- מדורים
- הרב חרל"פ
- מדורים
- מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק
לימוד השיעור מוקדש לעילוי נשמת
יעקב בן בכורה
משפחתו
מתוך תשוקת קודש לחונן את עפרות הקודש, עלה סבו של הרב חרל"פ מליטא לירושלים עיר הקודש. ובאותו הזמן היה בנו, זבולון, אביו של הרב חרל"פ, בן תשע. ועם כל הייסורים והדוחק, שקד רבי זבולון על התורה, עד שנעשה תלמיד חכם ונתמנה לחבר בבית הדין של הגאון הגדול, רבי משה יהושע דיסקין, הרב מבריסק.
צמיחתו של רבי יעקב משה
בכ"ט שבט תרמ"ב נולד רבי יעקב משה. בתחילה למד במוסדות 'עץ חיים', בתלמוד תורה ואחר כך בישיבה. בשנת תרנ"ו התחיל ללמוד אצל אביו, רבי זבולון, ואף הגאון הרב דיסקין מבריסק קירב אותו, והוא קיווה ללמוד מפיו. אולם כפי שכתב הרב חרל"פ: "טרם שהגעתי לשנות הבגרות (בהיותו בן שש עשרה) עלה הגאון הקדוש בסערה השמימה, בערב ראש חודש שבט תרנ"ח, ואחרי תשעה ימים, בתשיעי לחודש שבט נסתלק מאתנו גם אדוני אבי מורי ורבי. ואני אז בראשית אביב נעורי, דמיתי כאילו עולם חשך בעדי, והרגשתי עצמי ככלי אובד. אבל חסדי ה' כי לא תמנו, ונתן לי עוז ועוצמה ונתקרבתי ביותר ללמוד בקביעות אצל מורי ורבי הגאון הקדוש חמדת ישראל, מורנו הרב יהושע צבי מיכל" (הקדמתו לספרו 'בית זבול').
באותה תקופה, בהיותו כבן שש עשרה, בא הרי"ם בקשרי נישואין עם בת אחיו של רבי דוד מקרלין. ובנוסף להתקשרותו לרבי צבי מיכל, היה לומד בישיבת 'תורת חיים' בחברותא עם הגאון רבי יונה ראם, שהיה מבוגר ממנו באחת עשרה שנים. לאחר זמן, כשנבנתה שכונת 'כרם' בירושלים החדשה, ורבי יונה נבחר לרבה, החל רבי יונה לפרסם את גדולתו של הרי"ם.
רבו הראשון - רבי צבי מיכל שפירא
רבי יהושע צבי מיכל נודע כצדיק עצום, ירא שמים, שהרבה באופן קיצוני במנהגי פרישות, התבודדות וסיגופים. השתדל שלא לישון שנת קבע, ובכל חצות לילה היה טובל במקווה ועורך תיקון חצות בבכיות נוראות. גופו היה מיוסר במחלות, אבל ייסוריו לא מנעוהו משקידה ועמל אין קץ בתורה ותפילה. לכך גם חינך את תלמידיו שיהיו מסתפקים במועט, ויוותרו על תענוגי והבלי העולם הזה וירבו בהתבודדות. ואכן תלמידיו נודעו בלבושם הפשוט, ובהתנזרותם מכל מותרות.
התקרבותו של הרי"ם לרבי צבי מיכל
מספר הרב נריה, כי התקרבותו של הרי"ם לרבי צבי מיכל היתה מפתיעה, שכן הרי"ם נחשב כעילוי גדול ושקדן עצום, וזכה לכבוד רב בין למדני ירושלים, ומקומו היה שמור לו במזרח הלומדים. אולם כבר בגיל חמש עשרה, מתוך כיסופים לקדושה יתירה, החליט הצעיר הלמדן להידבק בצדיק הפרוש, וביקש שיקבלו כתלמיד. וראה זה פלא, על אף גילו הצעיר, הכיר רבי צבי מיכל את גדולת הבחור הצעיר בתורה, את ניקיון מידותיו ורוב צדקותו, וצירפו למעגל תלמידיו הקרובים והמיוחדים. וכשפעם שאלו אחד מתלמידיו המבוגרים מדוע הוא מבכר את הרי"ם על פניו, השיב לו הרב צבי מיכל: "מה אתה משווה עצמך אליו, הלא הוא דבר פלא!".
