ישיבה בית המדרש
בית המדרש
- משנה וגמרא
- תלמוד בבלי
- גיטין
כלומר שכאשר יש רק עד אחד, הבעל יכול לפסול את הגט. והריטב"א מסביר: "חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה. פי' לאו למימרא שיהא פוסל אותו דהא האמינוהו רבנן לשליח כבי תרי, אלא שהוא יהא סבור שהאמינוהו במקום עד אחד ואתי לערער ולהוציא עליה לעז ושמא מתוך כך לבן של בני אדם נוקף ותמנע מלינשא".
כלומר שאין הכוונה שהבעל פוסל ממש את הגט אלא שהבעל יוצר לעז על הגט. אך באמת הבעל אינו נאמן משום שהאמינו לשליח כמו שניים.
אפשר שזז טעמו של ר"י המובא כאן בתוספות שביאר שהחשש הוא לעז בעלמא ולא שהבעל יפסול את הגט עצמו. אין חשש שהבעל יפסול את הגט משום שהאמינו לשליח כשניים, כנ"ל בריטב"א.
אך מרש"י עולה שהחשש הוא שיבוא הבעל ויערער ויפסול מדינא את הגט. וז"ל רש" : "דאי מצרכת תרי - למימר לשמה תו לא מצי בעל לערער השתא אתי ומערער ואוקי חד לבהדי חד".
הפני יהושע (כאן) הקשה שתי קושיות על דברי רש"י שכתב שאם יבוא הבעל לערער הוא יהיה נאמן משום שאוקי חד לבהדי חד:
א. הבעל אינו נחשב רק כאחד אלא כשניים. כך מבואר לקמן (ט.) שערער אחד אינו נאמן, ורק הבעל נאמן.
ב. מבואר בכמה מקומות בש"ס שכאשר האמינו לעד אחד הרי הוא נחשב כשניים. כך מצינו בדין סוטה ובדין אשה שמת בעלה. וכך לכאורה שליח הגט נאמן כשניים.
ותירץ תלמידי היקר לבנון פויכטונגר שקושיא אחת של הפני יהושע מתורצת בחברתה. השליח אכן נחשב כשניים אך הבעל גם נחשב כשניים ושקולים הם. שוב מצאתי שכבר כתב כן הכתב סופר כמובא בדבר יעקב (עמ' כח). אך נראה שאין זה כוונת רש"י, שקיצר בלשונו, ונראה בפשטות דבריו שהבעל נאמן משום שכל ערער נאמן מול השליח שנחשב כאחד.
הפני יהושע עצמו תירץ שעד אחד נאמן לערער משום שהדין שאין ערער פחות משניים נאמר כאשר הערער טוען טענת מזויף. אך כאשר הערער טוען שהגט נכתב שלא לשמה הוא נאמן מדרבנן לפסול את הגט. זאת משום שבטענת מזויף המערער סותר את החזקת כשרות של העדים. שהרי יש חזקה שעדים החתומין על השטר כמי שנחקרה עדותן בבית דין, מטעם שאין עדים חצופים לזייף. אך בטענת לא לשמה אין המערער סותר חזקת כשרות של אף אחד.
הפני יהושע מתרץ את הקושיא השנייה, שאף שעד אחד שחכמים האמינו לו נחשב בדרך כלל כשניים, אין זה אלא כשיש טעם להאמינו כמו בסוטה שיש רגלים לדבר, או בעגונה משום שדייקא ומניסבא. אך בשליח שאמר בפני נכתב ובפני נחתם אין טעם מיוחד להאמינו. והגמרא תירצה שאכן יש טעם מיוחד להאמינו.
הגרי"ז (הלכות גירושין עמוד טו) גם כן מחלק בין טענת מזויף לטענת שלא לשמה. ומוסיף ביאור:
הבעל אינו נאמן משום שהוא בעל דין, שהרי כבר כתב הר"ן שהבעל אינו בעלים על האשה, שהיא לא ממונו. אלא שהבעל נאמן לערער משום שהוא בעל השטר. אך כבעל השטר הוא נאמן על טענת מזויף שקשור לשטר. אך הוא לא נאמן על טענת שלא לשמה משום שזה לא דין בדין השטר אלא דין בדיני הגט.
הגרי"ז מסביר על פי הגדרה זו את המחלוקת בין התוספות (ב.) לר"ן ועוד ראשונים (ט.).
