ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- הלכה מחשבה ומוסר
- עין אי"ה
- עין אי"ה - הרב משה גנץ
- שבת ומועדים
- חנוכה
- עיונים בעניני חנוכה
שרת המדיה מוקדש על ידי משפחת גרין לעילוי נשמת יקיריהם
כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל, טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל.
יַחַס יִשְׂרָאֵל אֶל אֻמּוֹת הָעוֹלָם, חָכְמָתָם וּמִנְהֲגֵיהֶם וְנִימוּסֵיהֶם. כְּבָר פֵּרְשׁוּ חֲזַ"ל הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין... אנחנו נקרא את הכל יחד ונסביר אחר כך לאט לאט, ונחזור עוד הפעם. וּכְבָר פֵּרְשׁוּ חֲזַ"ל הַהֶפְרֵשׁ שֶׁבֵּין הַקּוּבְלָנָה שֶׁל "וּבְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם", לְאוֹתָהּ שֶׁל "וּבְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם". כִּי מְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, הַמְקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם.
אָמְנָם, הָעֲשִׂיָּה כַּמְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם גַּם הִיא צְרִיכָה שְׁמִירָה יְתֵרָה, שֶׁלֹּא יִמָּשְׁכוּ אַחֲרֵיהֶם לַעֲשׂוֹת גַּם כֵּן כַּנִּימוּסִים הַמְקֻלְקָלִים. וְהַיְּסוֹד הַנֶּאֱמָן לְהַנְהָגָה בָּזֶה הוּא, שֶׁיִּשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת רוּחוֹ וּלְבָבוֹ מִכָּל מִשְׁמָר. אִם לִפְעָמִים יִרְאֶה דָּבָר טוֹב, הַנְהָגָה יְשָׁרָה וְתִקּוּן יִשּׁוּבוֹ שֶׁל עוֹלָם בָּעַמִּים, וְיִקָּחֵם לְהָבִיא אֶל גְּבוּלוֹ, יִרְאֶה שֶׁלֹּא רוּחַ הָעַמִּים בִּכְלָלוֹ יִכָּנֵס לְתוֹךְ חַיָּיו הַפְּנִימִיִּים. כִּי בְּהִכָּנֵס רוּחַ הָעַמִּים לְתוֹךְ חַיֵּיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, אָז אֵין מַעֲצוֹר וְאֵין מַעֲמָד. וְאָז כְּבָר נֶהֱדַף רוּחַ יִשְׂרָאֵל מִמְּקוֹמוֹ, וְעַל כִּסְאוֹ יָשַׁב זָר.
עין אי"ה - הרב משה גנץ (85)
הרב משה גנץ
39 - חנוכה - מה שמעבר
40 - חכמה בגויים תאמין?!
טען עוד
כִּי אִם רוּחַ יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֵיתָן וְקָבוּעַ בַּלֵּב. הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה וְכָל הַמִּדּוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁהֵן שַׁיָּכוֹת לָהּ, צְרִיכוֹת שֶׁיִּהְיוּ חָסְנָם וּמָעוּזָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וּמִצַּד הַחִיצוֹנִי וְהַטָּפֵל שֶׁבַּחַיִּים, מִצַּד צֹרֶךְ הַשָּׁעָה וְיִשּׁוּב הָעוֹלָם, יִפְנֶה לִפְעָמִים לָקַחַת מִכָּל דָּבָר טוֹב שֶׁיִּמְצָא אֵצֶל הַגּוֹיִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתָיו. וְכָל זְמַן שֶׁרוּחוֹ בְּקִרְבּוֹ אֵיתָן וְנֶאֱמָן לְשֵׁם ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְתוֹרָתוֹ, הַדָּבָר אֵינוֹ מְצֻיָּר כְּאִלּוּ הַגּוֹיִים נִכְנָסִים אֶל גְּבוּלוֹ וְנוֹגְעִים בְּנַחֲלָתוֹ. כִּי אִם הוּא יָבוֹא לָקַחַת מֵאִתָּם, אוֹ הֵמָּה יָבִיאוּ לוֹ אֶת הַדָּרוּשׁ לוֹ לְקַבֵּל מֵהֶם, יֹפִי יָפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת בְּאֹהֳלֵי שֵׁם.
וְעַל כַּאֲשֶׁר רוּחַ יָוָן פָּרַץ לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ עֹמֶק קְדֻשָּׁתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, לַעֲשׂוֹת צִבְיוֹן חָדָשׁ עַל הָרוּחַ הַיִּשְׂרְאֵלִי, וּתְשׁוּקוֹת חֲדָשׁוֹת בִּפְנִימִיּוּת הַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים עַל פִּי הַמִּדָּה הַיְּוָנִית, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנְסוּ לַהֵיכָל - טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. לֹא פָּסְלוּ רַק אֶת עַצְמָן שֶׁל אוֹתָן הַדֵּעוֹת וְהַתְּכוּנוֹת שֶׁנִּפְגְּמוּ עַל יְדֵי הַמַּגָּע עִם הַתַּרְבּוּת הַיְּוָנִית הַהוֹלֶלֶת. כִּי אִם, הַדָּבָר פָּעַל עַל כָּל הַמַּעֲרָכָה שֶׁל הַדֵּעוֹת וְהַמִּדּוֹת וְהַמַּעֲשִׂים וְהַתּוֹרוֹת, לִיתֵּן בָּהֶם טַעַם לִפְגָּם, לְהוֹרִידָם מִקְּדֻשָּׁתָם וְלִמְנֹעַ פְּעֻלָּתָם הַטּוֹבָה וְהַקְּדוֹשָׁה עַל עַם ה'.