מספרים שפעם קנה רבי יעקב משה שולחן חדש בעל שלוש רגליים. הדבר נודע לרבי צבי מיכל, והוא מיחה בידו. ובתור תלמיד נאמן מיהר רבי יעקב משה לביתו, והחליף את השולחן בשולחן פשוט יותר.
כבר אז נודע כבקי ומעיין בהלכה, וכשהגיעה שאלה הלכתית מסובכת לפני הרב שלמה זלמן בהר"ן, היה מבקש מידידו הרב צבי מיכל לשלוח אליו את ר' יעקב משה כדי לברר איתו את התשובה.
התקשרותו לרב קוק
עוד לפני שעלה הרב קוק לארץ, כבר הספיק הרי"ם לשמוע על גדולתו וגאונותו בתורה, וכבר הספיק ללמוד כמה ממאמריו ולהתרשם מעומק רעיונותיו. כששמע שהרב קוק עלה לכהן כרבה של יפו והמושבות, חיפש הזדמנות להכירו. לכן קיבל בשמחה את פקודת רופאו לרדת ליפו לרחוץ בים, שכך יוכל להכיר את הרב קוק.
וכך, ימים ספורים לאחר שהרב קוק עלה לארץ, הגיע הרב חרל"פ ליפו. הרב קוק עלה לארץ בכ"ח אייר תרס"ד, ובחג השבועות כבר הגיע הרי"ם ליפו. הרב קוק היה באותו זמן בן שלושים ותשע והרי"ם בן עשרים ואחת.
לתפילת החג הגיע הרי"ם לבית הכנסת של הרב, וכבר ממבט ראשון הוקסם ממראה פניו ודביקות תפילתו. לשיא ההתרגשות הגיע כאשר קראו לרב קוק לעלות לכהן, ולפני הקריאה התחיל הרב קוק באמירת 'אקדמות' ברטט ובבכייה. הרי"ם כל כך התרשם מהקריאה, עד שהבין כי לא רק גאון עולם הוא הרב קוק אלא גם קדוש עליון, עד שהחליט להתקשר לרב קוק.
לאחר התפילה הציג הרב צבי פסח פרנק, שהרחיק אז מירושלים ליפו כדי לשקוד על תלמודו בלא הפרעות, את הרי"ם לפני הרב קוק. הרב פרנק גם סיפר לרב קוק שעוד הגאון הגרי"ל דיסקין מבריסק, בחן את הרי"ם בהיותו בן שלוש עשרה ואמר עליו "שהוא נער טוב ולומד יפה", וזהו שבח שרק יחידי סגולה זכו לקבל מאותו גאון.
הרב קוק הזמין את הרי"ם לביתו אחר הצהריים. הרי"ם היה נרגש מאוד. הרב קוק שוחח עמו בענייני הלכה ואגדה, הראה לו אותות אהבה ורעות ואף לא שכח להתעניין במחלתו. מאז לא נפסק הקשר ביניהם (שיחות הראי"ה ע' של"ב-של"ד).
יחסו של רבי צבי מיכל לרב קוק
אף שרבי צבי מיכל נודע כקנאי ודקדקן גדול, לא ניסה כלל למנוע את תלמידו המיוחד מלהתקשר לרב קוק. להיפך, מוסרים שאף עודד אותו להתחבר לרב קוק. וכפעם בפעם, כשהיה הרי"ם חוזר מיפו, היה מוסר לרבו הראשון חידושי תורה בנגלה ובנסתר מאת הרב מיפו, ובלכתו ליפו היה מוליך חידושי תורה מרבי צבי מיכל לרב מיפו. חכמי הסוד הוסיפו ואמרו שרבי צבי מיכל, כמקובל גדול, ידע והרגיש את מעלת נשמתו הגדולה של הרב מיפו, והתקשר עמה על ידי תלמידו הגדול רבי יעקב משה (שיחות הראי"ה ע' של"ה-של"ו).
כתשע שנים היה הרי"ם תלמידו המקורב ביותר של רבי צבי מיכל, עד שהפקיד בידו את כל כתביו. בשלהי שנת תרס"ו נפטר רבי צבי מיכל. בשנת תרס"ז הוציא הרב חרל"פ קונטרס לזכרו - "צבי לצדיק" על אישיותו ודרכו בלימוד ועבודת ה'. לימים, בשנת תר"פ, הוציא הרי"ם חרל"פ ספר מתוך הכתבים שהפקיד בידיו, וקראו בשם "ציץ הקודש", וסביבו הוסיף משלו קונטרס אחרון.
