אז על כל התפילות ועל כל ההלכות למרות שרציתי מאוד. אני פחדתי כי הבחורה שיצאתי איתה הייתה בחורה דעתנית וחכמה שחשבתי שלא יהיה לי קל להסתדר איתה.
הגענו לרב מרדכי אליהו זצ"ל ושיחה קצרה הספיקה לו לקלוט את התמונה. הוא ביקש ממני להמתין בחוץ ושאל את הבחורה: האם את מאמינה לו? היא השיבה שכן. אמר לה שהתשובה שלה חשובה לו מאוד, וביקש ממנה לקרוא לי ולהמתין בחוץ.
כשנכנסתי הוא שאל האם אני לא פוחד. זו הייתה שאלה מדויקת להפליא שהתירה באחת את כל הספקות שלי. אמרתי לו שאני מכיר את התכונות שלה והיא מתאימה לי מאוד. הרב בירך אותנו והיום הבחורה הזאת היא אשתי ואנחנו חיים יחד בנחת ובשמחה לאורך ימים ושנים טובות בעזרת השם.
וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ
אחרי מלחמת העולם הראשונה היה רגיל החפץ חיים לומר פסוק מספר עובדיה (א' י"ז): "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ וְיָרְשׁוּ בֵּית יַעֲקֹב אֵת מוֹרָשֵׁיהֶם". משמעות הפסוק היא שמי שיימלט להר ציון יינצל. עוד כתוב בפסוק הזה כי בני ישראל יזכו לכבוש את אלה שכבשו אותם בעבר.
הרב כהנמן סיפר כי גם הוא שמע את הפסוק הזה מהחפץ חיים. הוא פגש את החפץ חיים בסוף ימיו, כשהיטלר כבר עלה לשלטון בגרמניה והאנטישמיות הציפה את אירופה ביתר שאת וביתר עוז. החפץ חיים הרבה לדבר על המוראות הממתינות לעם ישראל. כשהרב מפוניבז' שאל את החפץ חיים מה יקרה ליהודים, ענה לו החפץ חיים כי כתוב: וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ. הרעה לא תגיע לארץ ישראל.
בעקבות הדברים של החפץ חיים עלה הרב כהנמן לארץ ישראל וייסד כאן את ישיבת פוניבז' בבני ברק. ולא עוד, אלא שעל חזית בניין ישיבת פוניבז' בבני ברק מתנוסס הפסוק מספר עובדיה: וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ. להורות שבזכות הפסוק הזה הוא עלה לארץ ישראל והקים את הישיבה.
מתברר כי כמו החפץ חיים, גם הרב זצ"ל הזכיר את אותו פסוק כדי להרגיע ולומר שהעתיד שלנו מובטח כאן בארץ ישראל.
סיפרה מירב עמור, בת הרב זצ"ל: תמיד כשבאו לאבא הרב זצ"ל ואמרו לו: הרב, מה יהיה? יש פיגועים, קורים דברים קשים - הרב היה מעודד, אומר לא לדאוג וחוזר על אותו פסוק: "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה וְהָיָה קֹדֶשׁ". מי שבארץ ישראל הוא מוגן ולא צריך לפחד. כולם עוד יגיעו לפה.
תשובה מאהבה. כשאני חוטא, אפילו בטעות, אני מפחד מהעונש ויוצא שאני בעצם מפחד מהקב"ה. אני רוצה להגיע לתשובה מהאהבה. כיצד אני אוכל להגיע למדרגה כזו?
תקרא את ברכת אהבת עולם בכוונה ובשמחה רבה כל יום בבוקר ובערב.
מלחמת בני האור . איך להתייחס לשמועות על מלחמות ודינים ועל ביאת המשיח בקרוב?
הרב אליהו זצ"ל היה מבטל את כל נבואות ההפחדה הללו. הוא היה אומר כי כל נבואות הזעם הן מאחורינו, ועל הימים שלנו נאמר קומי אורי כי בא אורך. על כן הוא היה אומר כי תפקידנו בעת הזאת הוא רק להביא אור.
מי שמאמין לו מפחד . הרבה אנשים פורקים באוזניי את צרותיהם, וזה כולל הרבה מאוד לשון הרע. מה אני צריכה לעשות? הם לא במצב שאני יכולה לעצור בעדם.
לשמוע ולעזור להם, אבל לא להאמין לסיפורים שלהם לגמרי כאילו הם אמת מסיני.
מי שמאמין להן מפחד . חברות שלי אומרות שאני צריכה לדעת להוכיח שיש אלוקים, או לדעת להסביר כל מצווה למה עושים אותה. למרות שאף פעם לא נפגשתי בהרהורים כאלה ב"ה. האם לדעת הרב באמת צריך לדעת להוכיח את האמונה שלי?
אם יש לך את האמונה שבלב – את לא צריכה את כל הקושיות ולא צריכה להסביר כל דבר. את האמונה שבלב אין צורך להוכיח. זה אישי מאוד אצל כל אדם. ואגב, למעלה מ-90% מבני האדם בעולם מאמינים באלוקים בצורות שונות. וכך האמונה ממשיכה אלפי שנים, זאת אומרת שזה משהו מובנה בתוכנו. במשך החיים אנחנו יותר ויותר לומדים איך האמונה הזאת מתיישבת גם בשכל, אבל גם אם לא מבינים, כי לא כולם יודעים מספיק או חכמים מספיק או מבוגרים מספיק - עדיין האמונה נכונה.
מה חז"ל באמת רצו שנרגיש בין י"ז בתמוז לט' באב?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
אי אפשר להילחם ברע בלי להביא חלופה!
אנחנו קודש למענך
כיצד הופכים את צום עשרה בטבת לששון ולשמחה?
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
מה מברכים על פיצה?
איך עושים קידוש?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