וּלְמַעַן יְהִי לָנוּ עַמּוּד זֶה יְסוֹד לְהוֹרוֹתֵנוּ אֶת הַדֶּרֶךְ בְּגָלוּתֵנוּ וּפִזּוּרֵנוּ בֵּין הַגּוֹיִים, בְּאֵיזֶה אֹפֶן נִתְיַחֵס אֲלֵיהֶם בְּחָכְמָתָם וּמִנְהֲגֵיהֶם. וְיִשָּׁמֵר שֶׁלֹּא יִכָּנְסוּ אוֹתָם הַדְּבָרִים הַנִּקְלָטִים מֵאֲוִיר אֶרֶץ הָעַמִּים בִּפְנִים חַיֵּינוּ הַמְקֻדָּשׁ בִּקְדֻשַּׁת שֵׁם ה' יִתְבָּרַךְ הַנִּקְרָא עָלֵינוּ, לְבִלְתִּי נִתְפַּתֶּה לֵאמֹר כִּי אִם הַזֶּרֶם הַזָּר יִגַּע רַק בְּחֵלֶק קָטָן מֵהַדֵּעוֹת וְהַתְּכוּנוֹת שֶׁעַל פִּי הַתּוֹרָה, כִּי רַק חֵלֶק זֶה הַנִּרְאֶה לְעֵינֵינוּ שֶׁמִּתְחַלֵּל אָנוּ קוֹבְעִים. וְאַף שֶׁגַּם מִצַּד חֵלֶק אֶחָד מֵחֶמְדַּת חַיֵּינוּ וְאוֹר תּוֹרָתֵנוּ שֶׁמִּתְחַלֵּל עַל יְדֵי מַגָּע זָר, דַּי הוּא לְהִבָּדֵל וּלְהִתְרַחֵק וְלִשְׁמֹר מִכָּל מִשְׁמָר אֶת אָרְחוֹת הַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים. אַךְ חִדּוּשֵׁי הַדֵּעוֹת יִתְנַחֲמוּ, כִּי יִחְיוּ בַּנּוֹתָר. וְעוֹד הָמוֹן רַב שֶׁל תּוֹרוֹת אֱמֶת וְחֻקֵּי חַיִּים לִפְנֵיהֶם, שֶׁהֵם יִחְיוּ בָּהֶם לַמְרוֹת הַחִסָּרוֹן הַנִּמְצָא בַּמָּקוֹם הַנִּפְגָּשׁ בָּרוּחַ הַזָּר שֶׁחָדַר כְּבָר אֶל עֹמֶק הַחַיִּים הַפְּנִימִיִּים שֶׁלָּהֶם. לָמַדְנוּ, שֶׁכֵּיוָן שֶׁרַק נִכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל, כֵּיוָן שֶׁרוּחַ הַזָּר חָדַר עַד לִפְנִים, עַד דְּחַיֵּי הַתּוֹרָה וְהַקְּדֻשָּׁה נִפְגְּעוּ בָּהֶם וּשְׁנוֹתָם כִּמְעַט עַל פִּי צִבְיוֹנָם הֵם - כְּבָר טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים שֶׁבַּהֵיכָל. שׁוּב לֹא יָנִיחוּ זָוִית אַחַת. רוּחַ הָאַרְסָה שֶׁל כַּחִינָה, תִּתְפַּשֵּׁט זֶרֶם הַזָּר וְהַמַּשְׁחִית בְּכָל גּוּפָהּ שֶׁל הָאֻמָּה, לְקַלְקֵל טַעֲמָהּ, אֱמוּנָתָהּ וְטוֹבָתָהּ.
וְכָל שֶׁמֶן מִשְׁחַת קֹדֶשׁ מִשְׁמָנָהּ שֶׁל תּוֹרָה, הַכֹּחַ הַמְקַדֵּשׁ, הַמֵּאִיר מַחְשַׁכֵּינוּ בְּכָל הַמַּצָּבִים - הִנֵּה נִטְמְאוּ. עַד שֶׁאִם יִשָּׁאֲרוּ מַעֲשִׂים פְּרָטִיִּים מִן הַתּוֹרָה בִּידֵי הַנִּסְחָפִים אַחַר רוּחַ זָר, יִהְיוּ "כְּמִצְוַת אֲנָשִׁים מְלֻמָּדָה". וְעַל פִּי רֹב הַדְּבָרִים הַתְּפֵלִים יַשְׁאִירוּ, וְלֹא יִהְיֶה בְּכֹחַ הַשֶּׁמֶן הַנִּטְמָא לְהָאִיר אוֹר קֹדֶשׁ.
תראו. חנוכה זה בעצם חג שמסמן את הניצחון של רוח ישראל על רוח יוון, אנחנו מדברים פה על פגישה בין שתי תרבויות שונות לגמרי זו מזו. והרב מתייחס... אז פה בסיפור ההיסטורי אנחנו יודעים שהרשעים רצו להרחיק אותנו מהתורה, נכון? גזרו גזירות וכן הלאה, והיתה מלחמה וניצח. אבל אנחנו לוקחים את המאבק הזה כמאבק שבעצם ממשיך להתנהל. היה ניצחון רגעי בחנוכה, אבל המאבק ממשיך להתנהל. יש תורת ישראל ויש תרבויות זרות, ואנחנו מדברים עכשיו על היחס הנכון - איך להתייחס אל תרבות הגויים.
