ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
- הלכה מחשבה ומוסר
- הלכה ומנהג
- כשרות
במסכת חולין (דף ק ע"א) רב אומר שאם דג שאינו כשר נותן טעם בחתיכת בשר, היא הופכת לאיסור בפני עצמו. לסוברים שכאשר דבר אסור מתערב במינו הכשר אין לו ביטול, אם חתיכה זו שנאסרה תיפול לסיר אחר, כל החתיכות שבסיר החדש ייאסרו מחמתה.
ר"ת מסביר שמכיוון שהדג נתן טעם בבשר, הבשר נחשב אסור בעצמו, בלשון חז"ל "נעשה נבלה". המשמעות היא שמעתה אין לפנינו בשר כשר שבלוע בו דג אסור, אלא הבשר עצמו מוגדר כאסור. אם עכשיו בשר זה ייפול לסיר בשר אחר, הבשר שנאסר הוא אותו המין כבשר המותר, ולכן לסוברים שמין במינו אינו בטל, כל הבשר שבסיר ייאסר, בלי כל קשר ליחס בכמות.
להלכה אנו פוסקים שמין במינו בטל. אך לשיטה זו כל הבשר כולו נאסר. המשמעות היא שאם הוא ייפול לסיר שאינו מינו, אין די בכך שטעם הדג הטמא שבלוע בו יהיה בטל בששים – יש לבטל את החתיכה כולה בששים.
רבינו אפרים חולק. הוא אומר כך: אם הדג היה מתבשל עם הבשר, אך ביחסים ביניהם לא היה מספיק דג כדי לתת בבשר טעם, הוא לא היה אוסר אותו. עכשיו נניח שחתיכת הבשר נופלת לסיר של דגים. הבשר לא נאסר, אך וודאי שיש מולקולות של דג בבשר. אם כך, לכאורה יש מולקולות של דג אסור בתוך סיר של דג כשר. אם מין במינו אינו בטל, לכאורה אין ביטול לחלקיקים הללו. אך מדברי רב עולה שזה לא נכון – אם הטעם של הדג בטל בבשר, אנחנו מתעלמים ממנו. אך אם הדג נתן טעם בבשר, לא נתעלם ממנו בנופלו לסיר הבא. טעם הדג הבלוע בבשר לא מאפשר לנו להתעלם מכך שטעם דג שאינו כשר נפל לתוך הסיר. אך בכדי לבטל את האיסור, יש לשער כנגד הדג הבלוע, ולא כנגד הבשר הנושא את טעם האיסור.
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
113 - חמדת הכשרות: ברכת האילנות אחרי ניסן
114 - חמדת הכשרות: מאכל שבלע איסור ומנסה לאסור מאכלים אחרים
115 - חמדת השבת: נוסח עירוב תבשילין ואיסור הבערת אש ביום טוב
טען עוד
בשאר האיסורים, החתיכה הופכת לאסורה במובן שאין אפשרות להתעלם מהאיסור הטמון בה, אך האוכל בו האיסור נבלע אינו הופך לאיסור עצמאי.
נעבור לדוגמא הבאה שבגמרא: נבלה נותנת טעם בבשר כשר. בשר זה שקיבל טעם מבשר הנבלה מועבר לסיר בשר אחר. לסובר שמין במינו אינו בטל, כל הבשר יהיה אסור. אך לכאורה אינו ברור מדוע יש צורך שהבשר יקבל טעם. נבאר: במידה והבשר לא יקבל טעם מהנבלה, לכאורה הוא ייאסר מכוח הנבלה בכל מקרה, שהרי מין במינו אינו בטל. עתה הבשר מתערבב בסיר אחר. לכאורה גם כאן נאמר שמין במינו אינו בטל, שהרי מעט בשר הנבלה מעורב בתוך סיר בשר, ומין במינו אינו בטל!
רבינו אפרים מסיק מכך שאמנם הבשר הראשון ייאסר (שהרי מין במינו אינו בטל), אך כאשר הבשר יתערבב בסיר אחר, הוא לא יאסור אותו. מדוע? מצד האיסור המקורי, אין די בטעם הבלוע בחתיכה בכדי שנאמר על הטעם הזה, שבסיר השני, שיאסור במשהו. ומדוע שלא נאסור מצד החתיכה שנאסרה? מפני שהיא אינה אסורה מצד עצמה, אלא מצד האיסור הבלוע בה. אדרבה: מתוך דרישה זו של רב, רבינו אפרים מוכיח שלא אומרים שהחתיכה נעשתה נבלה, אחרת החתיכה עצמה הייתה אוסרת הלאה מצד שמין במינו אינו בטל!
כאמור, ר"ת חולק על כך. ולכאורה יש כאן קושי: אם החתיכה עצמה נעשתה נבלה, מדוע שלא נאסור את החתיכה הראשונה בגלל שמין במינו אינו בטל, ומעתה החתיכה עצמה נעשתה נבלה, ויאסור את הבשר הבא?
