ישיבה - בשביל זה יש אינטרנט

מעמדה של חברה בע"מ ;">

דף הבית בית מדרש מדורים חמדת ימים הלכה פסוקה Bookmark and Share This Shiur in English
גירסת הדפסה קרא ב - word
שלח לחבר

חשון תשס"ז

מעמדה של חברה בע"מ


סוכם על ידי תלמידים

מוקדש לעלוי נשמת
חנה בת חיים

נערך על ידי הרב יואב שטרנברג
תיאור המקרה: הנתבעים הם אלמנה ויורשי הבעל. הבעל פנה לתובע, וביקש ממנו שירותי תיווך לקניית קרקע בעבורו. לאחר שנמצאה הקרקע המתאימה, הקים הבעל חברה בע"מ, שהבעלות על מניותיה התחלקה בינו לבין אשתו, והקרקע נקנתה ע"י החברה. לאחר מכן נפטר הבעל, ובעלי החברה כעת הם האלמנה והיורשים.

התביעה : התובע טוען, כי הבעל המנוח לא הספיק לשלם לו עבור שירותי התיווך קודם מותו, ולכן הוא תובע כעת מהנתבעים את התשלום עבור התיווך.

תשובת הנתבעים : הנתבעים טוענים, שהם אינם יודעים אם המנוח שילם עבור התיווך או שלא, ומספק הם אינם מוכנים לשלם.

פסק הדין : יש לראות כנתבעת את החברה ולא את האלמנה והיורשים. על כן, היות שבמסמכי החברה אין רישום בדבר פירעון, הרי היא חייבת לשלם.

הנימוקים: במסמכי החברה אין שום סימן לכך שהחברה או הבעל שילמו למתווך. גם עורך הדין של הנתבעים המטפל בעניין אמר שהוא אינו יודע דבר על פירעון. מסקנתו של בית הדין הייתה, שאין ראיה ברורה לכך שלא היה פירעון בחיי הבעל, אבל הדבר סביר ביותר.

השאלה המרכזית שעמדה בפני בית הדין היא, מי הם הנתבעים. השולחן ערוך (חו"מ סימן קח סעיף א) קובע, שאין גובים מהיורשים חוב של אביהם, אלא אם כן ברור לחלוטין שאביהם לא פרע את החוב. הרמ"א (חו"מ סימן סט סעיף ה) מציין, שהמנהג בדורות האחרונים הוא להשביע את היורשים, במידה שיש רגליים לדבר שאביהם פרע.

לכן, אם היורשים הם הנתבעים, הרי הם פטורים מלשלם מעיקר הדין, ועל פי המנהג יש להם להישבע. המנהג הוא לפדות שבועה בשליש ערך התביעה. אולם, אם החברה היא הנתבעת, הרי היא אינה נפטרת אלא אם ישנה טענת ברי על הפירעון, דבר שאינו קיים בפועל.

דעת הרב דיכובסקי היא, שחברה נחשבת כישות משפטית עצמאית. הרב דיכובסקי מסתמך על דבריו של המהרשד"ם (חו"מ סי' שפ):
"הרי מוכח בהדיא דכל דבר שבממון יש לו שני פנים במה שיתקיים: או באחד מהדרכים הברורים כדין תורתנו הקדושה או בדברי חכמים ז"ל שתקנו בתלמוד, או בכל תנאי שיתנה האדם עם חברו. ומטעם זה יועילו דרכי ההקנאות שנוהגים הסוחרים אעפ"י שאינם כתובים בתורה ואינם מן הדין, אלא שכיון שנהגו כך ה"ל שכל אחד מתנה עם חברו שכשיהיה כך יתקיים הדבר ואדעתא דהכי תינח וסלקי ... שמעינן מהכא שהמנהג מבטל את ההלכה בכל כיוצא בזה, שכל דבר שבממון עפ"י המנהג קונים ומקנים. הלכך בכל דבר שנהגו התגרים לקנות קונים... א"כ נתברר לנו ממה שכתבנו שאם הדבר אמת שדרך התגרים כמנהג פשו' בעיר אנקונה היה לקנות חובות חבריהם באופן הנז"ל ואעפ"י שלא היו מודיעים לבע"ח היה מחוייב מדין העיר ההיא לפרוע החוב לקונה, אעפ"י שכפי דין תורתנו אין במשא ומתן בזה ממש, מ"מ כיון שנהגו התגרים לקנות באופן בזה הקנין קיים".
העיקרון שמגדיר המהרשד"ם הוא, שקניין סיטומתא פירושו אימוץ של דרכי הקנאה המקובלות, אף על פי שהן אינן תקפות על פי ההלכה. באותו אופן, סובר הרב דיכובסקי, יש לאמץ בתחום דיני הממונות כל עיקרון שדרכי המסחר הנהוגות מושתתות עליו. כעין דבר זה כותב גם בשו"ת דברי חיים (חלק ב, חו"מ
סי' כו):
דמאי שנא דבדבר שאינו קנין כלל לא מן התורה ולא מדרבנן אמרינן דמנהג התגרים מבטל הדין, וכמו שמבואר בש"ס בכמה מקומות מנהג מבטל הלכה גבי ספנים וחמרים במנהגיהם וגבי פועלים, ולמה בדבר שלא בא לעולם לא יאמרו: אם המנהג כן, מנהג מבטל הלכה? ובאמת י"ל הטעם דבדבר שבא לעולם יש לומר הטעם דמהני מנהג התגרים משום דגמר ומקנה, אבל בדבר שלא בא לעולם אין לו מה להקנות כיון שאינו בעולם. אך באמת הלא גם בשותפים הרבה סוברים דגמרו ומקנו אהדדי אפילו בדבר שלא בא לעולם, ואפילו מאן דפליג התם בשותפים הוא משום דסבירא ליה דלא גמרי ומקני, אבל אם בפירוש המנהג כן - לכולי עלמא גמרי ומקני.

ממילא, היות שהמנהג המקובל הוא לראות את החברה כישות משפטית עצמאית, כך יש לראותה גם על פי הלכה.

חזרה למעלה

את המידע הדפסתי באמצעות אתר yeshiva.org.il