תוספות (ב.) ד"ה 'ואם יש עליו עוררין יתקיים בחותמיו' הסבירו מדוע לא טוענים טענת מזויף בגט:
"אבל כל זמן דלא אתי בעל ומערער נישאת על פי הגט ולא טענינן מזוייף דמשום עיגונא אקילו בה רבנן אבל בממון טענינן מזוייף לנפרע שלא בפניו ומיתומים ומלקוחות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה שיוכל כל אדם לכתוב שטר מלוה ולהחתים עדים מעצמו ולטרוף שלא בפניו מיתומים ומלקוחות".
לעומת זאת הר"ן (ט.) ועוד כמה ראשונים שם כתבו הסבר אחר מדוע לא טוענים טענת מזויף בגט. וז"ל הר"ן:
"והרמב"ן ז"ל כתב שאין אלו ראיות דממתניתין ליכא למימר לפי שאין אשה זו ממונא של בעל אלא ברשות הבעל הוא להנשא אנן לא מצערי' לה כדאמר איהו לא מערער אנן ניחוש ונערער. ועוד מתוך חומר שהחמרת עליה בסופה הקלת עליה בתחלתה ונאמנת".
הרי שלדעת התוספות היינו צריכים לטעון טענת מזויף בגט אלא שלא טוענים משום עיגונא. ולר"ן לא טוענים טענת מזויף, ואחד הסיבות היא משום שהאשה אינה ממונו של בעל.
הגרי"ז ביאר שנחלקו התוספות והר"ן בשאלה זו. לדעת התוספות מכיוון שהבעל הוא בעל השטר, לכן הוא נחשב גם כבעל דין לעניין שנטען עבורו מזויף. לעומת זאת דעת הר"ן כפי שחילקנו לעיל שמכיוון שהאשה אינה ממונו של בעל, הבעל אינו אלא בעל השטר ולא בעל דין, ולכן לא טוענים עבורו מזויף.
ובמנחת אשר (סי' ג) ובשיעורי רבי שמואל (ג. אות מ) האריכו בדבר הגרי"ז הנ"ל.
לסיום נעיר בדברי התוספות (שם), הערה של המהר"ם שיף:
"אף דבממון כתבו דטענינן משום דאל"כ לא שבקית וכו' א"כ בגט דלא שייך לא שבקית למה נטעון". כלומר בגט לא שייך חשש שכל אשה תוציא גט כשבעלה לא נמצא, ומדוע תוספות נזקקו לטעם של עיגונא? ותירץ המהר"ם שיף שלולא הטעם של עיגונא היינו טוענים מזויף בגט משום לא פלוג משטרי ממון.
[מכיון שהזכרנו קושית המהר"ם שיף נזכיר מעט ממעלתו:
הגאון רבי עקיבא איגר (כתובות לד:) כתב: "לולי שידעתי מך ערכי מבלי להרים ראש נגד המהר"מ שיף היה נלענ"ד...".
ורבי נחמן מברסלב דיבר בשבח חידושיו (שיחות הר"ן שיחה ה):
"היה מגנה מאד את ספרי המחקרים והפילוסופים, ואמר שאין שם כלל שכל גמור כמו שיש באיזה מאמר מהרש"א או מהר"ם שיף וכיוצא מספרינו הקדושים שיש בהם עמקות ושכל נפלא ונעים מאד, אבל באלו הספרים לא נמצא זה השכל כלל, כי הם מדברים רק בדרך היקשים מינה ובה עד שבאים לאיזה מופת, אבל השכל שיש בתורתנו הקדושה - להבדיל - אין שם כלל כלל"].
בחידושי ר' נחום (ב.) תירץ אחרת את קושיית המהר"ם שיף, וז"ל:
"והנה ע"ד הפשט י"ל דבגט איתא ג"כ להך חששא דלא שבקת חיי וכו', דהא הוציאה גט ואין עמו כתובה גובה כתובתה, וא"כ איכא למיחש שמא האשה תזייף את הגט ותוציא כתובה שלא כדין, ומשו"ה הוצרכו התוס' לבאר דבגט אקילו רבנן משום עיגונא, וכונתם דאע"ג דלגבי הכתובה טענינן מזויף מ"מ לגבי ההיתר נישואין לא טענינן מזויף דמשום עיגונא אקילו בה רבנן".
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר

גירושין חובת מזונות ילדים בהלכה ובפסיקה
השיעור בוחן את גדרי החיוב ההלכתי של אב במזונות ילדיו, תוך עיון במקורות התלמודיים, במחלוקות הראשונים ובהתפתחות תקנות חכמים לאורך הדורות. בהמשך לכך, מנותחות ההשלכות המעשיות של פסיקות בתי הדין ובתי המשפט כיום, תוך התייחסות לשינויים הכלכליים והחברתיים בימינו.

מידות הראי"ה תיקון הברית: עבודה מתוך שכל
ברית א' - ב'
השיעור עוסק בתיקון מידת הברית ובמעבר מפעולה מתוך טבע או חשק רגעי, לעבודה מושכלת ותבונית שבה האדם בוחר בטוב מפני שהוא אמת. מודגש כי אף שהתיקון דורש מאמץ ואיפוק מול החומריות, הוא מהווה דרגה עליונה של עבודה מאהבה המשפיעה שפע וברכה על העולם כולו.

אור התנ"ך ממשה ליהושע: שותפות בארץ החדשה
יהושע פרק ג'
השיעור עוסק במעבר ההנהגה ממשה ליהושע בכניסה לארץ ישראל, תהליך המתואר כמעבר מהנהגה ניסית ופסיבית להנהגה של שותפות, יוזמה ועשייה מצד העם. מתוך ניתוח הפסוקים ומדרשי חז"ל, מוסבר הצורך בקריאה המשולשת "חזק ואמץ" כבסיס ליצירת מדרגה רוחנית חדשה המשלבת בין מחשבה, דיבור ומעשה.

חיי שרה מידת האבות וגאולת הבנים
שיחת מוצ"ש פרשת חיי - שרה
השיעור עוסק במדרגותיהם הרוחניות של האבות – מקניין מערת המכפלה, דרך לימוד הזכות המיוחד של יצחק על ישראל ועד לגדולת שיחתם של עבדי האבות. מתוך דברי הראי"ה קוק מוסבר כי הדבקות הטבעית והפנימית של האבות בה' היא השורש והמגמה שאליה עם ישראל שב ומתעלה בדור הגאולה.

שם משמואל על הפרשה השידוך של יצחק ורבקה
שם משמואל על הפרשה - חיי שרה (תרע"ח)
השיעור עוסק בשידוך יצחק ומסביר כיצד אליעזר זכה למידות חסד ואמת דווקא בזכות מאבקו העיקש להתנתק מנגיעותיו ואינטרסיו האישיים להשיא את בתו. התגברות פנימית זו היא שאיפשרה לו לנצח את רמאותם של בתואל ולבן ולהוציא מהם את רבקה.

לנתיבות ישראל התורה, ההתיישבות והופעת השם
לנתיבות ישראל א' , מאמר מ"ז (ב), מ"ח, נ"ג
השיעור עוסק בחשיבותה של ההתיישבות הדתית בבניין הארץ, בצורך להרבות באור התורה ובהעמקת לימוד משנתו של מרן הרב קוק. בהמשך לכך, מוסברת מהות קריאת שם ה' על עם ישראל כביטוי לקדושה פנימית המתגלה במצוות, בתפילין ובחיבור לכלל המציאות.

