ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
הגמרא במסכת שבת (דף נא ע"ב) מביאה ברייתא האוסרת לרסק את הקרח בשבת, אך מתירה לשים את הקרח בכוס.
חלקו ראשונים מדוע אסור לרסק את הקרח:
רש"י מבאר שיצירת צורת הצבירה החדשה היא מלאכה, הוא עושה פעולה הדומה לבריאה, וזה אסור. כך גם משמע מספר התרומה, שלמד מאיסור ריסוק הקרח שאסור להפשיר שומן בשבת, מפני שהוא מוליד. כלומר, יצירת מצב הצבירה החדש אסור.
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
23 - מה עושים עם היתושים המציקים?
24 - השימוש בקרח בשבת – קווים מחשבתיים
25 - חמדת השבת: הייחודיות של תפקיד הדיין בדין התורה (חלק ב')
טען עוד
הבדל פרשני זה משפיע על הבנת ההיתר המובא בברייתא: מדוע מותר להניח את הקרח בתוך הכוס?
לפי רש"י הכוונה היא שמותר להניח את הקרח בתוך כוס שיש בו משקה, מפני שהמים שנוצרים מכך אינם ניכרים בפני עצמם, ו'בריאת' המים אינה ניכרת.
לפי הרמב"ם והר"ן האיסור הוא על מעשה הדומה לדישה וסחיטה. אך הנחת הקרח בכלי אינה דומה לפעולות הללו, ולכן אין בה איסור. מותר להניח קרח בתוך כלי, מכיוון שאין כאן ריסוק פעיל.
הרמב"ם מביא בשם התוספתא היתר נוסף: לרסק את הקרח לתוך משקה, מפני שהפעולה אינה נראית כסחיטת הפרי.
להלכה השו"ע (סימן שכ סעיף ט) פוסק כדברי הרמב"ם, ומתיר להניח את הקרח בכוס ריקה, וכן לרסק את הקרח לתוך משקה.
ובכל זאת לכאורה יש להקשות: מדוע הרמב"ם והר"ן חולקים על רש"י? לכאורה שינוי מצב הצבירה דומה ממש לבריאת דבר חדש. באמת מפתיע שמותר לגרום לשינוי של מצבי צבירה, לכאורה אין לך בריאה גדולה מזו?
כתבנו מספר פעמים על יסוד כללי בהלכות שבת. הקב"ה ברא את העולם בששה ימים, ומסר את העולם בידי האדם 'לעבדה ולשמרה'. כלומר, לעבד את חומרי הגלם הטבעיים שיש בעולם באופן שיאפשר את השימוש של האדם. כבר שאל טורנסרפוס את רבי עקיבא אם מעשי ה' גדולים או מעשי האדם, וענה לו רבי עקיבא שמצוות ברית המילה מדגימה שעל האדם להשלים את הבריאה. לכן אנו חורשים וזורעים ומגדלים זרעים ודשים וטוחנים אותם ולשים את הקמח ואופים ללחם ועליו אנו מברכים את ה' "המוציא לחם מן הארץ". כלומר, אנו מזהים שהקב"ה נמצא בשורש של היצירה הזאת, וכל מה שפיתחנו זו השלמה של הבריאה האלוקית.
באה שבת והקב"ה אומר לנו לשבות. בכניסה לשבת 'כל מלאכתך עשויה'. עלינו להתייחס לעולם כעולם המוכן לשימוש שלנו, ואין לנו כיצד לשפר ולשפץ אותו עבורנו.
הדבר הופיע בשני דיונים בעבר:
א. בהקשר של קריעה על המת בשבת: למדנו שזהו דין ייחודי, שכן אין כאן מלאכה המכינה את השימוש בעולם, אלא זה עצמו השימוש (משל היינו אומרים שאכילה זו מלאכה בשבת – זהו השימוש). למדנו שם על ההשלכות של הדבר על גדרי מלאכה שאינה צריכה לגופה.