וכאן הרב מתחיל משני פסוקים שנמצאים בספר יחזקאל, באותו פרק אפילו. והם פסוקים הפוכים זה מזה. יחזקאל גוער בעם ישראל: "וּבְמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם עֲשִׂיתֶם". ודבר שני הוא אומר: "וּמִשְׁפְּטֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם לֹא עֲשִׂיתֶם". שתי גערות, איך זה יכול להיות? אומרת הגמרא: "כִּי מְתֻקָּנִים שֶׁבָּהֶם לֹא עֲשִׂיתֶם, כַּמְקֻלְקָלִים שֶׁבָּהֶם עֲשִׂיתֶם". זאת אותה גערה. הוא אומר: יש אצל הגויים... גויים מתוקנים גם. ואתם כדרככם... לא עשיתם כדרכם, עשיתם כדרכי הגויים המקולקלים.
אומר הרב עכשיו, אבל תדע לך, שצריך גם זהירות כשאתה הולך לעשות "כמתוקנים שבהם". כי צריך שמירה, שדברים לא יחרגו מהמסגרת המתאימה והראויה. אז תראו, עם ישראל, אתם יודעים, שעם ישראל בגלותו, נגיד במאות השנים האחרונות לפחות, יהודים נאמנים היו מנותקים לגמרי מתרבות הגויים. עד שבא תקופת ההשכלה ואנחנו רואים מה היא עשתה. הרב נמצא בתוך תקופת ההשכלה, הוא מכיר מה שקורה. אבל עכשיו הרב נותן לנו איזה הגדרה. ההגדרה אומרת, שבהחלט לא נכון להגיד שאין לנו מה לקבל מהגויים. אנחנו יכולים לקבל מהגויים כל מיני דברים, והם נכללים בתוך מאמר חז"ל: "יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם". "יָפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת תִּשְׁכֹּן בְּאֹהֳלֵי שֵׁם".
"יָפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת" - יוון אגב זה יפת, נכון? כתוב בפרשת נח. יָוָן בְּנֵי יֶפֶת? יפת, כן. יפת. יפת ו... יפת, יָוָן. אבל זה לא מה שחשוב. כי לא מדברים רק על יוון, מדברים באופן כללי על יחס לתרבות הגויים. אומר הרב, "יָפְיוּתוֹ שֶׁל יֶפֶת בְּאֹהֳלֵי שֵׁם" היא נכונה מאוד בכל הנושאים הטפלים למרכז החיים. למשל, אף אחד לא יגיד 'אני לא משתמש בטלפון כי המציא את זה גוי'. 'לא משתמש בחשמל כי המציא את זה אדיסון, גם גוי'. מה פתאום? אנחנו יכולים לקחת מהגויים המון דברים שהם פיתחו והם עשו והם חקרו, ואנחנו משתמשים בהם. בכל מה שנוגע לצדדים הטכנולוגיים של החיים, לצדדים החיצוניים.
אבל, בעיה תהיה כשאנחנו הולכים להיפגש עם התרבות הרוחנית של הגויים. כאן יש בעיה. והרב אומר, טוב, אז יש חלקים שברורים לגמרי שהם בעיה. זאת אומרת, מי שיבוא ויגיד שהוא לומד מהגויים... גויים עובדים אלילים, כן? איך יעבדו הגויים האלה את אלוהיהם ואעשה כן גם אני - אוי ואבוי לו. ברור, זה מחוץ. אבל, יש עולם רוחני שלם, גם לגויים יש איזה עולם רוחני שלהם, והעולם הזה - יש סכנה שהוא ייכנס אלינו פנימה. ומזה צריך להיזהר.
והרב אומר לנו, שהרוח הגויית היא מטמאת לא רק את הרעיונות שלנו שהם נמצאים ממש בהתנגשות איתם גלויה, אלא זאת מערכת של מחשבות שלמה, והיא, כשהיא נכנסת אלינו - אוי ואבוי. אני אתן דוגמה, אולי אני אמצא עוד דוגמה. פסיכולוגיה. פסיכולוגיה, בן אדם הולך להתרפא, יש לו בעיה נפשית, הוא הולך להתרפא אצל פסיכולוג. אבל יש בעיה. תראו שוב, מתמטיקה אתה יכול ללמוד מהגויים, פיזיקה אתה יכול ללמוד מהגויים - אין בעיה. הנה הגענו לפסיכולוגיה. עכשיו תראו. בא יהודי אל הדוקטור הפסיכולוג, אומר לו 'אדוני הדוקטור, יש לי בעיה. אני קמצן. וזה מאוד מטריד אותי, ומעצבן אותי, ואני... אני לא רגוע. אני לא רגוע'. פסיכולוג רואה פה בן אדם עם מין מצב לא בריא מבחינה נפשית. הפסיכולוג מצידו יכול בהחלט לומר לו: "תשמע חמודי, אל תבער. אתה לא גונב. זה כסף שלך. אם אתה לא... אין לך חשק לתת - זה בסדר. יש אנשים שנותנים, ויש אנשים שלא נותנים. כל אחד לפי ה... לפי מה שהוא. אז אתה לא בא לך לתת - אל תיתן. מה קרה? אבל למה אתה עצבני? צריך רק להרגיע אותך. אם אני משכנע אותך שלא לתת זה... זה לא נורא, ואתה יוצא ממני רגוע - אומר הפסיכולוג: עשיתי את שלי. בשביל מה באת? באת בשביל לעזור לאיש, נכון? הנה עזרתי לו. עד עכשיו הוא היה במתח נפשי, עכשיו הוא רגוע לגמרי".
