ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
בטור הקודם פתחנו את העיסוק במעשר כספים. בטור זה נתחיל לברר ממה יש לקחת מעשר כספים.
מסכת פאה פותחת במשנה המפורסמת "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה". בירושלמי נאמר שדווקא מבחינה ממונית יש שיעור לגמילות חסדים: חז"ל הגבילו אותנו וקבעו שאין לתרום יותר מחומש מהנכסים, בכדי שאדם לא יפגע בעצמו כלכלית בצורה קשה מדי גם אם זה מתוך רצון להשקיע יותר בגמילות חסדים. רבי גמליאל בר אוניא שואל שם: אבל אם בכל שנה אדם נותן חומש מהונו לגמילות חסדים, תוך מספר שנים הוא באמת יתרושש! רבי מנא מסביר שאין צורך לתת חומש מכל ההון בכל שנה. בכל שנה נותנים מהרווחים בלבד.
מכאן עולה שאלה מורכבת: מה מוגדר בתור ה"רווחים"?
חמדת השבת (104)
הרב בצלאל דניאל
78 - חמדת התפילה: עשר אעשרנו לך
79 - חמדת התפילה: חישוב מעשר הכספים מן המשכורת
80 - חמדת הברכות: ברכת "שעשה נסים" בהפלגה
טען עוד
אדם לוקח הלוואה להתחיל עסק. ברור שההלוואה נועדה להשקעה עסקית. האדם אינו לוקח ממנה לעצמו דבר. אין סיבה להפריש ממנה מעשר כספים.
אך לכאורה הדברים אינם כה פשוטים. בתוך השקעה עסקית כלולים דברים רבים שלאדם הפרטי יש הנאה מהם. האם צריכים לחשב אלו הוצאות היו הוצאות עסקיות ממש ואלו הוצאות היו הוצאות שהאדם נהנה מהם?
ערוך השלחן (יורה דעה סימן רמט סעיף ז) נותן לנו פסיקה מרגיעה:
ובכלל רווח נחשב רק הרווח הנקי, וכל ההוצאות שהיה לו על העסק, אף מה שנסע הוא בדרך ואכל ושתה, הכל נחשב על הוצאות העסק ומנכה הכל, ומה שנשאר רווח אחר ניכוי כל ההוצאות מקרי רווח
אנו מכירים את הדבר הזה מהעולם העסקי. גם הוצאות שאדם מוציא על נסיעות, שהייה בבית מלון, ארוחת צהריים עסקית, וכדו' – הכל נחשב מהוצאות העסק, מכיוון שלולא הצורך העסקי שבדבר סביר שאדם היה מסתפק בפחות. לכן לא רק שאין צורך להפריש מעשר כספים מההוצאות שמקדמות את העסק בצורה ישירה, אלא גם ההוצאות הנלוות – נסיעות, ארוחות עסקיות וכדו' – כולן כלולות בהוצאות העסקיות, ואינן נחשבות מהרווח עליו צריכים להפריש מעשר כספים.
נעבור לשכירים:
המשכורת מחולקת, באופן כללי, לברוטו ולנטו. הנטו הוא הסכום שנכנס לחשבון הבנק של העובד. מעבר לכך על המעסיק להעביר תשלומים שונים. בכדי להקל על הדיון נגדיר זאת כתשלומי מס ותשלום ביטוחים שונים (שכוללים הפרשות פנסיה וכדו').
ביחס לביטוחים: כאן יטען הטוען שהתשלום לביטוח לאומי וכדו' נועדו לרווחת העובד. אמנם הוא אינו רואה את הכסף כעת, אך הוא מופרש לטובתו ולהנאתו.
המשנה הלכות השיב על שאלת מעשר כספים מביטוח לאומי (בארה"ב). הוא אמר כך: הכסף מופרש והממשלה משתמשת בו לצרכים שונים (בעיקר – לשלם ביטוח לאומי לאחרים). בבוא היום והתקיים התנאים יתכן והשכיר יקבל את הכסף שהמדינה התחייבה לשלם. כאשר יום זה יבוא, עליו להפריש מעשר כספים מהכסף שיקבל. אין סיבה לשלם מעשר כספים מראש.
הוא הדין לעניין הפרשות ותוכניות פנסיה שונות: הכסף אינו מגיע אל העובד כרגע. כאשר הוא יקבל תשלומי פנסיה עליו להפריש מההכנסות שיהיו באותה עת.