הדרכת הרב קוק
הרב קוק הוקיר מאוד את רבי צבי מיכל, ואת השפעתו הברוכה על הרי"ם. ואכן, אף שדבק הרב חרל"פ ברב קוק, השפעת רבו הראשון על אורחותיו נמשכה כל ימיו, וניכרה בדרכי חסידותו ומנהגי קדושה, פרישות וענווה (בשדה הראי"ה 317-8).
גם הרב צבי יהודה, בנו של הרב קוק, במאמר הערכה על הרב חרל"פ ציין זאת: "מתוך משמרת חומותיה של ירושלים, ומתוך תוקף מלטשתו החמורה של רבו-ראשון אשר בתוכה, רבי צבי מיכל זצ"ל, ביגיעת התורה ושקידתה העצומה ובמירוק הגוף בעבודת קודשה - נתגבשה זו התמימות והטהרה המוצקה והחסונה". וזה היה היסוד לעלייתו להיכל העליון של רבו הראי"ה.
אולם בדבר אחד הקפיד הרב קוק להדריך את הרי"ם, שלא ילך בדרך סיגופים העלולה להביאו לעצבות. וכך כתב אל הרי"ם בערב ראש השנה תרס"ח: "למען השם שתהיה עבודתו רק בשמחה, בלא שום עצבות ודאגה כלל וכלל... ולמען השם שלא להכביד עליו שום דבר יותר מכח הבריאות, כי זאת היא עצת היצר - 'ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל', כי אם לתת מרגוע לגוף והרחבה לנפש, ויפה שעה אחת של תורה ועבודה במנוחה מאהבה, מכמה ימים של קדרות..."(אגרות הראי"ה א', אגרת פ"ח. ועיין עוד באגרת ע"ג).
עדות הרב פורת על התקשרותו לרבו
כפי הנראה, למרות שכבר מפגישתו הראשונה החל הרב קוק לקרב את הרי"ם, עדיין לא הרגיש מספיק קרוב, ועוד לא הרגיש שיכול הוא לשאול את הרב את כל אשר על לבו, ואף לבקש ממנו הדרכות אישיות. דבר זה ניכר מתוך עדותו של הרב הגאון ר' ישראל פורת (בעל "מבוא התלמוד"), שהיה צעיר בכמה שנים מהרב חרל"פ.
כבר מעת עליית הרב קוק לארץ, גמר הרב פורת בדעתו להיות לתלמידו המובהק, והיה מרבה לשהות ביפו כדי ללמוד תורה מהרב קוק. וכך סיפר הרב פורת: "יום אחד, בהיותי בירושלים, הופתעתי לראות את הגרי"ם הולך ובא אלי לבקרני בביתי. בענוות קודש ובפשטות נפלאה ביקשני להמליץ עבורו לפני מרן ז"ל לקבלו בתור תלמיד". המשיך הרב פורת לספר, כי הופתע מכך, מפני שחשב עד אז שהרב חרל"פ, שהיה מקושר לצדיקי ופרושי ירושלים, קשור יותר לדרך הסיגופים והפרישות, ולא לדרך התיקון וההעלאה של מרן הרב קוק.
אכן, התקשרותו של הרב חרל"פ, פאר למדני וצדיקי ירושלים, אל הרב קוק, עשתה רושם גדול על לומדי התורה בירושלים. ורבים אחריו נתקשרו אל הרב קוק (עיין בשיחות הראי"ה ע' של"ה).
זכרונותיו מיפו
הרב קוק רומם את הבנתו של הרי"ם בנגלה ובנסתר באופן שלא יתואר, עד שכתב הרב חרל"פ על אותם הימים שהיה בא אצל הרב קוק ביפו: "אי אפשר לתאר את גודל הרושם וריבוי האורות שנתווספו בי". ובהזדמנות אחרת אמר: "ביפו השגתי גדולות..."
באחד מביקוריו של הרב חרל"פ אצל רבו ביפו, טייל עם מרן הרב אל מחוץ לעיר, שם ישבו על אחת הגבעות השוממות, מקום שעליו עומד היום כרך גדול של תל אביב, ונשתקעו בשיחתם בסתרי תורה במשך כמה שעות.
בבית דאגה הרבנית וחששה פן אירע לרב דבר, וביקשה לחפשם. חיפשום ומצאו את שניהם על אותה גבעה. ביקשה הרבנית מאת הרי"ם שלא יעשה עוד כן, שלא ימשוך את הרב לטיולים ארוכים ורחוקים.