אבל זה ברור לגמרי, שאם הוא יבוא אל יהודי... בר-אוריין, יהודים, לא רק פסיכולוג מקצוען, שמבין שהתקנה, תפקיד שלו הוא רק להרגיע את הנפש - אז הפסיכולוג יגיד לו: "תשמע, בוא, אנחנו נתחיל לטפל בעניין. למה אתה קמצן? בוא, תתחיל. תיתן פעם עשר אגורות, אחר כך תיתן עשרים אגורות. תתרגל לתת - תראה שתפסיק להיות קמצן. ככה אמר לנו בעל חובות... בעל ספר החינוך, נכון? האדם נפעל לפי פעולותיו. אפשר... אפשר לפתור את הבעיה באופן אחר". אבל מה ההבדל בין שתי הדרכים? הדרך הראשונה היא באה ואמרה לך משהו שמאוד מתאים לאווירה השוררת בתרבות של... של גויים. מה יש? מה, בן אדם לא נותן צדקה, מה קרה? אם הוא גם גונב - אני מבין שזה לא בסדר. זה שלי שלך ושלך שלי, שלי שלי - לא, זה לא יפה. זה לא יפה, זה לא עומד באמות המוסר.
הנה, יש לכם כאן דוגמה מאוד מעניינת של איזה תרבות כזאת, שיש ממנה נפקא מינות. יש מושג של מוסר. מוסר... יש גם אצל הגויים יש מוסר. אבל הרוח הגויית, המוסר שלה הוא מוסר שונה לגמרי משלנו. למשל, אצל הגויים המוסר... קודם כל יש מה שאתם רואים היום, ככה בפוליטיקה של היום, בסיפורי היום יום... אתם מבינים? היום המוסר - דוגמה אני אומר - המוסר אומר: מי שחלש צודק. זה מה שכל הגויים אומרים עכשיו. כולם מתנפלים עלינו. מה יש להם? אנחנו הגוליית והוא הדוד, מפני שאנחנו - לנו יש טנקים והוא אין לו טנקים. לנו יש מטוסים, לו אין מטוסים. אז אנחנו ה"רעים" והוא ה"טוב". סתם דוגמה אני נותן.
אבל מעבר לזה. התוכן... אני אסביר במשפט. התוכן של מוסר אצל הגויים, הוא בנתינה... בעזרה לאנשים כשלעצמה. מוסר אצלנו זה תמצית החיים. מרכז החיים שלנו זה להיות טובים. אצל הגוי, החיים זה חיי הרגע. ככה, לאכול ולשתות ולשמוח. אבל, הוא אומר, צריכים לעשות הגבלה לזה. וההגבלה היא - אל תפגע באחרים. אצלנו זה הפוך. אנחנו אומרים: לא לפגוע באחרים, זה הלב של החיים שלך. אתה תהיה שמח ומאושר בזה, שאתה מתנהג יפה בין אדם לחברו. זה הדבר, זה שאתה אוכל ושותה, זה... בסדר.
עכשיו, כשבן אדם מקבל את הרוח הגויית הזאת, אז הוא נהיה יהודי... קר. הוא נהיה יהודי קר. מפני... נגיד את זה יותר חריף ויותר רחב: אצל הגוי העולם מבוסס על זכויות. כל היום אתם שומעים זכויות האזרח, זכויות חופש הדיבור, זכויות, זכויות. עולם לונה-פארק. אצלנו - העולם שלנו הוא עולם של חובות. אנחנו לא באנו לעולם בשביל לונה-פארק, באנו לעולם לעבוד, נכון? באנו לעולם לעבוד. ולכן, כל המערכת היא בנויה באופן הפוך לגמרי. ואז, אם הרוח הגויית חודרת אלינו - ותדעו לכם שהיא חודרת. יש לנו רדיו, יש טלוויזיה, יש עיתונים, יש תקשורת המונים, יש כל מיני דברים - והם מעבירים אלינו את הרוח הגויית. צריך מאוד להיזהר מזה.
יש יהודים לא מעטים, שומרי מצוות, אבל הם שקועים עמוק בתוך התרבות הכלל-עולמית, היום קוראים לזה גלובלית, כן? תרבות הכלל-עולמית. וכתוצאה מזה, היחס שלהם אל התורה הוא קריר לגמרי. אתם יכולים למצוא היום, אני אתן לכם רק דוגמה, אתם יכולים למצוא היום יהודים שומרי מצוות, שלא מסוגלים לעכל את פרשת העקדה. מוסר, נכון? מוסר. מה? היה לנו חבר כנסת, במרץ, שאמר... עזבו את הכנסת, אמר: אברהם אבינו רוצח. בטח רוצח, נו מה? יצחק לא עשה לו כלום. מה, מה... מה לקח אותו לעקוד אותו? מה? עכשיו תדעו לכם, שיש יהודים שומרי מצוות שהעסק הזה מאוד מעיק עליהם. אתה יכול לקרוא אפילו מאמרים של יהודי שאומר: אברהם עמד בניסיון בזה, שבסוף הוא לא עקד את יצחק, הוא שמע בקול המלאך. הנה הוא עמד בניסיון. אבל מאיפה כל זה בא? מאיפה כל זה בא? זה בא מזה, שיש עולם שבו אין בכלל דבר כזה ציווי אלוקי. רק יש מוסר, מה אנשים מרגישים. וכשהרוח הזאת מגיעה אלינו, אז פתאום המוסר תופס מקום מספר אחד. אבל באמת המוסר הוא מקום מספר שתיים. מקום מספר אחד זה ריבונו של עולם שברא אותנו ואת המוסר שלנו. מאיפה יש לנו מוסר? למדנו את זה אצל קאנט? מאיפה יש לנו מוסר? ריבונו של עולם נתן לנו לב, שרוצה לעשות טוב, לא רוצה לעשות רע. אבל זה ריבונו של עולם נתן. אז אם ריבונו של עולם אומר לעקוד את יצחק - אז צריך לעשות את זה. זה קל? בטוח שזה קשה. לכן זה ניסיון, זה רק לאברהם. אבל מי ש... מי שלא מוכן לקבל את זה, זה מפני שנכנסה אלינו רוח גויית.