(יש לציין שיש להבחין בין שני סוגי ביטוח: יש ביטוח שמשלמים בכדי לקבל החזר ביום פקודה: ביטוח חיים, פנסיה, ביטוח לאומי, וכן ביטוח רכב. מכל אלה המשלם אינו מקבל תמורה בשעת התשלום, ולכן אין חובת מעשר כספים חלה עליהם עד הינתן תמורה/החזר. לעומת זאת, ביטוח בריאות ודומיו הוא הטבה שאנו רוכשים לשימוש שוטף. יכולתנו לפנות לרופא ובדיקות שונות וכו' זו זכות שאנו רוכשים בעזרת תשלום ביטוח הבריאות. את ההטבה הזאת מקבלים בשוטף, ולכן זו הוצאה רגילה).
ביחס למיסים: המדינה משתמשת במיסים למספר דברים: הוצאות נצרכות עבור אזרחי המדינה, כמו תחבורה, משטרה, צבא; פיתוח של המדינה: השקעה באמנות וספורט וכדו'; וצרכי רווחה (ניתן להמשיך לפרט, אך נסתפק בחלוקה גסה זו).
יש מקום לטעון שצבא משטרה תחבורה וכדו' הם בעצם שירותים שהאדם רוכש מהמדינה. האדם זקוק לכבישים ולהגנה מפנים ומחוץ, והוא משלם עליהם דרך המדינה. אך זה תשלום על שירות לכל דבר ועניין.
מצד שני יש מקום לטענה שהוצאות הרווחה שהמדינה מוציאה הם הם תשלום למעשר כספים, שהרי כספים אלו הולכים לטיפול בנזקקים.
ביחס לאמנות ספורט וכדו' כאן התמונה מעט יותר מורכבת: יש הוצאות שהאזרח מקבל מהם, ויש שירותים רבים שרבים מהאזרחים אינם נהנים מהם ישירות.
האדם הפשוט אינו יודע כיצד כספו מתחלק בדיוק. אך סביר שהוצאות הרווחה הן בסביבות עשירית מהשירותים שהאזרח מקבל, אם כך יש כאן הוצאה המספקת לאזרח שירות לצד מתן לנזקקים. לכן הכרעת הפוסקים היא להתעלם מהכספים הללו: להניח שמיניה וביה האזרח רוכש שירות ומשלם מעשר כספים, ולפיכך אין צורך להתייחס להוצאה זו.
המשמעות היא שכאשר מדברים על מעשר כספים, על השכיר להתייחס לנטו בלבד.
אך נשים לב שגם לשכיר יש הוצאות שנועדו לצורך העבודה בלבד. בדרך כלל החזרי הנסיעות קטנים מהסכום שאדם באמת מוציא על נסיעותיו. אך יתרה מכך: משפחה המחליטים להוציא כסף על צהרון לילדה שלהם בכדי לאפשר להם לעבוד יותר, אף זו הוצאת עבודה. מסתבר שלולא שעות העבודה היו מעדיפים להיות עם הילדים בצהריים, אך העבודה אינה תמיד מאפשרת. אם השיקול להכניס את הילדים לצהרון נובע מצורך או רצון להשקיע זמן נוסף בעבודה, אין צורך לתת מעשר כספים גם על הוצאה זו.
דבר זה אינו נאמר על חוגים לילדים. שליחת הילד לחוג היא בחירה להשקיע ולהעשיר את חייו של הילד. גם אם בוחרים את החוגים בשעות הנוחות מבחינת העבודה, מטרת ההוצאה היא סיפוק העשרה לילד, וזה אינו נכלל בהוצאות שנועדו לצורך העבודה.
בטורים הבאים נחדד עוד ממה יש להפריש מעשר כספים, ולאחר מכן נברר לאלו מטרות ניתן להפריש מעשר כספים.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
ענינו של ראש השנה סוד השופר ופנימיות ראש השנה
השיעור עוסק במשמעותו הפנימית והעמוקה של השופר, שאינו רק מצווה מעשית אלא ביטוי לתפילת הנשמה ולחיבור לשורש ההוויה, הבינה ותיקון העולם העתידי. מתוך כך מוארים סדר הברכות של ראש השנה והשאלה ההלכתית והרעיונית של הימנעות מתקיעת שופר כאשר החג חל בשבת.
