ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- מדורים
- חמדת ימים
- חמדת השבת
בטור הקודם פתחנו את העיסוק במעשר כספים. בטור זה נתחיל לברר ממה יש לקחת מעשר כספים.
מסכת פאה פותחת במשנה המפורסמת "אלו דברים שאין להם שיעור: הפאה והביכורים והראיון וגמילות חסדים ותלמוד תורה". בירושלמי נאמר שדווקא מבחינה ממונית יש שיעור לגמילות חסדים: חז"ל הגבילו אותנו וקבעו שאין לתרום יותר מחומש מהנכסים, בכדי שאדם לא יפגע בעצמו כלכלית בצורה קשה מדי גם אם זה מתוך רצון להשקיע יותר בגמילות חסדים. רבי גמליאל בר אוניא שואל שם: אבל אם בכל שנה אדם נותן חומש מהונו לגמילות חסדים, תוך מספר שנים הוא באמת יתרושש! רבי מנא מסביר שאין צורך לתת חומש מכל ההון בכל שנה. בכל שנה נותנים מהרווחים בלבד.
מכאן עולה שאלה מורכבת: מה מוגדר בתור ה"רווחים"?
חמדת השבת (101)
הרב בצלאל דניאל
78 - חמדת התפילה: עשר אעשרנו לך
79 - חמדת התפילה: חישוב מעשר הכספים מן המשכורת
80 - חמדת הברכות: ברכת "שעשה נסים" בהפלגה
טען עוד
אדם לוקח הלוואה להתחיל עסק. ברור שההלוואה נועדה להשקעה עסקית. האדם אינו לוקח ממנה לעצמו דבר. אין סיבה להפריש ממנה מעשר כספים.
אך לכאורה הדברים אינם כה פשוטים. בתוך השקעה עסקית כלולים דברים רבים שלאדם הפרטי יש הנאה מהם. האם צריכים לחשב אלו הוצאות היו הוצאות עסקיות ממש ואלו הוצאות היו הוצאות שהאדם נהנה מהם?
ערוך השלחן (יורה דעה סימן רמט סעיף ז) נותן לנו פסיקה מרגיעה:
ובכלל רווח נחשב רק הרווח הנקי, וכל ההוצאות שהיה לו על העסק, אף מה שנסע הוא בדרך ואכל ושתה, הכל נחשב על הוצאות העסק ומנכה הכל, ומה שנשאר רווח אחר ניכוי כל ההוצאות מקרי רווח
אנו מכירים את הדבר הזה מהעולם העסקי. גם הוצאות שאדם מוציא על נסיעות, שהייה בבית מלון, ארוחת צהריים עסקית, וכדו' – הכל נחשב מהוצאות העסק, מכיוון שלולא הצורך העסקי שבדבר סביר שאדם היה מסתפק בפחות. לכן לא רק שאין צורך להפריש מעשר כספים מההוצאות שמקדמות את העסק בצורה ישירה, אלא גם ההוצאות הנלוות – נסיעות, ארוחות עסקיות וכדו' – כולן כלולות בהוצאות העסקיות, ואינן נחשבות מהרווח עליו צריכים להפריש מעשר כספים.
נעבור לשכירים:
המשכורת מחולקת, באופן כללי, לברוטו ולנטו. הנטו הוא הסכום שנכנס לחשבון הבנק של העובד. מעבר לכך על המעסיק להעביר תשלומים שונים. בכדי להקל על הדיון נגדיר זאת כתשלומי מס ותשלום ביטוחים שונים (שכוללים הפרשות פנסיה וכדו').
ביחס לביטוחים: כאן יטען הטוען שהתשלום לביטוח לאומי וכדו' נועדו לרווחת העובד. אמנם הוא אינו רואה את הכסף כעת, אך הוא מופרש לטובתו ולהנאתו.
המשנה הלכות השיב על שאלת מעשר כספים מביטוח לאומי (בארה"ב). הוא אמר כך: הכסף מופרש והממשלה משתמשת בו לצרכים שונים (בעיקר – לשלם ביטוח לאומי לאחרים). בבוא היום והתקיים התנאים יתכן והשכיר יקבל את הכסף שהמדינה התחייבה לשלם. כאשר יום זה יבוא, עליו להפריש מעשר כספים מהכסף שיקבל. אין סיבה לשלם מעשר כספים מראש.
הוא הדין לעניין הפרשות ותוכניות פנסיה שונות: הכסף אינו מגיע אל העובד כרגע. כאשר הוא יקבל תשלומי פנסיה עליו להפריש מההכנסות שיהיו באותה עת.