אז אני אומר, צריך המון זהירות בעניין. כי זה חודר אלינו, בלי שאנחנו שמים לב. ואני אומר, והרב אומר, כן? הרב מדגיש כאן את הביטוי: "כְּשֶׁנִּכְנְסוּ יְוָנִים לַהֵיכָל - טִמְּאוּ כָּל הַשְּׁמָנִים". זאת אומרת, גם דברים שהם באופן עקרוני כאילו חיוביים, אבל הם חיוביים ביחד עם הניחוח של הגוויות שלהם. וזה לא מופיע אצלנו בטהרה הראויה. והאנשים שקולטים את הרוח הזאת, גם אם נשארים שומרי מצוות - שמירת מצוות שלהם נעשית "מצוות אנשים מלומדה". אין לה את הרקע הרוחני הבסיסי החזק, שאמור להיות הבסיס של כל התורה והמצוות. אתם מבינים? הרב אומר כאן, צריך המון זהירות. הרב ראה את המשכילים. והוא ראה לאן הדברים מגיעים. אבל אולי זה קשור גם לשם. אבל זה דבר פשוט וברור ונכון.
האם אפשר להתמודד גם עם עניינים רוחניים של הגויים? אפשר להתמודד. זאת אומרת, לא... אתה לא מקבל כדבר המובן מאליו. כשנכנסים אליך, אוי ואבוי. אם אתה הולך עליהם, ואתה לוקח מה שאתה רוצה - זה בסדר. עכשיו אני עובר לעניינים רוחניים, דיברנו קודם עניינים טכנולוגיים. עניינים רוחניים, אתה יכול להתמודד איתם. לשמוע מה הם אומרים, לדעת מה אתה אומר ולהתמודד. אבל רק בתנאי שאתה מספיק יציב. מספיק עמוק. הרמב"ם למשל, לא נבהל מאריסטו. שומע את אריסטו, מקבל ממנו את מה שמתאים לו, דוחה את מה שלא מתאים לו - אבל זה רמב"ם. זה רמב"ם. אם כל בוגר תיכון ילך וילמד אריסטו, אני לא יודע מה ייצא ממנו. אז יש מקום להרבה מאוד זהירות.
אני הבאתי כאן פסקה מ"אורות". נמצא ב"אורות ישראל", פסקה ט"ו. שווה לקרוא את זה, אני אקרא את זה עכשיו מהר.
"כְּשֶׁכֹּחַ יִשְׂרָאֵל גָּדוֹל, וְנִשְׁמָתוֹ מְאִירָה בְּקִרְבּוֹ בְּהוֹפָעָה [בהארה גדולה] וַעֲנָפָיו הַמַּעֲשִׂיִּים מְתֻקָּנִים בְּסִדּוּר מָלֵא, בִּקְדֻשָּׁה בְּיִחוּד וּבִבְרָכָה, בְּמִקְדָּשׁ וּמֶמְשָׁלָה, בִּנְבוּאָה וְחָכְמָה" - כשעם ישראל נמצא במלוא כוחותיו. "אָז הַהִתְרַחֲבוּת לְצַד הַחֹל, לְעִנּוּגֵי הַחוּשִׁים הָרוּחָנִיִּים וְהַגַּשְׁמִיִּים, לַהֲצָצָה חֲדִירִית וּפְנִימִית לְתוֹךְ חַיֵּיהֶם שֶׁל הֲמוֹן עַמִּים וּלְאֻמִּים שׁוֹנִים, לְמִפְעֲלֵיהֶם וְסִפְרֻיּוֹתֵיהֶם - הִתְגַּבְּרוּת עֹז הַחַיִּים הַטִּבְעִיִּים, כָּל אֵלֶּה טוֹבִים הֵם וּמְסֻגָּלִים לְהַרְחִיב אֶת אוֹר הַטּוֹב. וְהַתְּחוּם אָרֹךְ הוּא, שְׁנֵים עָשָׂר מִיל כְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל כֻּלּוֹ, הַכּוֹלֵל בֶּאֱמֶת אֶת כָּל הָעוֹלָם בְּאֵיכוּתוֹ. יַצֵּב גְּבוּלוֹת עַמִּים לְמִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. מִשֶּׁחָשַׁךְ הָאוֹר, מִשֶּׁגָּלְתָה שְׁכִינָה, מִשֶּׁנִּתְּקוּ רַגְלֵי הָאֻמָּה מִבֵּית חַיֶּיהָ - הֵחֵל הַצִּמְצוּם לִהְיוֹת נִתְבָּע. כָּל עֹז חִלּוֹנִי עָלוּל לִהְיוֹת לְרוֹעֵץ, כָּל יֹפִי טִבְעִי וְחִשְׁקוֹ עָלוּל לְהַאֲפִיל אֶת אוֹר הַקֹּדֶשׁ וְתֹם הַטָּהֳרָה וְהַצְּנִיעוּת. כָּל מַחֲשָׁבָה שֶׁלֹּא נִתְגַּדְּלָה כֻּלָּהּ בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל, יְכוֹלָה לַהֲרֹס אֶת סֵדֶר הָאֱמוּנָה וְהַחַיִּים הַיִּשְׂרְאֵלִיִּים. כָּל שְׁמֵנוּת קְטַנָּה מְבִיאָה לִידֵי בְּעִיטָה. מִכָּאן בָּא הָעֹצֶב וְהַסִּגּוּף, הַקַּדְרוּת וְהַפַּחְדָנוּת. וּבְיוֹתֵר מִמַּשֶׁה פָּעֲלוּ אֵלֶּה עַל הַחַיִּים הַגַּשְׁמִיִּים, פָּעֲלוּ עַל הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים, עַל רֹחַב הַמַּחֲשָׁבָה, עַל תְּעוּפַת הַהַרְגָּשָׁה, עַד אֲשֶׁר יָקִיץ הַקֵּץ, שֶׁקּוֹל קוֹרֵא בְּכֹחַ: הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ, וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי, הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי, כִּי יָמִין וּשְׂמֹאל תִּפְרֹצִי, וְזַרְעֵךְ גּוֹיִים יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ. וְהַתְּחוּם שֶׁל אַלְפַּיִם אַמָּה הַקָּצָר, הוֹלֵךְ הוּא וּמִתְרַחֵב כְּמִדַּת יְשׁוּעָתָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהוֹלֶכֶת וְאוֹרָהּ קִמְעָא קִמְעָא."
