ישיבה
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- שף ויתיב - הלכות קריאת תהילים
הבן איש חי בספרו תורה לשמה (שאלה שצט) נשאל אם המתפלל עבור חבירו יזכירנו בשם אביו או אמו, והשיב בתירוצו השני: ״איתא בגמ’ (שבת סו,ב) אמר אביי, אמרה לי אם: כל מנייני בשמא דאימא. ופרש״י ז״ל כל לחישות פלוני בר פלונית, ע״ש. ועל פי זה כותבים בקמיעות שם האם, ונראה דהוא הדין בבקשת רחמים בפה דמזכירין שם האם. ואשר שאלתם מה טעם יש בזה, נראה דהיינו טעמא משום דעל הרוב ימצא על האיש קיטרוגים יותר מן האשה. האחד,מפני שהאשה פטורה ממצות עשה שהזמן גרמא, וגדולה מזו שהיא פטורה ממצות תלמוד תורה, והאיש לא פלט מעוון ביטול תורה, וכמו שאמרו רבותינו ז״ל (ברכות ה,א) פשפש ולא מצא יתלה בביטול תורה. ועוד כי האשה מוצלת מעון הקרי אשר הוא דבר המצוי בזכרים הרבה, וע״כ קיטרוגים של האשה על הרוב הם מועטים משל האיש. לכן יזכירו שם האשה עדיף. גם עוד אין המקטרגים מתקנאים בנקבות כמו בזכרים. ושמעתי אומרים טעם אחר מפני שהאם היא מבוררת יותר מהאב אבל חזקת האב היא מכח רובא, וכמו שאמרו בגמ’ (חולין יא,ב) ודילמא לאו אבוה הוא, אלא שמע מינה דאזלינן בתר רובא״, עכ״ל.
והנה בספרו בן יהוידע (ברכות נה,ב) קרא תיגר על הטעם האחרון שכתב שהוי זלזול בכבוד אביו שעושהו בתורת ספק, ועיין מה שכתב שם.
וכבר הקשו עליו שטעם זה מקורו טהור מהזוהר הקדוש (ח״א דף פד ע״א): ״וכי לא הוי בריה דישי איהו, עד דאיהו אמר בשמא דאמיה ולא בשמיה דאבוי? אלא הא אוקימנא דכד ייתי בר נש לקבל מלה עלאה לאדכרא, בעי למהך במלה דאיהי ודאי, ועל דא אידכר לאמיה ולא לאבוי״.
והובא במהרש״ל (חכמת שלמה,שבת סו,ב): ״לפי שבני אדם מכירים את האם שהיא ודאית יותר מהאב, לכן מזכירין שם האם״.
ובשו"ת לבושי מרדכי (מהד"ת יו"ד קמ"ט) הקשה שאין מקום להזכיר האם אלא בלחש ולא בתפילה: "ועל דבר הזכרת שם האב או שם אם בכתב על המצבה, והנה מעולם היה תמוה בעיני אשר בהזכרת שמות בתפילה ואמירת יהי רצון לאחר אמירת תהילים נוהגים בגלילות אלו להזכיר שם האם, והלא מבואר במס' שבת (ס"ו ע"ב) דאמר אביי אמרה לי אם, כל מניינו בשמא דאמא, כמו שאמר שם פלניא בר פלניתא, ופירש רש"י ז"ל (שם ד"ה כל מנייני) כל לחישות ומשום דכופלין אותן קרי להו מניינו. א"כ משמע דוקא סגולת לחש הוא בשמא דאמא, אבל הזכרה בתפילה וכיוצא בזה וכי הוא בכלל לחש, הזכרת תפילה היא לאפושי רחמי משמיא וכל כיו"ב.״
וכן דן בזה בשו״ת בצל החכמה (ח״ג סי’ צא,אות ג’) בשם הספר הדרת שלום (סימן י’ ס״ו בהוספה) דמנהג העולם שכאשר מתפללים על החולה ר"ל או במי שבירך אצל הס"ת אומרים פלוני בן פלונית. וקשה דבזוהר הקדוש (שמות די"ז ב) כתב שלעשות כן הוא דרך המכשפים והשדים שאין מזכירין לעולם שם אביו של אדם אלא שם אמו דבר שאין בו חשדא פי' שהוא ודאי, ושכן נרמז זה בגמ' שבת ס"ו: כל מנייני בשמא דאימא ופרש"י כל לחישות, ועל כן ראוי לשנות בקדושה כשמתפללין לפני הקדוש ברוך הוא או במי שבירך אצל הס"ת, ונראה שטוב לומר כלשון זה, פלוני הנולד מאשה פלונית שהוא פלוני בן פלוני, וכ"ה בצוואת הרה"ק מהר"א הגדול מקארלין לרשום על המצבה כנוסח הזה, פ"נ פלוני הנולד מאשה פלונית שהוא פב"פ. ופשוט דה"ה לנקבה, פלונית הנולדה מאשה פלונית שהיא פלונית בת פלוני. וכן נכון לומר גם בהזכרת נשמות. ודלא כמנהג זקנו מהרש"ח שאמר בהזכרת נשמות, פלוני בן פלונית כנדפס בסדור אור הישר״, עכ״ל. וראה שם שהכהו על קדקדו שהרי בזוה״ק מובא להדיא לומר שם האם מטעם זה, כדהבאנו לעיל.
גם הגאון רש״ז אורבעך (הליכות שלמה פ״ח הי״ז) כתב שבתפילה על החולה יש להזכיר את שם אמו ולא הכנוי, וכן הגרי״ע יוסף (יבי״א ח״ב סי״א) כתב כשמתפלל על חולה יתפלל בשם אמו אלא שהוסיף שזהו רק על הצד היותר טוב אלא שאין בזה קפידא כל כך, ובפרט שאין יודעים את שם האם שפיר לומר את שם האב או אפילו רק שמו בלבד.
