ישיבהבשביל זה יש אינטרנט
בית המדרש
- שבת ומועדים
- ספירת העומר
- עניני ספירת העומר
- פרשת שבוע ותנ"ך
- חומש ויקרא
- קדושים
יש להקדים: עלולה להיות מחשבה לאדם שהקדושה תבוא דווקא מתוך התבודדות ופרישות מהציבור. אומנם יש צדדים שההתבודדות והפרישות טובה להן, אולם את עיקרה של קדושת ישראל יכול האדם להשיג דווקא מתוך ההתקשרות עם הכלל, ועל כן מדגישה התורה "דבר אל כל עדת ישראל". וזו לשון המאור ושמש: "שאי אפשר לאדם שיזכה אל הקדושה אלא אם כן שיהיה בכנסיה יחד עם הקהל בעבדות ה'... ויוכל האדם לטעות שהפירוש הוא קדושים תהיו דהיינו שאם יתבודד עצמו ויפרוש עצמו מן הציבור יזכה אל הקדושה, לכן נתחכם רש"י ופירש קודם לזה מלמד שפרשה זו נאמרה בהקהל, דהיינו שאינו זוכה אל הקדושה אלא בהקהל עצמו עם הציבור מבקשי ה'".
טעות נוספת היא המחשבה שמידת הקדושה היא מידתם של יחידי סגולה בלבד. וגם כנגד טעות זו התורה מכוונת את דבריה ומדגישה: "דבר אל כל עדת בני ישראל". וזו לשון האלשיך: "והנה יש בני אדם גם בני איש תועים מדרך השכל, באומרם כי לא כל אדם ראוי לכך וזוכה לזה כי אם חד בדרא ותרי בדרא, ויתרשלו על ידי כן מלעלות בסולם השלמות בתורה ומצות והתנהג בחסידות. אך לא כן הוא, כי אם שאין איש בישראל שלא ישיג אם ירצה לעלות בתורה וכשרון המעשה והתבודד בחסידות עד קדוש יאמר לו. על כן להורות זה צוה יתברך ואמר 'דבר אל כל עדת בני ישראל וכו' קדושים תהיו', כי הקהיל את כולם להורותם כי כל העדה מוכנים לכך". אומנם מעלות רבות יש בקדושה, אך לכל אחד ואחת יש שייכות בה, לפי עניינו ונסיבות חייו.
כך גם מצאנו הלכה פסוקה: "אמר רב אדא בר אהבה: מנין שאין היחיד אומר קדושה - שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל' - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" (ברכות כא, ב). ועל כן אין אומרים קדיש וקדושה אלא במניין, המייצגים ציבור.
לצאת מגבולות האישיות
יש לבאר: מדוע? מדוע הקדושה בעם ישראל, שהיא היא קדושת אמת (ולא כבני דתות אחרות המדברים גבוהה גבוהה על קדושה, אך רחוקים ממנה כמטחווי קשת), שייכת דווקא מתוך ההתקשרות עם הכלל? הקדושה היא הדבקות בקדוש ברוך הוא. הקדושה בעיקרה היא שלו בלבד, שהוא למעלה מכל גבול והגדרה (וזו המשמעות הלשונית של "קדוש"). כיצד אנו יכולים להידבק בו ובקדושתו? אכן, יש פן אחד של הקדושה, והוא הפרישות, הטהרה והנקיות מהעולם הגשמי (עיין רש"י כאן: "קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן העבירה, שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה"). אולם בסופו של דבר האדם הוא קרוץ חומר, ותפקידו וייחודו לנהוג בעולם הזה בקדושה.
נראה שהאפשרות העיקרית של האדם "לצאת מעצמו", מגבולות אישיותו, היא רק על ידי מה שהוא מתכלל ומשתתף עם הכלל. האין־סופיות האלוקית, הקדושה, יכולה להופיע בעולם הזה רק בעשרה, "כל בי עשרה שכינתא שריא" (סנהדרין לט, א), ולא באדם הפרטי. וכן בתא המשפחתי המצומצם, רק כאשר כל אחד מבני הזוג נפתח אל זולתו, באהבה ונתינה, רק אז – "זכו שכינה ביניהם". האחדות האלוקית מופיעה בעולם הזה רק כאשר כל אדם מתעלה מעצמו, בעזרה ונתינה לזולת, ועל ידי כך יוצא מפרטיותו.