הפסקה שלפנינו היא מדברת באופן כללי על עם ישראל. היא מדברת על עם ישראל בארצו מול עם ישראל בגלות. עם ישראל בארצו, כשנמצא בשלמות כוחותיו - מקדש, נבואה וכן הלאה - זה סיפור אחד. אבל כשעם ישראל יוצא לגולה ואין שכינה ואין כך - הכוחות הרוחניים יותר מצומצמים. עכשיו, אתם יודעים שבשבת יש הלכה, שאיסור יציאה מחוץ לתחום. נכון? "אַל יֵצֵא אִישׁ מִמְּקֹמוֹ". ויש תחום דאורייתא, זה י"ב מיל. מי שיוצא מחוץ לי"ב מיל עובר באיסור דאורייתא של תחומים, לדעת חלק מה... התנאים. ויש תחומין דרבנן, וזה תחום של אלפיים אמה. והרב לוקח את הדין... דיני תחומים האלה למשל לעניין שלנו. והוא אומר, שכשהכוחות של האומה הם רפויים - אז אסור לצאת ממקומו יותר מאלפיים אמה. ככל שהכוחות מתחזקים וגדלים, כך אפשר להרחיב ולהתבונן החוצה, להיפגש עם דברים חיצוניים, והתחום הוא ארוך, י"ב מיל, יש הרבה מקום מה להתרחב. אז הרב מדבר פה באמת על שני מצבים בעם ישראל, אבל אני אומר שבאופן מעשי הדברים גם תלויים מאוד בכל אחד ואחד - איפה הוא עומד. כמה הוא למד. כן? רבי מאיר למד תורה מאלישע בן אבויה, נכון? אומרת הגמרא, איך זה יכול להיות? לומד תורה מאלישע בן אבויה? ללמוד מצה - תוכו אכל, קליפתו זרק. זה סיפור מבהיל. רבי מאיר לומד תורה מאחר, מאלישע בן אבויה, אחרי שהוא הפסיק לשמור מצוות. והוא רוכב על סוס... אלישע בן אבויה רוכב על סוס בשבת, ורבי מאיר הולך על ידו ומדבר איתו בדברי תורה, לומד ממנו. אתם שומעים? נו, והם מגיעים עד תחום שבת, ואלישע בן אבויה אומר לו: "חזור בך". "אסור לך להמשיך, כבר יצאת חוץ לתחום". אומר רבי מאיר: "גם אתה תחזור". אומר לו: "חזור... כבר שיערתי בעקבי סוסי שכבר צריך לחזור". אומר לו רבי מאיר: "גם אתה תחזור". אומר לו: "כך שמעתי מאחורי הפרגוד: 'שובו בנים שובבים - חוץ מאחר', שידע כוחי ומרד בי". אומר אלישע בן אבויה: "אני לא יכול לחזור". אומר רבי צדוק הצדיק, בספר צדקת הצדיק מלובלין, הוא אומר: "אלישע לא היה צריך לשמוע לו. כל מה שיאמר לך בעל הבית עשה, חוץ מצא. אם הקדוש ברוך הוא אומר לך 'צא' - אתה לא צריך לשמוע לו. אתה צריך להגיד 'לא, אני דווקא נכנס'. מה פתאום אני יוצא, אני יהודי. הקדוש ברוך הוא אומר לך 'חוץ מאחר' - זה בשביל להקשות עליך. אבל ודאי שאתה צריך לחזור בך". אבל הוא חזר, לא חזר.
מה לענייננו? זה שרבי מאיר - רימון מצה, תוכו אכל וקליפתו זרק - רבי מאיר רב גוברי. אף אחד לא יעשה דבר כזה חוץ מרבי מאיר. אז בסך הכל, צריך להיזהר. הרמב"ם הזכרנו, לומד אריסטו. לא מפריע לו. היהודים פשוטים ילמדו אריסטו? יכול להיות שיבלבל אותם. בחור גומר את ה... עוזב את הישיבה, הולך ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה. אוי ואבוי לו. אתה חושב שאתה מוכן לזה? אתה לא מוכן. אז מה אם שמעת קצת שיעורים? אתה צריך להיתעמק, להתחזק, להבין הרבה, ללמוד הרבה. אחר כך אולי תוכל להתמודד. אז זה... זאת אזהרה מאוד גדולה ומאוד רחבה. שצריך לדעת אם אתה מקבל השפעה לרוח גויית, זה מפרק לך את הכל. אתה חושב שאתה תישאר יהודי שומר מצוות וגם תרחיב את האופקים שלך. חמודי, והרבה זהירות. אתה לא כזה חכם כמו שאתה חושב. צריך זהירות. זהו, אז בזה בעצם, אם אנחנו עומדים בחנוכה על המפגש הזה עם אומות העולם, אז יש כאן ההדרכה הזאת שצריך מאוד להיזהר בעניין הזה.