והנה בהשכבה כתב שם ביבי״א שיש מנהגים שונים. יש שמזכירים את שם האב ויש מזכירים את שם האם ויש כאלו שמזכירים את שם האב והאם יחד ואומרים פלוני בן פלוני ופלונית, ונהרא נהרא ופשטיה.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.
מאמר שלישי מדרגת החסיד וראיית המלאכים
מאמר שלישי המשך פסקה י"א
השיעור עוסק במדרגתו הרוחנית של ה'חסיד' בספר הכוזרי, החווה השגחה אלוהית מתמדת ומודעות עמוקה לבורא בכל תנועה ודיבור. מתוך כך נידונה המחלוקת בין הרמב"ם לרמב"ן ולריה"ל סביב ממשות ההתגלות של מלאכים בעולם והשגתם על ידי יחידי סגולה.
רביבים לימוד גמרא ועיון לנשים
חובה לנשים להרחיב ולהעמיק בלימוד התורה וההלכה, תוך הבנת ההיגיון הפנימי שבתורה, כפי שעולה מהתלמוד ומפרשיו | בכלל זה חובה ללמוד באופן כללי גם את המצוות שאינן נוגעות למעשה | פסקו הראשונים שאין ללמד את הבת תורה, שמא מתוך לימודה תורֶה היתר בדברים אסורים | אולם אישה שרוצה ללמוד מעצמה, רשאית ללמוד תנ"ך ותורה שבעל פה בעיון, ויש לה שכר על כך | בכל הדורות היו נשים שלמדו תורה והגיעו בה לרמה גבוהה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת וירא תשפז
בְּאֵלוֹנֵי מַמְרֵא – הוּא שֶׁנָּתַן לוֹ עֵצָה עַל הַמִּילָה . איך שאל אברהם אע"ה עצה אם לקיים ציווי המקום. וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים - אצל אברהם המלאכים נדמו כאנשים, גם אצל לוט נדמו כאנשים דכתיב וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. והכתוב קראם מלאכים מה הטעם לשינוי לשון הכתוב. בְּיוֹם הַמִּשְׁתֶּה הֵבִיאוּ הַשָּׂרוֹת בְּנֵיהֶן עִמָּהֶן וְהֵנִיקָה אוֹתָם שרה. קשה איך היתה מותרת להניק את התינוקות של הגויים. ונפסק בשו"ע ישראלית לא תניק לבן עובד כוכבים אפילו בשכר.
וירא פרשת וירא – שותפים עם השם
איך ייתכן שהקב"ה בורא העולם אומר שאינו יכול להפוך את סדום מבלי לגלות זאת תחילה לאברהם אבינו? מה ההגיון?
מידות הראי"ה רוממות האמונה מעבר לגבולות השכל
אמונה ל"ב - ל"ד
השיעור עוסק בתפקידם של גדולי ישראל לזכק ולרומם את האמונה הטבעית משפלותה ומסורגיה, כך שתאיר בכל רבדי המציאות והחיים. מודגש כי שורש האמונה הוא עצם הקשר הפנימי והאינסופי של הנשמה עם בורא עולם, הנעלה ורחב בהרבה מגבולותיו המצומצמים של השכל האנושי.
מידות הראי"ה סוד תיקון המידות בנפש האדם
אל המידות א'
עבודת המידות היא הגשר המחבר בין נשמת האדם הטהורה לבין חיי החומר והמעשה בעולם הזה. השינוי האמיתי מתאפשר כאשר מקדימים את התבוננות השכל והדעת לעבודה הרגשית, ובכך יוצרים הרגלים נכונים ומרוממים.
משיח בן יוסף התפילות על משיח בן יוסף
המשורר אסף מזהה בתהילים את חיילי ישראל שיוצאים למלחמה בתור חייליו של 'משיח בן יוסף' וגם של 'משיח בן דויד', לפי הבנה זו התפילה על 'משיח בן יוסף' היא בקשה להגעה להכרה שהוא בעצם 'כסא דויד עבדך'.
תורה ומדע מבט מאחד מול מציאות מפרדת
השיעור עוסק בהתמודדות עם תפיסות פוסט-מודרניות המפרשות את המציאות כמאבק כוחות בין מדכא למדוכא. מנגד, מוצגת תפיסת הראי"ה קוק הדוגלת בהסתכלות מאחדת, הרואה בכוחות השונים בעולם ובעם ישראל חלקים המשלימים ומאזנים זה את זה.
לך לך קדושת הארץ, ניסיונות ואחריות ציבורית
שיחת מוצ"ש פרשת לך - לך
השיעור עוסק במעלותיה וקדושתה הייחודית של ארץ ישראל דרך מסעותיו וניסיונותיו של אברהם אבינו, אשר חיזקו את הקשר הנצחי שבין עם ישראל לארצו. בהמשך לכך, מודגשת חשיבות ההנהגה, ערך לימוד התורה והצורך בהקפדה מוסרית ושלום בענייני הציבור והמדינה.
לך לך אברהם אבינו וסוד הבחירה הכללית
השיעור עוסק בדמותו של אברהם אבינו, המייצג את המעבר מצדקות פרטית לבחירה כללית בעם ישראל ומידת החסד העולמית. דרך מהלכיו ונדודיו מתבארים היסודות של קדושת ארץ ישראל, ברית המילה והחיבור הנצחי בין עם ישראל לה'.