וכך ביאר זאת בעומק הראי"ה קוק זצ"ל: "אמר רב אדא בר אהבה מנין שאין היחיד אומר קדושה? שנאמר 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה" (ברכות כא, ב). עיקר תוכן מעלת הקדושה הוא, שיתרומם האדם לשום כל מגמתו ומעיניו לא לצורכי עצמו כי אם לכבודו של אדון כל העולמים יתברך וקדושתו והשלמת רצון קונו. וכל זמן שיחשוב האדם רק להשלים את עצמו, אפילו בשלמות רוחנית, אין זה בכלל קדושה. כי במצב הקדושה התרוממות האדם היא אל הטוב והישר מצד עצמו, כפי הכרת האמת המבוררת, מה שאין כן התשוקה לשלמות עצמו, שהיא נמשכת גם כן מאהבת עצמו הפרטית, שאינה זקוקה כי אם לרגש הקיום הטבעי הנטוע בכל חי. על כן עיקר העבודה הרוממה היא להשלים את הכלל ולזכותו ולהיטיב לו, ומי ששם את העבודה הזאת נר לנתיבתו תמיד הוא באמת מתעלה לקדושה, כיון שאין מגמתו לאהבת עצמו. אבל היחיד כשהוא לעצמו אי אפשר שיתעלה לקדושה לולא ההתרוממות למעלת הקדושה שע"י הרבים, לטובתם ולזכותם" (עולת ראיה א' עמ' רעא).
למען כבוד שמיים
וכך כתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים בבארו את מידת החסידות (פרק יח): "אומנם ודאי שמי שמתכוון בעבודתו לטהר נפשו לפני בוראו, למען תזכה לשבת את פניו בכלל הישרים והחסידים, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו ולקבל הגמול אשר בעולם הבא, לא נוכל לומר שתהיה כוונה זו רעה, אכן לא נוכל לומר גם כן שתהיה היותר טובה, כי עד שהאדם מתכון לטובת עצמו סוף סוף עבודתו לצורך עצמו. אך הכוונה האמתית המצויה בחסידים אשר טרחו והשתדלו להשיגה, הוא שיהיה האדם עובד רק למען אשר כבודו של האדון ברוך הוא יגדל וירבה, וזה יהיה אחר שהתגבר באהבה אליו יתברך ויהיה חומד ומתאווה אל הגדלת כבודו ומצטער על כל שימעט ממנו".
ובהמשך דבריו שם כתב: "ואומנם עוד עיקר שני יש בכוונת החסידות, והוא, טובת הדור. שהנה ראוי לכל חסיד שיתכוון במעשיו לטובת דורו כולו, לזכות אותם ולהגן עליהם... כי אין הקדוש ברוך הוא אוהב אלא למי שאוהב את ישראל, וכל מה שאדם מגדיל אהבתו לישראל, גם הקדוש ברוך הוא מגדיל עליו". בשורש הדברים, שתי הנקודות שציין הרמח"ל זי"ע - אחת הן. כבודו של הקדוש ברוך הוא, הוא שכינתו, והיא היא כנסת ישראל, וד"ל.
הדברים מתקשרים עם אחד התיקונים העיקריים בתקופה זו של ספירת העומר: תיקון חטאם של תלמידי רבי עקיבא, "שלא נהגו כבוד זה בזה". ההבנה שההתקשרות אל הבורא יתברך היא דווקא בשיתוף עם הכלל, וממילא בראיית הטוב והכבוד לזולת. וכשיעורו הראשון והמצמרר של רבי עקיבא לחמשת תלמידיו החדשים שבדרום: "אמר להם הראשונים לא מתו אלא מפני שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה, אתם לא תהיו כן, מיד עמדו ומילאו כל ארץ ישראל תורה" (קהלת רבה יא, ו). ולא בכדי דווקא רבי עקיבא הוא שאמר על הפסוק "ואהבת לרעך כמוך אני ה'" (אף הוא פסוק בפרשתנו) - "זה כלל גדול בתורה" (ספרא קדושים ב). לאמור, לא מדובר בתיקון קטן, מסוים, אלא בתיקון עומק, שבו תלויה כל השראת השכינה בישראל. לאמור, קדושים תהיו, כלליים תהיו!