אני לא יודע אם סיפרתי לכם כבר פעם, יכול להיות שכן, אז תפסיקו אותי. שהיתה מלחמה של נפוליאון ברוסיה, דיברנו על זה פעם? לא הזכרנו. היתה מלחמה של נפוליאון נגד רוסיה. והיתה מחלוקת בין הרבה מהחסידים, לנצחונו של מי צריך להתפלל. ה"חוזה מלובלין" אמר שצריך להתפלל לניצחונה של צרפת, נפוליאון. למה? מפני שברוסיה יש אנטישמיות גדולה, ובצרפת נותנים ליהודים שוויון זכויות. הרב מחב"ד אמר: צריך להתפלל למפלה של נפוליאון. מפני ששוויון הזכויות שנותנים ליהודים, הרבה יותר מסוכן לנו מאשר האנטישמיות הגדולה ברוסיה. נותנים להם שוויון זכויות - הם נכנסים לאוניברסיטאות, הם מתחילים ללמוד שם - אוי ואבוי מה שיקרה. וזה נכון, זה מה שקרה באמת. דרך אגב, הרבי מחב"ד אמר במסגרת התפילות שלו, הוא אמר: כדי לנצח את ה... לנצח אומה, צריך לקחת לה את הניגון. ואז שבאו אליו אורחים מצרפת, הוא כיבד אותם לשיר את ההדרת והאמונה במנגינה של ההמנון הצרפתי, המרסייז. ועד היום חסידי חב"ד שרים את זה בסעודת פורים. "האדרת והאמונה לחי עולמים" (שר במנגינת המרסייז) - מכירים? אז זה בא... זה בא משם. אז בכל אופן, ה...אז זה שייך ממש לענייננו. צריך המון זהירות לא לקבל השפעה רוחנית לא רצויה מאומות העולם. וכל השפעה רוחנית של אומות העולם יש בה צד שלא רצויה. ומי שיודע להתמודד – שיתמודד. אבל בשביל זה הוא צריך להתפתח, להתקדם, להעמיק באמונתו, בתיקון מידותיו וכן הלאה, ואז הוא יכול להתמודד. כמו שדיברנו, על תחום קטן, תחום גדול.
בואו נקרא את הפסקה מחדש. אני מקווה שהיא הובנה, אם יש משהו שלא הסברנו, נא להעיר לי ונחזור על זה.
(הרב מקריא מתוך הספר): 'יחס ישראל אל אומות העולם, מנהגיהם ונימוסיהם, כבר פירשו חז"ל ההפרש שבין הקובלנה ומשפטי הגויים אשר סביבותיכם עשיתם, לאותה של "ובמשפטי הגויים אשר סביבותיכם לא עשיתם". כמתוקנים שבהם – לא עשיתם, כמקולקלים שבהם – עשיתם. אמנם, העשייה כמתוקנים שבהם גם היא צריכה שמירה יתרה. שלא יימשכו אחריהם לעשות גם כן כנימוסים המקולקלים. והיסוד הנאמן להנהגה בזה הוא, שישראל צריך שישמור את רוחו ולבבו מכל משמר (כתוב בספר משלי: 'מכל משמר נצור ליבך כי ממנו תוצאות חיים'). אם לפעמים יראה דבר טוב, הנהגה ישרה ותיקון יישובו של עולם בעמים, ויקחם להביאם לגבולו – יראה שלא רוח העמים בכללו ייכנס לתוך אוכל חייו הפנימיים. כי בהיכנס רוח העמים לתוך חייהם של ישראל, אז אין מעצור ואין מעמד. אז כבר נדף רוח ישראל ממקומו, ועל כיסאו ישב זר.
כי אם רוח ישראל צריך שיהיה איתן וקבוע בלב, התורה והמצווה וכל המידות הקדושות השייכות לה, צריכות שיהיו חוסנם ומעוזם של ישראל. ומצד החיצוני והטפל שבחיים, מצד צורך השעה ויישוב העולם, נפנה לפעמים לקחת מכל דבר טוב שיימצא אצל הגויים אשר סביבותם. וכל זמן שרוחו בקרבו איתן, ונאמן לשם השם אלוקי ישראל ותורתו, הדבר אינו מצויר כי אם שהגויים נכנסים אל גבולו ונוגעים בנחלתו. כי אם הוא יבוא לקחת מאיתם, או המה יביאו לו את הדרוש לו לקבל מהם – יופי יפיותו של יפת באוהלי שם.
אבל, כאשר רוח יוון פרץ להיכנס לתוך עומק קדושתן של ישראל, ולעשות צביון חדש על הרוח הישראלי, ותשוקות חדשות בפנימיות החיים הישראליים על פי המידה היוונית – כיוון שפסלו (את ה)היכל, טמאו כל השמנים שבהיכל. שוב לא פסלו רק את עצמן של אותן הדעות והתכונות שנפגמו על ידי המגע עם התרבות היוונית העולה (או ההוללת), כי אם הדבר פעל על כל המערכה של הדעות והמידות המעשים והתורות, לתת בהם טעם לפגם, להורידם מקדושתם ולמנוע פעולתם הטובה והקדושה על עם השם.