באחת השנים האחרונות לחייו שהה הגרי"ם זמן ממושך, לרגל מחלתו, ביפו-תל אביב, ובכלל זה כמה שבתות. באחד מאותם ערבי שבתות, נכנס לבקרו אחד מתלמידי הישיבה, ר' ברוך דובדבני. שאל ר' ברוך את הגרי"ם כיצד הוא מרגיש את עצמו ביפו-תל אביב, שהרי בירושלים היה נוהג ללכת בשבת אל הכותל. השיב לו הגרי"ם: "תמיהני עליו שהוא שואלני שאלה זו: הרי כל כך הרבה קיבלתי כאן, כל מה שיש לי וכל מה שבני אדם חושבים עלי... ומר שואלני כיצד אני מרגיש את עצמי כאן..." (שיחות הראי"ה ע' שמ"ו).
הרב מיפו משיב מיד מבלי לחפש בספרים
סיפר הרב יוסף דוד חרל"פ: כדרכו של ילד שאינו רוצה בהעדרו של אבא מהבית, הייתי מתרעם וקובל כל אימת שאבא ז"ל היה מתכונן לנסוע ליפו. ופעם אמרתי לאבא: "מדוע אתה נוסע אל הרב של יפו?" ואבא השיב לי כי יש לו הרבה שאלות והוא צריך לשאול אותו. חזרתי ושאלתי: "הלא גם בירושלים יש הרבה רבנים, ואתה יכול לשאול אותם". השיב לי אבא ואמר: "הרבנים בירושלים כשאני שואל אותם שאלות, הם מחפשים בספרים ורק אחר כך הם משיבים לי תשובות, ואילו הרב מיפו משיב לי מיד מבלי לחפש בספרים..." (שיחות הראי"ה עמוד של"ט).
רבה של שכונת 'שערי חסד'
בשנת תרע"א, בהיותו כבן עשרים ותשע, נתמנה הגרי"ם לרבה של השכונה החדשה, שערי חסד. היה בזה חידוש גדול, שתלמיד חכם צעיר כל כך מתמנה לרב שכונה בירושלים. אין זאת אלא שגדולי ירושלים העריכו את הרב חרל"פ כגאון וצדיק, שעל אף היותו צעיר מרבנים רבים, ראוי שיכהן כרב באחת השכונות.
ההכתרה נעשתה ברוב עם ובחדווה רבה, כשבני ירושלים שמחים על התלמיד חכם העצום שצמח בקרבם, בנו של הדיין רבי זבולון, שנתמנה לרב שכונה. אמו של הגרי"ם שכבה אז על ערש דווי, בחודשי חייה האחרונים, וכשבאו לשמחה ולספר על החגיגה היפה שערכו לכבוד בנה, נאנחה האם ואמרה: "אבל אני קיוויתי שיענקל'ה שלי יהיה צדיק נסתר...".
זכרונות בתו על הנהגתו בשבת
בת הזקונים של הרי"ם, הרבנית חווה דינה בארי, סיפרה מעט על הנהגותיו של אביה: "רוח השבת החלה נושבת עוד ביום השישי, שמאז הבוקר לא טעם אבא כמעט ולא כלום, "שייכנס לשבת כשהוא תאב לאכול". אבא היה משכים וטובל במקווה, ולאחר מכן היה טורח בהכנות לשבת, ומסייע ביד אמא ע"ה בהכנות לסעודה מיוחדת שנערכה בכל יום שישי בביתנו לנצרכים שידם לא השיגה כדי סעודה, והללו באו וטעמו ממטעמי שבת של אמא, בעיקר דגים שבישלה.
עם היכנס השבת, לבש אבא את בגדי השבת המיוחדים שלו: בגדי לבן. חלוקו הלבן עשוי בד פלוש או אטלס, היה מוסיף לו לוויית חן מיוחדת, ורוח קדושה של שבת שכנה עליו ועל כל הסובבים אותו. מדי ליל שבת היה צועד מתון מתון אל הכותל המערבי, ואנו הילדים אחריו. תפילתו ליד הכותל המערבי היא פרשה מופלאה. הוא האריך הרבה בתפילה, כוונות מיוחדות היו לו, והתפילה ארכה לו למעלה משעתיים. אמנם היתה זו תפילה במניין, ובכל זאת תפילת יחיד. הכל מסביב כבר התרוקן, אחרוני המניינים כבר סיימו תפילתם, אך אבא עדיין עמד מרותק אל אבני הכותל, פורש ידיו כלפי מעלה ונושא תפילה. דמותו היתה אז כתומר ניצב בגאון. מאוחר מאוד היינו הולכים לביתנו המרוחק בשכונת שערי חסד. בבית ביקש אבא להרבות אור מבעוד יום. אור רב ופנסים הרבה, תחילה בלוקסים, לאחר מכן, כשהותקנה מערכת חשמל - בחשמל.