מתוך העיתון 'בשבע'
רבנים בבית המדרש
שיעורים באתר ישיבה
ניווט מהיר
שמונה פרקים לרמב"ם מדרגות בקרבה אל המלך
שיעור 5
השיעור עוסק בתורת הנפש של הרמב"ם ובמשל הארמון המפורסם מתוך "מורה הנבוכים", הבוחן את הדרגות השונות בקרבה לה' ובהגשמת ייעודו השכלי והרוחני של האדם. דרך סיפורים חסידיים ודיון על אתגרי השעה, מודגש החיבור שבין לימוד עמוק, תיקון המידות והמפגש עם הבורא.
עשרת ימי תשובה מדוע ה' מנסה את האדם - "האלוקים ניסה את אברהם"
ה' מנסה את אברהם מדוע? הרי יודע אם יעמוד בניסיון
רביבים לעורר את הילדים לתשובה
מי שרואה שילדיו אינם מתפללים או לומדים כראוי, יבדוק תחילה את עצמו | לאחר בירורים פנימיים יוכל לדבר עם הילדים בכנות על ערך לימוד התורה | כאשר ההורים רוצים להוכיח את בנם או בתם על התפילה, עליהם לבדוק את עצמם אם הם מתפללים ברצינות | חשוב מאוד שהנזיפות בילדים יהיו מעטות מאוד לעומת דברי השבח והעידוד, ובמיוחד צריך להשתדל להימנע מכעס | כאשר ההורים שומרים על אווירה טובה, רוב הבעיות חולפות ומתברר שהילדים הרבה יותר טובים ממה שהיה נראה לכאורה
אור החיים על הפרשה ברכות השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק א'
השיעור עוסק בביאורו של ה"אור החיים" לברכות משה לשבטי יוסף, זבולון, יששכר וגד בפרשת "וזאת הברכה". במהלכו מנותחות המשמעויות הרוחניות וההיסטוריות של הברכות, לצד מקומו המיוחד של משה רבנו בהנהגת העם ובקבורתו.
אור החיים על הפרשה סוד ראיית משה וברכת השבטים
אור החיים על פרשת וזאת הברכה חלק ב'
השיעור עוסק בביאורי ה"אור החיים" לברכות השבטים בסוף ספר דברים, תוך התמקדות בשבטי גד, דן ואשר ובמשמעות מלחמותיהם וברכותיהם. בהמשך נבחנים האופן שבו ראה משה את ארץ ישראל מהר נבו, פטירתו, וסוגיית כתיבת שמונת הפסוקים האחרונים של התורה.
האזינו האזינו – עם זו יצרתי
הדבר שמגן ומציל את עם ישראל במצבי חירום הוא התפקיד והיעוד האלוקי המונח אך ורק על כתפי ישראל עד כי העולם כולו תלוי בו ובסגולתו
אורות התשובה - הרב הראל כהן מכאב התשובה לאור השמחה
אורות התשובה פרק ז, ז | פרק ח, א-ב
השיעור עוסק במתח שבין כאבי התשובה והייסורים הנפשיים הנלווים לניתוק מהחטא, לבין תחושת השמחה והשחרור הנובעות מתיקון הנפש. דרך פסקאותיו של הרב קוק באורות התשובה, מתבאר כיצד הכאב על העבר איננו גורם לייאוש אלא מהווה תהליך ריפוי עמוק המרומם את האדם.
צום גדליה צום גדליה: מצמיחת חורבן לבניין
השיעור מעמיק במשמעותו של צום גדליה בתוך עשרת ימי תשובה, ומסביר כיצד הייאוש של רוצחי גדליה החריב את הסיכוי להמשכיות היישוב היהודי לאחר החורבן. דרך השוואה בין דברי הרמב"ם לגמרא ולחטא נדב ואביהוא, מודגש המסר שגם מתוך השבר הגדול ביותר אסור להתייאש, אלא יש להמליך את רצון ה' ולפעול לתיקון.