ולמען יהיה לנו עמוד זה יסוד לאורותנו את הדרך בגלותנו ופיזורנו בין העמים, באיזה אופן נתייחס עליהם, לחכמתם ומנהגיהם, והישמר שלא ייכנסו אותם הדברים הנקלטים מאוויר ארץ העמים לפנים חיינו המקודש בקדושת שם השם יתברך הנקרא עלינו. ולבלתי נתפתל לאמור: 'אם הזרם הזר ייגע רק בחלק קטן מהדעות והתכונות שעל פי התורה', כי רק חלק זה הנראה לעינינו שמתחלל אנו קובעים. ואף שגם מצד חלק אחד מחמדתנו ואור תורתנו שמתחלל על ידי מגע זר, די הוא להיבדל ולהתרחק משמואל (אולי: ממשמר) ומכל משמר את אורחות החיים האמיתיים. אבל חלושי הדעות יתנחמו כי יחיו בנותר, כמו המון רב של תורות אמת וחוקי חיים לפניהם, שהם יחיו בהם למרות החיסרון הנמצא במקום הנפגש ברוח זר. שחדר כבר אל עומק החיים הפנימיים שלהם. למדנו, שכיוון שרק נכנסו יוונים להיכל, כיוון שרוח הזר חדר עד לפנים, עד לחיי התורה והקדושה לפגוע בהם ולשנותם כמעט על פי צביונם הם – כבר טמאו כל השמנים שבהיכל. שוב לא הניחו זווית אחת, וכארס של עכינא, כארס של נחש, יתפשט זרם הזר והמשחית בכל גופה של האומה, לקלקל טעמה, אמונתה וטוהרה.
וכל שכן... (תיקון קריאה) וכל שמן משחת קודש, משמנה של תורה, הכוח המקדש והמאיר מחשכינו בכל המצבים, הנה יטמא הוא. עד שאם יישארו מעשים פרטיים מן התורה ביד אלה הניפתים אחר רוח זר, יהיו כמצוות אנשים מלומדה, ועל פי רוב הדברים הטפלים ישאירו, ולא יהיה בכוח השמן הנטמא להאיר אור קודש'.
שאלות בבקשה.
שאלה מהתלמיד: מתי בן אדם יכול לדעת, מתי הוא... יכול להתמודד עם הדברים האלה? הרב: אם בן אדם יכול לדעת... זאת שאלה מצוינת. אני חושב שאם הוא ירא שמיים באמת, את זה הוא צריך לדעת. אם הוא קל דעת – הוא לא ידע. הוא תמיד יהיה בטוח שהוא כבר יכול. אתם יודעים שאנחנו... בני אדם מתלוננים: 'הקדוש ברוך הוא לא נתן לי מזל', 'הקדוש ברוך הוא לא נתן לי כסף', 'הקדוש ברוך הוא שם אותי במקום בעייתי'. אבל הוא לא אומר 'הקדוש ברוך הוא לא נתן לי מספיק שכל'. הוא בטוח שיש לו מספיק. אנחנו אחרים. אנחנו מתפללים: חוננו מאיתך חכמה בינה והשכל... אתה חונן לאדם דעת... אנחנו מבינים שאין לנו מספיק חכמה ואנחנו צריכים עוד. כל זמן שאדם יודע את זה, אז הוא יוכל להגדיר לעצמו מה מותר, יכול להיכנס, ומה אסור. זהו, אני לא יודע להגיד משהו יותר טוב מזה. זאת אומרת, מה, שילך לשאול את הרב? אולי. אולי הרב מכיר אותך ויכול להגיד לך, יכול להיות.
טוב, נחיה ונראה. יש לנו... אמרתי לכם, אל תלכו ללמוד פסיכולוגיה אבל פילוסופיה... אם פסיכולוגיה, רק אם אתם כבר מסודרים עם עצמכם היטב. כי יש לנו הרבה פסיכולוגים דתיים והם נחוצים לנו, אנחנו זקוקים לפסיכולוגים דתיים. כי כמו שאמרתי לכם, פסיכולוג חילוני, שעולם הערכים שלנו לא מעניין אותו, הוא באמת לא כשר לטיפול בנו. אז אנחנו צריכים פסיכולוגים דתיים. אבל... בחור שהולך ללמוד פסיכולוגיה, שידע שהוא נכנס למאורה והוא צריך לדעת להתמודד עם זה. זה לא דבר פשוט.
אם הוא נכנס ללמוד מתמטיקה? הכל בסדר. שתיים ועוד שתיים זה ארבע בכל הדתות. אין דתות אחרות (צחוק). חוץ מדת אחת שאומרת שאחד הוא שלושה... בדרך כלל כל הדתות מסכימות לכל המסקנות של המתמטיקה. אבל מקצועות רוחניים יש בהם בעיה. אז מי שמסוגל להתמודד, אחרי שהוא יודע שהוא עניו, כן? אני יודע שאני יכול, בסדר. אבל אני אומר – אנחנו זקוקים גם. הייתי יכול לומר שכולם יהיו רבנים וזהו, זה לא נכון. אנחנו צריכים לכבוש את מדינת ישראל כולה, יש לנו המון תפקידים לעשות. ובכל מקום שיהודים, מאמינים, אמיתיים, בני תורה, נכנסים אליו – יש ברכה גדולה. אז מי שמתאים לו להישאר בישיבה ולגדול בתורה שיגדל, מי שמתאים לו לצאת שיצא, שיחפש את המקצוע המתאים והראוי. ובעיקר אני אומר, מקצוע שיש בו תועלת. נדבר פעם אחרת על ההבדל בין עבודה לבין פרנסה... לא עכשיו."
השיבה שופטיך כבראשונה - על מערכת המשפט בישראל
מי יושב במקום שלי?
למה באנו לעולם הזה?
איך עושים קידוש?
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
פריחת הגאולה!
האם מותר לפנות למקובלים?
שורש הזוגיות בדורנו - מהקודש פנימה אל הבית
מה המשמעות הנחת תפילין?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
אנחנו קודש למענך
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