הרמב"ן מציע תירוץ פשוט: אכן, זה נכון. אמנם כתוב בגמרא שהחתיכה נתנה טעם. כוונתה שהיא העבירה מולקולות לחתיכה הבאה. האמת היא שאין זה משנה כמה טעם עבר, שהרי אנו עוסקים באיסור האוסר בכל שהוא. מכיוון שנתן טעם (כלומר, מולקולות של החתיכה המקורית), הוא נאסר, ויאסור הלאה, גם אם איננו מזהים את הטעם כלל.
(בטור קודם עסקנו במהות של המושג 'טעם'. עד כמה 'טעם' מתייחס למה שאנו מזהים בלשוננו ופינו, ועד כמה 'טעם' זו הדרך של חז"ל להתייחס לחומר העובר ממאכל למאכל. בדברי הרמב"ן כאן נשמע שמתייחס למושג 'טעם' בתור החומר שעבר, ולא ההרגשה שאנו מקבלים כאשר אנו טועמים).
נראה שר"ת לא רצה ללכת ל כך רחוק. ולכן הוא קובע כלל לגבי איסור משהו: איסור משהו אכן יחול על החתיכה הראשונה. אבל לא יהיה לו דין זהה לאיסור אלא אם כן הוא קיבל טעם. ממילא לא יתכן מצב שה'משהו' שאסר את החתיכה יגרום לאיסור 'משהו' שיכול להמשיך הלאה. רק נתינת טעם תטיל עליו איסור משמעותי דיו בכדי שיאסור 'במשהו' באיסור הבא.
הר"ן נמצא ביניהם: מצד אחד, הוא אומר שעקרונית הרמב"ן צודק, היה מקום שאיסור 'משהו' יחזור ויאסור איסור 'משהו' נוסף. אך נראה לו קשה לבאר שדין זה יחול על מין במינו. לכן ספציפית ביחס לאיסור מין במינו הוא מקבל את דברי ר"ת.
לסיכומו של עניין:
חלקו רבינו תם ורבינו אפרים איך להתייחס לחתיכה מותרת שקבלה טעם של איסור.
לפי רבינו אפרים קבלת הטעם אינו מאפשר להתעלם מנוכחות האיסור הבלוע בהיתר. אך יש לבטל את הטעם הבלוע, בלבד.
לפי ר"ת כאשר האיסור נבלע ואסר את החתיכה האסורה, מעתה יש להתייחס לחתיכה כאיסור העומד בפני עצמו. יש לבטל את החתיכה כולה בששים (ולא רק את האיסור הבלוע בו), וכן על זה הדרך.
רבינו אפרים מוכיח את דבריו מכך שרב דורש מתן טעם בכדי שאיסור משהו ימשיך הלאה. מוכח שלמרות שהחתיכה הראשונה נאסרה במשהו, איננו מתייחסים אליה כאיסור עצמאי, אלא רק כנושא איסור בקרבו.
למדנו שלוש שיטות ביחס לטענה זו:
א. הרמב"ן: אין הכי נמי. איסור משהו יחזור ויאסור במשהו. הגמרא לא התכוונה שיהיה טעם מורגש באיסור הראשון.
ב. ר"ת: יש צורך במתן טעם כדי שהחתיכה תיחשב אסורה בפני עצמה ותיחשב איסור ממש. אם האיסור הראשון נאסר ב'משהו', ולא במתן טעם, הוא באמת פחות 'אסור' מהאיסור המקורי.
ג. ר"ן: עקרונית מקבל את דברי הרמב"ן. אך ספציפית לעניין מין במינו הוא חושב שזה לא נכון.
ב. ר"ת: יש צורך במתן טעם כדי שהחתיכה תיחשב אסורה בפני עצמה ותיחשב איסור ממש. אם האיסור הראשון נאסר ב'משהו', ולא במתן טעם, הוא באמת פחות 'אסור' מהאיסור המקורי.
ג. ר"ן: עקרונית מקבל את דברי הרמב"ן. אך ספציפית לעניין מין במינו הוא חושב שזה לא נכון.
בטור הבא בעזרת ה' נגיע לפסיקת ההלכה בשאלה מורכבת זו.
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
תשועת ה' בדרך לניצחון במלחמה
איך להגדיל או להקטין רצועות תפילין של ראש בקשר מרובע?
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
מה עושים בערב פסח שחל בשבת?
הצוואה של חללי צה''ל לעם ישראל
מהו פרוזבול וכיצד הוא שומר לנו על הכסף?
איך לומדים גמרא?
האם מותר לפנות למקובלים?
מדוע פורים גדול מכיפורים?
רמב"ם וכוזרי
מה עושים בעשרה בטבת שחל בשישי?
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