לאור הגדול הזרוע בבית פתח אבא במזמורים של ליל שבת "שלום עליכם" ו"אשת חיל". בעת הסעודה היה אבא מנעים בזמירות של שבת בקול ערב ובהתלהבות עצומה. לאחר סעודת שבת והלימוד שבסעודה, היה קם, ניצב ליד שידה שעמדה בחדר ליד ארון הספרים שלו המלא וגדוש, ופותח בשיר: "לבי ובשרי ירננו אל א-ל חי, א-ל חי בראני ואומר חי אני, כי לא יראני האדם וחי". קולו של אבא השתפך בבית, הוא היה מתלהב בשיר זה עד כלות הנפש. אנו הילדים ראינו את אבא בהתלהבותו, והרגשנו אז משק כנפי שכינה.
בלילות שבת, בקיץ ובחורף, היה אבא יושב ולומד עד שעות מספר לאחר חצות הלילה, בקולו הערב ובנימתו המתוקה. בשבתות בבוקר נהג אבא להתפלל בבית הכנסת הגר"א שבשערי חסד, ולאחר התפילה היה שב הביתה. לאחר הסעודה היה לומד עמנו, שבעת ילדיו, בפרשת השבוע, נח מעט ושב ללימודיו.
גם לתפילת מנחה הלך לבית הכנסת, ולאחר מכן היו באים לביתנו עשרות רבות של ידידיו ותלמידיו, גדולי תורה ואנשי מידות, סועדים סעודה שלישית, שרים זמירות, שומעים דברי תורה מפי אבא, ומאריכים בשבת מלכתא עד שעה ארוכה בלילה. ואז הבדלה וזמירות מוצאי שבת בניגוניו המיוחדים לו".
רבה של טבריה, הגאון ר' משה קליערס, היה אומר: "יהי חלקי עם מקבלי שבת עם רבי יעקב משה על יד הכותל".
יחסו של הרב קוק לרב חרל"פ
בשנות מלחמת העולם הראשונה (תרע"ד-תרע"ט) נקלע הרב קוק לאירופה. בשנים אלו געגועיו של הרב חרל"פ לרבו גברו. ישנו תיאור מופלא של חזיון שהיה לרב חרל"פ ליד הכותל על השגותיו ותפילותיו של הרב קוק באותה שעה.
לאחר שחזר הרב קוק לארץ, עלה לירושלים, ותחילה הלך לבקר את הרב יצחק ירוחם דיסקין זצ"ל, ולאחר מכן הלך לבקר את הרי"ם חרל"פ, ובדרך אמר למלוויו: "עכשיו אני הולך אל רבי יעקב משה. מה ששייך לפנימיות שלי - זאת אני יכול לדבר רק שמה..." (שיחות הראי"ה ע' שמח). עוד אמר מרן הרב: "כשאני נמצא עם רבי יעקב משה, הרי זה כאילו הייתי ביחידות"(שיחות הראי"ה ע' שמ"ו).
ראש ישיבת מרכז הרב
לאחר שנבחר הרב קוק לרבה של ירושלים וארץ ישראל, בעזרת הרב חרל"פ ועוד תלמידי חכמים חשובים שהיו מקושרים עמו, הוקמה ישיבת 'מרכז הרב', כאשר הרי"ם שימש כר"מ הבכיר. לאחר פטירת מרן הרב קוק שימש הרב חרל"פ כראש הישיבה, עד יום פטירתו, בז' כסלו תשי"ב.
דברי הרב הרצוג על הגרי"ם
כששמע הרב הראשי (לאחר הרב קוק), הגאון הרב הרצוג, על חסידים שרוצים לנסוע לחו"ל לביקור אצל אדמורי"ם, תמה על כך ואמר: "איני יודע מה הם מחפשים בחו"ל, הלא יש להם כאן רבי גדול, ילכו אצל רבי יעקב משה ואצלו ימצאו הכל".