(יש לציין שיש להבחין בין שני סוגי ביטוח: יש ביטוח שמשלמים בכדי לקבל החזר ביום פקודה: ביטוח חיים, פנסיה, ביטוח לאומי, וכן ביטוח רכב. מכל אלה המשלם אינו מקבל תמורה בשעת התשלום, ולכן אין חובת מעשר כספים חלה עליהם עד הינתן תמורה/החזר. לעומת זאת, ביטוח בריאות ודומיו הוא הטבה שאנו רוכשים לשימוש שוטף. יכולתנו לפנות לרופא ובדיקות שונות וכו' זו זכות שאנו רוכשים בעזרת תשלום ביטוח הבריאות. את ההטבה הזאת מקבלים בשוטף, ולכן זו הוצאה רגילה).
ביחס למיסים: המדינה משתמשת במיסים למספר דברים: הוצאות נצרכות עבור אזרחי המדינה, כמו תחבורה, משטרה, צבא; פיתוח של המדינה: השקעה באמנות וספורט וכדו'; וצרכי רווחה (ניתן להמשיך לפרט, אך נסתפק בחלוקה גסה זו).
יש מקום לטעון שצבא משטרה תחבורה וכדו' הם בעצם שירותים שהאדם רוכש מהמדינה. האדם זקוק לכבישים ולהגנה מפנים ומחוץ, והוא משלם עליהם דרך המדינה. אך זה תשלום על שירות לכל דבר ועניין.
מצד שני יש מקום לטענה שהוצאות הרווחה שהמדינה מוציאה הם הם תשלום למעשר כספים, שהרי כספים אלו הולכים לטיפול בנזקקים.
ביחס לאמנות ספורט וכדו' כאן התמונה מעט יותר מורכבת: יש הוצאות שהאזרח מקבל מהם, ויש שירותים רבים שרבים מהאזרחים אינם נהנים מהם ישירות.
האדם הפשוט אינו יודע כיצד כספו מתחלק בדיוק. אך סביר שהוצאות הרווחה הן בסביבות עשירית מהשירותים שהאזרח מקבל, אם כך יש כאן הוצאה המספקת לאזרח שירות לצד מתן לנזקקים. לכן הכרעת הפוסקים היא להתעלם מהכספים הללו: להניח שמיניה וביה האזרח רוכש שירות ומשלם מעשר כספים, ולפיכך אין צורך להתייחס להוצאה זו.
המשמעות היא שכאשר מדברים על מעשר כספים, על השכיר להתייחס לנטו בלבד.
אך נשים לב שגם לשכיר יש הוצאות שנועדו לצורך העבודה בלבד. בדרך כלל החזרי הנסיעות קטנים מהסכום שאדם באמת מוציא על נסיעותיו. אך יתרה מכך: משפחה המחליטים להוציא כסף על צהרון לילדה שלהם בכדי לאפשר להם לעבוד יותר, אף זו הוצאת עבודה. מסתבר שלולא שעות העבודה היו מעדיפים להיות עם הילדים בצהריים, אך העבודה אינה תמיד מאפשרת. אם השיקול להכניס את הילדים לצהרון נובע מצורך או רצון להשקיע זמן נוסף בעבודה, אין צורך לתת מעשר כספים גם על הוצאה זו.
דבר זה אינו נאמר על חוגים לילדים. שליחת הילד לחוג היא בחירה להשקיע ולהעשיר את חייו של הילד. גם אם בוחרים את החוגים בשעות הנוחות מבחינת העבודה, מטרת ההוצאה היא סיפוק העשרה לילד, וזה אינו נכלל בהוצאות שנועדו לצורך העבודה.
בטורים הבאים נחדד עוד ממה יש להפריש מעשר כספים, ולאחר מכן נברר לאלו מטרות ניתן להפריש מעשר כספים.
ניתן ליצור קשר עם הכותבים דרך: [email protected]
ארץ חמדה – קישור לשיעורי "מורנו" ביוטיוב
לא בדיבורים אלא במעשים: הדרך היחידה לחיבור בעם ישראל
שלושה שותפים בזוגיות: מה למדנו מהאבות והאימהות?
הלכות שטיפת כלים בשבת
איך ללמוד גמרא?
הלכות קבלת שבת מוקדמת
איך עושים קידוש?
הקשר אל ה' – תפילה
איך מותר להכין קפה בשבת?
מה עיקר הגאולה ביום העצמאות?
מה יש לנו ללמוד משנתיים של מלחמה?