תורה ומדע מנגנוני כוח, כפייה וחירות הנפש
השיעור בוחן את מושג הכוח, יחסי השליטה והכפייה התת-מודעת בחברה מול תפיסות פילוסופיות כמו זו של פוקו. כנגדן מוצגת התפיסה היהודית, לפיה האדם אינו יוצר את עצמו מאפס אלא מגלה את נשמתו האלוקית הפנימית ואת ייעודו בעולם.

אורות הקודש - הרב זלמן מלמד שליט"א זיכוך המידות בדרך לדבקות
טהרת הנפש והמידות י"א - י"ג
השיעור עוסק באתגר המוסרי והרוחני של האדם בעת עלייתו במעלות הדבקות, שבה מתעצמות גם המידות והחיסרונות הדורשים זיכוך מתמיד. מתוך כך מודגש כי ההכרה בליקויים וההתמודדות עמם אינן עילה לנפילה או לעצבות, אלא מנוף פנימי להמשך צמיחה, התעלות ותיקון.

יסודות הש"ס יסודות וטעמי שבועות בדיני ממונות
פתיחה לענייני שבועות
השיעור עוסק בסוגי השבועות השונים בדיני ממונות מדאורייתא ומדרבנן, ומנתח את הופעתם בסוגיות המרכזיות במסכת בבא מציעא. בהמשך לכך, נבחנים טעמיהן של השבועות והשאלה העקרונית האם שבועה נתפסת ככלי ראייתי מברר או שנועדה לפייס את דעתו של בעל הדין.

עבודת הקודש להחיד"א סודות כתבי החיד"א בספר עבודת הקודש
השיעור עוסק בתהליך הההדרה והמחקר של ספרי החיד"א, וחושף כיצד ביטויים שנראו כטעויות דפוס או שגיאות כתיב התגלו למעשה כמליצות, רמזים וסודות עמוקים. המרצה מדגים באמצעות דוגמאות מכתבי יד כיצד גישתו הייחודית של החיד"א מדויקת ומכוונת בכל אות וסימן.

רביבים איסור כתובת קעקע
אסור מהתורה לחקוק בעור אותיות או צורות שיישארו בו לתמיד | האיסור חל על איש ואישה כאחד, ועל כל מקום בגוף | איסור עשיית קעקוע הוא חוק שטעמו לא נתפרש בתורה | עם זאת, ביארו כמה ראשונים שכך היה מנהגם של עובדי עבודה זרה | המקעקע על עורו צורה קבועה, משתעבד לצורה זו ומונע מעצמו להמשיך ולהתחדש | אחר שהקעקוע כבר קיים אין איסור בקיום התוצאה, ולכן אין חובה מהתורה להסירו | כיום ניתן להסיר את הקעקוע באמצעות לייזר, ולכן נכון להתאמץ להסירו, כדי לבטא בכך את ההתנערות מהחטא

פרפראות בפרשה א-ת פ"ש פרפראות פרשת חיי שרה תשפז
לְפִי שֶׁעַל יְדֵי בְשׂוֹרַת הָעֲקֵדָה, פָּרְחָה נִשְׁמָתָהּ מִמֶּנָּה וּמֵתָה. הרי קי"ל שְׁלוּחֵי מִצְוָה אֵינָן נִיזּוֹקִין? ואיך מתה שרה על ידי המצוה. וַיֹּאמְרוּ נִקְרָא לַנַּעֲרָ וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ. מה תלמוד לומר אֶת פִּיהָ, הול"ל 'ונשאל אותה'. כיצד נשא אברהם את הגר בת פרעה שהיא מצרית, וישראל אסור במצרית.

עין אי"ה - הרב משה גנץ חיבור השכל אל הרגש והיראה
שבת א, קס"ט - ק"ע
השיעור עוסק בצורך לחבר את ההבנה השכלית והלימוד אל רגש טהור של יראת שמיים כדי שהדברים יופנמו באדם ולא יישארו ידיעה חיצונית בלבד. בעזרת משלים ומאמרי חז"ל, מודגשת החשיבות של הקדמת הכללים, המידות והקדושה לעיסוק בפרטים כדי להגיע לחיים שלמים ומתוקנים.