שירת הים
בליל שביעי של פסח היה עורך הגרי"ם את שירת הים בביתו. תלמידי חכמים ויראי שמיים היו נוהרים לביתו, לשמוע תחילה שיעור בהלכה, ואחר כך שיחה בפנימיות על ערכו של נס קריעת ים סוף. לאחר מכן היה קם הגרי"ם, ובהתלהבות עצומה ובניגון מיוחד היה אומר פסוק ראשון, והקהל אחריו, וכן בפסוק השני עד סוף שירת הים. ואחר כך היה הגרי"ם רוקד בשמחה עצומה. ניכר היה שתיקונים גדולים קשורים לסדר שירת הים שלו. שכן על שירת הים לא נאמר "אז שר משה" אלא "אז ישיר", ללמד שבכל שנה שירת הים נאמרת מחדש, ותוך אמירתה מתעברות הנשמות מכל הדורות, ואין לשער גודל השפע המתגלה בעת אמירת השירה (מי מרום ע' צ"ה, ליקוטי הראי"ה ח"ב ע' 288).
מסר הרב שאר ישוב הכהן, בשם אביו הרב דוד הנזיר, כי יסוד נשמתו של הרב חרל"פ קשור לים, וכן ראשי תיבות שמו - יעקב משה. אולי לכן היה מהדר כל כך בשירת הים.
שיטת לימודו
כתב תלמידו הרב נריה: "היגיעה בלימוד היתה אצלו שיטת לימוד וגם יסוד מוסד בעבודת ה' ובאהבת התורה. ואם כך בבואו ללמוד, על אחת כמה וכמה בבואו ללמד. ההתרכזות הרוחנית שלו לפני מתן השיעור בישיבה היתה מופלאה. כשאמרו בבית ש"הוא מכין את השיעור" היה הפירוש שאין מקום לגשת ולהפריעו בשום דבר דחוף. לפעמים היה עובר עליו הלילה שלפני השיעור באי שינה, מתוך שנמשך בעיונו עד הבוקר.
וכשהיה בא ביום החמישי לישיבה להרצות את שיעורו, היה דומה כאילו בא מעולם אחר. כולו מכונס בתוך עצמו, כולו דרוך והרצינות המתוך(?) שעל פניו היתה מעוררת מיד הרגשת כובד ראש והקשבה.
רק אחרי השיעור היתה הרווחה. שוב הופיע החיוך השקט, המלבב והביישני. ובו ביום אחר הצהריים, כשהיתה באה אליו הביתה קבוצת תלמידים לחזור על השיעור, כבר שרתה הרוח הטובה במעונו" (בשדה הראי"ה 323).
ספריו - שו"ת בית זבול
בחידושי תורתו לא גרס הרי"ם חילוקים והברקות בסגנון המודרני של הישיבות הליטאיות, אלא היה פורש יריעה רחבה בהעמקה רבה של כל הסוגיה לאורכה ולרוחבה, ממקומות רבים בש"ס, ראשונים ואחרונים. לכן הסימנים בשו"ת בית זבול (ששה חלקים), ארוכים מאוד, ולפעמים סוגיה אחת נמשכת על כמה סימנים. בבירוריו ישנה העמקה יסודית וממצה, פרי עמל רב ויגיעה עצומה וסבלנית.
סדרת 'מי מרום'
עוד חיבר הרב חרל"פ סדרה של ספרים - 'מי מרום', בהם בירורים עמוקים ויסודיים באמונה ומחשבה ופנימיות התורה. והם: 'לחם אבירים', וספר ובו ביאור סביב שמונה פרקים על הרמב"ם, ועוד ספר פירוש למסכת אבות, ופירוש על הגדה של פסח, 'מעייני הישועה' - על התקופה, 'אורי וישעי' - על ראש השנה ויום כיפור, 'בינת המקראות' - פירוש על התורה, 'טובים מאורות' - סביב ספרו של הרב קוק - 'אורות'.
בעז"ה גם בשבוע הבא נמשיך לעסוק בדמותו וביחסיו עם הרב קוק ועוד גדולי ישראל.
--------
מתוך העיתון בשבע.
איך עושים קידוש?
למה ספר דברים נקרא ''משנה תורה'' ?
בריאת העולם של פסח
הזיכרון המשותף לראש השנה ושבת
הפסוק המיוחד והמשונה בתורה
חידוש כוחות העולם
שלוש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתם לארץ ישראל
איך אפשר להשתמש באותו מיקרוגל לחלבי ובשרי?
שימוש בתנור אחד לחלב ובשר
מיהו האדם הקרוב ביותר אל המלך?
מהי המצווה "והלכת בדרכיו"?
