ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
הגמרא במסכת שבת (דף נא ע"ב) מביאה ברייתא האוסרת לרסק את הקרח בשבת, אך מתירה לשים את הקרח בכוס.
חלקו ראשונים מדוע אסור לרסק את הקרח:
רש"י מבאר שיצירת צורת הצבירה החדשה היא מלאכה, הוא עושה פעולה הדומה לבריאה, וזה אסור. כך גם משמע מספר התרומה, שלמד מאיסור ריסוק הקרח שאסור להפשיר שומן בשבת, מפני שהוא מוליד. כלומר, יצירת מצב הצבירה החדש אסור.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
23 - מה עושים עם היתושים המציקים?
24 - השימוש בקרח בשבת – קווים מחשבתיים
25 - חמדת השבת: הייחודיות של תפקיד הדיין בדין התורה (חלק ב')
טען עוד
הבדל פרשני זה משפיע על הבנת ההיתר המובא בברייתא: מדוע מותר להניח את הקרח בתוך הכוס?
לפי רש"י הכוונה היא שמותר להניח את הקרח בתוך כוס שיש בו משקה, מפני שהמים שנוצרים מכך אינם ניכרים בפני עצמם, ו'בריאת' המים אינה ניכרת.
לפי הרמב"ם והר"ן האיסור הוא על מעשה הדומה לדישה וסחיטה. אך הנחת הקרח בכלי אינה דומה לפעולות הללו, ולכן אין בה איסור. מותר להניח קרח בתוך כלי, מכיוון שאין כאן ריסוק פעיל.
הרמב"ם מביא בשם התוספתא היתר נוסף: לרסק את הקרח לתוך משקה, מפני שהפעולה אינה נראית כסחיטת הפרי.
להלכה השו"ע (סימן שכ סעיף ט) פוסק כדברי הרמב"ם, ומתיר להניח את הקרח בכוס ריקה, וכן לרסק את הקרח לתוך משקה.
ובכל זאת לכאורה יש להקשות: מדוע הרמב"ם והר"ן חולקים על רש"י? לכאורה שינוי מצב הצבירה דומה ממש לבריאת דבר חדש. באמת מפתיע שמותר לגרום לשינוי של מצבי צבירה, לכאורה אין לך בריאה גדולה מזו?
כתבנו מספר פעמים על יסוד כללי בהלכות שבת. הקב"ה ברא את העולם בששה ימים, ומסר את העולם בידי האדם 'לעבדה ולשמרה'. כלומר, לעבד את חומרי הגלם הטבעיים שיש בעולם באופן שיאפשר את השימוש של האדם. כבר שאל טורנסרפוס את רבי עקיבא אם מעשי ה' גדולים או מעשי האדם, וענה לו רבי עקיבא שמצוות ברית המילה מדגימה שעל האדם להשלים את הבריאה. לכן אנו חורשים וזורעים ומגדלים זרעים ודשים וטוחנים אותם ולשים את הקמח ואופים ללחם ועליו אנו מברכים את ה' "המוציא לחם מן הארץ". כלומר, אנו מזהים שהקב"ה נמצא בשורש של היצירה הזאת, וכל מה שפיתחנו זו השלמה של הבריאה האלוקית.
באה שבת והקב"ה אומר לנו לשבות. בכניסה לשבת 'כל מלאכתך עשויה'. עלינו להתייחס לעולם כעולם המוכן לשימוש שלנו, ואין לנו כיצד לשפר ולשפץ אותו עבורנו.
הדבר הופיע בשני דיונים בעבר:
א. בהקשר של קריעה על המת בשבת: למדנו שזהו דין ייחודי, שכן אין כאן מלאכה המכינה את השימוש בעולם, אלא זה עצמו השימוש (משל היינו אומרים שאכילה זו מלאכה בשבת – זהו השימוש). למדנו שם על ההשלכות של הדבר על גדרי מלאכה שאינה צריכה לגופה.
ב. בהקשר של מוקצה: אמנם מוקצה הוא איסור דרבנן, אך המוקצה הבסיסי ביותר הוא המוקצה מחמת גופו. האיסור להשתמש בעצים ואבנים, את חמרי הגלם שטרם עברו את העיבור לפני השבת, אסור מדרבנן, אך במהות הדבר הזה עצמו דומה מאוד לעשיית מלאכה. לקחת אבן ולהתחיל להשתמש בה בשבת היא כמו הכשרת האבן לשימוש בשבת (אמנם ללא מלאכה מעשית, כמו סיתות ותיקון האבן, אך המהות שווה). זו מקבילה דרבנן של היסוד של הלכות שבת: לקיחת חמרי הגלם שניתנו לנו בעולם והכנתם לשימוש של בני האדם.
העולה מכל זאת הוא שהמלאכות האסורות בשבת אינן מלאכות של בריאה: את הבריאה הקב"ה סיים בששה ימים. המלאכה שנאסרה היא לקחת את חומרי הגלם שברא הקב"ה ולעצב ולהכין אותם לשימושנו. לכן אין מלאכת 'בורא': אם האדם מסוגל, מותר לו לברוא בשבת. מהות אבות המלאכה הם דווקא לקיחת הדברים שכבר נבראו ועיבוד נוסף שלהם.
לכן הרמב"ם והר"ן (ורוב הראשונים) חולקים על רש"י והתרומה, ואינם אוסרים את ריסוק הקרח מצד יצירת מצב צבירה חדש. לכן אין כל איסור להניח את הקרח בכוס, מלאה או ריקה, בשבת.
איך ללמוד אמונה?
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
הקשבה בזמן של פילוג
הלכות שטיפת כלים בשבת
למה ללמוד גמרא?
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
למה אומרים "במה מדליקין" בערב שבת?
הלכלוך הקדוש
רמב"ם וכוזרי
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
לבדוק את החמץ שבלב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