כשהתמיד בוטל - החומות קרסו
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
צבא גבולות המחנה
סוגיית ההפרדה המגדרית בצבא אינה דומה לעבודה משותפת של גברים ונשים בחיים האזרחיים. תנאי הלחימה, הצפיפות והקרבה הממושכת יוצרים מציאות ייחודית שבה שאלת הגבולות ודיני צניעות מקבלים משמעות אחרת
רביבים העבודה - תפקיד האדם בעולם
חובה על האב ללמד את בנו אומנות, כלומר מקצוע | גם אם הבן יבחר להקדיש את חייו לתורה, עדיין מוטל על האב ללמד את בנו אומנות | הברכה שה' מביא לאדם מגיעה על ידי חריצותו של האדם בעבודתו | ההתבטלות מעבודה כרוכה באיסורי תורה ובחילול השם | ההתבטלות מעבודה היא התבטלות מאחד מתפקידיו היסודיים של האדם, שנברא "לעובדה ולשומרה", ומביאה את האדם לידי עבירה
פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות בפרשה א-ת-פ"ש פרשת חקת
וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב. מהי שמה המקורי של ארץ טוב ומדוע שינו את שמה | האם יש הבדל בקריאת התורה בין שירת הים, שירת הבאר ושירת משה בפרשת האזינו | מה הטעם שמשה רבינו הניח את נחש הנחושת על עמדו, ורק חזקיהו מלך יהודה עמד ושברו שלא יוכלו לעבוד אותו | ראיה בפרשה שבכל ארבעים שנה שהיו בני ישראל במדבר לא היה רוצח נפש בשגגה. ועוד!
אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א יסוד ועיקר העבודה הרוחנית
דרך הקודש ג' פסקה ה-ו
הרב מבאר כי יסוד העבודה הרוחנית מושתת על אמונה והכרת הערך היחסי והתלות המוחלטת של העולם והאדם בבוראו. בנוסף, הרב מסביר כיצד מודעות עמוקה זו מובילה לתהליך מתמיד של התעלות ודביקות באור האלוקי, ששיאו והשלמתו באים לידי ביטוי בהפיכת הרע לטוב והחושך לאור.
מאמר שלישי גבולות ההיגיון במצוות כיבוד הורים
מאמר שלישי המשך סיכום פסקה ז'
השיעור בוחן את גבולות ההיגיון בקיום מצוות שנדמות שכלתניות, כמו כיבוד אב ואם וברית מילה, תוך הדגשה שיהודים מקיימים אותן כגזירה אלוקית מוחלטת שמעבר לטבע האנושי. דרך עיון בסוגיות מהגמרא, פסיקות הרמב"ם והסברי ספר הכוזרי, מודגשת המסירות והשמחה העל-טבעית הנדרשות במצוות אלו.
יסודות הש"ס יסודות דיני הקדשות
דיני ההקדשות אינם קשורים רק לסדר קדשים, אלא גם לנדרים ולדיני ממונות. בשיעור מובאות החלוקות הבסיסיות בין קדושת דמים לקדושת הגוף, קדושת פה וקדושת כלי, קניין הגוף וקניין פירות, החלוקות המקבילות והיחס ביניהן.
אורות התשובה - הרב הראל כהן החיבור בין תשובת היחיד לתיקון העולם
אורות התשובה פרק ה, פסקה ז-ח
ישנה דו- סטריות בין הדחף של העולם לתשובה והתקדמות לבין תשובת האדם ורצונו להיטיב: הן מעוררות זו את זו בהדדיות.
אורות ישראל ותחייתו בין הרצון הטוב להדרכה האלוהית
השיעור עוסק במגבלותיו של "הרצון הטוב" כשהוא מנותק מהדרכה מעשית, ומבקר את הנצרות שבחרה להישען עליו בלבד תוך נטישת חוקי התורה והמצוות. לעומת זאת, מודגש כי תפקידה של כנסת ישראל הוא לחבר את הרצון הטוב הפנימי אל ההדרכה והחוקיות האלוהית, ובכך לסלול את הדרך לתיקון ולהארת אומות העולם כולן.
חקת סוד פרה אדומה ושירת הבאר
הרב מסביר כי מצוות פרה אדומה מסמלת קבלת עול מלכות שמיים מוחלטת, ומדגיש את ייחודיותן של הלכות הטומאה והטהרה השייכות לעם ישראל בלבד בזכות קדושתו וקבלת התורה. בנוסף, הרב מתאר כיצד התבטלות ראשונית זו מובילה בסופו של תהליך לחיבור פנימי, טבעי ושמח אל התורה, המשתקף ב"שירת הבאר" ומביא בסופו לתיקון העולם ולניצחון מוחלט על המוות ועל יצר הרע.
מאמרי הראי"ה - הרב ש.י וייצן מלחמת עולם הקודש והחול ושם הוויה
מאמרי הראי"ה - מאמר "נאדר בקודש" סעיף ד'
הרב זצ"ל ממשיך את הפיסקאות הקודמות ואחרי שהוא מדגיש את התפיסות של עולם הקודש והחול הוא אומר שיש את שם הוויה שהוא השורש של שני מלחמות הללו.