ב. בהקשר של מוקצה: אמנם מוקצה הוא איסור דרבנן, אך המוקצה הבסיסי ביותר הוא המוקצה מחמת גופו. האיסור להשתמש בעצים ואבנים, את חמרי הגלם שטרם עברו את העיבור לפני השבת, אסור מדרבנן, אך במהות הדבר הזה עצמו דומה מאוד לעשיית מלאכה. לקחת אבן ולהתחיל להשתמש בה בשבת היא כמו הכשרת האבן לשימוש בשבת (אמנם ללא מלאכה מעשית, כמו סיתות ותיקון האבן, אך המהות שווה). זו מקבילה דרבנן של היסוד של הלכות שבת: לקיחת חמרי הגלם שניתנו לנו בעולם והכנתם לשימוש של בני האדם.
העולה מכל זאת הוא שהמלאכות האסורות בשבת אינן מלאכות של בריאה: את הבריאה הקב"ה סיים בששה ימים. המלאכה שנאסרה היא לקחת את חומרי הגלם שברא הקב"ה ולעצב ולהכין אותם לשימושנו. לכן אין מלאכת 'בורא': אם האדם מסוגל, מותר לו לברוא בשבת. מהות אבות המלאכה הם דווקא לקיחת הדברים שכבר נבראו ועיבוד נוסף שלהם.
לכן הרמב"ם והר"ן (ורוב הראשונים) חולקים על רש"י והתרומה, ואינם אוסרים את ריסוק הקרח מצד יצירת מצב צבירה חדש. לכן אין כל איסור להניח את הקרח בכוס, מלאה או ריקה, בשבת.
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
שמונה פרקים לרמב"ם כוח המדמה בשירות הקודש
שיעור 4
השיעור עוסק במהותו ובחשיבותו של כוח המדמה כגשר הכרחי המתרגם את רעיונות השכל המופשטים לציורים מוחשיים, עולם הרגש והמעשה. דרך דברי הרמב"ם, הראי"ה קוק וההקשר לערב ראש השנה, מובהר כיצד חיבור הדמיון לעבודת ה' מונע טעויות ומעניק חיות מעשית לקיום המצוות.
הלכות יציאה לטיולים – הרב שי טחן בית מלון נחשב כצרכי הרבים ולכן רשאים לעשות בחול המועד כל הנצרך אפילו במעשה אומן
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א עוצמת התפילה והרצון המעלה הכל
חלק ג' פסקה כ"ד , כ"ה
השיעור עוסק בתפילה כביטוי לכמיהת כל הבריאה אל מקורה האלוקי, כאשר האדם מרכז בתוכו את שאיפות היקום כולו ומעלה אותן. דרך כוח הרצון והדבקות, התפילה מתגלה כפעולה ממשית במציאות המחברת את העולם למקור הברכה והחיים.
יומא אכילת מאכלים שאינם ראויים ביום הכיפורים
יומא דף פ"א
השיעור עוסק בגדרי איסור אכילה ביום הכיפורים ובמאכלים שאינם ראויים, תוך ניתוח מחלוקת הראשונים בדין אכילתם בכמות מרובה ובחצי שיעור. באמצעות עיון בשיטות הרמב"ם, הראבי"ה והגר"א, נבחנת השאלה האם איסור היום מוגדר כחובת "שביתה מעינוי" או כאיסור אכילה רגיל.
ענינו של ראש השנה מלידת חיה להולדת אדם
השיעור מעמיק בביטוי "היום הרת עולם" ומבאר כי האדם נברא כחיה פראית שתפקידה להוליד ולפתח את צלם האלוקים שבה מן הכוח אל הפועל. מתוך כך מוארים מהות יום ראש השנה, מעמדם הייחודי של ישראל בדין כממליכי המלך, והמבט השלם שלעתיד לבוא שיתגלה כ"יום שכולו שבת".
